הכישלון של בריטניה לאסור במהירות ובתקיפות את "מצעדי השנאה" הפרו-פלסטיניים ההמוניים שפרצו בעקבות מעשי הזוועה שביצע חמאס ב-7 באוקטובר 2023, הוא שתרם באופן ישיר לעלייה באנטישמיות במדינה. כך טוענת כעת סואלה ברוורמן, שרת הפנים הבריטית לשעבר.
בריאיון לזמן ישראל עולה ברוורמן להתקפה ומוקיעה את ראש הממשלה לשעבר, רישי סונאק, שאותו היא מכנה "פחדן", בשל סירובו לגבות את עמדתה התקיפה מול ההפגנות השבועיות ששיתקו את מרכז לונדון שבוע אחר שבוע.
"המצעדים האלו נמשכים כבר שלוש שנים ברציפות. אין שום סימן לכך שהם באמת דועכים… פשוט משום שהמפגינים מבינים שהם ניצחו את הרשויות", אומרת ברוורמן. מוקדם יותר השנה ערקה ברוורמן למפלגת הימין הרדיקלית רפורמה בריטניה (Reform UK) בראשותו של נייג'ל פרג'.
"המצעדים האלו נמשכים כבר שלוש שנים ברציפות. אין שום סימן לכך שהם באמת דועכים… פשוט משום שהמפגינים מבינים שהם ניצחו את הרשויות. התוצאה של זה היא שהאנטישמיות הפכה לדבר נורמלי ומקובל"
"התוצאה של זה – וזו בדיוק הסיבה שלעולם לא אסלח לממשלה השמרנית הקודמת על שסירבה לאסור אותם או להתערב – היא שהאנטישמיות ברחובות הפכה לדבר נורמלי ומקובל. זה הפך לדבר כמעט אופנתי".
לאורך השנים, ההפגנות הפרו-פלסטיניות והאנטי-ישראליות בבריטניה התאפיינו בקריאות אנטישמיות מובהקות, בהבעת תמיכה גלויה באיראן, בחמאס ובחזבאללה, ובהשוואות בלתי פוסקות בין פעולותיה של ישראל למעשיה של גרמניה הנאצית.
לפי הנתונים העדכניים של ארגון ה-Community Security Trust, העוקב אחר תקריות אנטישמיות ומסייע בהגנה על מוסדות יהודיים בבריטניה, במחצית הראשונה של 2026 לבדה תועדו ברחבי המדינה 1,926 תקריות אנטישמיות. זהו המספר השני בגובהו שדווח לארגון אי פעם בפרק זמן של חצי שנה.
בהתייחסה לפיגוע הטרור האסלאמיסטי שזעזע את בריטניה בבית הכנסת "היטון פארק" במנצ'סטר באוקטובר אשתקד, שבו נרצחו שני מתפללים, קובעת ברוורמן נחרצות: "התוצאה הישירה של הכישלון השלטוני הזה ב-2023 היא, לצערי, רצח יהודים ברחובות בריטניה כיום. יש קשר ישיר בין הדברים.
"אילו הממשלה הייתה נוקטת יד קשה הרבה יותר; אילו רישי סונאק ושרים שמרנים אחרים היו אומרים בקול רם… שהמצעדים האלה פשוט חייבים להיפסק, אני בספק אם היינו רואים כיום יהודים נמלטים מהמדינה. ואני בספק רב אם היינו עדים לרמות חסרות תקדים כאלה של אנטישמיות ואסלאמיזם ברבים מהמוסדות הציבוריים שלנו".
בספר זיכרונותיה החדש, "פטריוט: אימפריה, בגידה ותקווה" (Patriot: Empire, Betrayal and Hope), חושפת שרת הקבינט לשעבר את מאבקי הכוח שניהלה מול מפקד משטרת המטרופולין של לונדון ("הסקוטלנד יארד"), סר מארק רולי.
לדבריה, רולי גילה "התנגדות בלתי מתפשרת" לכל הניסיונות שלה לפעול משטרתית נגד המצעדים, וסבל מנקודת עיוורון בכל הנוגע לזעם הציבורי שעוררו ההפגנות האלו בקרב רוב אזרחי המדינה
לדבריה, רולי גילה "התנגדות בלתי מתפשרת" לכל הניסיונות שלה לפעול משטרתית נגד המצעדים, וסבל מנקודת עיוורון בכל הנוגע לזעם הציבורי שעוררו ההפגנות האלו בקרב רוב אזרחי המדינה.
כזכור, ראש הממשלה סונאק פיטר את ברוורמן מתפקידה בנובמבר 2023, לאחר שזו תקפה בפומבי ובחריפות את אוזלת ידה של המשטרה בטיפול בהפגנות.
לפני שמונתה לשרת הפנים (אחד משלושת התפקידים הבכירים והחשובים ביותר בקבינט הבריטי), כיהנה ברוורמן כתובעת הכללית של בריטניה – היועצת המשפטית הבכירה ביותר של הממשלה. כיום היא משמשת כדוברת מפלגת רפורמה בריטניה לענייני חינוך, מיומנויות ושוויון, וממשיכה לכהן כחברת פרלמנט פעילה.
חשוב לציין כי אף ששרת הפנים חולקת עם ראש עיריית לונדון את האחריות הרשמית לפיקוח על פעילות המשטרה בבירה, לשרת הפנים אין סמכות חוקית לאסור או לבטל הפגנות על דעת עצמה. כדי לעשות זאת, על השר הממונה להמתין קודם לבקשה רשמית מצד משטרת המטרופולין.
כפי שמתארת ברוורמן בספרה, לאחר שנכשלה בניסיונה לשכנע את מפקד המשטרה רולי לבקש ממנה לאסור את המצעדים הפרו-פלסטיניים, היא בחרה לעקוף אותו ופנתה ישירות לראש הממשלה סונאק. אף שגם לסונאק לא הייתה סמכות חוקית ישירה לעצור את ההפגנות בעצמו, היא האמינה שהתערבות ציבורית נחרצת מצידו של ראש הממשלה הייתה עשויה להיות "מכרעת".
"התחננתי בפני סונאק שיבהיר, בין אם בפומבי ובין אם בשיחות סגורות, למפקד משטרת המטרופולין שהוא אינו מרוצה מהכישלון המהדהד של המשטרה לאכוף את החוק כראוי בהפגנות האלה"
"התחננתי בפניו שיבהיר, בין אם בפומבי ובין אם בשיחות סגורות, למפקד משטרת המטרופולין שהוא אינו מרוצה מהכישלון המהדהד של המשטרה לאכוף את החוק כראוי בהפגנות האלה. רציתי שיבהיר לו שהוא אינו מוכן לקבל את ההשלמה של מפקד המשטרה עם האנטישמיות, ולמען האמת גם עם האסלאמיזם, המשתוללים ברחובות במשך יותר מחודש", היא משחזרת.
אבל סונאק (שלפי תיאורה בספר נראה "עייף" ו"נרגז" בכל פעם שהעלתה בפניו את הנושא ישירות) פשוט סירב לפעול. "הוא היה פחדן", היא חורצת כיום. "כל העניין הזה היה שנוי מדי במחלוקת פוליטית עבורו… והוא העדיף לשבת בנוחות על הגדר. הוא לא רצה ללכלך את הידיים ולהתערב במה שבעיניו היה סוגיה ששייכת לקטגוריית 'קשה מדי לטיפול'".
ברוורמן מדגישה כי מלכתחילה הייתה מודאגת מאוד מאופיין של ההפגנות האלו. היא מציינת כי המחאות הראשונות ברחובות לונדון נערכו כבר ב-8 באוקטובר 2023, "עוד לפני שכל הקורבנות שלנו בדרום זוהו כראוי, ואפילו לפני שישראל בכלל שקלה או התחילה לנקוט פעולה צבאית כלשהי להגנה על עצמה".
למעשה, הבקשה הרשמית הראשונה לקיים הפגנה (שהוגשה למשטרה על ידי הארגון השמאלי-רדיקלי "קמפיין הסולידריות עם פלסטין") הוגשה כבר בשעות אחר הצוהריים המוקדמות של יום הפלישה עצמו, בזמן שמרחץ הדמים של חמאס היה בעיצומו.
"אני לחלוטין תומכת בזכות לחופש הביטוי. אני תומכת בזכות לחופש ההתאספות והמחאה. אבל הזכויות האלה כפופות למגבלות, הן לעולם אינן זכויות מוחלטות. המחאה תמיד חייבת להיות שקטה ולא אלימה", מסבירה ברוורמן.
"אני לחלוטין תומכת בזכות לחופש הביטוי. אני תומכת בזכות לחופש ההתאספות והמחאה. אבל הזכויות האלה כפופות למגבלות, הן לעולם אינן זכויות מוחלטות. המחאה תמיד חייבת להיות שקטה ולא אלימה"
"הייתי מוכנה לאפשר את חופש המחאה הציבורית לאורך כל חודש אוקטובר ההוא. הייתי מוכנה לאפשר זאת – אך רק בתנאי שהמשטרה הייתה עוצרת את כל אותם יחידים שהשמיעו עמדות והתבטאויות אנטישמיות ברורות, ולכן גזעניות".
כדוגמה, היא מציינת את הקריאות החוזרות ונשנות "מהנהר ועד הים, פלסטין תהיה חופשית", שאותן היא מגדירה כקריאות "גזעניות, מלאות שנאה ואלימות".
"הרגשתי שהקריאות ההמוניות ל'ג'יהאד', הטיפוס המבזה על אנדרטאות מלחמה בריטיות, ירי הזיקוקים, עטיית כיסויי פנים להסתרת זהות, והאדרת חמאס והטרור בשימוש בביטויים מהללים – כל אלה חצו את הגבול הפלילי והמוסרי האדום", הוסיפה. "ובכל זאת, המשטרה לא באמת עשתה דבר. היא הייתה פסיבית מאוד מאוד, כמעט חסרת מעש לחלוטין, לנוכח פעילות עבריינית בולטת לעין".
"הרגשתי שהקריאות ההמוניות ל'ג'יהאד', הטיפוס המבזה על אנדרטאות מלחמה בריטיות, ירי הזיקוקים, עטיית כיסויי פנים להסתרת זהות, והאדרת חמאס והטרור – כל אלה חצו את הגבול הפלילי והמוסרי האדום"
סקר עומק שנערך בנובמבר 2023 מצא כי 90% מיהודי בריטניה אמרו שיימנעו לחלוטין מלהגיע למרכז העיר, אם ידעו שמתקיימת שם הפגנה אנטי-ישראלית גדולה.
סבלנותה של השרה לשעבר פקעה סופית כאשר ארגונים פרו-פלסטיניים הכריזו בחוצפתם על כוונתם לקיים הפגנות ענק בדיוק בסוף השבוע של "ימי הזיכרון" לחללי המלחמות של בריטניה (Remembrance Day), בתחילת נובמבר.
"חשבתי לעצמי שהם כבר העבירו את המסר שלהם די והותר", היא נזכרת. "הם כבר הצליחו להתחמק מעונש על הרבה מאוד דברים קיצוניים שעשו. ניתנה להם יד חופשית במידה רבה מאוד – אבל זה היה יום שביתת הנשק. זהו יום בעל חשיבות לאומית יוצאת דופן למדינה שלנו. זה היום הקדוש שבו אנחנו זוכרים את חללי המלחמות שלנו".
למרות הסערה התקשורתית העצומה והדאגה הציבורית העמוקה, המצעדים התקיימו לבסוף כמתוכנן ובאין מפריע. למוחרת בבוקר, ראש הממשלה סונאק התקשר לברוורמן והודיע לה על פיטוריה המיידיים מהממשלה. עד היום, היא אינה מתחרטת על עמדתה.
ברוורמן מזועזעת מ"העיוות המוסרי" הקיצוני שבמסגרתו ישראל, שמוגדרת על ידה כ"קורבן של אכזריות בלתי נתפסת בשבעה באוקטובר", נתפסת כעת בעיני רבים ב"חוגי הממסד והזרם המרכזי" דווקא כ"תוקפן המרושע וכצד האשם".
ברוורמן מזועזעת מ"העיוות המוסרי" הקיצוני שבמסגרתו ישראל, שמוגדרת על ידה כ"קורבן של אכזריות בלתי נתפסת בשבעה באוקטובר", נתפסת כעת בעיני רבים דווקא כ"תוקפן המרושע וכצד האשם"
"ההאשמה התורנית שישראל היא מדינה שמבצעת רצח עם הפכה לאות כבוד. בחוגי ממסד רבים הנוטים לשמאל – בין אם מדובר ב-BBC, באוניברסיטאות המובילות שלנו או אפילו במפלגת השלטון עצמה – כל הבעת תמיכה פומבית בקהילה היהודית או בישראל נתפסת כעניין שנוי מאוד במחלוקת, שלא לומר מסוכן מבחינה ציבורית", קובעת ברוורמן.
"שורשי התופעה המדאיגה הזו נעוצים ישירות באותה פחדנות מוסדית ופוליטית שראינו באוקטובר ובנובמבר 2023, מצידו של הקבינט השמרני הקודם".
הממשלה שלנו "לוחצת ידיים לאויבים"
מאבקיה של ברוורמן מול סונאק לא הצטמצמו רק למצעדים האנטי-ישראליים. כאשר היא תמכה פומבית במועמדותו להנהגת המפלגה השמרנית (לאחר קריסת כהונתה קצרת הימים של ליז טראס כראשת הממשלה), היא חילצה ממנו הבטחה והתחייבות חתומה: בריטניה תכריז רשמית על משמרות המהפכה האסלאמית של איראן כארגון טרור אסור.
אלא שההתחייבות הזאת פשוט נזנחה ונשכחה. לדבריה, משרד הפנים שבראשו עמדה תמך במהלך באופן מוסדי ובנחישות רבה, אך משרד החוץ התנגד לו בתוקף. סונאק, לדבריה, ניגש לסוגיה ב"ראש פתוח" מדי.
בסופו של דבר, הוא בחר לאמץ את עמדת משרד החוץ הפייסנית, ומשמרות המהפכה לא הוצאו אל מחוץ לחוק בבריטניה, מספרת ברוורמן בזעם, תוך שהיא מציינת כי שירותי הביטחון הבריטיים הפנימיים (MI5) קשרו בפומבי את משמרות המהפכה לשורה של מזימות טרור והתנקשויות על אדמת המדינה.
צעדים ממשיים נגד מי שתואר כ"צבא הטרור של טהרן" ננקטו בסוף רק ביוני 2026, כאשר ממשלת הלייבור בראשות קיר סטארמר תיקנה את חוק הביטחון הלאומי, והגדירה רשמית את משמרות המהפכה כ"גוף מוכרז" – במסגרת סמכויות משפטיות חדשות שנועדו להתמודד עם "גורמים מדינתיים" עוינים.
ברוורמן סבורה שסטארמר (שהודח מתפקידו באופן דרמטי בידי חברי הפרלמנט ממפלגתו בקיץ האחרון) היה "גורם ממתן" וחיובי מול השמאל הקיצוני במפלגת הלייבור, ובלם את "הגורמים האנטישמיים" בתוכה.
ברוורמן סבורה שסטארמר (שהודח מתפקידו באופן דרמטי בידי חברי הפרלמנט ממפלגתו בקיץ האחרון) היה "גורם ממתן" וחיובי מול השמאל הקיצוני במפלגת הלייבור, ובלם את "הגורמים האנטישמיים" בתוכה
עם זאת, היא מאשימה אותו כי נקט שורה של מהלכים אנטי-ישראליים רק כדי "לבצר את מעמדו הפוליטי האישי" ולרצות את "גוש המצביעים האנטי-ישראלי (המוסלמי) בתוך מפלגתו". בין הצעדים הללו היא מונה את הטלת אמברגו הנשק החלקי על ישראל בספטמבר 2024, ואת ההכרה החד-צדדית במדינה פלסטינית שנה לאחר מכן.
בעוד שסטארמר "השמיע הצהרות לשני צידי הוויכוח" וניסה לתמרן, קובעת ברוורמן כי יורשו בתפקיד ראש הממשלה, אנדי ברנהם, כבר "בחר צד" מובהק, ואימץ "עמדה נחרצת וברורה הרבה יותר של התנגדות לישראל".
היא מותחת ביקורת חריפה במיוחד על החלטת הממשלה החדשה לפתוח מסלול אשרות מהיר וחדש שיאפשר לפלסטינים להיכנס ביתר קלות לבריטניה, מהלך שהיא מגדירה כ"אסון לאומי".
ברוורמן גם האשימה את שר החוץ, אד מיליבנד, בכך שהוא מתרפס ו"לוחץ ידיים לאנשים שהם האויבים המובהקים שלנו" – בהתייחסה לפגישתו המתוקשרת בחודש שעבר באו"ם עם שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י.
בית פוליטי חדש בימין
ברוורמן מציינת בסיפוק כי מפלגתה החדשה, מפלגת הימין הפופוליסטית רפורמה בריטניה, היא כיום "ידידה נאמנה ואיתנה של ישראל". היא מצביעה בגאווה על הקמתם של גופי השדולה "ידידי ישראל ברפורמה" ו"הברית היהודית של רפורמה" בתוך המפלגה.
ברוורמן מציינת בסיפוק כי מפלגתה החדשה, רפורמה בריטניה, היא כיום "ידידה נאמנה ואיתנה של ישראל" ומצביעה בגאווה על הקמתם של גופי השדולה "ידידי ישראל ברפורמה" ו"הברית היהודית של רפורמה"
היא אף מבטיחה שאם המפלגה בראשותה תקים את הממשלה הבאה לאחר הבחירות, היא תנהיג באופן מיידי "גישה תקיפה ואגרסיבית הרבה יותר לאכיפת החוק בהפגנות ברחובות".
"אני חושבת שזה יהיה צעד ראשון והכרחי שיבהיר שהממשלה שלנו אינה סובלת בשום פנים ואופן קיצוניות, כיתתיות ואנטישמיות ברחובות ערינו", אומרת ברוורמן.
היא מוסיפה כי מפלגת רפורמה מאמינה באופן עקרוני ב"גישה נחושה ובלתי מתפשרת" בנוגע לביטחון הלאומי. בהקשר זה היא מציינת שמנהיג המפלגה, נייג'ל פארג', מעוניין להוציא את תנועת האחים המוסלמים אל מחוץ לחוק בממלכה.
לדבריה, המפלגה דוגלת ב"מדיניות של אפס סובלנות מוחלטת כלפי קיצוניות ואסלאמיזם – שהם בפועל הגורם המרכזי ביותר כיום שתורם לאנטישמיות". מטיפים מוסלמים קיצוניים, היא מבטיחה, ייעצרו מיידית, ובמידת האפשר (מבחינה חוקית) פשוט יגורשו מהמדינה.
באנטישמיות, מתחייבת ברוורמן, יטפלו "בדיוק באותו אופן ובאותה חומרה שבהם הרשויות מטפלות בצורות אחרות של גזענות".
"אילו כל קבוצת מיעוט אחרת במדינה הייתה זוכה ליחס המזלזל והאלים שקיבלה הקהילה היהודית – בין אם היה מדובר באנשים ממוצא אסייתי או באזרחים שחורים – הייתה קמה כאן זעקה ציבורית אדירה"
"הרי אילו כל קבוצת מיעוט אחרת במדינה הייתה זוכה ליחס המזלזל והאלים שקיבלה הקהילה היהודית – בין אם היה מדובר באנשים ממוצא אסייתי או באזרחים שחורים – הייתה קמה כאן זעקה ציבורית אדירה. מייד הייתה נפתחת ועדת חקירה ממלכתית, היו משנים את החוק, מחוקקים חקיקת חירום דחופה, והשרים היו פועלים מייד להגן עליהם", היא קובעת.
מפלגת רפורמה עצמה נקלעה בעבר לשורה של שערוריות מתוקשרות הקשורות לגילויי גזענות בשורותיה פנימה.
לברוורמן – שהוריה היו בני הפזורה ההודית (הינדים) שהיגרו לבריטניה מאפריקה בשנות ה-60 – יש קשר אישי וחם לישראל: בעלה, ראל, הוא יהודי גאה, ויש לו בני משפחה קרובים בארץ.
אך את שורשי התמיכה העמוקה שלה במדינה היהודית היא מייחסת עוד לימי ילדותה. כשגדלה בצפון-מערב לונדון היו לה חברים יהודים רבים. לדבריה, ליהודים הבריטים ולבריטים ממוצא אסייתי יש הרבה מאוד מן המשותף מבחינה תרבותית ומשפחתית. ארוחות ליל שבת המסורתיות שבהן התארחה אצל חבריה הובילו אותה עם השנים ל"הערכה עצומה ואמיתית כלפי הקהילה היהודית".
בבגרותה, ושנים רבות לפני שנישאה, היא הקפידה לבקר בישראל. "הסיפור הלאומי של ישראל הוא מקור השראה עצום עבורי", היא מתוודה, "ושם הבנתי לראשונה מה המשמעות האמיתית של המדינה הזו עבור יהודים בכל רחבי העולם".
"הסיפור הלאומי של ישראל הוא מקור השראה עצום עבורי", היא מתוודה, "ושם הבנתי לראשונה מה המשמעות האמיתית של המדינה הזו עבור יהודים בכל רחבי העולם"
בספרה היא מתארת ברגש כיצד התעוררה בבוקר ה-7 באוקטובר ונחשפה בהלם למתקפה המתפתחת של חמאס, ומשחזרת את ניסיונותיו הנואשים של בעלה ליצור קשר עם בני משפחתו בישראל כדי לוודא שאינם בין הקורבנות. היא מתארת גם את ביקורה בבית כנסת בצפון לונדון כעבור ימים אחדים לתפילה המונית.
לאורך כל רצף האירועים המזעזע הזה, לדבריה, דימוי אחד קורע לב לא מש ממחשבותיה: דמותו של כפיר ביבס, התינוק הג'ינג'י בן תשעת החודשים שנחטף מביתו (ולאחר מכן, לפי ההערכות, נרצח בידי ארגון הטרור גדודי המוג'אהדין יחד עם אחיו ואימו). כפיר, היא מציינת בכאב של אם, היה בדיוק בגילו של בנה הקטן.
ברוורמן אומרת כי רק כאשר ביקרה בעצמה בישראל, לאחר שעזבה את ממשלת סונאק, היא הצליחה לתפוס ולהבין במלואם את "ממדי הזוועה הבלתי נתפסים" שהתחוללו באותו יום ארור.
"הביקור הזה השפיע עליי באופן אישי בצורה עצומה. חזרתי ממנו אדם אחר לחלוטין", היא מספרת, ומוסיפה כי המפגשים האישיים והטעונים שקיימה עם ניצולים מהטבח, ועם הורים לילדים שנרצחו, היו "מטלטלים ורבי עוצמה".
אך בתוך כל החורבן והטרגדיה, ברוורמן משתפת שמצאה בישראל גם השראה גדולה לעתיד.
"לראשונה בחיי, הבנתי והערכתי באמת את גבורתו של העם בישראל. עם שלמרות האכזריות הבלתי נתפסת שחווה, היה עדיין נחוש מאי פעם להגן על מולדתו, להגן על אנשיו, ולהילחם ברוע המוחלט עד חורמה", היא מסכמת. "זה היה עבורי שיעור חי ומשמעותי מאוד בשאלה – איך נראית פטריוטיות אמיתית".
"לראשונה בחיי, הבנתי והערכתי באמת את גבורתו של העם בישראל. עם שלמרות האכזריות הבלתי נתפסת שחווה, היה עדיין נחוש מאי פעם להגן על מולדתו, להגן על אנשיו, ולהילחם ברוע המוחלט עד חורמה"
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו