נתניהו במבוי סתום

עדיין לא לגמרי ברור מה באמת עמד מאחורי נסיעתו הבהולה של ראש הממשלה בנימין נתניהו לאמירויות ביום ראשון שעבר, אבל היא עשויה להתברר כנקודת המפנה בבחירות ב-27 באוקטובר.

אם האופוזיציה תנצח, ייתכן שיתברר שזה לא קרה בזכות ביצועיה המופלאים, אלא משום שהגילויים על האזהרות שקיבל נתניהו לקראת מתקפת חמאס שיבשו לגמרי קמפיין שנבנה בקפדנות זמן רב, והעמידו אותו מול שוקת שבורה.

לפי מקורות שצוטטו בארץ ובעולם, נתניהו ביקש בפגישה מנשיא האמירויות להכחיש את הדיווחים. באבו דאבי לא פרסמו הכחשה. מייד עם שובו הגיש נתניהו תביעות דיבה גורפות נגד עיתונים מובילים ושורת עיתונאים, ונשאלת השאלה: האם ביקש את ההכחשה האמירותית לצורך התביעה?

לפי מקורות בארץ ובעולם, נתניהו ביקש מנשיא האמירויות להכחיש את הדיווחים. באבו דאבי לא פרסמו הכחשה. מייד עם שובו הגיש נתניהו תביעות דיבה גורפות. האם ביקש את ההכחשה האמירותית לצורך התביעה?

"המערבלים" בלשכת נתניהו ניסו להציג מצג כאילו נתניהו הוזמן לדיון אזורי עם נציגים מערב הסעודית, לוב, מצרים, ירדן ומרוקו. האירוניה הכואבת היא שדיון כזה היה צריך להתקיים מזמן, אבל הקואליציה של נתניהו עם הכהניסטים לא אפשרה זאת.

בעולם הערבי יש אכן התגבשות חדשה, כולל פיוס סעודי-אמירותי, והרמטכ"ל של לוב, סדאם חפתר ביקר באמירויות במקביל לנתניהו. אבל פגישה שהייתה מתקיימת כעניין שבשגרה אילו הייתה בישראל ממשלה אחרת – אינה יכולה להתקיים כעת.

הגוש ההיסטורי מיצה את עצמו

נתניהו הבין מזמן שהקואליציה שהחזיקה אותו בשלטון – הליכוד שנבלע לתוך החור השחור של הכהניזם האלים, יחד עם החרדים המסרבים להשתלב במדינה, להתגייס ולעבוד – הגיעה לסוף דרכה.

זה מה שעמד מאחורי סילוקם של חברי הכנסת הכהניסטים מרשימת הליכוד, והניסיון להחליפם בדמויות ממלכתיות כמו גבי אשכנזי, ששמו הופיע ברשימת החלומות של נתניהו לשריונים.

הסימן הראשון לשינוי המתרקם עשוי להימצא בכך שהם דחו את ההזמנה, ונתניהו נאלץ לגרד מועמדים מתחתית האופציות, כולל הורים שכולים שלא הבינו את תפקידם, ובמקום לדבר ממלכתית חשבו שתפקידם לנאץ. הדוגמה הבולטת היא האב השכול איציק בונצל, ששוריין ברשימה ואמר על שורדת השבי יוכבד ליפשיץ שהיה רוצה להחזיר אותה לחמאס, עד שנתניהו אילץ אותו להתנצל.

סימן לשינוי המתרקם – השריונים של נתניהו דחו את ההזמנה, ונתניהו נאלץ לגרד מועמדים מתחתית האופציות, כולל הורים שכולים שלא הבינו את תפקידם, ובמקום לדבר ממלכתית חשבו שתפקידם לנאץ

מאמץ ההבקעה הראשי של נתניהו היה לצרף את גדי איזנקוט לממשלתו, כדי להקים גוש שלטוני חדש שיחליף את גוש ליכוד-חרדים-כהניסטים.

שלט אחד ברחוב

עדות לכך שנתניהו שקד על בניית הקואליציה החדשה זמן רב אפשר למצוא בשלטי החוצות של ערוץ 15, הוא ערוץ i24 הישן, התלויים בימים אלה ברחובות: נתניהו ואיזנקוט זה לצד זה, תחת הסיסמה "לא קואליציה. לא אופוזיציה. ערוץ החדשות היחיד בישראל". בעידן של אובדן התמימות, שלטים כאלה בימי בחירות מעוררים את השאלה אם יש כאן משהו שמעבר למיתוג.

לאור החשיבות המוחלטת שנתניהו מעניק למיתוג, ויחסיו המיוחדים עם בעל הערוץ, פטריק דרהי, נשאלת השאלה: אם ערוץ 14 נועד לשרת את העידן הישן של ליכוד-כהניסטים-חרדים, האם ערוץ 15 נועד לשרת את העידן החדש של ביבי-איזנקוט? התערבות הנשיא בתהליך הקמת הממשלה הבאה מובילה לאותו כיוון.

של (צילום: פנחס ענברי)

העימות עם רונן בר

וכאן נעוץ השיבוש הגדול בקמפיין של נתניהו. הגילויים על האזהרות, וכישלון שיחותיו במפרץ להוציא הודעת הכחשה ממוחמד בן זאיד האמירתי, הובילו אותו לפתוח חזית רעשנית מול ראש שב"כ לשעבר, רונן בר – ובכך סגר את הפתח לקואליציה עם איזנקוט.

ההבדל בין נפתלי בנט ואביגדור ליברמן לבין איזנקוט היה נעוץ בכך שהשניים אמרו בבירור וללא מצמוץ שלא יישבו תחת נתניהו, בעוד שאיזנקוט תקף את נתניהו, אבל בשאלה אם יישב איתו הלך סחור סחור.

השיבוש בקמפיין נתניהו: הגילויים על האזהרות שקיבל וכישלונו בחילוץ הודעת הכחשה מבן זאיד – הובילו אותו לפתוח חזית רעשנית מול רונן בר – ובכך סגר את הפתח לקואליציה עם איזנקוט

ביולי, כשדנה וייס שאלה את איזנקוט בחדשות 12 אם יאמר במפורש שלא יישב עם נתניהו, התחמק והסתפק בקביעה שנתניהו וחברי הקבינט שלו אינם ראויים לשום תפקיד הנהגה. הגילויים על האזהרות הקשיחו את הודעותיו, אבל גם אז לא אמר במפורש, בסגנון ליברמן ובנט, שלא יישב עם נתניהו בממשלה אחת.

רק אחרי פתיחת החזית הישירה בין נתניהו לרונן בר פרסם איזנקוט את ההודעה הקרובה ביותר לשלילת ממשלה משותפת. עדיין לא "לא אשב עם נתניהו", אבל "נתניהו איבד את זה. כל דקה שלו בתפקיד מסוכנת לאזרחי ישראל ולחברה הישראלית". אחרי אמירה כזאת, ברור שאין אופציה לשבת עם האיש. כך לפחות יש לקוות.

האם זה מה שעומד מאחורי התהפוכות אצל ראש שב"כ, דוד זיני, בשאלת אבטחתו של איזנקוט? אחרי שכבר אישר אבטחה, שב"כ חזר בו ודחה אותה.

ביטול הבחירות

הגוש ההיסטורי של נתניהו מתפרק, הגוש שקידם לאט לאט נתקע במבוי סתום, ומה שנשאר לו הוא ליצור מצב של ביטול הבחירות. זה ההקשר האפשרי המיידי של ההתרעה שהשמיע, לפיה "לקראת הבחירות האויבים שלנו ינסו לתקוף אותנו".

מתעוררת שאלה לוגית: אם "אויבינו" רוצים שבישראל תקום ממשלת "האחים המוסלמים" שתקים מדינה פלסטינית, למה שירצו עכשיו לשבש את הבחירות ולהשאיר את נתניהו בשלטון? אבל בעידן החדש, הלוגיקה אינה הצד החזק של ישראל.

רק אחרי פתיחת החזית הישירה בין נתניהו לרונן בר פרסם איזנקוט את ההודעה הקרובה ביותר לשלילת ממשלה משותפת. עדיין לא "לא אשב עם נתניהו", אבל "נתניהו איבד את זה. כל דקה שלו בתפקיד מסוכנת לאזרחי ישראל"

ואם אכן איזנקוט כבר אינו יכול לשבת בממשלה עם נתניהו, הדבר מחייב את גוש השינוי לשנות מגמה כלפי המפלגות הערביות. כרגע הגוש מתרחק מהשותפות עם הערבים כדי לייאש את הבוחר הערבי, שלא ינהר לקלפיות ולא יהיה כוח מכריע בהקמת ממשלת "רק לא ביבי" – מדיניות שהייתה סוללת את הדרך לממשלת נתניהו-איזנקוט.

אבל האינטרס עכשיו הוא דווקא השתתפות מסיבית של הערבים ביום הבחירות, שתמחק את כל המפלגות הקטנות שנתניהו הקים כדי לכפות את ממשלת נתניהו-איזנקוט.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.