משבר המים ברצועת עזה - צמא מתמשך מאז תחילת המלחמה

לפני ימים אחדים נהרג אדם בעזה. אותו אדם, על אף שחי בתנאי מצוקה באוהל, ידע שהשגת מים היא אחת ממטרותיו החשובות ביותר. לכן הוא החל את מסעו היומיומי השכם בבוקר בעמידה בתור ארוך ובהמתנה להגעתה של מכלית גדולה המחלקת מים לאזרחים במחנות.

אף שחלק מן המכליות אינן מחלקות מים בחינם, ולעיתים המים מגיעים מתרומות של מוסדות בינלאומיים או מקומיים, הוא עשוי לרכוש כמה ליטרים של מים הראויים לשתייה תמורת כמה שקלים, סכום הכסף היחיד שברשותו. ובכל זאת הוא מקפיד להיות בין הראשונים בתור.

אלא שבמהלך ההמתנה בתור התפתח ויכוח בינו לבין אדם אחר, בן למשפחה אחרת, שהסתיים בהריגתו. הוויכוח התפתח לעימות אלים, תוך שימוש בכלי נשק קרים ובידיים, בין שתי המשפחות: משפחת סלמאן ומשפחת אל־ע'רה.

במהלך ההמתנה בתור למכלית המים, התפתח ויכוח בין אדם אחד לאחר, בן למשפחה אחרת, שהסתיים בהריגתו. הוויכוח התפתח לעימות אלים, תוך שימוש בכלי נשק קרים ובידיים, בין שתי המשפחות

מאחר שהסולידריות המשפחתית עדיין שולטת במבנה החברתי ברצועה, הריגתו של אדם אחד עלולה להפוך לעימות שבו אנשים נוספים נהרגים, הן ממשפחת ההורג והן ממשפחת ההרוג. מנהג נקמת הדם לא נעלם מן הרצועה. להפך: במהלך המלחמה גבר השימוש בו על רקע היעדרו של חוק ושל סדר.

אם נבקש לסקור את משבר המים ברצועת עזה, משבר הומניטרי שישראל גרמה לו, יש להבין שאחת מהשלכותיו הראשונות היא הפגיעה בשלום האזרחי ברצועה, כפי שהמחיש העימות המשפחתי שאירע לפני ימים אחדים.

מאז פרוץ המלחמה ברצועת עזה באוקטובר 2023, משבר המים אינו עוד בעיה של שירותים או של איכות הסביבה בלבד. הוא הפך לאחד המשברים ההומניטריים החמורים ביותר שאיתם התושבים מתמודדים לאחר שנדחקו ומצטופפים כיום בכשליש משטחה של הרצועה.

מאז המלחמה השתלטה ישראל, על פי הערכות, על כ־70% משטחה של רצועת עזה, ובמהלכה נהרסו חלק ניכר מתשתיות המים והביוב ברצועה. זאת במקביל להפסקת אספקת החשמל בימים הראשונים למלחמה, ולאחר מכן למחסור בדלק הדרוש להפעלת מתקני התפלת מים ולשאיבת מי תהום מבארות.

לכך נוספה גם החמרת ההגבלות הישראליות על הכנסת ציוד הדרוש לתיקון המתקנים או להפעלתם וכן על הכנסת חומרים לטיהור מים כדי שיהיו ראויים לשתייה.

משבר המים ברצועה אינו עוד בעיה של שירותים או של איכות הסביבה בלבד. הוא הפך לאחד המשברים ההומניטריים החמורים שאיתם התושבים מתמודדים לאחר שנדחקו ומצטופפים כיום בכשליש משטח הרצועה

שורשי בעיית המים בעזה

עוד לפני מלחמת ה-7 באוקטובר, סבלה הרצועה ממחסור במי שתייה והסתמכה במידה רבה על מי תהום כמקור המים העיקרי שלה. לצידם פעלו גם מתקני התפלה מקומיים וכן קווי מים המגיעים מישראל. חברת מקורות הישראלית סיפקה לעזה מים ראויים לשתייה בהתאם להסכמים קודמים, שהלכו ונשחקו לאחר שהשתלט חמאס על הרצועה.

מערכת זו נעשתה שברירית עוד לפני המלחמה, והרצועה החלה לסבול ממחסור במים ומעלייה במליחות מי התהום בשל שאיבת יתר. לכך נוספה בעיית זיהומם של מי השתייה וההשקיה במי שפכים המוזרמים מאזורים הנתונים לשליטה ישראלית ומאזורים הסמוכים לגבול הרצועה. כלומר, משק המים של הרצועה מעולם לא היה עצמאי, במיוחד לנוכח גידול האוכלוסייה.

בשל הפסקת הפעילות או הירידה בתפוקה של מתקני ההתפלה ושל קווי המים הישראליים במהלך המלחמה, גברה התלות בבארות מי התהום. ואולם מים אלה סובלים מבעיה כרונית: רמת מליחות גבוהה וזיהום במלחי חנקות, ניטראט. לכן הם אינם ראויים לשתייה, ואינם נותנים מענה מלא לצורכי האוכלוסייה.

מאז פרוץ המלחמה ברצועת עזה באוקטובר 2023 ועד אמצע פברואר 2024, ירדה תפוקת המים ברצועה לכ־5.7% בלבד מרמתה לפני פרוץ המלחמה. הנתון לקוח מתוך דוח שפרסם ארגון Human Rights Watch. הארגון ציין גם שכ־80% מן המים שיוצרו מקומית ברצועה אבדו דרך רשתות חלוקה שנפגעו בהפצצות באותה תקופה, נתון הממחיש את השפעת המלחמה על החיים ועל תשתיות היסוד ברצועה.

בשל הפסקת הפעילות או ירידה בתפוקת מתקני ההתפלה וקווי המים הישראליים במלחמה, גברה התלות בבארות מי התהום. אך מים אלה סובלים מבעיה כרונית: רמת מליחות גבוהה וזיהום במלחי חנקות

אם הסטנדרטים ההומניטריים הבינלאומיים קובעים כמות של כ־15 ליטר מים ביום לאדם לשתייה, לבישול ולהיגיינה – ככמות המינימלית הדרושה במצבי חירום, הרי שבנסיבות חיים רגילות ובטוחות אדם זקוק לכמות גדולה בהרבה כדי לספק את צרכיו הבסיסיים, ובראש ובראשונה את צורכי השתייה. ואולם תושבי עזה מצאו את עצמם בתקופת המלחמה, המתקרבת כבר לשלוש שנים, מקבלים כמויות מים קטנות בהרבה מן הסטנדרטים האלה. הדבר הוביל לבעיות בריאותיות והומניטריות.

חומרתו של משבר המים ברצועת עזה אינה מתמצה רק באפשרות שאנשים ימותו מהתייבשות או בשל מחסור במים. גם המים שהם מצליחים להשיג אינם בטוחים. הם עלולים לגרום לשלשולים, למחלות עור, לדלקות במערכת העיכול ולצהבת נגיפית מסוג A. המחסור במים גם מקשה מאוד לשמור על היגיינה אישית, למשל רחיצת ידיים לאחר עשיית צרכים, ניקוי פצעים וטיפול בילדים ובחולים.

עדותה של אם

אחת האימהות מספרת כי בשל משבר המים היא רוחצת את ילדיה מקלחת מלאה רק פעם בחודש. הדבר גרם להופעת פצעים ולקילוף העור. היא גם מקפידה לגזור את שערן של הבנות כך שיהיה קצר, כמו שערם של הבנים. כתוצאה מכך, ראשיהם של כל ילדיה נראים מגולחים או כמעט חסרי שיער בשל התפשטות כינים וחרקים בשערם, הנובעת ממיעוט הרחצה והניקיון. היא החליטה לגזור את השיער בקביעות כדי לחסוך את כמות המים הזמינה לרחצת הילדים. שכנותיה באוהלים הבלויים נוהגות כמוה.

האם סמַאח מוסיפה שהיא משתמשת במים המלוכלכים שנותרו לאחר כביסת הבגדים כדי לנקות את כיסא השירותים שבו ילדיה עושים את צורכיהם; הכיסא מחובר לבור ספיגה ליד האוהל. לעיתים היא אף אוספת את מי הרחצה הנוטפים מגופם של ילדיה ומשתמשת בהם לכביסה. משמעות הדבר היא שרמת ההיגיינה כמעט שאינה קיימת; יתרה מזו, שימוש חוזר כזה במים שוחק את הבד, כך שבגדי הילדים מתבלים לאחר כביסה אחת או שתיים.

חומרת משבר המים ברצועה לא מתמצה רק באפשרות של מוות מהתייבשות או ממחסור במים. גם המים שמשיגים שם לא בטוחים. הם עלולים לגרום לשלשולים, מחלות עור, דלקות במערכת העיכול וצהבת נגיפית מסוג A

חשש לקראת עונת הגשמים

בהקשר זה, ארגון הבריאות העולמי מזהיר כיום כי התקרבות עונת הגשמים עלולה להפוך את משבר המים ואת הקושי להיפטר ממי שפכים למשבר בריאות חמור אף יותר מן המצב הבריאותי המידרדר ממילא ברצועה.

מי הגשמים עלולים להתערבב במי הביוב ובפסולת המצטברת, הנאמדת בטונות, וכן בשרידי אמצעי לחימה ובחלקי גופות של הרוגים שטרם חולצו. כל אלה מצויים באזורים צפופי אוכלוסייה שאליהם נעקרו תושבים. משמעות הדבר היא משבר חדש, שיחריף את המשברים הקיימים ממילא, ושלא צפוי להימצא לו פתרון בעתיד הנראה לעין בשל המחסור באמצעים מקומיים ובשל סירובה העיקש של ישראל להיענות לקריאות בינלאומיות לשיפור תנאי חייהם של תושבי הרצועה.

משבר חדש באספקה

וכך, כעבור כשלוש שנים מתחילת המלחמה, משבר המים עדיין נמשך ואין פתרון באופק. אדרבה, ההתפתחויות והנסיבות המשתנות בישראל מובילות להחרפתו.

בימים האחרונים נכנס משק המים ברצועה לשלב חדש של משבר עם הפסקת קווי אספקת המים המגיעים מישראל לרצועה באמצעות חברת מקורות. זאת בשל משבר במתקני התפלת מי הים בישראל ובעקבות עלייה בזיהום מי הים התיכון.

לפי דיווחים ישראליים המתמחים בתחום המים, חמש מתוך שש תחנות ההתפלה הישראליות המרכזיות בים התיכון הפסיקו את פעילותן. הדבר הוביל לאובדן של חלק משמעותי מאספקת המים המותפלים בישראל במהלך המשבר.

מי הגשמים עלולים להתערבב במי הביוב ובפסולת המצטברת, הנאמדת בטונות, וכן בשרידי אמצעי לחימה ובחלקי גופות של הרוגים שטרם חולצו. כל אלה מצויים באזורים צפופי אוכלוסייה שאליהם נעקרו תושבים

משמעות הדבר היא שכל המתרחש בישראל, בין אם בניגוד לרצונה ובין אם כתוצאה מצעדים מכוונים שנועדו להצר את צעדיהם של תושבי הרצועה, משליך על האוכלוסייה הנתונה במצור, החיה באחד המקומות הצפופים ביותר בעולם ובתנאי מחיה שקשה לתארם.

ג'נאת יוסף היא עיתונאית וסופרת המתגוררת ברצועת עזה. היא כותבת בשם בדוי עבור הפורום לחשיבה אזורית במכון ון ליר. תרגמה מערבית: נטע תלמוד