בספר הילדים המופתי של אפרים סידון, "אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו", שני אחים בונים חומה גבוהה ומתפתחת ביניהם שנאה תהומית בגלל ויכוח טיפשי על הדרך שבה משלבים רגליים. במציאות הישראלית, החומה המפרידה בין הציבור היהודי לערבי אינה בנויה על ויכוח טיפשי.
היא בנויה על עשורים של קונפליקט לאומי מדמם, על פחדים קיומיים עמוקים ועל שאלות יסוד של זהות וביטחון. החשש של חלקים גדולים בציבור מפני שילוב המפלגות הערביות בממשלה אינו נובע מקטנוניות – הוא נובע מחרדה אמיתית לגורל המדינה, מתוך תפיסה שהאוכלוסייה הערבית ונציגיה עלולים להוות איום על אופייה וביטחונה. חרדות אלו הן אמיתיות, ויש להן מקום לגיטימי בשיח.
אך בזמן שהוויכוח המהותי הזה קורע אותנו מבפנים, הציבור נוטה לשכוח שהמציאות היומיומית כופה עלינו שותפות גורל אזרחית בלתי ניתנת לניתוק. כשאנו מסיטים את המבט מהכותרות הפוליטיות ומביטים בנתונים שמנהלים את חיינו, מתגלה אמת פשוטה: המשברים האזרחיים הגדולים של ישראל מהווים איום קיומי מוחשי ומיידי על כל משק בית במדינה – ללא הבדל מגזר או השקפה.
חשש רבים משילוב מפלגות ערביות בממשלה לא נובע מקטנוניות, אלא מחרדה אמיתית לגורל המדינה. מתוך תפיסה שהאוכלוסייה הערבית ונציגיה עלולים להוות איום על אופייה וביטחונה. חרדות אלו אמיתיות
נתחיל באיום השקט והקטלני מכולם: זיהום האוויר. על פי דוחות רשמיים של המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות, כ-5,500 בני אדם מתים מדי שנה בישראל כתוצאה מחשיפה לזיהום אוויר. מדובר במספר מבהיל, הגבוה בהרבה מרוב איומי הביטחון האחרים. הריאות של ילד בחיפה או באום אל-פחם אינן מכירות בהסכמים קואליציוניים, והאוויר המזוהם שהופקר בשנים האחרונות אינו נעצר בגבולות מוניציפליים.
גם בכבישים המצב הולך ומחמיר. כבישי ישראל הפכו למלכודת מוות שנתית. בשנת 2025 נרשם שיא קטלני ומדמם של 459 הרוגים בתאונות דרכים, והמגמה הקשה נמשכת באותה עוצמה לתוך שנת 2026. כביש 65, כביש 90 או נתיבי איילון לא מבקשים תעודת זהות לפני שהם גובים חיים. הנהג העייף או התשתית הרעועה מסכנים את כולנו בצורה שווה.
המחדל האזרחי אינו נעצר בכבישים או באוויר המזוהם. הוא מחלחל לעומקן של מערכות החינוך, הבריאות והרווחה. בזמן שהתקציבים הלאומיים זורמים למאבקים מגזריים ולחלוקה פוליטית, התשתיות האנושיות של המדינה משוועות למימון נוסף.
מערכת החינוך סובלת ממחסור חריף של אלפי מורים, מערכת הרווחה כורעת תחת עומס הטיפול במשפחות במצוקה, ובבתי החולים ממתינים לחולים – יהודים וערבים כאחד – תורים ארוכים ומצוקת אשפוז קשה. לכך מתווסף יוקר המחיה המשתולל, האינפלציה ומחירי הדיור שחונקים כל משק בית בישראל. עגלת הקניות בסופרמרקט יקרה באותה מידה עבור משפחה ברהט ועבור משפחה בדימונה.
אך המציאות היומיומית כופה עלינו שותפות גורל אזרחית בלתי ניתנת לניתוק. המשברים האזרחיים הגדולים של ישראל מהווים איום קיומי מוחשי ומיידי על כל משק בית במדינה – ללא הבדל מגזר או השקפה
יש מי שנוטה לחשוב באשליה מסוכנת כי הבעיות במגזר הערבי אינן נוגעות לאזרחים האחרים, אך המציאות מוכיחה שהחברה הישראלית היא מערכת אקולוגית אחת, והזנחה של צד אחד זולגת תוך זמן קצר לצד השני.
הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא הפשיעה המאורגנת ברחוב הערבי. בשנת 2025 נרשם מספר חסר תקדים של 252 אזרחים ערבים שנרצחו, וקצב הרציחות המזעזע נמשך גם עמוק לתוך שנת 2026. התפיסה לפיה הנשק הבלתי חוקי יישאר בתוך גבולות היישובים הערביים התנפצה מזמן.
הטרור הפלילי הזה, יחד עם תופעת הפרוטקשן, זולג באופן ישיר לאתרי בנייה, לעסקים קטנים ולערים מעורבות, ופוגע אנושות בביטחון האישי ובכלכלה של כל אזרח בנגב, בגליל ובמרכז. באותו אופן, נגע האלימות במשפחה אינו פוסח על אף מגזר, ונשים מכול חלקי החברה מוצאות את עצמן חסרות הגנה מול מערכות אכיפה ורווחה חסרות.
אך הטיעון החזק ביותר נגד חומות ההפרדה הפוליטיות אינו נמצא רק בבעיות המשותפות, אלא בעובדה שהמשק הישראלי כולו תלוי במידה רבה בחברה הערבית לצורך הנעת חיי היום-יום והמשך הצמיחה הכלכלית.
עמוד השדרה של המשק נשען על אנשי מקצוע ערבים במידה ניכרת. מערכת הבריאות הציבורית היא הדוגמה המוכרת ביותר: כ-25% מהרופאים הפעילים בישראל – רבע מכלל הרופאים במדינה – הם ערבים, לצד מעל ל-27% מהאחיות וכ-49% מהרוקחים. התלות הזו מקיפה עורקים חיוניים נוספים של המדינה. כך למשל, רוב נהגי האוטובוסים ומפעילי התחבורה הציבורית בישראל הם אזרחים ערבים.
התפיסה לפיה הנשק הלא חוקי יישאר בגבולות היישובים הערביים התנפצה. הטרור הפלילי, יחד עם תופעת הפרוטקשן, זולג באופן ישיר לאתרי בנייה, לעסקים קטנים ולערים מעורבות, ופוגע אנושות בביטחון האישי ובכלכלה
מעבר לתפקוד היום-יומי, להיעדר שילוב ומינוף נכון של החברה הערבית יש מחיר כלכלי כבד שכולנו משלמים מכיסנו. אובדן התוצר הפוטנציאלי למשק הישראלי כתוצאה מפערי פריון, חוסר שילוב תעסוקתי איכותי והיעדר תשתיות במגזר הערבי מוערך בעשרות מיליארדי שקלים מדי שנה.
המשמעות ברורה: הכסף הזה חסר בקופת המדינה, והיעדרו הוא אחת הסיבות לכך שאין מספיק תקציבים לבניית כיתות לימוד, להרחבת מחלקות אשפוז, להוזלת התחבורה הציבורית ולתמיכה במשפחות נזקקות ובמערכות הרווחה.
כאשר מבינים את עומק השותפות הזו ואת המחיר הכלכלי של ההדרה, נחשפת האבסורדיות שבפסילתם הפוליטית הגורפת של נציגי הציבור הערבי מהנהגת המדינה. החרדות הלאומיות הן אמיתיות, אך הגיעה העת לתרגם את השותפות המקצועית והכלכלית שבשטח לשותפות סביב שולחן הממשלה – דרך הפקדת תיקים אזרחיים וכלכליים בידי מנהיגים ערבים שמביאים עימם רקע, ניסיון ומחויבות אזרחית מתאימה.
הוויכוח על צביון המדינה הוא עמוק ונוקב. אך כשאנו מביטים במספרים – באלפי המתים מזיהום אוויר, במאות ההרוגים בכבישים, בחשיבותם של העובדים הערבים לחיי כולנו ובמיליארדים שהמשק מאבד – אנו מבינים שההתבצרות מאחורי חומות של פחד ופסילה הדדית היא מותרות שאין לנו.
בסופו של דבר, אזרחי ישראל נוסעים באותם כבישים משובשים, נושמים את אותו אוויר מזוהם, ומטופלים על ידי אותם רופאים באותם חדרי מיון קורסים. האינטרסים האזרחיים והכלכליים שלנו אינם עניין של מגזר כזה או אחר. הם עניין של חיים ומוות ושל רווחה כלכלית.
אם לא נשכיל לטפס על החומה, להכיר בחששות, אך במקביל לשלב ידיים סביב שולחן קבלת ההחלטות כדי לתקן את יסודות הבית – המבנה כולו, על כל קומותיו ומגזריו, עלול לקרוס על יושביו.
כשמביטים במספרים – באלפי המתים מזיהום אוויר, במאות ההרוגים בכבישים, בחשיבות העובדים הערבים לחיינו ובמיליארדים שהמשק מאבד – ברור שההתבצרות מאחורי חומות של פחד ופסילה הדדית היא מותרות שאין לנו
אגב, למי שתהה על מה רבו האחים מסיפורו של סידון – הם התווכחו האם צריך לשלב את הרגליים ימין על שמאל או שמאל על ימין.
תמי גלבוע ארבל היא עורכת דין, בעלת תואר שני במשפטים, תואר שני בלימודי סביבה ותואר ראשון בכלכלה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו