חרדים וערבים באוהל הישראלי הגדול

נאום הבלהות של ראש הממשלה היוצא, בנימין נתניהו, בטקס השבעת הכנסת ה-26, המחיש כי החובה לסלקו מהר ככל האפשר היא פיקוח נפש של ממש.

בכל יום שנתניהו בשלטון, הפילוג והקרע הולכים ומעמיקים, וסכנת הפיכתה של ישראל למדינה מצורעת הולכת וגדלה. נתניהו מאיים עלינו בפצצה גרעינית מדומיינת שעומדת ליפול על תל אביב, בעוד שהפצצה הגרעינית האמיתית היא הסנקציות הכלכליות הבינלאומיות שהוא אינו בולם, והסרת הווטו האמריקאי האוטומטי במועצת הביטחון.

אז מה עושים? יש דרך פוליטית בתוך המערכת הישראלית, וישנה דרך מדינית של שינוי אסטרטגי במעמדה של ישראל במזרח התיכון – מכוח המאיים על היציבות האזורית לכוח התורם לה ומחזק את הציר האמריקאי באזור.

בכל יום שנתניהו בשלטון, הקרע מעמיק, וסכנת הפיכת ישראל למדינה מצורעת גדלה. הפצצה הגרעינית האמיתית היא הסנקציות הכלכליות הבינלאומיות שהוא אינו בולם והסרת הווטו האמריקאי במועצת הביטחון

ראשית כל, יש להתקדם בכל החקיקות שימנעו ממנו לרוץ בבחירות הבאות, כמו חוק הנאשם והגבלת הקדנציות, וכמובן חוק ועדת החקירה הממלכתית.

שנית, יש להוריד מהפרק באופן קטגורי ואמיתי את כל דיבורי ממשלת האחדות שהיא ממשלת הפלגנות. הופתענו לשמוע שבעקבות נאום הבלהות התבטלה פגישה בין ישר! לליכוד. האם גדי איזנקוט עדיין חושב על ממשלה עם נתניהו?

לא די היה לבטל את הפגישה הזאת, אלא היה צריך לקבוע פגישה עם מנסור עבאס לאות הזדהות ורצינות. אם לא – אז לפחות תגידו משהו. בינתיים, השינוי הגדול שהבטיחו לנו הוא קואליציה עם החרדים.

ברית היסטורית מסוג חדש

אבל בכל זאת, המהלך המפתיע של אביגדור ליברמן טומן בחובו סיכוי גדול, בתנאי שישולב במהלך עם הערבים. ליברמן הפר הבטחת בחירות מרכזית, ובכך פתח את הדלת להפרת ההבטחה הנואלת של ראש הממשלה הנכנס, גדי איזנקוט, שלא לשבת עם מפלגה שאינה קובעת שחמאס הוא ארגון טרור שיש להשמידו.

עבאס כבר גינה את חמאס וקיבל את תוכניתו של הנשיא דונלד טראמפ, אז למה לדרוש ממנו דברים שאינם קשורים אליו כלל?

גם דיבוריו של איזנקוט על מיגור חמאס הם דיבורי בחירות, שמוטב שיחזור בו מהם. מה שדרוש בעזה הוא לקדם את תוכניותיו של הנשיא טראמפ, ולא לדבר כמו איתמר בן גביר.

לא די היה לאיזנקוט לבטל את הפגישה עם נתניהו, אלא היה צריך לקבוע פגישה עם מנסור עבאס לאות הזדהות ורצינות. אם לא – אז לפחות להגיד משהו. בינתיים, השינוי הגדול שהבטיחו לנו הוא קואליציה עם החרדים

יוזמתו של אביגדור ליברמן עשויה לקדם תשתית ל"ברית היסטורית" מסוג חדש בין הזרם המרכזי הישראלי, הערבים והחרדים, שתעניק לישראל יציבות לטווח ארוך – אם הכוחות הפוליטיים ישכילו לנהל את העניינים נכון. אם ליברמן לקח יוזמה מול החרדים, שאיזנקוט ייקח יוזמה מול הערבים.

האם דווקא החרדים הפכו לאבן הראשה בשינוי הגדול? זה תלוי בהנהגה הרוחנית שלהם, ובשאלה אם הפיקו לקחים משנות הבלהות עם נתניהו ושותפיו.

מה שנתניהו ניסה לעשות איתם – והם נפלו בפח – הוא לשחד אותם בתקציבים מושחתים ומשחיתים, כדי שיעבירו לו את חוקי הדיקטטורה תמורת חוק ההשתמטות. מה שנתניהו עשה להם הוא להפוך אותם לציבור שנוא, שכל עולמו עומד לקרוס.

אם תמיכת החרדים בחוקי הדיקטטורה והשחיתות של הממשלה היוצאת תרמה להארכת המלחמות ולצורך בכוח אדם לוחם, והחריגה אותם מכלל הציבור הישראלי וסימנה אותם כאגואיסטים ומושחתים – הרי שתמיכתם עכשיו בסיום המלחמות, בהסדרים המדיניים, ולא פחות חשוב, בצירוף הערבים לקואליציה, תשנה באחת את מעמדם בחברה הישראלית.

אם איזנקוט אינו מסוגל לתת לגיטימציה לערבים, יעשו זאת החרדים. הם יעניקו לגיטימציה למנסור עבאס, והוא יעניק לגיטימציה להם, ובכך שני הציבורים החשובים האלה ייכנסו יחד לאוהל הישראלי הגדול.

אם איזנקוט אינו מסוגל לתת לגיטימציה לערבים, יעשו זאת החרדים. הם יעניקו לגיטימציה למנסור עבאס, והוא יעניק לגיטימציה להם, ובכך שני הציבורים החשובים האלה ייכנסו יחד לאוהל הישראלי הגדול

תמיכת החרדים במהלכי השלום האסטרטגיים תחזיר אותם לחרדיות האמיתית של חיים בשלום עם גויי העולם – שלא לעלות בחומה ושלא להתגרות באומות העולם. את העיקרון הבסיסי הזה הם דחקו לטובת תקציבי השוחד שעיוורו את עיניהם.

כעת הם יחדדו את ההבדלים בינם לבין היהדות הכהניסטית מבית הגידול של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', ויחזירו אליהם את הדור הצעיר שאיבדו, משום שהכיוון שסימנו לו היה הכיוון הכהניסטי. מ"מהר שלל חש בז" הם יחזרו לעיקרון היהודי של "והצנע לכת עם אלוהיך".

גיוס תמורת שלום

מה שחשוב לחרדים באמת הוא עולם התורה. הגיוס לצה"ל נתפס כסכנה לעתיד הישיבות, ולמען האמת, אינני בטוח אם כמויות גדולות של חרדים נבערים יסייעו לצה"ל או יפריעו לו. אנו רואים אילו בעיות יש עם חיילים סרוגים ובנותינו בצה"ל, ואיננו צריכים להוסיף לצבא גם את החרדיות הגטואית.

הדרך להקל על מצוקת כוח האדם בצה"ל היא בסיום המלחמות: בהסדרת היחסים בין ישראל ללבנון בשיחות שלום אמיתיות, בסיוע לנשיא טראמפ בתוכניותיו לעזה, בהסדרת הסטטוס קוו בהר הבית עם ירדן, בגדיעת הטרור היהודי ובסילוק המאחזים הלא חוקיים בגדה, לקראת חידוש שיחות הנורמליזציה עם ערב הסעודית. תמיכת החרדים במהלכי השלום תקל את הלחץ עליהם בעניין הגיוס.

הדרך להקל על מצוקת כוח האדם בצה"ל היא בסיום המלחמות: בהסדרת היחסים בין ישראל ללבנון, בסיוע לטראמפ בתוכניותיו לעזה, בהסדרת הסטטוס קוו בהר הבית עם ירדן, בגדיעת הטרור היהודי ועוד

מה שהממשלה החדשה לא יכולה לוותר עליו הוא לימודי הליבה, כי זה כבר קשור לעתידה של ישראל כולה. ההסכם עם החרדים צריך להיות: חוקי גיוס שישמרו על עולם התורה, תמורת תמיכה בשלום, תמיכה בהשתתפות הערבים בממשלה וקבלת לימודי הליבה.

ההנהגה הרבנית של החרדים חייבת להבין את קרנות הדילמה: דבקות בברית עם נתניהו המביאה לחורבנה של הקהילה החרדית, או דרך חדשה המחברת אותם לזרם המרכזי של ישראל, תוך חידוד הצד היפה של החרדיות ומתן אופק לדור הצעיר.

מכלכלת קריפטו לכלכלת אנרגיה

מבחינה מדינית, הסכנה הגדולה האמיתית של ישראל היא אובדן תמיכת העולם, כולל הברית ההיסטורית עם ארצות הברית. זו סכנה קיומית, ולפיכך על ישראל לנקוט מייד יוזמות מדיניות, שבמרכזן פגישה היסטורית מתוקשרת בבית הלבן בין ראש הממשלה החדש, איזנקוט, לנשיא לבנון ג'וזף עאון.

פגישה כזו עשויה לשנות באחת את דמותה של ישראל כבעלת ברית מייצבת של ארצות הברית, ובמקביל להתניע את המהלכים של מועצת השלום לעזה, שייחנכו בפגישה בין איזנקוט לנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי בקהיר.

כל זה כהכנה לחידוש שיחות הנורמליזציה עם ערב הסעודית ולברית צבאית עימה נגד החות'ים ואיראן, אשר יכשירו את הקרקע להפיכתה של ישראל למסוף האנרגיה הגדול של חצי האי ערב לים התיכון, ולגשר של הודו לים התיכון.

מבחינה מדינית, הסכנה הקיומית לישראל היא אובדן תמיכת העולם, כולל הברית ההיסטורית עם ארה"ב. לכן על ישראל לנקוט מייד יוזמות מדיניות, שבמרכזן פגישה היסטורית בבית הלבן בין איזנקוט לנשיא לבנון עאון

כך נעבור מכלכלת קריפטו לכלכלת אנרגיה ונחזיר את כבודנו המוכתם בעולם. התשובה לגזענות שנתניהו מנסה ללבות בישראל תהיה שילובה של ישראל במזרח התיכון, כאשר ערביי ישראל הם שגרירינו באזור.

בשביל זה צריך פוליטיקה אחרת, שיח אחר, ומנהיגות. יש לנו את זה?

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.