מול שפיכות הדמים, הריסות הבתים וההסתה שהגדירה את הצבעת הערבים כ"טרור הקלפיות", הציבור הערבי יצא להצביע מתוך הגנה עצמית. לגוש השינוי אין יותר לאן לברוח: אי אפשר לעצור שלטון גזעני בלי שותפות אזרחית מלאה ואמיתית עם האזרחים הערבים.
במשך עשורים התרגלה המערכת הפוליטית לחשוב שהרחוב הערבי יישאר אדיש. פרשנים בנו ממשלות מתוך ההנחה שאפשר להסית נגד הערבים בבוקר, לעשות להם דה-לגיטימציה בצוהריים, ובערב להקים ממשלה בלעדיהם.
אבל תוצאות הבחירות לכנסת ה-26 ריסקו את הקונספציה: 11 מנדטים למשותפת ו-8 לרע"ם. 19 מנדטים של כוח פוליטי שאי אפשר לעקוף או להחרים.
במשך עשורים התרגלה המערכת הפוליטית לחשוב שהרחוב הערבי יישאר אדיש. פרשנים בנו ממשלות מתוך ההנחה שאפשר להסית נגד הערבים בבוקר, לעשות להם דה-לגיטימציה בצוהריים, ובערב להקים ממשלה בלעדיהם
הזינוק הזה לא נבע מאמון מחודש במוסדות המדינה. סקר עומק של מכון "ריכאז" באגודת הגליל הצביע על כמעט 40% "מצביעים על תנאי" בחברה הערבית – אזרחים שמבינים את חשיבות ההצבעה (76.2%), אך חשו שאין טעם להצביע אם הדבר אינו מביא ביטחון אישי. הפעם, התנאי הזה הפך לצו חירום קיומי.
הציבור יצא לקלפיות מתוך פחד אמיתי. הפשיעה חצתה את רף 250 הנרצחים בשנה באין מפריע. לפי סקר "ריכאז", ל-46.9% מהציבור הערבי אין אמון במשטרה, וכ-40% מהנשים הערביות אינן חשות ביטחון ברחוב.
מול שר לביטחון לאומי שהפך את ההפקרות וההסתה למדיניות, הישארות בבית הייתה השלמה עם גזר דין מוות.
האיום חדר גם לבתים: גל הריסות בנגב, במשולש ובגליל תחת חוק קמיניץ, לצד הקפאת תקציבים מכוונת מצד שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שהביאה את הרשויות הערביות לחנק. ההסתה חלחלה אפילו לבתי החולים, שבהם רופאים ואחיות ערבים נרדפו בשל זהותם.
השיא הגיע ביום הבחירות, כשערוץ 14 כינה את ההצבעה הערבית "טרור קלפיות", בגיבוי השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר – אמירה שהבהירה לכל אזרח ערבי שהפתק בקלפי הוא המגן האחרון שלו.
הציבור יצא לקלפיות מתוך פחד אמיתי. הפשיעה חצתה את רף 250 הנרצחים בשנה באין מפריע. לפי סקר "ריכאז", ל-46.9% מהציבור הערבי אין אמון במשטרה, וכ-40% מהנשים הערביות אינן חשות ביטחון ברחוב
המפסיד הגדול במפה החדשה הוא בנימין נתניהו. במשך שלושים שנה הוא תייג כל שיתוף פעולה עם הערבים כ"בגידה", עד שב-2021 הכשיר בעצמו את רע"ם כדי לשרוד פוליטית, ובכך סלל את הדרך לממשלת השינוי. הוכח סופית שהחרם אינו ביטחוני אלא משחק ציני, והיום, מול 19 מנדטים, השיטה הזו הגיעה למבוי סתום.
כוח זה מבטא גם את "מסמכי החזון העתידי" שנכתבו לפני כעשרים שנה: הכרה בערבים כתושבים ילידים הזכאים לשוויון אזרחי, קולקטיבי וחלוקתי.
עם זאת, 19 המנדטים אינם גוש מונוליטי, אלא כוח מגוון הפועל במספר צירים: רע"ם (8) נכונה להשתלב בממשלה ובמשרדים אזרחיים כדי להביא הישגים בתקציבים ובעצירת הריסות; חד"ש-תע"ל (8) לא יצטרפו לקואליציה בשל הכיבוש והמדיניות הצבאית, אך יעניקו רשת ביטחון מבחוץ בהסכם חתום, בתמורה למאבק בפשיעה, הקפאת חוק קמיניץ והשקעה בתשתיות; ובל"ד (3) תישאר באופוזיציה עקרונית לשמירה על דרישת "מדינת כל אזרחיה".
כך נוצר כוח משולב: השפעה מבפנים, רשת ביטחון מבחוץ ושמירה על הקווים האדומים.
המציאות הזו מוחקת את התירוצים הביטחוניים. החברה הערבית לא דורשת מקום בקבינט המלחמה, אלא שותפות אזרחית מלאה במשרדי הבריאות, הפנים, השיכון, התחבורה והרווחה. על מנהיגי גוש השינוי להפסיק לגמגם: אין היתכנות לקואליציה יציבה בלי שותפות גלויה עם הערבים.
במקביל, אשליית "הרוב היהודי" האחיד מתפרקת. מנהיג הציבור הליטאי, הרב דב לנדו, כבר תקף את שרי הימין הקיצוני והזהיר כי ההתגרות בערבים מסוכנת ומנוגדת לתורה, מתוך הבנה ששלטון הדורס מיעוט אחד ידרוס מחר גם את החרדים.
מציאות זו מציבה מראה גם מול הציבור המזרחי: במקום לשמש שכפ"ץ למדיניות שמשקיעה בהתנחלויות ומזניחה את הפריפריה, הגיעה העת לברית אזרחית של כלל המוחלשים למען צדק חלוקתי.
התירוצים הביטחוניים נמחקים. החברה הערבית לא דורשת מקום בקבינט המלחמה, אלא שותפות אזרחית במשרדי הבריאות, הפנים, השיכון, התחבורה והרווחה. על מנהיגי גוש השינוי להפסיק לגמגם
הבחירות לכנסת ה-26 סגרו את הדלת על הפטרנליזם. 16 מנדטים פעילים – 8 בממשלה ו-8 ברשת ביטחון – מעניקים את המפתח השלטוני לגוש השינוי.
ישראל ניצבת בפני ברירה ברורה: דמוקרטיה אזרחית אמיצה ושותפות אמיתית עם האזרחים הערבים, או התפרקות לתוך שלטון גזעני. המפתח להקמת ממשלה מונח על השולחן, והוא כתוב בשתי השפות.
אחמד שייח' מוחמד הוא מנכ"ל אגודת הגליל ושותף בפרויקט צעד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו