ניצחון של הקואליציה בבחירות צפוי להפוך לאסון ביטחוני

בישיבת הקבינט במרץ אמר הרמטכ"ל רא"ל אייל זמיר לשרים: "אני מרים בפניכם 10 דגלים אדומים לפני שצה"ל קורס אל תוך עצמו". באותה ישיבה, לפי "כאן", דנו השרים באישור התנחלויות חדשות, שכל אחת מהן מחייבת עוד כוחות להגנתה.

הפער הזה אינו מקרי. בשבוע שעבר, ביום השנה השלישי לטבח ב-7 באוקטובר, פרסם אלוף (מיל') תמיר הימן, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מסמך חריג. לפי המסמך, מדיניות הביטחון של ישראל מונחית בשנים האחרונות בפועל על ידי תפיסה חדשה, שלא נוסחה, לא פורסמה ולא אושרה בשום הליך.

הימן גוזר ממדיניות הממשלה עשרה עקרונות, בהם קדימות הזהות היהודית על פני הדמוקרטיה, מלחמה כמצב יסוד וניתוק מהתלות בארצות הברית. התפיסה הזו כבר גובה מחיר בצבא, בכלכלה, בברית עם וושינגטון ובהון האנושי. ניצחון הקואליציה בבחירות הקרובות יהפוך אותה למדיניות קבע.

מהי "תפיסת הביטחון החדשה"?

עפר שלח, חוקר בכיר ב-INSS ולשעבר יו"ר ועדת המשנה לתפיסת ביטחון ובניין הכוח בכנסת, ניתח את תפיסת הביטחון החדשה מתוך אמירות של הממשלה ומתוך מה שקורה בשטח. נקודת המוצא שלו היא ביטוי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהכריז בספטמבר 2025 שישראל תהיה "סופר-ספרטה".

צבאה של ספרטה העתיקה, ציור של ז'ק לואי דוד (צילום: ויקיפדיה)

לפי שלח, "סופר-ספרטה" היא ישראל שצבאה מתוח עד דק במלחמה בלי סוף, וגבולותיה הולכים ומתרחבים. הנטל שהתפיסה הזו מטילה מאיים על הכלכלה, על הלכידות הפנימית, על מודל צבא העם ועל רצונם של ישראלים רבים לחיות כאן.

תומכי התפיסה הביטחונית החדשה (שלא כולם תומכים בממשלה) טוענים שהדוקטרינה הישנה גרמה כביכול למחדל שהביא לאסון ה-7 באוקטובר. שלח מסביר כי הכישלון ב-7 באוקטובר נבע מכשלים של הדרג המדיני ולא מתפיסת הביטחון הישנה.

נתניהו סירב להנחית מכת מנע על חמאס כפי שהמליצו לו במערכת הביטחון, לא בגלל "דוקטרינה נגד מלחמות", אלא משום שנתניהו ראה בחמאס נכס להחלשת הרשות הפלסטינית, וגם בגלל שנתניהו עצם את עיניו ולא הקשיב לאזהרות שקיבל מכל עבר. 

פרופ' אורי בר-יוסף מאוניברסיטת חיפה טוען כי דווקא לא מדובר בתפיסת ביטחון חדשה, אלא בכשל קבוע ורב-שנים של תפיסת הביטחון הישראלית הקבוע. לטענת בר-יוסף, תפיסת הביטחון הישראלית הייתה ונשארה שבויה בהיסמכות בלעדית על כוח צבאי ועל "קווי ביטחון". תפיסת הביטחון החדשה מעמיקה את הקיבעון הזה; המחיר שלה הוא קודם-כל מחסור בחיילים.

הפגנת חרדים נגד מאסרם של תלמידי ישיבה עריקים, בשכונת מאה שערים בירושלים, 18 ביוני 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

מה יקרה לצה"ל בלי גיוס החרדים?

הרמטכ"ל זמיר מתריע שוב ושוב שהצבא אינו עומד בעומס. במאי דרש הרמטכ"ל בוועדת החוץ והביטחון להעביר חוק לגיוס החרדים, להאריך את השירות הסדיר לגברים מ-30 ל-36 חודשים ולהגדיל את תקציב הביטחון.

במכתב לראש הממשלה, לשר הביטחון וליו"ר הוועדה כתב זמיר שהחקיקה "אינה מתקדמת באופן הנדרש ועלולה להביא את צה"ל לחוסר כשירות". באותו זמן קידמה הקואליציה חוק שפוטר בפועל אלפי צעירים חרדים מגיוס.

כך או כך, החוק הקיים מחייב את כל הצעירים החרדים בגיל ובפרופיל המתאימים לגיוס להתגייס לצה"ל. הם פשוט לא מתגייסים בפועל, והממשלה אינה עושה דבר כדי לאכוף את החוק ולגייס אותם.

את המחיר משלמים המילואימניקים. שירות של 100 ימי מילואים בשנה הפך לנורמה בשלוש השנים האחרונות. בנוסף לעומס הטכני והרגשי על חיילי המילואים ולשחיקה שלהם, לשירות המילואים הארוך יש מחיר כלכלי כבד. העלות הישירה של שירות חייל מילואים למדינה גבוהה פי חמישה ויותר מזו של חייל סדיר, בנוסף לאובדן התוצר בגלל ההיעדרות מהעבודה.

ישיבת מליאה והצבעה על הצעת חוק להקפאת מעצרים של משתמטי גיוס חרדים באולם מליאת הכנסת בירושלים. 14 ביולי 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

מלחמה בלתי נגמרת בכל הזירות מחייבת הרבה יותר חיילים. ממשלה שתמשיך בה בלי לגייס את החרדים תשחק את צבא המילואים עד שיישבר, ותשלם על כך גם בכלכלה.

האם הכלכלה תעמוד בעומס תקציב הביטחון והמילואים?

מכון אהרון למדיניות כלכלית קבע במאי שכדי לחזור לצמיחה של 3.5% בשנה, ישראל צריכה להוריד את ההוצאה הביטחונית ל-5.5% מהתוצר. לפי נתוני בנק ישראל, ב-2025 עמדה ההוצאה הביטחונית על כ-7.3% מהתוצר, וב-2026 היא צפויה לעבור את ה-8% מהתוצר.

נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון אמר בינואר בוועדת הכספים: "כלכלה זקוקה לביטחון, אבל גם ביטחון זקוק לכלכלה". בדצמבר הזהיר הנגיד כי התוואי הרב-שנתי שנידון לתקציב הביטחון עלול להביא את יחס החוב לתוצר לסביבת 80% לקראת סוף המתווה.

מפקד פיקוד הדרום, אלוף יניב עשור, ביקר באימון מילואים, ספטמבר 2025 (צילום: דובר צה"ל)

שלח מסכם כי ל"סופר-ספרטה" אין בסיס כלכלי להישען עליו. הכלכלה היא מה שמממן את העוצמה הצבאית, ותפיסה שמתעלמת ממנה מכרסמת בבסיס שלה עצמה. החור הזה גדל ככל שמקור המימון החיצוני העיקרי של ישראל מתערער.

מה מצב הברית עם ארצות הברית?

ב-15 ביולי הצביעו 103 מתוך 212 חברי המפלגה הדמוקרטית בבית הנבחרים האמריקאי בעד בלימה מיידית של 3.3 מיליארד דולר בשנה לרכש צבאי לישראל. ההצעה נכשלה, אבל אבישי בן ששון-גורדיס מ-INSS כותב שהשאלה כבר אינה אם הסיוע יקטן, אלא באיזו מהירות.

לפי בן ששון-גורדיס, בלב העמדה הדמוקרטית עומדת מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים. ככל שהזמן עובר, הדרישות מישראל רק יגברו. גם בצד הרפובליקני, רבים, כולל סגן הנשיא ג'יי די ואנס, מאשימים את ישראל בהסתבכות במלחמה הכושלת באיראן.

ממשלת ישראל עצמה מאיצה את הניתוק מארה"ב. נתניהו אמר שהוא רוצה להפחית לאפס את התמיכה הכספית האמריקאית. 

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ (מימין) מאזין במהלך מסיבת עיתונאים עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בחדר האוכל הממלכתי של הבית הלבן בוושינגטון. 29 בספטמבר 2025 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

ד"ר צ'אק פרייליך, סגן ראש המל"ל לשעבר, הציע בספרו על תפיסת הביטחון הלאומי דרך הפוכה: יותר דגש על ריסון, הגנה ודיפלומטיה, לצד היכולת הצבאית להכריע. מדינה קטנה, תלוית סחר ודלת משאבים, לא יכולה לקיים כלכלת ביטחון אוטרקית בלי גיבוי של מעצמה, וגם לא בלי האנשים שמחזיקים את הכלכלה.

כמה אנשים עזבו את ישראל בשנים האחרונות?

מחקר של פרופ' איתי אטר, פרופ' נתאי ברגמן ודורון זמיר מאוניברסיטת תל אביב מעריך שכ-270 אלף איש עזבו את ישראל בשנים 2023 עד 2025 לשלושה חודשים לפחות. זה גידול של כמעט 50% לעומת אותה תקופה בעשור הקודם.

בשנים 2023 ו-2024 איבדה ישראל יותר מ-900 רופאים וכ-2,360 מהנדסים .נטו (מספר העוזבים פחות מספר הנכנסים). לפי הלמ"ס, ב-2025 עזבו 69.3 אלף תושבים וחזרו רק 19 אלף. "בראייה צופה פני עתיד, אם לא יהיה שינוי, גובר החשש שההגירה מישראל תגבר באופן שיסכן את הביטחון ואת הכלכלה הישראלית", אמר אטר.

המחקר של שלח קושר את המגמה ישירות לתפיסה החדשה. רבים מאזרחי ישראל אינם רוצים לחיות במדינה שנמצאת במלחמה מתמדת. מדינה שמאבדת את המהנדסים והרופאים שלה מאבדת גם את היתרון הטכנולוגי, שבן-גוריון מנה בין ארבעת היתרונות של ישראל על אויביה.

פעילים הקוראים לחידוש ההתיישבות היהודית ברצועת עזה צועדים בדרום הארץ, 14 במאי 2024 (צילום: AP Photo/Maya Alleruzzo)

האם רצועות הביטחון נועדו להתיישבות?

רצועות הביטחון בעזה, בלבנון ובסוריה הן החלטה של הצבא, ויש להן הצדקה מבצעית. הרמטכ"ל זמיר הכריז ביולי כי "צה"ל מייצר מרחבים מפורזים בשטח האויב". צה"ל מחזיק בכמחצית מרצועת עזה, כ-5% מלבנון וכ-200 קילומטרים רבועים משטח סוריה.

הבעיה היא שהחזקת השטח הזה מצריכה כוחות גדולים של צה"ל ומחריפה את המחסור בחיילים ובתקציב. לכן כדאי שזאת תהיה מציאות זמנית ולנסות לשנות אותה במסגרת הסדרים מדיניים. אבל מדיניות הממשלה מתייחסת להחזקת השטחים כמצב קבוע. הבעיה מחמירה עוד יותר כאשר ארגוני ימין קיצוני מנסים להפוך את רצועות הביטחון הללו ליעדים להתיישבות, וחברי כנסת ושרים מסייעים להם.

בכנס "חוזרים לחבל עזה", שנועד לקדם את חזון הקמתן מחדש של ההתנחלויות ברצועה, השתתפו 27 חברי כנסת ושרים, ביניהם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ושר האוצר והשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ'. זוהי מדיניות קבועה של מפלגת עוצמה יהודית בראשות בן גביר והציונות הדתית בראשות סמוטריץ'. סמוטריץ' כתב ב"תוכנית ההכרעה", ש"הסכסוך יוכרע" בהחלת ריבונות ובהתיישבות. 

בעולם הדמיוני שבו חיים בן גביר, סמוטריץ' ופעילי ההתיישבות, שני מיליון התושבים הערבים בעזה, שני מיליון הערבים ביהודה ושומרון ואולי גם מאות אלפי תושבים בדרום לבנון וסוריה יכולים להיעלם במסגרת "הגירה מרצון" וכך לאפשר התיישבות בטוחה כפתרון של קבע. הממשלה אף הקימה "מנהלת הגירה מרצון" כדי לקדם את הזיות השרים והח"כים.

איתמר בן גביר, שלמה קרעי ואריאל קלנר מובילים בריקודים את משתתפי כנס הכיבוש וההתנחלות בעזה שנערך בבנייני האומה, ירושלים, 28 בינואר 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

במציאות, אף מדינה לא מוכנה לקלוט את הפלסטינים והם אינם יכולים לעזוב את יו"ש ועזה ולכן אינם עוזבים. אבל בן גביר, סמוטריץ' ופעילי ההתיישבות חיים בניתוק מוחלט מהמציאות.

אנשי הימין הקיצוני טוענים שהתיישבות בעזה, לבנון וסוריה "תביא ביטחון ליישובי הגבול", כביכול. ח"כ אריאל קלנר מהליכוד, חבר ועדת החוץ והביטחון, אמר בריאיון ל"כאן" ב-2024 – בעיצומה של המלחמה בלבנון, כאשר רוב תושבי אזור גבול הצפון היו מפונים מבתיהם: "הגבול לא מקודש בעיניי, אם צריך להתיישב (בלבנון) כדי להחזיר את תושבי הצפון בוודאי שצריך".

מדובר בטענה אבסורדית וחסרת היגיון. מה שמקטין (אולי) את האיום על תושבי הצפון והנגב המערבי הוא נוכחותו של צה"ל ברצועות הביטחון, לא הקמת התנחלויות בתוכן. התיישבות ברצועות הביטחון תרחיב את האזורים שעליהם הצבא צריך להגן על אזרחים מלפנים, וחוזר חלילה.

הדבר כבר קורה ביהודה ושומרון. בישיבת הקבינט שבה הזהיר זמיר מקריסה, אמר מפקד פיקוד המרכז, האלוף אבי בלוט, לשרים: "אישרתם הקמה של יישובים רבים, השטח השתנה לחלוטין". כל יישוב כזה מוסיף משימה לצה"ל, שכבר מזהיר שאין לו מספיק חיילים.

עזתים חוגגים על גדר הגבול עם טנק צה"לי שמחבלי חמאס השתלטו עליו, 7 באוקטובר 2023 (צילום: AP Photo/Yousef Masoud)

למה הממשלה מסרבת לחקור את מחדל ה-7 באוקטובר?

תפיסת ביטחון נבנית על לקחים. הממשלה מתנגדת ומונעת הקמת ועדת חקירה ממלכתית למחדל שהביא לאסון השבעה באוקטובר, וקידמה במקומה ועדה פוליטית, שהרכבה ייקבע בידי הממשלה והכנסת. 

לנתניהו יש אינטרס פוליטי ישיר, ואולי אף משפטי, בהמשך מצב המלחמה. בעתירה נגד דחיית עדותו במשפט נטען שתפקודו כנאשם משפיע ישירות על החלטות, כולל ניהול מלחמה ממושכת. קשה להוכיח טענה כזו, אבל ממשלה שמונעת חקירה עצמאית של המחדל אינה מאפשרת גם לבדוק אותה.

הציבור מבחין בפער. בסקר INSS ממאי הביעו 74% אמון גבוה בצה"ל, ורק 26% בממשלה.

מה עומד על הכף?

שאלות שעולות מן הנושא

מהי "תפיסת הביטחון החדשה"?

זוהי מערכת עקרונות שמנחה בפועל את מדיניות הביטחון של הממשלה הנוכחית: מלחמה כמצב קבע, יוזמה התקפית תמידית, רצועות ביטחון מעבר לגבול והסתמכות עצמית על פני הברית עם ארצות הברית.

מה הקשר בין גיוס חרדים לביטחון?

הרמטכ"ל דורש גיוס חרדים והארכת שירות לחיילי הסדיר כדי לעמוד במשימות. בלעדיהם, הנטל ממשיך ליפול על המילואימניקים, שמשרתים כ-100 ימים בשנה.

האם ישראל עלולה לאבד את הסיוע האמריקאי?

מזכר ההבנות הנוכחי עם ארה"ב בתוקף עד 2028. כמחצית מחברי בית הנבחרים הדמוקרטים כבר הצביעו לבלום אותו, ונתניהו עצמו אמר שהוא רוצה להפחית את הסיוע לאפס.

האם רצועות הביטחון הן בהכרח צעד להתיישבות?

לא. הן החלטה צבאית עם הצדקה מבצעית. הסכנה היא בלחץ של חברי כנסת ושרים להפוך אותן ליעד להתיישבות, שתחייב הגנה צבאית נוספת.

מקורות: המכון למחקרי ביטחון לאומי – תפיסת הביטחון הלאומי ה"חדשה" (תמיר הימן); "תפיסת הביטחון החדשה": היגיון לקוי וסכנה לביטחון הלאומי (עפר שלח); "קיר הברזל" שאבד (אורי בר-יוסף); רוב דמוקרטי תומך בהפסקת הסיוע (אבישי בן ששון-גורדיס).

עסק ועוסק בייזום וניהול חברות טכנולוגיה רפואית ובניהול פיתוח ושיווק ברפאל. M.Sc מהטכניון, MBA מאוניברסיטת סטנפורד. חובב רכיבה באופני הרים ופיסול.