הקולות העצמאיים בלב מעוזי הכוח של חזבאללה ואמל – צור ונבטיה

בשבועות האחרונים שוב עלו לכותרות הערים צור ונבטיה שבדרום לבנון, בעקבות יוזמות אזרחיות הקוראות להרחיק את הפעילות הצבאית מהערים, להחזיר למדינה את האחריות לביטחון התושבים ולמנוע מלחמה נוספת.

יוזמות אלה מצטרפות לשורה של התארגנויות ומחאות שהתקיימו לאורך השנים דווקא במרחב שבו חזבאללה ותנועת אמל מחזיקים בעוצמה פוליטית וחברתית משמעותית.

יוזמות אלה מעידות על קיומם המתמשך של אנשי דת, פעילים פוליטיים ותושבים המוכנים להשמיע ביקורת פומבית ולפעול באופן עצמאי.

יוזמות אזרחיות להרחקת הפעילות הצבאית מהערים ולמניעת מלחמה נוספת, מצטרפות לשורת התארגנויות ומחאות שהתקיימו שנים דווקא במרחב שבו חזבאללה ואמל מחזיקים בעוצמה פוליטית וחברתית משמעותית

אחת הדוגמאות הבולטות היא השייח' עלי אל-אמין, שכיהן כמופתי צור וג'בל עאמל. בשנת 2008, לאחר שהשמיע ביקורת על חזבאללה, הודח מתפקידו במועצה האסלאמית השיעית העליונה. המקרה המחיש כי גם בתוך הממסד הדתי השיעי בדרום התקיימו קולות שלא התיישרו עם עמדות הארגון, אף שהשמעתם הייתה כרוכה במחיר אישי ופוליטי.

ביטוי ציבורי רחב יותר הופיע במחאות אוקטובר 2019. כאשר מאות אלפי לבנונים יצאו לרחובות במחאה על השחיתות והמשבר הכלכלי, הצטרפו אליהם גם תושבי צור ונבטיה.

המפגינים לא הסתפקו בביקורת על הממשלה, אלא הפנו טענות ישירות כלפי חזבאללה ואמל, ובמיוחד כלפי נביה ברי ומקורביו. במהלך המחאות הושחתו סמלים המזוהים עם שתי התנועות, ובמקביל דווח על תקיפות מפגינים ופגיעה באוהלי המחאה.

עצם קיומן של ההפגנות בערים הללו המחיש כי גם נוכחות פוליטית וארגונית משמעותית אינה מונעת לחלוטין התארגנות וביקורת מקומית.

הקולות העצמאיים לא נעלמו עם דעיכת המחאות. בבחירות המוניציפליות במאי 2025 התמודדה בנבטיה הרשימה העצמאית "נבטיה ראויה לחיות" (النبطية تستحق الحياة), שכללה 12 מועמדים, מול רשימת "הפיתוח והנאמנות" שנתמכה בידי אמל וחזבאללה.

גם בממסד הדתי השיעי בדרום היו קולות שלא התיישרו עם עמדות הארגון, חרף המחיר. במחאות אוקטובר 2019, כשמאות אלפי לבנונים יצאו למחות על השחיתות והמשבר הכלכלי, הצטרפו גם תושבי צור ונבטיה

הייתה זו הפעם הראשונה מאז 2004 שבה התמודדה בעיר רשימה עצמאית בהיקף כזה מול הצמד השיעי. בצור התמודדה הרשימה העצמאית "צור עירי" (صور مدينتي), שצמחה מתוך תנועת המחאה, מול הרשימה המשותפת של שני הארגונים.

אף שרשימות אמל וחזבאללה ניצחו בשתי הערים ושמרו על שליטתן במועצות המקומיות, עצם ההתמודדות המחיש את המשך פעילותם של גורמים מקומיים המבקשים להציב חלופה למנגנונים המפלגתיים.

הרשימות העצמאיות הדגישו סוגיות של פיתוח עירוני, שקיפות, ניהול הרשויות ושיתוף הציבור, ולא התמקדו בהכרח בהתנגדות אידאולוגית לחזבאללה. לפיכך, המקרים הללו אינם מעידים על היחלשות משמעותית בכוחו האלקטורלי של הצמד השיעי, אך הם מלמדים על המשך קיומם של מוקדי יוזמה ופעולה עצמאיים במרחב שבו נוכחותו הפוליטית והארגונית דומיננטית.

במהלך 2026 קיבלו הקולות הללו ביטוי נוסף, הפעם על רקע הלחימה וההרס בדרום לבנון. בחודש מאי פורסמו עצומות של תושבים מצור ומנבטיה שקראו להכריז על הערים כ"ערים פתוחות", ללא פעילות צבאית. בהמשך נשמעו קריאות נוספות לפריסת צבא לבנון ולהגנה על המרחב האזרחי.

חלק מהחותמים התמודדו עם ביקורת ולחצים מצד גורמים המזוהים עם חזבאללה, שראו בדרישות הללו ערעור על פעילותו הצבאית.

אף שרשימות אמל וחזבאללה ניצחו בשתי הערים ושמרו על שליטתן במועצות המקומיות, עצם התמודדות רשימה עצמאית המחיש את המשך פעילותם של גורמים מקומיים המבקשים להציב חלופה למנגנונים המפלגתיים

גם בתחילת נובמבר פורסמה "קריאת ג'בל עאמל והדרום", שעליה חתמו יותר מ-200 תושבים ממחוזות צור ונבטיה. החותמים דרשו נסיגה ישראלית מלאה, בלעדיות המדינה על הנשק ועל ההחלטות בענייני מלחמה ושלום, ותוכנית לשיקום הדרום.

לצד זאת, הם פנו גם להנהגה השיעית בדרישה להפסיק להסתפק בהסתייגויות שקטות ממדיניות חזבאללה ולהפוך אותן לעמדה פוליטית פומבית.

הקריאה הזאת מעניינת במיוחד משום שהיא אינה מסתפקת בביקורת על הארגון, אלא מבקשת להשפיע על מערכת קבלת ההחלטות של ההנהגה השיעית. היא מצטרפת לשורה של יוזמות מקומיות הממחישות כי תושבי הדרום אינם בהכרח מקבלים את ההנחה שחזבאללה לבדו מוסמך לקבוע את עתידם הביטחוני.

צור ונבטיה אינן מעוזי אופוזיציה לחזבאללה, וגם אין להתעלם מעוצמתם הפוליטית והחברתית של חזבאללה ואמל במרחב הזה.

אולם לאורך השנים, ממחאות הרחוב ועד להתמודדות בבחירות וליוזמות האזרחיות האחרונות, מתברר כי נוכחותם הדומיננטית של שני הארגונים אינה מונעת את פעילותם של כוחות מקומיים עצמאיים.

ניסיון 200 תושבי צור ונבטיה להשפיע על קבלת ההחלטות בהנהגה השיעית, מצטרפת לשורת יוזמות מקומיות לפיהן תושבי הדרום לא בהכרח מקבלים את ההנחה שחזבאללה לבדו מוסמך לקבוע את עתידם הביטחוני

דווקא במרחב שבו נדמה כי מוקדי הכוח ברורים ומבוססים, ממשיכים תושבים, פעילים ואנשי דת לתבוע לעצמם מקום בדיון על עתיד הדרום – לא רק על ניהול הערים, אלא גם על הביטחון, הנשק וההחלטה מי רשאי לקבוע מתי תושביהן יידרשו לשלם שוב את מחיר המלחמה.

ד"ר נועה ריבן היא חוקרת המתמחה בלבנון, בחזבאללה, בחברה השיעית ובתיאולוגיה השיעית. מחקריה עוסקים בפוליטיקה של העדה השיעית בלבנון, ביחסי דת ופוליטיקה ובמוקדי הכוח הפועלים בתוך החברה השיעית, תוך התמקדות בהתנגדות השיעית לחזבאללה ובהתפתחותה לאורך השנים. היא עמיתת מחקר ב-MECARC באוניברסיטת אריאל ומרצה בתחומי המזרח התיכון והאסלאם.