טיסה אחת, ארבע מדינות והאתגר הביטחוני של המרחב החדש

האירוע הדרמטי בטיסת פליי דובאי מדובאי לתל אביב הוא, לפני הכול, סיפור על אומץ אישי. הקברניט ההודי סמית מצ'צ'הר נפצע באורח קשה במהלך האירוע האלים בתא הטייס. למרות פציעתו, הוא הצליח לאפשר לאחרים להגיע לתא הטייס ולהשתלט על המצב, ובכך סייע למנוע אסון גדול בהרבה.

המטוס נחת לבסוף בטאבוק שבערב הסעודית, כשעל סיפונו כ-180 נוסעים. מעשיו זכו במהירות להכרה גם בהודו וגם בישראל. ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי וראש הממשלה בנימין נתניהו שיבחו בפומבי את אומץ ליבו.

יש כמובן סכנה בניסיון להפוך כל אירוע דרמטי לסמל גאופוליטי. מצ'צ'הר לא פעל משום שהנוסעים היו ישראלים, וגם לא משום שהוא הודי. הוא פעל כטייס וכאיש מקצוע שהיה אחראי לחייהם של נוסעיו ברגע קיצוני.

יש סכנה בניסיון להפוך כל אירוע דרמטי לסמל גאופוליטי. מצ'צ'הר לא פעל משום שהנוסעים היו ישראלים, וגם לא משום שהוא הודי. הוא פעל כטייס וכאיש מקצוע שהיה אחראי לחייהם של נוסעיו ברגע קיצוני

חשוב גם להדגיש שבשלב זה לא נקבע מניע רשמי למעשיו של טייס המשנה, ולכן יהיה זה מוקדם ולא אחראי להגדיר את האירוע כמעשה טרור. החקירה עדיין נמשכת. אבל דווקא משום כך, האירוע מחדד שאלה רחבה יותר שמעסיקה את הודו ואת ישראל כבר שנים: כיצד מגינים על מרחבים אזרחיים פתוחים – תעופה, תחבורה, נמלים, תשתיות ונתיבי סחר – בעולם שבו האיום הביטחוני אינו מוגבל עוד לשדה הקרב.

כאן נמצא אחד המרכיבים החשובים ביותר ביחסי הודו-ישראל.

במשך שנים רבות נתפס הקשר בין המדינות בעיקר דרך שיתוף הפעולה הביטחוני. אלא שבתוך התחום הזה, המאבק בטרור תופס מקום מיוחד. שתי המדינות התמודדו במשך עשורים עם פיגועי טרור קשים, והניסיון הזה השפיע על האופן שבו הן מבינות ביטחון, מודיעין, הגנה על אזרחים ואת הצורך בשיתוף פעולה בינלאומי.

בפברואר 2026, במהלך ביקורו של מודי בישראל, הודו וישראל שבו והדגישו את המחויבות המשותפת למאבק בטרור. בהצהרה המשותפת הן גינו טרור "על כל צורותיו וביטוייו", לרבות טרור חוצה גבולות, וקראו לפעולה בינלאומית נחושה, מתמשכת ומתואמת נגדו.

מודי עצמו הדגיש כי המאבק בטרור אינו יכול להיות מאמץ נקודתי, אלא מחייב שיתוף פעולה לאורך זמן. הנקודה הזו חשובה במיוחד משום שהמאבק בטרור ביחסי הודו-ישראל אינו רק רטורי. הוא נשען גם על דיאלוג מוסדי מתמשך בין המדינות בתחומי ביטחון ולוחמה בטרור. רק בפברואר השנה התקיים בניו דלהי המפגש העשירי של קבוצת העבודה המשותפת של הודו וישראל למאבק בטרור.

במשך שנים רבות נתפס הקשר בין ישראל והודו בעיקר דרך שיתוף הפעולה הביטחוני. אלא שבתוך התחום הזה, המאבק בטרור תופס מקום מיוחד. שתי המדינות התמודדו במשך עשורים עם פיגועי טרור קשים

אבל האירוע בטיסה ממחיש גם שהאתגר הזה כבר אינו רק דו-צדדי. די להסתכל על הגאוגרפיה שלו: חברת תעופה אמירותית, קברניט הודי, נוסעים ישראלים, טייס משנה עומאני החשוד בתקיפה, ונחיתת חירום בסעודיה.

אין להסיק דבר על מדינה או חברה שלמה מלאומיותו של אדם אחד. העובדה שהחשוד הוא אזרח עומאני אינה מסבירה את מעשיו, ואין לה שום משמעות כשלעצמה ביחס לעומאן או לעומאנים.

אבל נוכחותן של כל המדינות הללו באותו אירוע ממחישה עד כמה השתנה המרחב שבו מתקיימים כיום יחסי הודו-ישראל.

עבור הודו, עומאן היא שותפה ותיקה וחשובה במפרץ. ניו דלהי מקיימת עימה שיתוף פעולה ביטחוני וימי עמוק. במקביל, הודו מחזיקה בקשרים אסטרטגיים קרובים עם איחוד האמירויות, סעודיה וישראל.

ישראל נמצאת במצב שונה. היא מקיימת יחסים דיפלומטיים מלאים עם איחוד האמירויות, אך עדיין לא עם עומאן או ערב הסעודית. זהו אחד היתרונות האסטרטגיים המעניינים של הודו באזור: היא מסוגלת לפעול בו־זמנית מול שחקנים שאינם מקיימים בהכרח יחסים זה עם זה. היא אינה חלק מברית אזורית אחת, אלא פועלת בתוך רשת צפופה של יחסים חופפים.

הרשת הזו התרחבה בשנים האחרונות. הסכמי אברהם פתחו מרחבים חדשים לשיתוף פעולה בין ישראל למדינות המפרץ. מסגרת I2U2 חיברה את הודו, ישראל, איחוד האמירויות וארצות הברית. יוזמת המסדרון הכלכלי הודו-המזרח התיכון-אירופה הציגה חזון רחב עוד יותר, שבו הודו, המפרץ, ישראל ואירופה הופכים לחלק ממערכת אחת של תשתיות, סחר וקישוריות.

האירוע בטיסה ממחיש גם שהאתגר הזה כבר אינו רק דו-צדדי. די להסתכל על הגאוגרפיה שלו: חברת תעופה אמירתית, קברניט הודי, נוסעים ישראלים, טייס משנה עומאני החשוד בתקיפה, ונחיתת חירום בסעודיה

אבל ככל שהמרחב הזה הופך מחובר יותר, כך עולה גם הצורך להגן עליו. קישוריות יוצרת הזדמנויות, אך גם פגיעות. יותר טיסות, יותר תנועת אנשים, יותר נמלים, מסילות, תשתיות דיגיטליות ונתיבי סחר פירושם גם יותר נקודות שאותן עלולים גורמים עוינים לנסות לנצל. לכן המאבק בטרור אינו עומד בניגוד לחזון של אינטגרציה אזורית; הוא תנאי לקיומו.

מסדרונות כלכליים אינם יכולים לתפקד לאורך זמן ללא ביטחון. תעופה אזרחית אינה יכולה להתפתח ללא אמון במערכות סינון ובקרה. שיתוף פעולה בין מדינות אינו יכול להתבסס רק על השקעות וטכנולוגיה, אלא דורש גם מנגנונים של מודיעין, אכיפה, הגנה על תשתיות ושיתוף מידע.

במובן הזה, לישראל ולהודו יש אינטרס משותף רחב הרבה יותר מאשר הגנה על עצמן בלבד. שתיהן תלויות במרחבים אזוריים פתוחים ובטוחים: בים, באוויר וביבשה.

דווקא כאן יכולה השותפות ביניהן לקבל משמעות אזורית חדשה. אבל גם כאן כדאי להימנע ממסקנות פשוטות. האירועים לאחר נחיתת המטוס המחישו עד כמה הארכיטקטורה האזורית עדיין חלקית. ערב הסעודית אפשרה נחיתת חירום והעניקה מענה למטוס, אך היא עדיין אינה מקיימת יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ולפי דיווחים אף סירבה לאפשר למטוסים ישראליים להגיע כדי לאסוף את הנוסעים.

לישראל ולהודו יש אינטרס משותף רחב בהרבה מאשר הגנה על עצמן בלבד. שתיהן תלויות במרחבים אזוריים פתוחים ובטוחים: בים, באוויר וביבשה. דווקא כאן יכולה השותפות ביניהן לקבל משמעות אזורית חדשה

הסתירה הזו אינה חריגה. היא למעשה מאפיינת את האזור כולו. מצד אחד, תעופה, מסחר, טכנולוגיה ויוזמות קישוריות מקרבים בין מדינות. מצד אחר, מחלוקות פוליטיות, הסכסוך הישראלי-פלסטיני והיעדר יחסים דיפלומטיים בין חלק מהשחקנים ממשיכים להציב גבולות ברורים.

הקישוריות מתקדמת מהר יותר מן הפוליטיקה.

עבור הודו, זהו מרחב מוכר. מדיניות החוץ שלה מבוססת כבר שנים על היכולת לנהל קשרים במקביל עם מדינות בעלות אינטרסים ולעיתים גם יריבויות שונות. ניו דלהי אינה מעוניינת לבחור בין ישראל לבין מדינות המפרץ; היא מבקשת לשמר מרחב פעולה עם כולן.

מבחינת ישראל, המשמעות היא שגם את יחסיה עם הודו כבר אי אפשר להבין רק דרך הציר ירושלים-ניו דלהי. הודו הופכת לחלק מרכזי יותר ברשת המחברת בין ישראל, המפרץ והמרחב ההודו-פסיפי. ואם הרשת הזו תמשיך להתפתח, ביטחון ולוחמה בטרור יהיו חלק בלתי נפרד ממנה – לצד מסחר, טכנולוגיה ותחבורה.

התקרית בטיסה אינה מוכיחה שהיה מדובר באירוע טרור, והוא גם אינו מבשר לבדו על סדר אזורי חדש.

הגבורה של סמית מצ'צ'הר ראויה להערכה קודם כול משום שזהו מעשה יוצא דופן של אחריות ואומץ תחת לחץ קיצוני. אבל לפעמים אירוע אחד מצליח לחשוף תמונה רחבה יותר. קברניט הודי, טייס משנה עומאני, נוסעים ישראלים, מטוס אמירותי ונחיתה בערב הסעודית נפגשו לרגע אחד על הציר שבין דובאי לתל אביב.

הסתירה לא חריגה ומאפיינת את האזור. מחד, תעופה, מסחר, טכנולוגיה ויוזמות קישוריות מקרבים בין מדינות. מאידך, יש מחלוקות פוליטיות, הסכסוך הישראלי-פלסטיני והיעדר יחסים דיפלומטיים בין חלקן

זהו אותו מרחב אזורי שבו הודו וישראל מנסות כיום להרחיב מסחר, קישוריות ושיתוף פעולה. והאירוע הזה מזכיר דבר בסיסי: כדי שהמרחב הזה יוכל לצמוח, הוא חייב להיות גם מרחב בטוח.

ד"ר לורן דגן עמוס היא חוקרת מדיניות חוץ וביטחון של הודו מרכז בגין סאדאת (בס"א) אוניברסיטת בר אילן וחברת פורום דבורה.