תוצאות פיזה אינן כתב אישום נגד המורים

הירידה החריגה בהישגים היא סימן לכשל עמוק יותר: מערכת עתירת אנשים טובים, ידע ונתונים, שאינה מצליחה עדיין ללמוד ולפעול כמערכת אחת.

*  *  *

לאחרונה פורסמו תוצאות פיזה 2025, ולצדן נתונים חדשים ממבחני תנופה, המיצ"ב במתכונתו החדשה. התגובה הציבורית המיידית צפויה ומובנת: זעזוע מן המספרים, חיפוש אחר האחראים ודרישה לתוכנית חירום.

כשהציבור חושב על מערכת החינוך, הוא רואה קודם כל את מה שנמצא מול עיניו: את המורים, הכיתות, השיעורים שהתבטלו והבלגן בבית הספר. אבל בכיתה מתממשות החלטות שהתקבלו בכל חלקי המערכת.

עם פרסום תוצאות פיזה 2025 ונתונים חדשים ממבחני תנופה – התגובה הציבורית הייתה זעזוע מן המספרים, חיפוש אחר האחראים ודרישה לתוכנית חירום. והציבור רואה קודם כל את מה שנמצא מול עיניו: המורים

נוח להטיל אחריות על המורים, אף שהם עומדים בחזית עם מעט מדי זמן, יציבות ותמיכה, ולרוב גם מעט מדי תגמול ומשאבים. זוהי תופעת הש"ג בגרסתה החינוכית: הכשל המערכתי הופך לכאורה לכשל של האנשים הנראים לעין.

אלא שמאחורי הנתונים נחשפת בעיה עמוקה יותר: מערכת החינוך מתקשה ללמוד על עצמה ולפעול כשלם. במחקר שאנו עורכים בתחום החינוך במוסד שמואל נאמן מצאנו פרדוקס: ישראל אוספת כמויות עצומות של נתונים על תלמידים, מורים, תקציבים והישגים – אך המאגרים מפוצלים, הנגישות אליהם לצורך מחקר מצומצמת, ואין מנגנון סדור שמחבר בין נתונים, הערכת מדיניות והחלטות.

המערכת אוספת מידע רב, אך עדיין אינה בנויה היטב ללמידה מתמשכת ממנו. לכן, אם הדיון בתוצאות ייעצר שוב בציון, במבחן או במורה שבכיתה, נחמיץ את ההזדמנות החשובה שהמשבר הזה פותח בפנינו.

המספרים אכן קשים. בהשוואה ל-2022 ירדו הישגי תלמידי ישראל ב-38 נקודות בקריאה, ב-25 נקודות במתמטיקה, וב-23 נקודות במדעים. הירידות בקריאה ובמתמטיקה חדות בהרבה מן הירידות הממוצעות במדינות ה-OECD. כמעט מחצית מהתלמידים בישראל אינם מגיעים לרמת הבקיאות הבסיסית במתמטיקה; בקריאה ובמדעים מדובר בכארבעה מכל עשרה תלמידים. לפי האומדן המובא בדוח ראמ"ה, היקף הירידה מוערך בכשתי שנות לימוד בקריאה ובכשנת לימוד במתמטיקה ובמדעים.

נוח להטיל אחריות על המורים, העומדים בחזית עם מעט מדי זמן, יציבות ותמיכה, ולרוב גם מעט מדי תגמול ומשאבים. זוהי תופעת הש"ג בגרסתה החינוכית: הכשל המערכתי הופך לכאורה לכשל של האנשים הנראים לעין

מטרידה במיוחד העובדה שהירידה החדה ביותר נרשמה דווקא בקרב קבוצות שהישגיהן היו גבוהים בעבר. בקריאה, למשל, תלמידים מרקע חברתי-כלכלי גבוה ירדו ב-49 נקודות, בעוד שבקרב תלמידים מרקע נמוך לא נרשמה ירידה מובהקת. חלק מן הפערים אמנם הצטמצמו, אך לא מפני שהחלשים התחזקו, אלא מפני שהחזקים נחלשו. ובכל זאת, ישראל נותרה מן המדינות שבהן פערי ההישגים הם הגדולים ביותר.

צריך לומר ביושר גם מה הנתונים אינם אומרים. פיזה אינו חזות הכול, וחינוך אינו מסתכם בציונים. המבחן נערך במרץ ובאפריל 2025, לאחר שנים של מגפה, מלחמה ושיבושים קשים; ההקשר הזה בוודאי חשוב. גם מבחני תנופה (לשעבר המיצ"ב) אינם מאפשרים בכל המקרים השוואה פשוטה לעבר. יש אפילו ממצאים מקומיים מעודדים, ובהם שיפור בהישגי תלמידי כיתות ד' בשפת אם. לכן אין כאן בסיס להסבר סיבתי פשוט או לקביעה שכל חלק במערכת נכשל.

לא ניתן לפטור את המצב כבעיה של מבחן אחד. הירידה בפיזה מצטרפת לירידה של 32 נקודות במתמטיקה ובמדעים במבחן טימס 2023. במבחני תנופה נמצא כי רק 37% מתלמידי כיתות ו' עמדו במלוא הדרישות של תוכנית הלימודים במתמטיקה; במדעים בכיתה ט' עמדו בהן במלואן רק 3% מהתלמידים, ועוד 16% היו קרובים לכך.

מאחר שמדובר במתכונת חדשה, הנתונים האלה מתארים מצב ואינם מוכיחים מגמת ירידה, אך גם הם מחייבים תשומת לב. לפי פיזה, 50% מבני ה-15 לומדים בבתי ספר שמנהליהם מדווחים כי המחסור במורים פוגע ביכולת לקיים לימודים, ו-47% לומדים בבתי ספר שבהם הלמידה נפגעת בשל מורים שאינם מתאימים למקצוע או שהכשרתם אינה מספקת.

37% מן התלמידים אומרים שבית הספר הוא בזבוז זמן עבורם. כאשר מדדים שונים מצביעים שוב ושוב על קשיים, יש להתייחס אליהם כתמרור אדום בוהק.

47% לומדים בבתי ספר שבהם הלמידה נפגעת בשל מורים שלא מתאימים למקצוע או שהכשרתם אינה מספקת. לפי 37% מהתלמידים – בית הספר הוא בזבוז זמן עבורם. המדדים השונים הם תמרור אדום

אבל המדדים מספקים אבחנה, לא הסבר. כדי להבין מדוע הקשיים חוזרים ומצטברים, צריך להפנות את המבט מן התוצאות הבודדות אל האופן שבו חלקי המערכת פועלים יחד.

כשמרחיבים את המבט מתברר שהפיצול אינו רק בין מאגרי המידע: גם הקשרים בין חלקי המערכת רופפים מדי. אנשי מטה, מנהלים ומורים פועלים פעמים רבות בתוך יחידות נפרדות, תחת עומס, שינויים תכופים שאינם תמיד מלווים בזמן מספק להכנה ולהטמעה, וסמכויות שאינן תמיד ברורות.

חוקרי חינוך בישראל זוכים להערכה רבה בעולם, אך אין די תשתיות קבועות שמאפשרות להם לעבוד לאורך זמן עם אנשי המערכת, לקבל גישה בטוחה לנתונים ולתרגם ידע מחקרי להחלטות ישימות. חסרה לנו שכבת חיבור: שותפויות מחקר-מעשה ומתווכי ידע שמכירים גם את המחקר וגם את אילוצי השטח.

הפיצול עמוק גם בין זרמי החינוך. מחקר נוסף שאנו עורכים במוסד נאמן מלמד כי המכנה המשותף בפועל בין הזרמים מצומצם יותר מכפי שנדמה, גם בתוכני הלימוד וגם בנגישות למסלולים מתקדמים. אין פירוש הדבר שכל התלמידים צריכים ללמוד בדיוק אותו דבר. להפך: חברה מגוונת זקוקה לגמישות תרבותית וזהותית. עם זאת, היא צריכה לתת לכל התלמידים ידע ומיומנויות בסיסיים שיבחרו בהסכמה רחבה עם נציגי כל הזרמים וחלקי החברה.

מה נדרש כעת? לא עוד תוכנית בזק שנועדה לשפר את הציון במחזור הבא, אלא בניית יכולת מערכתית. יש להקים מועצה לאומית מקצועית ועצמאית לחינוך, שתבטיח חשיבה ארוכת טווח ורציפות מעבר לחילופי שרים. יש ליצור תשתית נתונים מחוברת ומוגנת, להנגיש נתונים לחוקרים בתנאים בטוחים, ולהעריך מדיניות ותוכניות לאורך זמן. יש להקים מסגרות קבועות שבהן נציגי כלל חלקי המערכת – מורים, מנהלים, רשויות, אנשי מטה, חוקרים, נציגי הזרמים והפילנתרופיה – יכולים לתקשר, להגדיר יחד בעיות, לבחון פתרונות וללמוד מן התוצאות. במסגרת זו, הפילנתרופיה יכולה למלא תפקיד חשוב במימון יוזמות ובחיבור בין האקדמיה לשדה, אך כשותפה למדיניות ציבורית ארוכת טווח ולא כתחליף לאחריות המדינה. ובעיקר, יש לתת לאנשי החינוך בחזית את התנאים, הזמן והאמון הדרושים כדי לעשות את עבודתם.

הפיצול אינו רק בין מאגרי המידע: גם הקשרים בין חלקי המערכת רופפים מדי. הפיצול עמוק גם בין זרמי החינוך. התלמידים זקוקים לידע ולמיומנויות בסיסיים שיבחרו בהסכמה רחבה עם נציגי כל הזרמים וחלקי החברה

החדשות הטובות הן שאין בישראל מחסור באנשים מצוינים, בידע, בנתונים או ברצון טוב. החלקים קיימים; מה שחסר הוא החיבור ביניהם והיכולת להתמיד בכיוון גם כשהכותרות מתחלפות. מבחן פיזה הבא לא צריך להיות היעד היחיד שלנו. המבחן האמיתי הוא האם עד אז נדע לומר לא רק מה היו התוצאות, אלא גם מה גרם להן, מה ניסינו לשנות, מה עבד, מה לא עבד ומה למדנו ביחד.

הטור נכתב בשיתוף צוות תחום החינוך במוסד שמואל נאמן

עינת הד-מצויינים הנה פרופ' מן המניין בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה, בטכניון. תחום התמחותה הוא במחקר בחינוך מתמטי ובמדעי הלמידה. הד-מצויינים מוכרת בקהילת המחקר הבינלאומית עבור תרומתה המשמעותית למחקר בתחום הזהות, השיח ושיפור ההוראה בכיתת המתמטיקה. ראש תחום חינוך במוסד שמואל נאמן בטכניון, מוסד למחקרי מדיניות.