קחו את הניצחון ורוצו איתו עד הסוף

ארבע שנים שלמות, מאז ההכרזה על ההפיכה המשטרית, יצאנו לרחובות. שבוע אחר שבוע קראנו לצדק, שיווענו לשינוי, בחלנו בשחיתות, הזהרנו מהשיסוי ומהקרע, וקיימנו את האמירה: אל תגידו יום יבוא – הביאו את היום. ועכשיו הבאנו את היום.

הבאנו לכם טס של 67 מנדטים.

ואתם, במקום למלא את הבטחתכם להחזיר את ישראל לפסים של שפיות – מהססים. במקום לומר מייד: בואו נתחיל לעשות – נעשיתם יפי נפש. נזכרים שהבטחתם שלא תשבו עם ערבים או שלא תשבו עם חרדים.

אני רוצה להבין. האם קיומה של מדינה מוסרית, ערכית, ציונית ודמוקרטית ברוח מגילת העצמאות הוא עדיין חלק מדרככם? האם נדרש לצטט מתוך מגילת העצמאות כדי להזכיר לכם מהי חובתכם?

הבאנו לכם טס של 67 מנדטים. ואתם, במקום למלא את הבטחתכם להחזיר את ישראל לפסים של שפיות – מהססים. במקום לומר מייד: בואו נתחיל לעשות – נזכרים שהבטחתם שלא תשבו עם ערבים או עם חרדים

כל השנים האלה הזהרנו מחורבן ומכאוס אם השלטון הנוכחי יימשך. ועכשיו, כשהצלחנו באופן דמוקרטי ליצור רוב לדרך שלנו – אתם מהססים?

אתם, שדיברתם על מאבק עם סכין בין השיניים כדי להילחם למעננו על הדרך הנכונה, ואנחנו, ששרפנו את הרחובות למימוש החזון הציוני – נשארים עכשיו עם ההיסוסים ויפי הנפש שלכם?

העיתונאי דורון רוזנבלום כתב לאחר שנודעו תוצאות הבחירות:

"מעניין מה האשמדאי היה עושה אילו היה במקומנו. הוא הרי מסוגל להפוך חרצן של לימון סחוט ללימונדה קואליציונית בת ארבע שנים. מצד שני לא הייתי מזלזל בכישרון שלנו להפוך לימונדה מנצחת לחומצת לימון". 

אתם לא מבינים שההיסוסים שלכם, האמירות המתפלפלות שלכם, רק מחזקים את הטיעונים שלהם?

אתם, חסידי הדמוקרטיה, מבקשים לפסול 21 אחוזים מהחברה הישראלית? תיזכרו בכל הפעמים ש"האשמדאי", כלשונו של רוזנבלום, ידע להחניף וללטף את מנהיגי החברה הערבית כשהיה זקוק להם.

אתם, חסידי הדמוקרטיה, מבקשים לפסול 21 אחוזים מהחברה הישראלית? תיזכרו בכל הפעמים ש"האשמדאי", כלשונו של רוזנבלום, ידע להחניף וללטף את מנהיגי החברה הערבית כשהיה זקוק להם

בואו וקחו את ההזדמנות הזו שנפלה לידיכם – ליצור חברה ישראלית אחת, מאוחדת. הרי האמירה שאי אפשר לחבור אל המפלגות הערביות בגלל ה-7 באוקטובר היא דמגוגית להחליא.

ואולי צריך להזכיר לכם גם את פעולותיהם האמיצות של ערבים לחילוץ פצועים בעוטף עזה? אה, שכחנו?

והטיפול של הרופאים, האחיות וכוחות העזר הערבים לצד הצוותים היהודיים? והמשך עבודתם כשהישראלים יצאו למילואים? מי הניע בימים הקשים ההם את גלגלי המשק?

אתם הרי יודעים את כל זה, ובמקום למנף את ההזדמנות ההיסטורית שניתנה לנו לאחד את החברה הישראלית – יהודים וערבים – אתם מגמגמים?

יאיר לפיד כתב בסוף השבוע:

"גם אני רציתי ניצחון בהיר, מיידי, כזה שהולכים איתו לישון – זה לא מה שקיבלנו. זה לא ניצחון בנוקאאוט אלא בנקודות, וגם אותו סופרים. עכשיו מגיע הדבר הקשה באמת – לנסות להקים ממשלה. זה יהיה קשה".

לפיד קרא ל"סבלנות" וחתם את הדברים:

"אם אתם רוצים לדעת אם קורה משהו מאחורי השקט שאתם שומעים עכשיו – התשובה היא כן".

ואם כך הוא, אנחנו מקווים לעשייה מהירה – כי בכל רגע שעובר, המחנה ממול מכין עוד ועוד מבוכים ומהמורות להנדסת תודעה.

קומו ביחד, עשו מעשה. כדי להתגבר על העכבות בשל ההבטחות הקודמות, הודיעו שאתם מקימים ממשלה לשנה – עד שתעבירו את החוקים הדרושים לנו כמדינה. הכריזו על ממשל חירום.

אולי צריך להזכיר לכם את פעולותיהם האמיצות של ערבים לחילוץ פצועים בעוטף? ואת הצוותים הרפואיים הערבים? ואת המשך עבודתם כשהישראלים יצאו למילואים? מי הניע בימים הקשים ההם את גלגלי המשק?

כנסו את הכנסת, בחרו יו"ר כנסת, והעבירו את החוקים שעבורם נלחמנו:

• ועדת חקירה ממלכתית לטבח ה-7 באוקטובר.
• חוק הגיוס.
• ביטול חוקי ההפיכה המשטרית שכבר אושרו.
• הגבלת כהונת ראש ממשלה.
• חוק שלפיו נאשם בפלילים לא יוכל להתמודד לראשות הממשלה.

ישנם גם פרסומים על ממשלת אחדות – כשהקריאות לכך נשמעות דווקא מהצד הימני של המפה, כי הם יודעים שהפסידו.

וכשגדי איזנקוט התבקש לפני הבחירות להבטיח שלא ילך לאחדות ולהפקיד ערבות של מיליון דולר, הוא אמר:

"אני, בגלל המדיניות של ביבי, הפקדתי ואיבדתי משהו הרבה יותר יקר ממיליון שקל – את גל, הבן שלי. אלמלא האופן שבו ביבי ניהל את המדינה וההתעלמות מכל האזהרות וההתרעות שקיבל, לא היינו מגיעים לשבעה באוקטובר. המלחמה לא הייתה מתנהלת כפי שהתנהלה, והישגי הצבא היו מזמן ממונפים להישגים מדיניים – ולא להישרדות פוליטית. לכן, לא מיליון שקל ולא שום סכום אחר בעולם יגרמו לי להפקיד אף אחד מהילדים שלנו במדינת ישראל בידיים של ביבי. ביבי נכשל, ביבי קרע את העם – וביבי צריך ללכת הביתה".

כולכם מודעים לגודל הסכנה בהמשך שלטונה של הממשלה הזו. כל מערכת הבחירות דיברנו על הכישלונות הקולוסליים שלה בכל התחומים – מדיני, כלכלי, חברתי, בחינוך ובבריאות. אסור להשתהות, אסור להמתין – החורבן מעבר לפינה.

ניהול נכון של המערכה מול איראן, התמודדות עם כל הגזרות הפתוחות – כולל מול המתנחלים ביהודה ושומרון – והסנקציות הבינלאומיות: כל אלה מחכים להחלטה.

כולכם מודעים לגודל הסכנה בהמשך שלטונה של ממשלה זו. כל מערכת הבחירות דיברנו על הכישלונות הקולוסליים שלה בכל התחומים – מדיני, כלכלי, חברתי, בחינוך ובבריאות. אסור להשתהות – החורבן מעבר לפינה

ואנחנו אומרים לך מכאן – קח את טס המנדטים שהבאנו לגוש השינוי כולו, ורוץ איתו עד לקו הסיום של המרוץ המטורף שעשינו.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.