הממשלה היוצאת קרובה לאחים המוסלמים יותר מן המפלגות הערביות

אחת הרעות החולות של ישראל היא החלפת חשיבה אסטרטגית מסודרת בסיסמאות בחירות. קודם מפיקים סיסמה, ואת המדיניות גוזרים ממנה. ראינו את זה במלחמת עזה, כאשר הצבא נדרש להתאים את עצמו לסיסמת "הניצחון המוחלט" ושאר ירקות.

אביה של תורת הסיסמאות הוא ראש הממשלה היוצא בנימין נתניהו, שכל הווייתו היא קמפיין בחירות אחד גדול.

כעת, לאחר ההצלחה הגדולה של הבוחר הערבי בבחירות לכנסת – שקיבעה את מקומו המרכזי בישראל החדשה – יצא נתניהו בקמפיין "האחים המוסלמים". לקמפיין הזה הוא מצרף יסוד נוסף של הנדסת תודעה: ההפחדה.

אבי תורת הסיסמאות הוא נתניהו, שכל הווייתו היא קמפיין בחירות. כעת, לאחר הצלחת הבוחר הערבי בבחירות, שקיבעה את מקומו המרכזי – יצא נתניהו בקמפיין "האחים המוסלמים" בצירוף יסוד ההפחדה

נתניהו בונה מפלצת מפחידה, כאילו המפלגות הערביות הן מפלגות של האחים המוסלמים, החותרות להפוך את רחובות ישראל לאנדרלמוסיה, כפי שהאחים המוסלמים הפכו את רחובות צרפת לכאוס. ובגרסה המעודכנת של הספין: השוואת הקואליציה המתגבשת לברית "אדום-ירוק" באירופה – ברית האחים המוסלמים עם השמאל הרדיקלי.

למרבה האירוניה, כאשר בוחנים את מצב האחים המוסלמים במזרח התיכון, באירופה וכעת גם בארצות הברית, אין מנוס מן המסקנה שדווקא הממשלה היוצאת קרובה יותר לאחים המוסלמים מן המפלגות הערביות. אנדרלמוסיה ברחובות? הקריאה יוצאת מקטארגייט, ולא מן הערבים.

למרבה הצער, גוש השינוי נגרר אחרי ההנדסה הזאת. בין ארבעת העקרונות שהציב גדי איזנקוט לשותפיו בממשלה נכללת הדרישה להכיר בחמאס כארגון טרור שיש להשמיד את כוחו הצבאי והשלטוני ברצועה.

יש כאן חוסר הבנה של התהליכים בחברה הערבית בישראל, המתנתקת מן הפלסטיניות ומתחברת לישראליות. ברגע שאנו דורשים ממנה להתייחס לחמאס, אנו זורקים אותה שוב לזרועות הפלסטיניות.

יש לקוות שעם המשך המגעים להקמת הממשלה החדשה נתנתק סופית מן הנרטיבים, הגימיקים והשטיקים של נתניהו ונחזור לחשוב אסטרטגית. ניתוק ערביי ישראל מן הפלסטיניות הוא החשיבה האסטרטגית הנכונה, ואילו ההיגררות אחרי הסיסמאות של נתניהו דוחפת אותם שוב לשם.

יש חוסר הבנה של התהליכים בחברה הערבית בישראל, המתנתקת מן הפלסטיניות ומתחברת לישראליות. ברגע שאנו דורשים ממנה להתייחס לחמאס, אנו זורקים אותה שוב לזרועות הפלסטיניות

מהם האחים המוסלמים?

האחים המוסלמים הם תנועת אסלאם פוליטי ששמה לה למטרה לאסלם קודם כול את העולם הערבי בחוקי השריעה, לחדש את הח'ליפות המוסלמית המפוארת ולכבוש את העולם כולו. המייסד, חסן אל-בנא, שהקים את התנועה באיסמאעיליה שבמצרים ב-1928, הניח את היסודות לשתי הזרועות של התנועה – החברתית-פוליטית והג'יהאדיסטית.

לפיכך, הן חלקי התנועה המבקשים להתמקד בדעווה – כלומר בפעילות חברתית, הסברתית וחינוכית – והן אלה המעדיפים את המלחמה, כלומר את הטרור, יכולים למצוא אסמכתאות בתורתו של חסן אל-בנא ושל דור המייסדים.

שתי המעצמות התומכות באחים המוסלמים הן קטאר וטורקיה, ואפשר לזהות את תנועות האחים המוסלמים במזרח התיכון ובעולם על פי מי שנסמך על שולחנן. מי שמקבל סיוע מקטאר ומשתתף בכנסי התנועה באיסטנבול הוא חלק אורגני של התנועה; מי שנעדר מהם – אינו משתייך אליה.

בישראל התמונה ברורה. הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, בראשות שייח' ראאד סלאח, הוא חלק מן המבנה האזורי של טורקיה וקטאר. מפלגת רע"ם של מנסור עבאס נעדרת מכל המסגרות האלה, ולפיכך אינה חלק מהן. בדצמבר 2025 אף הודיע עבאס על ניתוק מפלגתו ממועצת השורא של התנועה האסלאמית הדרומית.

אם ישראל לא תהיה בקשר עם קטאר, אז עם מי היא כן יכולה להיות? עם אויבי האחים המוסלמים בעולם הערבי, ובראשם ערב הסעודית, מצרים וירדן. המטרה של קטאר ברורה: לחולל אנרכיה במזרח התיכון כדי להדיח את המשטרים שאינם אסלאמיים ולכונן ח'ליפות אסלאמית המונהגת על פי חוקי השריעה.

המעצמות התומכות באחים המוסלמים הן קטאר וטורקיה. אפשר לזהות את תנועות האחים המוסלמים במזה"ת ובעולם על פי הסמוכים על שולחנן, מי שמקבל סיוע מקטאר ומשתתף בכנסי התנועה באיסטנבול

במקביל, קטאר מעודדת את ברית ה"אדום-ירוק" באירופה, שבה שמאל רדיקלי משוטה חובר לאסלאמיסטים רדיקלים כדי לחולל אנרכיה ביבשת כצעד להשתלטות אסלאמית.

נתניהו, בספין התורן שלו, קשר כביכול את יאיר גולן ומנסור עבאס לברית האדום-ירוק באירופה. למען הפרכת הספין יש לומר את המובן מאליו: יאיר גולן איננו "אדום" אירופאי, ומנסור עבאס איננו "אחים מוסלמים". הוא לא קשור לקטאר ולא לטורקיה. הקשר עם קטאר – ומשם לטורקיה – נמצא בלשכת ראש הממשלה.

האנרכיה הקטארית – בשם היהדות

אחרי שמקלפים את כל עטיפות הספינים של ממשלת נתניהו היוצאת, בבדיקת עובדות דווקא היא זו שעומדת בקריטריונים של האנרכיה הקטארית – אבל לא בשם האסלאם, אלא בשם היהדות.

השתלטות דתית על מדינה חילונית? גם בישראל – ובצל פרשת קטארגייט, שבה חשודים מקורבי ראש הממשלה כי פעלו בשירות קטאר בלב לשכתו. אנרכיה ברחובות? גם בישראל. מאיפה היא יוצאת? מהלשכה החשודה בפרשת קטארגייט.

ובניתוח קר של המציאות המדינית: קטאר וטורקיה תפסו אחיזה ב"מועצת השלום" לעזה, למרות התנגדותה המוצהרת של ישראל. ההתנגדות הזאת נראית יותר כספין מילולי, שכן הלכה למעשה ישראל דחתה את התוכנית המצרית לעזה – שזכתה לגיבוי סעודי ולגיבוי הליגה הערבית – וחסמה בכך את הובלת הזירה על ידי אויבי האחים המוסלמים, ובראשם מצרים וערב הסעודית. כלומר: פינתה את המקום לקטאר ולטורקיה.

בפועל, ישראל דחתה את התוכנית המצרית לעזה – שזכתה לגיבוי סעודי ולגיבוי הליגה הערבית – חסמה את הובלת הזירה על ידי אויבי האחים המוסלמים ובראשם מצרים וערב הסעודית, ופינתה מקום לקטאר ולטורקיה

טורקיה כבר נמצאת בעזה, באמצעות סוכנויות הסיוע שלה. איך נכנסה? מן הים? מן המנהרות? אולי ממעבר מפלסים?

אחרי שישראל דחקה את נוכחות טורקיה ממזרח ירושלים, הנה היא הופיעה שם שוב. איך?

לקשר בין ישראל לקטאר, וממנה לאחים המוסלמים של טורקיה, יש השלכה מסוכנת מאוד על ברית הגז הטבעי של ישראל עם מצרים, האמירויות, קפריסין ויוון – יריבותיה של טורקיה. בגלל מדיניותה של ישראל בעזה, טורקיה עשויה לקבל את נמל עזה, ובכך לסכן את ברית הגז הטבעי המחברת בין בעלות הברית.

זה בדיוק ההקשר של ביקורו של טוני בלייר, מבכירי "מועצת השלום" של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, בעיצומן של התייעצויות הנשיא. בלייר נפגש עם הנשיא יצחק הרצוג בין סבבי ההתייעצויות, ועם נתניהו ועם גדי איזנקוט, כדי לקדם את תוכנית טראמפ לעזה – כניסת הוועדה הטכנוקרטית לרצועה והקמת כוח הייצוב הבינלאומי.

התזמון אינו מקרי: וושינגטון מבקשת לחדד את המסר לפיו היא מצפה מממשלה בישראל שתוכל להשתתף בשיקום עזה ולא לתקוע אותו. לפי דיווחים מוושינגטון, טראמפ אינו רוצה לראות את איתמר בן גביר ואת בצלאל סמוטריץ' בממשלה החדשה בישראל.

לקשרי ישראל-קטאר ודרכם לאחים המוסלמים של טורקיה, יש השלכה מסוכנת על ברית הגז הטבעי בין ישראל ומצרים, האמירויות, קפריסין ויוון – יריבות טורקיה. בשל מדיניות ישראל בעזה, טורקיה עלולה לקבל את נמל עזה

ויש פרט נוסף שמלמד מי תוקע את מי. לפי מקורות פלסטיניים, חמאס אסף יותר מאלף כלי נשק וביקש להעביר אותם לוועדה הטכנוקרטית של עזה – אבל ישראל לא אפשרה את ההעברה. הוועדה עצמה עדיין ממתינה מחוץ לרצועה, משום שישראל אינה מאפשרת את כניסתה, וכניסתה היא אחד הנושאים שבלייר בא לקדם.

ומאחורי עזה עומדת שאלה גדולה יותר: לאן תזרום האנרגיה של חצי האי ערב. טורקיה מקדמת צינור גז מקטאר דרך סוריה, ובמקביל נבחנים מסלולי סחר מן המפרץ לאירופה דרך ירדן וסוריה, העוקפים את ישראל ואת המסדרון מהודו דרך המזרח התיכון לאירופה (IMEC).

ממשלה שתשתלב בשיקום עזה תוכל להחזיר את ישראל למרכז המסדרון ולהעביר דרכה את האנרגיה של חצי האי ערב. ממשלה שתישאר כבולה לספינים תשאיר את הזירה לסוריה שתחת חסות טורקיה.

רע"ם היא ההפך

תנועת האחים המוסלמים היא תנועה אנטישמית, שונאת ישראל ויהודים, המתירה ג'יהאד של פיגועי התאבדות נגד יהודים. רע"ם של מנסור עבאס היא ההפך מן המסרים האלה: היא מכירה בישראל, וחבריה נשבעים לה אמונים בכנסת, תחת דגל ישראל ודיוקנו של בנימין זאב הרצל.

ממשלה שתשתלב בשיקום עזה תוכל להחזיר את ישראל למרכז מסדרון האנרגיה ולהעביר דרכה את האנרגיה של חצי האי ערב. ממשלה שתישאר כבולה לספינים תשאיר את הזירה לסוריה שתחת חסות טורקיה

תנועת האחים המוסלמים האמיתית, זו של שייח' ראאד סלאח, מחרימה את הבחירות דווקא בגלל המראות האלה. היא הוצאה אל מחוץ לחוק עוד ב-2015 – וטוב שכך.

נתניהו מצליח להעביר את הספינים שלו משום שהטפיש את העם. שיקום החינוך חייב להיות אחת המטרות הראשיות של "ממשלת התיקון", כדי שישראל תחזור למסלול של מדינה מתקדמת וחושבת, שאינה מיטלטלת בין ספינים וסיסמאות ריקות.

ליברמן, החרדים ורע"ם

הפרת הבטחת הבחירות המהדהדת של אביגדור ליברמן, שלא לכלול את החרדים, פותחת את הפתח גם לאיזנקוט לכלול את רע"ם בממשלתו. ליברמן לא יוכל גם להפר הבטחת בחירות וגם לתקוע את איזנקוט; בזה הוא יגמור את הקריירה שלו.

בכל הכנסות שעברו התקיים שיתוף פעולה בין החרדים למפלגות הערביות ואין סיבה שהוא לא יימשך גם בכנסת הנכנסת. מי שמוכן לשבת עם החרדים אחרי שהבטיח להדיר אותם, אינו יכול לפסול את רע"ם, שאין לה דבר וחצי דבר עם האחים המוסלמים.

הפרת הבטחת הבחירות המהדהדת של ליברמן פותחת פתח גם לאיזנקוט לכלול את רע"ם בממשלתו. מי שמוכן לשבת עם החרדים אחרי שהבטיח להדירם, לא יכול לפסול את רע"ם, שאין לה דבר עם האחים המוסלמים

השאלה האמיתית אינה מי יושב עם מי, אלא אם הממשלה הבאה תשכיל להשתחרר מן הספינים של נתניהו ולחזור לחשוב אסטרטגית – על עזה, על קטאר, ועל מקומם של ערביי ישראל בישראל החדשה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.