"פָּאֵטוּס, זה לא כואב"

זהו משפט המיוחס לאישה רומאית בשם אַרְיָה, שהפגינה אומץ לב יוצא דופן מול בעלה, הסנאטור קָאֵקִינָה פָּאֵטוּס, שנידון למוות בעקבות מעורבותו במרד נגד הקיסר קלאודיוס. אריה נעצה פגיון בגופה, שלפה אותו והושיטה אותו לבעלה, באומרה: "פָּאֵטוּס, זה לא כואב". כך ביקשה להפיח בו אומץ ולהתגבר על פחדו מפני המוות.

אני מבקש להציע למטאפורה הזאת תמונת ראי: לדמיין את אריה מעודדת את בעלה לבצע מעשה מכאיב, כדי להתגבר על פחדו מפני שינוי מהפכני.

קריאתי למפלגות גוש השינוי לשלב מפלגות ערביות בקואליציה העתידית מצטרפת לשורה ארוכה של קריאות מנומקות שנשמעו בשיח הציבורי. היא נכתבת כדי להרחיב את אפיקי הדיון למרחב הערכי ולחזק את התמיכה ברעיון – במגמה להקל על ההחלטה לצרף את הקול הערבי לקואליציה או להישען עליו.

אריה נעצה פגיון בגופה, שלפה, הושיטה לבעלה ואמרה: "פָּאֵטוּס, זה לא כואב", כדי להפיח בו אומץ להתגבר על פחדו מהמוות. אני מציע לדמיין אותה מעודדת את בעלה לבצע מעשה מכאיב, כדי להתגבר על פחדו משינוי מהפכני

אין היא מתעלמת מהבעייתיות הכרוכה באי-הכרת המפלגות הערביות בחמאס כארגון טרור – אך נשענת על ההבחנה בין אי-הכרה פומבית וחד משמעית לבין תמיכה בחמאס. מטרתי היא אפוא להעמיק את השיח ולחדד את משמעותה של הקריאה: לא רק ככורח פוליטי, אלא גם כצו מצפוני.

הסיבות לכך שלא ניתן להמשיך ולהתעלם מ-21% מאוכלוסיית ישראל כבר פורטו אינספור פעמים. כך גם הסיבות לכך שדמוקרטיה אינה יכולה להתקיים לאורך זמן כאשר 16.5% מכלל הבוחרים רשאים לבחור, אך בפועל מודרים מהאפשרות להיבחר ולהשפיע על המדיניות. והנימוקים נגד הדרתן של מפלגות שזכו ב-19 מנדטים כבר הושמעו מכול עבר. לא אחזור עליהם.

טיעונים אלה מקבלים עתה משנה תוקף לנוכח המערכה לפסילת הקולות הערביים – שהגיעה עד כדי זעקה לזיוף הבחירות. יתרה מזו, הם מקבלים בולטות על רקע הכישלונות האחרונים שהמיטה עלינו ממשלת בנימין נתניהו.

לרשימת הכישלונות הארוכה מצטרפות בימים אלה שלוש מהלומות אסטרטגיות מדאיגות במיוחד:

• הראשונה – הכרזת הנשיא דונלד טראמפ על הפסקת הסיוע השנתי לישראל בסוף השנה, לדבריו במסגרת "עסקה" עם נתניהו.
• השנייה – הניצחון הסוחף של הדמוקרטים בבחירות האמצע וההאשמות שהופנו כלפי ישראל כמי שתרמה למפלה הרפובליקאית.
• השלישית – התגברות סכנת הסנקציות והחרמות, ובכלל זה החשש להוצאת ישראל מתוכנית המחקר והפיתוח האירופית "הורייזון" לשנים 2028–2034. זאת, בעקבות הכוונה להחיל תנאים מחמירים על השתתפותן של מדינות שאינן חברות באיחוד האירופי: כיבוד זכויות האדם, הדין הבינלאומי ואמנת האו"ם למניעת רצח עם.

בנסיבות אלה יש לבחון את תוצאות הבחירות: הן לא הניבו הכרעה ברורה בקרב המפלגות היהודיות, והותירו קושי ממשי בהרכבת קואליציה בעלת רוב יציב. בתוך כך נבחנות כמה חלופות להקמת ממשלת שינוי.

שתיים מהן על גוש השינוי לפסול מכל וכל: צירוף מפלגות חרדיות והקמת ממשלת אחדות. לא לשם כך הפגינו מאות אלפי ישראלים במשך שנים בצמתים, על הגשרים ובכיכרות בדרישה לשינוי. לא לשם כך הגיעו המוני ישראלים מחו"ל כדי להצביע למען תיקון ושיקום ההריסות.

שתיים מהחלופות, על גוש השינוי לפסול מכל וכל: צירוף מפלגות חרדיות והקמת ממשלת אחדות. לא לשם כך הפגינו מאות אלפי ישראלים במשך שנים בצמתים, על הגשרים ובכיכרות בדרישה לשינוי

כאן נדרשת הכרעה פוליטית, אך לא פחות מכך – הכרעה ערכית. ההבטחה המרכזית של מפלגות האופוזיציה לבוחריהן הייתה להחליף את שלטון נתניהו ואת המדיניות המזוהה עימו. הבטחה זו צריכה לגבור על ההתחייבות שלא לשבת עם מפלגות המוגדרות כ"לא ציוניות".

על המפלגות הללו להכיר בתבוסתן האלקטורלית – שכן לא הצליחו להכריע את יריביהן חרף כישלונותיהם המהדהדים. לצד זאת, עליהן להוקיר את המחווה הפוליטית של הציבור הערבי, שבאמצעות השתתפותו הגבוהה בבחירות הביע נכונות ללא תנאי לתמוך בממשלה חדשה שתביא לסיום שלטון הימין הקיצוני.

זוהי הזדמנות נדירה, אולי חד-פעמית, לא רק להקים ממשלה חלופית, אלא גם לעצב מחדש את יחסי המדינה עם אזרחיה הערבים באמצעות שילובם בקבלת ההחלטות, בממשל ובשירות הציבורי.

אין מדובר רק במהלך שנועד להשיג רוב בכנסת. זהו מהלך של הוגנות דמוקרטית, צדק אזרחי ואחריות לאומית. במובן זה, שילוב מפלגות ערביות אינו סותר את הציונות; הוא יבטא את מחויבותה של ישראל לערכי מגילת העצמאות.

אם לא ניענה לצו השעה ונדחה את נכונותו של הציבור הערבי לתמוך בשינוי, אל לנו להתפלא אם בנסיבות מסוימות יגלוש התסכול למחאה אלימה ברחובות, בדומה לאירועים בצרפת – ואף יעורר את זיכרון האינתיפאדות שידענו.

לכן, על ראשי מפלגות "ישר", "ביחד" ו"ישראל ביתנו" לקבל את היד המושטת של המפלגות הערביות, כפי שעושים זאת גם "הדמוקרטים". גם אם הדבר כרוך בהפרת הבטחת בחירות אחת, יש לבחון את המחיר הזה מול ההבטחה החשובה בהרבה: להחליף את הממשלה שחברה לתומכי הרב כהנא ולעלות על דרך הדמוקרטיה, השוויון וזכויות האדם.

המהלך הזה עשוי להיות צעד משמעותי לחיזוק הביטחון הלאומי, לאיזון מחדש של החברה הישראלית ולשיפור מעמדה של ישראל בעולם – במזרח התיכון, באירופה ובארצות הברית בפרט.

צירוף המפלגות הערביות לממשלה עשוי להיות צעד משמעותי לחיזוק הביטחון הלאומי, לאיזון מחדש של החברה הישראלית ולשיפור מעמדה של ישראל בעולם – במזרח התיכון, באירופה ובארצות הברית בפרט

הפוליטיקה אינה אמורה להיות תחרות על נאמנות להבטחות שניתנו בנסיבות מסוימות. היא אמורה להיות מבחן של אחריות למציאות המשתנה ושל היכולת להבחין בין עיקר לטפל. לפעמים צריך להעז לשלם מחיר פוליטי כדי למנוע מחיר לאומי כבד בהרבה.

גדי איזנקוט, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן – זה לא כואב. 

מירון מנור צוקרמן התמחה בביטחון לאומי ובתוך כך שימש בעבר ובמשך שנים כסגן ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן וכמנהל "כנס הרצליה השנתי על מאזן הביטחון והחוסן הלאומי". בתוקף רקעו היה גם עוזר מזכיר "פורום אירופה-ישראל" ופעיל ב"פורום נאטו-ישראל".