הצדעה לבוחרים הערבים הפלסטינים הישראלים

אני מצדיעה לאזרחים הערבים הפלסטינים הרבים בישראל שהצביעו מתוך רצון לקחת חלק בסיפור הישראלי ומתוך אמונה שיש עתיד לחיים משותפים כאן.

אני מצדיעה לעמיתיי ולחבריי הרבים, משום שגם אחרי שורה של מכות קשות הם לא איבדו את האמון בישראל דמוקרטית ורוצים להיות שותפים בנטל, ביצירה ובפיתוח שלה.

נדרשת נכונות רצינית לספוג את חוק הלאום ולהמשיך להאמין אחרי כינונו בסיכוי לחיים אחרים של שוויון וכבוד הדדי, אחרי שהתקבל בכנסת כחוק יסוד, בשנת 2018 ברוב זעום של 62 חברי כנסת בעד, 55 נגד ו-2 נמנעים.

אני מצדיעה לעמיתיי ולחבריי, שגם אחרי שורת מכות קשות לא איבדו את האמון בישראל דמוקרטית ורוצים להיות שותפים. נדרשת נכונות לספוג את חוק הלאום ולהמשיך להאמין בסיכוי לחיים של שוויון וכבוד הדדי

במסגרת העוולות הרבות של החוק, שבא לבסס את מעמדה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, הוכרזה העברית כשפת המדינה, והשפה הערבית איבדה את מעמדה כשפה רשמית.

כך נמצאים חמישית מהאזרחים חיים במדינה שאיננה מכבדת את לשון האם שלהם. ואנחנו כבר עדים לדוברי ערבית הנמנעים מלהשתמש בשפתם במרחב הציבורי.

רגישות, עמידות וחוסן הכרחיים כדי לעבור את הבידוק בשדה התעופה ולגלות שכערבי או ערביה אתם חשודים יותר מעמיתיך היהודים, שהם בעלי אותה השכלה ואותו מעמד, ולעתים קרובות אף נופלים ממך בכישורים שלהם. גם במחסומים סופגים ערבים עיכובים משפילים רק משום שהם פלסטינים.

צריך להאמין בכל לב בדמוקרטיה של מדינה שהרשויות שלה מפקירות את ביטחון חלק מתושביה, מתעלמות מן הפגיעות החמורות בו, נמנעות מאכיפת החוק, ועוד מייחסות את האלימות בו ל"תרבות אחרת".

קשה, אבל צריך להמשיך להאמין שיהיה כאן משטר תקין שיוקיע בכל לשון פגיעות בעובדי ציבור ערביים, ויחסל את אותן פגיעות. 

צריך להאמין בכל לב בדמוקרטיה של מדינה שהרשויות שלה מפקירות את ביטחון חלק מתושביה, מתעלמות מן הפגיעות החמורות בו, נמנעות מאכיפת החוק, ועוד מייחסות את האלימות בו ל"תרבות אחרת"

צריך לדעת להבליג על הערות כמו "את ממש לא נראית ערביה" ועל הצעות פוגעניות כמו "אולי תחליפי את שמך ואז לא יידעו שאת ערביה". צריך להיות מסוגל לדחות בכל תוקף הצעות נלוזות של "הגירה מרצון" למי שאבות אבותיו ואימותיו נולדו כאן כדי לא לוותר על הדמוקרטיה ועל שוויון ההזדמנויות בה.

ועדיין לא הזכרנו את חוסר הנכונות של החברה שלנו לקבל שלערבים רבים במדינת ישראל יש בני משפחה שנפגעו קשות בעזה, ולהבין את הצורך שלהם להתאבל עליהם.

ועדיין לא דיברנו על הכיבוש הארור, החטא הקדמון שהוא שורש הרע, על הסיפוח המתמשך ומתעצם על חשבונם של תושבי הארץ, על הטרור היהודי המשתולל.

אני מצדיעה לסטודנטיות הבדואיות שלי, שלא הפסיקו ללמוד מתוך האוהלים שאינם מחוברים לרשת החשמל ומן הבתים ההרוסים, זכו להשכלה מקצועית גבוהה, הגיעו לעבוד במערכת הרפואה הציבורית, והם פועלות ופועלים כדי לממש את זכויותיהם האזרחיות.

הפתקים הרבים שהם שמו בקלפיות הם העדות הטובה ביותר לכך שהם מעוניינים בחיים משותפים, רוצים להשפיע וליהנות מהזכויות המלאות המגיעות להם כאזרחים שווים במדינה.

סבל רב מאחורינו. דם מיותר נשפך וזועק מן האדמה. אבל אסור לנו לוותר על התקווה להיות שותפים של אמת. יחד נוכל לכונן כאן שוויון של ממש, יחד נבנה עתיד טוב יותר לכולנו, יחד נוכל להציע למזרח התיכון שבו אנו חיים, עולם עשיר ומתקדם יותר.

אני מצדיעה לסטודנטיות הבדואיות שלי, שלא הפסיקו ללמוד מתוך אוהלים שלא חוברו לרשת החשמל ומבתים הרוסים, זכו להשכלה מקצועית גבוהה, הגיעו לעבוד ברפואה הציבורית ופועלות למימוש זכויותיהן

תוצאות הבחירות מסמנות רגע היסטורי בעיצוב המדינה שלנו, עלינו לאחוז ולהיאחז בו, למנף אותו לטובת כולנו.

פרופ' צביה ולדן היא בלשנית התפתחותית חברתית.