הבחירות לכנסת ה-26 הסתיימו, אך השאלה מי ירכיב את הממשלה הבאה נותרה פתוחה. לצד המבוי הסתום הפוליטי, תוצאות הבחירות הציבו עובדה שקשה להתעלם ממנה: המפלגות הערביות זכו בהישג מרשים של 19 מנדטים, והפכו לכוח פרלמנטרי שעשוי להשפיע על עתידה הפוליטי של ישראל.
על פי תוצאות הבחירות, גוש בנימין נתניהו מחזיק ב-53 מנדטים, גוש השינוי ב-48 ללא המפלגות הערביות, ויחד איתן ב-67. אף אחד מהגושים אינו יכול להגיע לרוב של 61 מנדטים ללא שינוי בהרכבו או שיתוף פעולה עם המפלגות הערביות.
זו אינה רק בעיה אריתמטית, אלא מבחן לדמוקרטיה הישראלית: האם קולם של האזרחים הערבים לגיטימי רק בקלפי, אך מאבד מלגיטימיותו כאשר הוא עשוי להכריע מי ירכיב את הממשלה?
זו אינה רק בעיה אריתמטית, אלא מבחן לדמוקרטיה הישראלית: האם קולם של האזרחים הערבים לגיטימי רק בקלפי, אך מאבד מלגיטימיותו כאשר הוא עשוי להכריע מי ירכיב את הממשלה?
דווקא המציאות שנוצרה עשויה להפוך לנקודת מפנה. שותפות פוליטית יהודית-ערבית אינה עוד רק שאיפה ערכית, אלא גם אפשרות מעשית ליציאה מהמבוי הסתום. זהו צו השעה: לעבור מפוליטיקה של הדרה לפוליטיקה של שותפות.
19 מנדטים: הישג המחייב אחריות
ההישג של המפלגות הערביות חורג ממשמעותו המספרית. הוא מבטא את רצונו של הציבור הערבי להיות נוכח ומשפיע במוקדי קבלת ההחלטות, דווקא על רקע מציאות קשה של פשיעה ואלימות, פערים כלכליים וחברתיים, גזענות ושחיקה באמון במוסדות המדינה.
אולם הישג אלקטורלי אינו מטרה בפני עצמה. המבחן האמיתי מתחיל כעת: האם יצליחו המפלגות הערביות לתרגם את כוחן הפרלמנטרי להשפעה פוליטית, להישגים אזרחיים ולשינוי במעמדה של החברה הערבית?
האחריות מחייבת גיבוש סדר יום משותף סביב האינטרסים המרכזיים של הציבור הערבי, לצד הכרה בהבדלים האידיאולוגיים בין המפלגות. היא מחייבת גם נכונות לבחון שיתופי פעולה פוליטיים מבלי לוותר על הזהות הלאומית, על עמדות יסוד או על הזכות למחלוקת.
הציבור הערבי אינו זקוק רק לייצוג סמלי או למחאה פרלמנטרית. הוא זקוק לייצוג אפקטיבי, המסוגל להשפיע על המציאות ולשפר אותה.
הישג המפלגות הערביות חורג ממשמעותו המספרית. הוא מבטא את רצון הציבור הערבי להיות נוכח ומשפיע במוקדי קבלת ההחלטות, דווקא על רקע מציאות קשה של פשיעה ואלימות, פערים, גזענות ושחיקה באמון
המבוי הסתום: משבר או הזדמנות היסטורית?
תוצאות הבחירות חושפות את מגבלותיה של תפיסה המבקשת להקים ממשלה תוך הוצאת המפלגות הערביות ממשוואת השלטון. אפשר כמובן להקים ממשלה באמצעות שינוי בהרכב הגושים או ממשלת אחדות, אך אין הצדקה דמוקרטית לפסול מראש שותפות עם מפלגות ערביות רק בשל זהותן הלאומית.
יש להבחין בין מחלוקת אידיאולוגית לגיטימית עם מפלגה מסוימת לבין שלילה גורפת של האפשרות לשותפות עם נציגי הציבור הערבי. הראשונה היא חלק מהדמוקרטיה, השנייה מערערת את עקרון השוויון הפוליטי.
התקדים של ממשלת נפתלי בנט ויאיר לפיד, שבה השתתפה רע"ם בשנת 2021, הוכיח כי שותפות קואליציונית יהודית-ערבית אפשרית גם לנוכח מחלוקות עמוקות. הניסיון היה קצר ומורכב, אך שבר מחסום פוליטי ופסיכולוגי משמעותי.
שותפות כזאת יכולה להתקיים בדרכים שונות: תמיכה פרלמנטרית מבחוץ, הסכמות על קווי יסוד או השתתפות קואליציונית מלאה. היא אינה מחייבת טשטוש זהויות או הסכמה בכל סוגיה, אלא הכרה הדדית בלגיטימיות ונכונות לבנות הסכמות סביב אינטרסים משותפים.
גם מחנה השינוי עומד למבחן
המפלגות המבקשות להוביל שינוי בישראל ניצבות בפני מבחן ערכי ופוליטי. לא די בהצהרות על דמוקרטיה, שוויון ומאבק בגזענות. המבחן האמיתי הוא הנכונות לתרגם ערכים אלה להחלטות פוליטיות, גם כשהן כרוכות במחירים ציבוריים.
שותפות יכולה להתקיים בכמה דרכים: תמיכה פרלמנטרית מבחוץ, הסכמות על קווי יסוד או השתתפות קואליציונית מלאה. היא לא מחייבת טשטוש זהויות או הסכמה בכל סוגיה, אלא הכרה הדדית בלגיטימיות ונכונות להסכמות
אי אפשר להצהיר על מחויבות לשוויון אזרחי ובאותה נשימה לשלול באופן גורף הסתמכות על נציגיהם הנבחרים של האזרחים הערבים. הדמוקרטיה אינה יכולה להיות שוויונית רק עד לרגע שבו נדרשת חלוקת הכוח הפוליטי.
האזרחים הערבים, המהווים כחמישית מאוכלוסיית המדינה, אינם אורחים במערכת הפוליטית. הם שותפים לכלכלה, לבריאות, לחינוך ולחברה האזרחית, וזכאים להיות שותפים גם בקביעת סדרי העדיפויות הלאומיים.
שלילת השפעתם על הרכב הממשלה יוצרת מציאות של "אזרחות פוליטית על תנאי", המעמיקה ניכור ופוגעת בחוסן הדמוקרטי.
משותפות פוליטית לצמיחה כלכלית
שותפות יהודית-ערבית חייבת להיבחן גם במדיניות שהיא מקדמת. המאבק בפשיעה, צמצום הפערים בחינוך ובתשתיות, הסרת חסמים בתעסוקה, חיזוק הרשויות המקומיות ופיתוח היישובים הערביים הם אינטרסים משותפים לחברה הישראלית כולה.
החלטת הממשלה 550, בהיקף של כ-30 מיליארד שקל לחמש שנים, ביטאה הכרה בפיתוח החברה הערבית כאינטרס לאומי. אולם הקיצוצים והסטות התקציבים המחישו את פגיעותן של תוכניות ארוכות טווח לתנודות פוליטיות.
המפלגות המבקשות להוביל שינוי בישראל ניצבות בפני מבחן ערכי ופוליטי. לא די בהצהרות על דמוקרטיה, שוויון ומאבק בגזענות. המבחן הוא הנכונות לתרגמן להחלטות פוליטיות, גם במחיר ציבורי
שותפות פוליטית יכולה לסייע בעיגון מדיניות יציבה, שתראה בשילוב נשים, צעירים ואקדמאים בתעסוקה איכותית, בצמצום חוסר המעש ובפיתוח כלכלי מנועי צמיחה למשק כולו. גם המאבק בפשיעה מחייב אחריות משותפת, המשלבת אכיפה אפקטיבית עם השקעה בחינוך, בתעסוקה ובשיקום האמון.
צו השעה: להרחיב את גבולות השותפות
ישראל ניצבת בפני צומת דרכים. הבחירה אינה רק בין המשך השלטון הקיים להחלפתו, אלא גם בין שימור ההדרה הפוליטית של הציבור הערבי לבין הכרה בו כשותף לגיטימי בעיצוב עתידה של המדינה.
שותפות יהודית-ערבית אינה פתרון קסם. היא לא תבטל את הסכסוך הלאומי או את המחלוקות האידיאולוגיות, אך היא יכולה להציע מסגרת חדשה לניהולן, המבוססת על שוויון אזרחי, לגיטימיות הדדית ואחריות משותפת.
19 המנדטים הם הישג משמעותי, אך משמעותם ההיסטורית תיקבע על פי היכולת להפוך אותם להשפעה ממשית ולשינוי כללי המשחק. החמצת ההזדמנות עלולה להותיר הישג אלקטורלי מרשים עם טעם חמוץ-מתוק.
המנהיגות היהודית והערבית נדרשת כעת לאומץ פוליטי ולנכונות לפרוץ את גבולות החשיבה הישנים. המבחן אינו רק מי ירכיב את הממשלה הבאה, אלא איזו מדינה תצמח מהמשבר: מדינה שבה הזהות הלאומית מגבילה את ההשתתפות הפוליטית, או מדינה שבה אזרחות שווה היא הבסיס לשותפות בעיצוב העתיד.
שותפות יהודית-ערבית אינה פתרון קסם. היא לא תבטל את הסכסוך הלאומי או מחלוקות אידיאולוגיות, אך היא יכולה להציע מסגרת חדשה לניהולן, המבוססת על שוויון אזרחי, לגיטימיות הדדית ואחריות משותפת
הבחירות העניקו למפלגות הערביות 19 מנדטים. כעת הגיע הזמן להפוך את הכוח הזה לשותפות, ליציבות ולתקווה משותפת.
חוסאם אבו בכר הוא ד"ר למנהל חינוכי, מנכ"ל ארגון אלפנאר לפיתוח כלכלי חברתי וקידום תעסוקה, פעיל ויזם חברתי. מילא תפקידים בכירים במגזר הציבורי, במערכת החינוך ובחברה האזרחית. עמית בארגון צעד - תקשורת בונה אמון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוקודם,נבחרי הציבור הערבי שיניפו דגל ישראל בעיריות בתחום מדינת ישראל,שיכירו במדינת ישראל ששייכת ליהודים והם מיעוט בה,שיגנו את הטירור בעזה וביהודה ושומרון,וימלאו את החובות שלהם כלפי מדינת היהודים שהם חיים בה,שיגלו נאמנות ,אין רק זכיות,שוטפות זה הכל.