השבוע ישבתי באולם ועדת הבחירות המרכזית בכנסת. הייתי שם במסגרת תפקידי כרכז הדוברות של הרשימה המשותפת, אבל ישבתי שם גם כאזרח ערבי-פלסטיני בישראל וכמצביע.
מולי ישבו נציגי המפלגות והצביעו בזה אחר זה על פסילת הרשימה המשותפת, רע"ם, ח"כ עופר כסיף ויו"ר בל"ד סאמי אבו שחאדה.
יש משהו מקומם בסיטואציה הזאת. נציגי הרוב הפוליטי יושבים בירושלים ומחליטים אם הקול הפוליטי של הציבור הערבי ראוי בכלל להגיע לקלפי. כאילו הייצוג שלנו הוא זכות מותנית, שצריך לקבל עליה אישור מחדש בכל מערכת בחירות.
יש משהו מקומם בסיטואציה שבה נציגי הרוב הפוליטי מחליטים אם הקול הפוליטי של הציבור הערבי ראוי בכלל להגיע לקלפי. כאילו הייצוג שלנו הוא זכות מותנית, שצריך לקבל עליה אישור מחדש בכל מערכת בחירות
אבל אנחנו לא מבקשים מאיש אישור.
אנחנו אזרחי המקום הזה. אנחנו ציבור פוליטי עם קול, זהות, אינטרסים ותפיסת עולם. והרשימה המשותפת מציגה עמדה פוליטית ברורה: שלום צודק וסיום הכיבוש, הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל, שוויון אזרחי ולאומי מלא ודמוקרטיה אמיתית לכולם – ערבים ויהודים כאחד.
אנחנו עומדים מאחורי העמדות האלה בזקיפות קומה.
לא נתנצל על הדרישה לשלום צודק. לא נתנצל על המאבק בכיבוש ובהתנחלויות. לא נתנצל על הדרישה לשוויון מלא לאזרחים הערבים. ולא נקבל מציאות שבה העמדות האלה הופכות פעם אחר פעם לחומר גלם לקמפיין של דה־לגיטימציה נגד הייצוג הפוליטי שלנו.
איתמר בן גביר והליכוד מבינים היטב מה הם עושים.
הם מבקשים להפוך את הפוליטיקה הערבית ממרכיב לגיטימי ומרכזי במשחק הדמוקרטי לבעיה שצריך "לטפל" בה. פעם זו הרשימה המשותפת, פעם רע"ם, פעם מועמד מסוים. השמות משתנים, אבל השיטה נשארת: להציב שוב ושוב את עצם הלגיטימיות של הייצוג הערבי למשפט פוליטי.
אתמול ראינו את התוצאה האבסורדית של השיטה הזאת במלוא עוצמתה. המשותפת נפסלה. רע"ם נפסלה. עופר כסיף נפסל. סאמי אבו שחאדה נפסל.
הם מבקשים להפוך את הפוליטיקה הערבית ממרכיב לגיטימי ומרכזי במשחק הדמוקרטי לבעיה שצריך "לטפל" בה. השמות משתנים, אבל השיטה נשארת: הצבת עצם הלגיטימיות של הייצוג הערבי למשפט פוליטי
זרמים פוליטיים שונים, ולעיתים יריבים זה של זה, מצאו את עצמם תחת אותו סימן שאלה. כאשר כמעט כל הצורות המרכזיות של הייצוג הפוליטי הערבי יכולות למצוא את עצמן מחוץ למשחק, קשה להמשיך להעמיד פנים שמדובר בוויכוח נקודתי על מועמד כזה או אחר.
אבל השבוע נחשפה שוב אמת מטרידה נוספת: בן גביר והליכוד לא תמיד צריכים לנצח את מי שמתיימרים להחליף אותם. לפעמים מספיק להם לגרור אותם אחריהם.
גדי איזנקוט הודיע עוד לפני הדיון על תמיכתו בפסילת סאמי אבו שחאדה. גם יאיר גולן, יו"ר מפלגת הדמוקרטים, וח"כ נעמה לזימי תמכו בבקשת עוצמה יהודית לפסילתו.
מבחינתי כמצביע ערבי-פלסטיני, דווקא השמות האלה צריכים להדליק נורה אדומה. לא מפני שאנחנו זקוקים לאישור שלהם. אנחנו לא. אלא מפני שהם מבקשים להציג לציבור אלטרנטיבה לשלטון בנימין נתניהו ובן גביר.
בן גביר והליכוד שוב מצליחים לגרור אחריהם את מי שמתיימרים להחליף אותם.
כאשר איזנקוט וחלקים מ"האופוזיציה" מאמצים את פוליטיקת הפסילות של הימין, הם מקבלים למעשה את הנחת היסוד שלו: שהייצוג הפוליטי הערבי הוא חשוד מטבעו ושעליו להוכיח שוב ושוב את זכותו להשתתף במשחק.
כשאיזנקוט וחלקים מ"האופוזיציה" מאמצים את פוליטיקת הפסילות של הימין, הם מקבלים את הנחת היסוד שלו: שהייצוג הפוליטי הערבי הוא חשוד מטבעו ושעליו להוכיח שוב ושוב את זכותו להשתתף במשחק
כאשר אפילו מי שמכנה את מפלגתו "הדמוקרטים" מצטרף לבקשת פסילה של עוצמה יהודית, השאלה כבר אינה רק מה עמדתו לגבי סאמי אבו שחאדה. השאלה היא איזה מחנה דמוקרטי הוא מבקש לבנות, והיכן בדיוק נמצאים האזרחים הערבים בתוך הדמוקרטיה הזאת.
אי אפשר לדבר על שותפות יהודית-ערבית, ואז ברגע המבחן לקבל את מסגרת הדיון שמכתיב הימין: שוב הערבים על ספסל הנאשמים, שוב העמדות הפוליטיות שלנו נדרשות לעבור מבחן לגיטימיות, ושוב פוליטיקאים יהודים קובעים את גבולות הייצוג הפוליטי שלנו.
וזו בדיוק המלכודת שנתניהו ובן גביר מציבים כבר שנים – ושוב חלקים מהאופוזיציה נכנסים אליה.
אנחנו, לעומת זאת, לא צריכים להתאים את עצמנו לגבולות שהם מציירים עבורנו.
יש לנו דרך פוליטית ברורה שאנחנו מאמינים בה: שלום צודק, סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית, שוויון מלא ודמוקרטיה לכולם. אנחנו עומדים מאחוריה בזקיפות קומה ונאבקים עליה בתוך המרחב הפוליטי.
זו לא עמדה שאנחנו מסתירים כשאנחנו מגיעים לוועדת הבחירות. זה המצע שאנחנו מבקשים עבורו את אמון הציבור.
כשאפילו מי שמכנה את מפלגתו "הדמוקרטים" מצטרף לבקשת פסילה של עוצמה יהודית, השאלה כבר אינה רק מה עמדתו לגבי אבו שחאדה, אלא באיזה מחנה דמוקרטי מדובר, והיכן האזרחים הערבים בדמוקרטיה הזו
והשאלה שצריכה להישאל עכשיו אינה אם אנחנו לגיטימיים בעיני איזנקוט, גולן, נתניהו או בן גביר. השאלה היא איזו אלטרנטיבה מציעים מי שטוענים שהם רוצים להחליף את הממשלה הנוכחית, אם ברגע שבו הימין מסמן את גבולות הלגיטימיות הפוליטית של הציבור הערבי – הם מוכנים לצעוד בעקבותיו.
בשבוע הבא יעבור המאבק מאולם ועדת הבחירות לבית המשפט העליון. שם אני מצפה שהשופטים יעשו את מה שהרוב הפוליטי בוועדה סירב לעשות: יציבו גבול ברור לניסיון להפוך את הזכות לבחור ולהיבחר של הציבור הערבי לכלי משחק בידי רוב פוליטי מתחלף.
אבל גם אם בית המשפט העליון יהפוך את החלטות הפסילה, אסור שהאירוע של אתמול יימחק מהזיכרון הפוליטי. כי הנזק אינו מתחיל ונגמר בשאלה מי יופיע בסופו של דבר על פתקי ההצבעה. עצם העובדה שבכל מערכת בחירות אפשר להעמיד מחדש את הייצוג הערבי למשפט, ולדרוש מאיתנו פעם אחר פעם להוכיח שאנחנו ראויים להשתתף במשחק הדמוקרטי, היא הבעיה.
עבורי, כאזרח ערבי-פלסטיני, אין כאן שום בקשה לחסד.
אני לא צריך שמישהו יעניק לגיטימציה לזהות שלי, לעמדות שלי או לקול שלי. אני לא צריך לקבל תעודת הכשר פוליטית מהליכוד, מבן גביר וגם לא מהאופוזיציה.
הקול שלנו אינו על תנאי.
אנחנו כאן. אנחנו מצביעים. אנחנו נאבקים על הדרך שלנו. ואנחנו מבקשים לשנות את המציאות מתוך תפיסה ברורה: שני העמים שחיים כאן ראויים לחירות ולביטחון; הכיבוש חייב להסתיים; האזרחים הערבים זכאים לשוויון מלא; ודמוקרטיה שאינה שייכת לכולם אינה יכולה להיקרא דמוקרטיה.
השאלה היא איזו אלטרנטיבה מציעים מי שטוענים שהם רוצים להחליף את הממשלה הנוכחית, אם ברגע שבו הימין מסמן את גבולות הלגיטימיות הפוליטית של הציבור הערבי – הם מוכנים לצעוד בעקבותיו
השבוע, כשישבתי באולם ועדת הבחירות, זה היה הדבר שהיה לי ברור יותר מכול: אנחנו לא צריכים להתגונן על עצם נוכחותנו בפוליטיקה.
מי שצריך להסביר את עצמו הוא מי שמבקש להוציא אותנו ממנה.
ומי שמתיימר להחליף את נתניהו צריך להבין את גודל השעה: האלטרנטיבה לנתניהו לא יכולה להיות נתניהו בלי נתניהו.
ינאל ג׳בארין הוא איש תקשורת ופעיל פוליטי, מנהל המחלקה הציבורית בארגון יוזמות אברהם, ארגון משותף ערבי יהודי לקידום שוויון שותפות וחברה משותפת במדינה. תושב העיר אום אל פחם ופועל למדינה דמוקרטית שוויונית החותרת לשלום לכולם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו