בנובמבר 1932 התפרסם ב"היינט" ("היום") – העיתון היהודי הנפוץ בפולין שיצא ביידיש – מאמרו של זאב ז'בוטינסקי, "כן, לשבור", ביידיש: יאָ, בּרעכען!
טענת הליבה הייתה כי יש לשבור את המונופול של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל. לשיטתו, המונופול הזיק להגשמת הציונות באותה עת – בכך שצמצם את האפשרויות המשקיות, בעיקר של התעשייה הפרטית המתפתחת, הבנויה על אדני התחרות והמשק החופשי.
בהערת אגב: איני ז'בוטינסקאי, על אף שאני מכבד אותו מאוד. מקורות היניקה וההשראה שלי הם דרכה ודרך אבותיה המייסדים של תנועת העבודה הציונית החלוצית ההיסטורית, ובייחוד של הזרם האקטיביסטי-מקסימליסטי שלה שבא לידי ביטוי מזוקק באחדות העבודה וחלקית גם במפא"י. לכן אין כאן אמירה בעד עמדתו של ז'בוטינסקי בתנאים ההיסטוריים ששררו אז – אני חושב שגישתו בתנאים אלה הייתה שגויה.
אך מעבר לטענה הליבתית, בתוך אותו מאמר מכונן של ז'בוטינסקי מצויות גם טענות משנה מעניינות ומעוררות מחשבה. כך למשל התייחסותו למושג "עבודה זרה":
"מה זה עבודה זרה? מבחינה דתית זהו המנהג להשתחוות לפני מזבחות… מבלי לשאול אם אלו הם המזבחות של אלוהי האמת. הוא הדין במובן הרעיוני: לכרוע ברך בפני סיסמאות פופולריות, מבלי לשאול אם אלו הן סיסמאות נכונות; בייחוד שוכחים הם לשאול אם הסיסמאות… מתאימות גם לתנאי חיינו אנו. שהרי ברור לכל אחד ואחד, כי עקרונות מדיניים וחברתיים אינם דבר מוחלט: הם מתאימים למצב אחד ואינם מתאימים לשני".
וצריך לומר שגם אצלנו, גם כעת, יש אנשים שממשיכים לדבוק בסיסמאות ובטרמינולוגיה המתעלמת מהמציאות, בדגש על האתגרים החיצוניים והפנימיים שאנו ניצבים מולם.
לפי ז'בוטינסקי "עקרונות מדיניים וחברתיים אינם דבר מוחלט". גם אצלנו, גם כעת, יש אנשים שממשיכים לדבוק בסיסמאות ובטרמינולוגיה המתעלמות מהמציאות, ומאתגריה החיצוניים והפנימיים
כשם שרבים מאוד – כולל כותב שורות אלה, המודה בכך ביושר – היו שבויים בקונספציה לפני 7 באוקטובר 2023, קונספציה שגרסה כי חמאס מעוניין בשימור שקט ואינו מתכוון באמת למימוש תפיסת עולמו לחיסול מדינת ישראל במהלך צבאי קינטי ממשי – קונספציה שהתנפצה לנו בפנים באש, בדם ובדמע – כך רבים מאוד ממשיכים לדבוק בקונספציה הפוליטית.
חלק ממנה היא הגישה הביבי-צנטרית. כאילו דבר לא קרה, עיקר השיח הוא כן או לא בנימין נתניהו. עד כדי כך שמוכנים להכשיר כל חוסר ערכיות, חוסר דרך ארץ, התבהמות, שימוש מודע ומכוון בשקרים ובמניפולציות, וחבירה לכוחות פוליטיים הרסניים – כדי שנתניהו יהיה ראש הממשלה בראשות גוש הומוגני כביכול, או כדי שנתניהו לא יהיה ראש ממשלה בשום קונסטלציה ויהי מה.
חלק מהקונספציה הוא הדבקות הכמעט מיסטית בתוויות "ימין" ו"שמאל" – משל איזו קדושה שורה על שימוש במינוח מקרי ביסודו, שגוי מן היסוד ועד מניפולטיבי באופן מכוון במהותו.
בנקודה זו נתחבר למאמר מכונן אחר – מאמרו של הראי"ה קוק, "מסע המחנות", שהתפרסם בקיץ 1933. במאמר זה מביע הרב קוק מחאה נמרצת נגד מינוח שגוי הפוגע ביכולת לקיים שיח קונסטרוקטיבי המגביר את תחושת האחווה והנכונות לשיתוף בין חלקים שונים בתוך העם היהודי.
המינוח שהטריד אותו היה החלוקה על רקע מחויבות לאורח חיים הלכתי – "חרדים" ו"חופשיים", כפי שכינו זאת אז. הרב קוק היה מודע היטב לכך שלא מדובר במינוח הנהוג מקדמת דנא, וכינה את המונחים הללו "שמות חדשים אשר מאז לא היו רגילים להיות מתבטאים אצלנו כלל".
אבל הם לא רק חדשים – ואת הנקודה הזו הכרחי להפנים כדי להציע חלופה למינוח הזה – מדובר גם במינוח מניפולטיבי, שקרי ומזיק:
"והלוואי שנוכל להשכיח מאיתנו, בכלל, את אלה… השמות העומדים לנו לשטן על דרך החיים האיתנים והטהורים הראויים להיות שבים אלינו… כמו קיר ברזל עומד לפנינו בין מחנה למחנה".
ואיך להתמודד עם זה? כאן, באופן מעניין, מאמץ הראי"ה קוק את מטאפורת השבירה – אך לא של המחנה היריב או של מוסד ספציפי, כפי שמופיע אצל ז'בוטינסקי, אלא של המינוח והמסגור השגויים המפריעים לתכלית העליונה של אחדות עם ישראל: "אין לנו עצה אחרת… כי אם להסיר את שמות הבעלים הללו מעל מחנותינו".
חלק מהקונספציה הוא הדבקות הכמעט מיסטית בתוויות "ימין" ו"שמאל" – משל איזו קדושה שורה על שימוש במינוח מקרי ביסודו, שגוי מן היסוד ועד מניפולטיבי באופן מכוון במהותו
מעניין שלפי הראי"ה קוק, מינוח המציין שיוך בהתאם לקיום או אי-קיום של אורח חיים הלכתי הוא בגדר עבודה זרה – אחת העבירות החמורות ביותר במורשת היהודית. ואם כך לגבי מינוח שעוד ניתן למצוא בו איזושהי ממשות, מה נאמר לגבי מינוח שהוא מלכתחילה ריק מתוכן מהותי קבוע ומוסכם, ועל כן מניפולטיבי באופיו כמו "שמאל" ו"ימין"?
אז מה לעשות?
ברמה העקרונית והרעיונית, חייבים לייצר חלופת שיח המתמקדת בשני היבטים – דיוק וטיוב.
דיוק השיח
חייבים לחתור לכך שאופן הביטוי שלנו והמינוח שבו אנו משתמשים יהיו מדויקים ככל הניתן. המינוח חייב לבטא מהות קבועה, או לכל הפחות מוסכמת, ולא להיות כזה שניתן לעשות בו מניפולציות. "שמאל", "ימין" ו"מרכז" הם דוגמה מובהקת, אבל הדבר נכון באופן כללי.
למשל המונח "גזענות", שהשימוש בו עובר מטמורפוזה – לא מטמורפוזה מוסכמת כפועל יוצא של שיח וליבון, אלא כפועל יוצא של מניפולציה. המשמעות המקורית היא השקפת עולם פסבדו-מדעית הגורסת עליונות או נחיתות מובנית ודטרמיניסטית של קבוצות אנשים מכוח הלידה – אך היא מוחלפת במיני הגדרות חלופיות.
דוגמה נוספת היא המונח "דמוקרטיה", שמשמעותו המילולית והבסיסית היא שלטון העם או האזרחים – אך הוא מקבל משמעויות שונות, מ"שלטון הרוב" (שהוא אמצעי להכרעה בסוגיות שנויות במחלוקת, והדמוקרטיה כשיטה אינה מתמצה בו) ועד משטר המבוסס כביכול על "מתן חירויות נרחב" או "שוויון זכויות" – דברים ראויים כשלעצמם, אך גם הם אינם מהות השיטה ותכליתה.
ולא רק דיוק במינוח – נדרש גם דיוק במסגור. מסגור הוא ההקשר שבו ניתן לבחון תהליכים, תופעות וסוגיות ספציפיות. כך למשל, כדי להכשיר את הרשימה המשותפת של חד"ש-בל"ד-תע"ל וכן את רע"ם לשותפות קואליציונית, נעשה ניסיון תקשורתי לכנות מפלגות אלה "המפלגות הערביות" ולהציג את ההתנגדות לשותפות פוליטית איתן כ"גזענות" כביכול – תוך עיוות מניפולטיבי של המונח "גזענות" עצמו.
חייבים לחתור לכך שאופן הביטוי שלנו והמינוח שבו אנו משתמשים יהיו מדויקים ככל הניתן. המינוח חייב לבטא מהות קבועה, או לפחות מוסכמת, ולא כזה שניתן למניפולציות. "שמאל", "ימין" ו"מרכז" הם דוגמה מובהקת
בעוד שההתנגדות לשותפות פוליטית איתן נובעת מגישתן – מכך שאינן שותפות לאתוס הציוני הבסיסי, ולא עקב היותן "ערביות" כביכול. שכן לו הייתה קיימת מפלגה ערבית לויאלית לאתוס הציוני – ודאי שראוי היה לשתפה בקואליציה ובממשלה.
טיוב השיח
עלינו לחזור ליסודות של שיח ראוי ומיטיב, המאפשר ליבון אמיתי וקונסטרוקטיבי של סוגיות שנויות במחלוקת. שיח המתבסס על המושג היהודי הבסיסי "דרך ארץ" – על הקשבה, כבוד, ענייניות, הוגנות והגינות.
לחזור ליסודות ממש: לדרוש שאדם לא ייכנס בתוך דברי חברו, שמרואיין לא יפריע למרואיין אחר ושמראיין לא יקטע כל הזמן את המרואיין אלא יאפשר לו להשלים טיעון באופן הגון. להקפיד שלא לתלות על אדם תוויות שאינו שם על עצמו, שלא לייחס לו כוונות שאינו מצהיר עליהן בגלוי, ולהתייחס ברצינות לכוונות גלויות ומוצהרות.
להוריד טונים בשיח, להימנע באופן מוחלט משימוש בשקרים ובמניפולציות, ולהתנער לחלוטין ובאופן בלתי מתפשר מגסות רוח. זה אמור להיות יסוד היסודות, אלף-בית של הקיום האנושי – ובכל זאת אינו מתקיים, ודאי לא ברמה הנדרשת: לא בשיח בין אנשים, לא בתקשורת על כל סוגיה ותצורותיה, וכמובן לא ברשתות החברתיות. חייבים להחזיר את אתיקת המידות הטובות והראויות לחיינו בכל המישורים.
הכרחי לפתח, ומהר, דרכים אפקטיביות לשנות את הקונספציה הפוליטית, את השיח הפוליטי ואת הנגזרות הפוליטיות משניהם. חייבים להפנים שתוצאות הבחירות ואתגרי ההווה והעתיד, בטווח הקצר והארוך, מחייבים ליכוד שורות והקמת ממשלה ציונית רחבה – ממשלת אחדות שהציר המרכזי שלה הוא הליכוד והיושר.
חייבים להפנים שתוצאות הבחירות ואתגרי ההווה והעתיד, בטווח הקצר והארוך, מחייבים ליכוד שורות והקמת ממשלה ציונית רחבה – ממשלת אחדות שהציר המרכזי שלה הוא הליכוד והיושר
אסיים את רשימתי בדברי הראי"ה קוק ממאמרו הנ"ל:
"והננו צריכים להחליט, כי כוח כמוס של הצעדה לטובה ישנו בכל המחנות ובכל אישי האומה, ובייחוד בכל אלה שהערך הכללי של ישראל ותקוותו יקרים להם באיזו מידה שהיא. נתוודע איש אל אחיו בשם ישראל הכללי, לא בשם מפלגתי ומחנתי. נדע, שיש לנו בכל מחנה הרבה מה לתקן והרבה מה לקבל מהאור והטוב זה מזה".
זה בידינו, ובאחריותנו.
ד"ר לאוניד (ליאון) גרשוביץ הוא תושב שלומי. בעל תואר PhD מאוניברסיטת ת"א, מתמחה בתולדות יהודי ברית המועצות. בוגר תכנית "רביבים" באוניברסיטה העברית. במשך שנים שימש במגוון תפקידים במערך החינוך, בהם מורה ורכז תחומי דעת, תנ"ך והיסטוריה, מחנך בתיכון ומנהל תיכון. כעת מנחה באקדמיה ומרצה במכינות קדם-צבאיות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו