מאז 2023 תועדו בישראל 2,846 מעצרים של מפגינים, אך רק שיעור קטן מהם הוביל להגשת כתבי אישום. לפי מאגר כתבי האישום של "מערך עוטף עצורים", הוגשו 94 כתבי אישום בלבד – כ־3.3% ממספר המעצרים. רק שניים מהתיקים הסתיימו עד כה בהרשעה. כך עולה מנתוני המערך, שנכללו במכתב דרישות ששלח לאחרונה מכון "זולת" לראשי שש מפלגות השינוי.
חלק ניכר מהמעצרים – כ־1,100, קרוב ל־40% – בוצעו במהלך המאבק נגד ההפיכה המשטרית ובשנתה הראשונה של המלחמה. שאר המעצרים, כ־1,700, התפרסו על פני התקופה הנסקרת, ובהם רבים שבוצעו במסגרת המחאה והמאבק לשחרור החטופים בעזה.
ככל שהמלחמה התקדמה, החטופים שוחררו והמחאות שככו, ירד גם מספר המעצרים: מ־1,122 בשנת 2023 ל־956 ב־2024, 572 ב־2025 ו־196 מתחילת 2026 ועד כה.
הפער בין מספר המעצרים למספר כתבי האישום מעלה שאלות בדבר מידתיות השימוש במעצרים, ומעורר חשש כי המשטרה השתמשה בכלי המעצר גם כאמצעי ענישה
הפער בין מספר המעצרים למספר כתבי האישום מעלה שאלות בדבר מידתיות השימוש במעצרים, ומעורר חשש כי המשטרה השתמשה בכלי המעצר גם כאמצעי ענישה נגד מפגינים, באופן הפוגע בחופש המחאה ובחופש הביטוי.
ממערך עוטף עצורים נמסר כי מרבית עילות המעצר שתועדו הן מה שמכונה "עבירות סל" – עבירות המוגדרות במונחים רחבים יחסית, כגון הפרת סדר, התקהלות אסורה והתנהגות העלולה להפר את שלום הציבור. מהמערך נמסר: "מדי פעם הוכנסה עבירת הכשלת או תקיפת שוטר ומאוחר יותר גם חסימת נתיב תחבורה".
עם זאת, קשה להגיע למספרים מדויקים בשל פערים בתיעוד שבמאגר. מתוך 2,846 מעצרים, עילת החשד תועדה ב־1,416 מקרים בלבד – כלומר, בכמחצית מהרשומות חסר הנתון הזה.
מבין המקרים שבהם תועדה עילת המעצר, ב־672 (47.5%) נרשמו עבירות כגון "התקהלות אסורה, התפרעות או הפרת הסדר". ב־202 מקרים (14.3%) נרשם חשד להפרעה לשוטר במילוי תפקידו, וב־109 (7.7%) לחסימת כביש.
חשד לתקיפת שוטר, עבירה חמורה יותר, תועד ב־121 מקרים בלבד – כ־8.5% מהמקרים שבהם נרשמה עילת המעצר.
גם מבין 94 התיקים שבהם הוגשו כתבי אישום, רק שניים הסתיימו עד כה בהרשעה. שבעה תיקים הסתיימו בזיכוי, כ־40 הסתיימו בהסדר מותנה או נגנזו, ושאר התיקים עדיין מתנהלים בשלבים שונים
גם מבין 94 התיקים שבהם הוגשו כתבי אישום, רק שניים הסתיימו עד כה בהרשעה. שבעה תיקים הסתיימו בזיכוי, כ־40 הסתיימו בהסדר מותנה או נגנזו, ושאר התיקים עדיין מתנהלים בשלבים שונים.
פיזור הפגנה צריך להיות מוצא אחרון
בעקבות הנתונים קוראת מנכ"לית מכון זולת, עינת עובדיה, לראשי שש מפלגות השינוי להתחייב במצעיהן ובהסכמים הקואליציוניים העתידיים להגנה על חופש המחאה.
"יש למנוע שימוש באכיפה הפלילית כאמצעי להרתעה או לענישה של משתתפים במחאה, ולהבטיח כי סמכויות האכיפה הפלילית, ובהן עיכוב, מעצר, חקירה, חיפוש ותפיסת רכוש, יופעלו כלפי משתתפים במחאה רק כאשר מתקיימת עילה חוקית קונקרטית ובמידה שאינה עולה על הנדרש.
"פיזור הפגנה ושימוש בכוח כלפי מפגינים צריכים להיעשות כמוצא אחרון […] כאשר קיימת עילה חוקית ברורה או סכנה קונקרטית המצדיקה זאת, להימשך רק כל עוד היא נדרשת, ולהבחין בין מי שמבצע עבירה או יוצר סכנה לבין יתר המשתתפים במחאה", כותבת עובדיה.
במכון זולת מצביעים גם על הגבלות המוטלות על מפגינים לאחר שחרורם ממעצר. הצורך במידתיות אינו מסתיים ברגע השחרור. גם תנאים המוטלים בעקבות מעצר עלולים להגביל באופן ממשי את האפשרות להשתתף במחאה.
במכון זולת מצביעים גם על הגבלות המוטלות על מפגינים לאחר שחרורם ממעצר. הצורך במידתיות אינו מסתיים ברגע השחרור. גם תנאים המוטלים בעקבות מעצר עלולים להגביל באופן ממשי את האפשרות להשתתף במחאה
כך, במאגר של מערך עוטף העצורים מתועדים 47 מקרים של מעצר בית, ובניתוח 2,086 רשומות שבהן תועדו תנאי השחרור בטקסט חופשי, נמצאו כ־890 אזכורים להרחקה ממקום ההפגנה וכ־613 אזכורים לערבות או להפקדה כספית.
"נתונים אלה מחזקים את הצורך להבטיח כי תנאי שחרור ייקבעו רק כאשר הם נדרשים בנסיבות המקרה, יהיו מידתיים ולא ישמשו כאמצעי עקיף להרחקת מפגינים מן המרחב הציבורי".
בין הצעדים המעשיים שמציע מכון זולת: ביטול סעיף 82 לפקודת המשטרה, המאפשר התערבות בסמלים ובביטויים בשל תוכנם; ביטול משטר הרישוי הקבוע בסעיפים 83–90 והחלפתו בחובת הודעה מוקדמת; קביעה בפקודת העיריות שלפיה סמכויות הרשויות המקומיות לא ישמשו להגבלת הפגנות; והחרגת רעש הנוצר במהלך מחאה מתחולת החוק למניעת מפגעים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו