JavaScript is required for our website accessibility to work properly. ד"ר רועי כהנוביץ: גנרל ללא צבא, כלכלן ללא שוק – המלכוד הפוליטי של מוחסן רזאי | זמן ישראל

גנרל ללא צבא, כלכלן ללא שוק – המלכוד הפוליטי של מוחסין רזאי

מפקד משמרות המהפכה לשעבר מוחסן רזאי מצביע בקלפי בטהרן, איראן, במהלך הבחירות לפרלמנט ולמועצת המומחים. 1 במרץ 2024 (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)
AP Photo/Vahid Salemi
מפקד משמרות המהפכה לשעבר מוחסן רזאי מצביע בקלפי בטהרן, איראן, במהלך הבחירות לפרלמנט ולמועצת המומחים. 1 במרץ 2024

מוחסן רזאי הוא אולי אחד האנשים המסקרנים ביותר בצמרת קבלת ההחלטות באיראן של עשרות השנים האחרונות – דמות שמהווה מראה מדויקת לסתירות הפנימיות העמוקות שעליהן בנויה הרפובליקה האסלאמית.

כדי להבין את רזאי, שנולד בשנת 1954 במחוז ח'וזסתאן למשפחה ענייה ועבד מנעוריו בשדות הנפט לפני שהפך לאקטיביסט אסלאמי-מהפכני נגד שושלת פהלוי ואף נעצר ונכלא על ידי שירות הביטחון החשאי של השאה (הסאו"כ), אי אפשר להתנתק מהמטען ההיסטורי העצום שהוא נושא עימו.

עם פרוץ מהפכת 1979 בראשות האייתוללה רוחאללה ח'ומיני, רזאי היה ממקימי ארגון הגרילה "מנסורון", שהיווה את היסוד להקמת משמרות המהפכה (IRGC).

בשנת 1981, בגיל 27 בלבד, מונה רזאי למפקד העליון של משמרות המהפכה – תפקיד שבו החזיק במשך 16 שנים קריטיות, כולל כל שנותיה המדממות והקשות של מלחמת איראן-עיראק. תקופה זו עיצבה לחלוטין את תפיסת עולמו, את תחושת המצור שלו, ואת האופן שבו הוא תופס את ביטחונה הלאומי של איראן מול מעצמות המערב בכלל ומול ארה"ב בפרט.

בגיל 27 מונה רזאי למפקד העליון של משמרות המהפכה – והחזיק בתפקיד 16 שנה. תקופה זו עיצבה את תפיסת עולמו ותחושת המצור שלו, ואת תפיסתו לגבי ביטחונה הלאומי של איראן מול מעצמות המערב, וארה"ב בפרט

כמי שהוביל את הטקטיקות של משמרות המהפכה באותה מלחמה, כולל מתקפות "הגל האנושי" – הסתערות חזיתית המונית של חיילי רגלים – שגבו את חייהם של מאות רבות של צעירים איראנים, רזאי נותר שבוי במנטליות של מבצר נצור, תפיסה שמשתקפת עד היום במדיניות האסטרטגית של טהרן.

למרות שפרש מפיקוד ישיר על הארגון ב-1997 כדי לפנות לעולם האקדמי – שם השלים תואר דוקטור בכלכלה באוניברסיטת טהרן ושימש כמזכיר המועצה לאבטחת אינטרס המשטר – רזאי מעולם כנראה לא הצליח באמת להשתחרר מהמדים המטאפוריים של איש משמרות המהפכה.

הפרדוקס הכלכלי

הפרדוקס הגדול ביותר בקריירה של רזאי טמון דווקא בניסיון התמידי שלו להציג את עצמו כטכנוקרט אזרחי וכמומחה כלכלי, מול המציאות שבה הוא עצמו נמנה על האדריכלים המרכזיים של המערכת הריכוזית והמיליטריסטית שחנקה את הכלכלה האיראנית.

הדיון סביב מדיניותו אינו מתמצה רק בכישלונו האישי או בשאפתנות הפוליטית שלו, אלא משקף מחלוקת עמוקה בצמרת: המאבק בין הגישה הסטטיסטית-אידיאולוגית המסורתית לבין הגישה הטכנוקרטית-מעשית של ניהול המשק תחת סנקציות.

רזאי, ששימש גם כסגן הנשיא לעניינים כלכליים בממשלתו של איבראהים ראיסי, מזוהה יותר מכל אדם אחר עם דוקטרינת "כלכלת ההתנגדות" (EQTESAD-I MUQAVAMAT). תפיסה זו, שזכתה לגיבוי מלא מצד המנהיג העליון עלי ח'אמנאי, גורסת כי איראן מסוגלת וחייבת להתנתק מהתלות בשווקים הבינלאומיים ובייצוא הנפט, ולהישען על ייצור מקומי, צמצום ייבוא, שליטה קשוחה בשערי חליפין ומלחמה בלתי מתפשרת בספסרים ובכוחות שוק חופשי.

כמוביל טקטיקות משמרות המהפכה במלחמת איראן-עיראק, כולל מתקפות "הגל האנושי" – הסתערות חזיתית המונית של חיילי רגלים – שגבו חיי מאות צעירים איראנים, רזאי נותר שבוי במנטליות של מבצר נצור

אלא שהרקורד של רזאי חושף את הפרדוקס המובנה: המנגנונים שנועדו "לחסן" את המשק הם בדיוק אלו שמאיצים את קריסתו. הניסיונות שלו לכפות פיקוח מחירים נוקשה, להלאים או לסבסד מוצרי יסוד בשיטות ריכוזיות, ולממן את הגירעונות הממשלתיים באמצעות הדפסת כסף הובילו ישירות לאינפלציה מבנית משתוללת, לשחיקה אדירה בערך הריאל ולהעמקת העוני של מעמד הביניים.

רזאי פועל כמי שמנסה לכבות אש באמצעות הזרקת דלק אידיאולוגי, מכיוון שהכלים שבהם הוא מאמין נטועים עמוק במבנה המונופוליסטי ששולטים בו גופים מטעם משמרות המהפכה וקרנות הצדקה הדתיות (BONYAD).

הטכנוקרטים מול האידיאולוג

לעומת זאת, ניתוח מדיניותם של דמויות מרכזיות אחרות במערך הכלכלי-אסטרטגי – כגון נגידי הבנק המרכזי, שרי כלכלה טכנוקרטיים וראשי התאגידים הכלכליים של משמרות המהפכה – מלמד על גישה שונה.

בעוד שרזאי הוא אידאולוג של עמידות שנואם על עצמאות כלכלית, הטכנוקרטים מנסים למצוא "צינורות חמצן" עוקפי סנקציות – החל מהברחות נפט מורכבות לסין, דרך מנגנוני סחר חליפין ועד לניסיונות לייצב את שער החליפין.

ראשי התאגידים הכלכליים של משמרות המהפכה אינם מעוניינים כלל בפירוק הריכוזיות הכלכלית או ברפורמות מבניות, משום שהם עצמם הנהנים הגדולים מהמצב: הסנקציות מעניקות למונופולים הצבאיים שליטה בלעדית בנמלים, בקווי אספקה ובפרויקטים תשתיתיים ללא תחרות.

רזאי, ששימש גם כסגן הנשיא לעניינים כלכליים בממשלת ראיסי, מזוהה עם דוקטרינת "כלכלת ההתנגדות" שזכתה לגיבוי ח'אמנאי, וגורסת כי איראן חייבת להתנתק מהתלות בשווקים הבינלאומיים ובייצוא הנפט

ההבדל הוא שבעוד רזאי רואה בכלכלה כלי פוליטי-אידיאולוגי לחישול החברה מול "התוקפנות המערבית", האנשים שמנהלים את הכלכלה מאחורי הקלעים מתייחסים אל המשק כאל מערכת לוגיסטית להבטחת שרידות פיננסית של האליטה השלטונית, כשתוכניותיו משמשות סיסמאות נוחות להסתרת שחיתות מערכתית.

רזאי, סולימאני ובאקרי

כדי להבין את ייחודו של רזאי בצמרת הביטחונית, מועיל להשוות את דרכו לזו של בכירים אחרים באותו דור מייסדים, כמו קאסם סולימאני ומוחמד באקרי, אשר חוסלו על ידי ארה"ב וישראל לפני מספר שנים.

בזמן שסולימאני ובאקרי נשארו ממוקדים בזירת העשייה הצבאית והביטחונית הישירה שלהם, רזאי בחר לפזול ללא הרף אל הזירה האזרחית ושאף להפוך את המומחיות הצבאית שלו ללגיטימציה שלטונית רחבה.

בעוד שרזאי הפך לשחקן פוליטי שחוק הסובל מתקרת זכוכית, קאסם סולימאני הפך לגיבור לאומי חוצה מחנות – אדריכל ההתפשטות האזורית שנמנע מניהול פנים או כלכלה וטיפח תדמית של "לוחם צנוע" הפועל בצללים.

בצד השני ניצב מוחמד באקרי, המייצג את איש המערכת הצבאית הקלאסי, השקט והמוסדי, שפועל בתוך הממסד הצבאי נטו תוך שליטה הדוקה במנגנונים המבצעיים, פיתוח מערך הטילים ותיאום מבצעי מורכב, מבלי להתמודד לנשיאות או לנסות להציג את עצמו כמומחה כלכלי.

מבחינת תפיסת עולם, רזאי מביא תפיסה הוליסטית אך משובשת המחברת בין ביטחון לכלכלה ריכוזית ונכשלת ביישום; סולימאני הבין את הכוח של השפעה א-סימטרית ופרוקסי; ובאקרי התמקד בהיבטים הקונוונציונליים והטכנולוגיים של הביטחון.

בזמן שסולימאני ובאקרי נשארו ממוקדים בזירת העשייה הצבאית והביטחונית הישירה שלהם, רזאי בחר לפזול ללא הרף אל הזירה האזרחית ושאף להפוך את המומחיות הצבאית שלו ללגיטימציה שלטונית רחבה

תקרת הזכוכית הפוליטית

מבחינה פוליטית פנימית, מוחסין רזאי פועל כשחקן נצחי הנמצא תמיד בצמתים המרכזיים של השלטון אך סובל מתקרת זכוכית עבה המונעת ממנו להגיע לעמדת ההנהגה העליונה.

הריצה החוזרת ונשנית שלו לנשיאות חשפה את הנתק הקיים בין האליטה הצבאית-ביטחונית לבין דעת הקהל הרחבה ברחוב האיראני, הרואה בו את אחד מסמלי המשטר הוותיק שאינו מסוגל לספק את השינוי המיוחל.

במובן הזה, רזאי ממלא תפקיד של "סוס פצוע" מבחינה פוליטית: דמות חזקה ומשפיעה שאי אפשר להדיר אותה לחלוטין בשל רשתות הכוח והנאמנויות שהוא החזיק מול המנהיג העליון עלי ח'אמנאי ומחזיק גם כעת מול ח'אמנאי הבן, אך חסרת הלגיטימציה העממית האמיתית שתאפשר לו להוביל מהפך מדיני או כלכלי של ממש.

סיכום: מראה של הרפובליקה האסלאמית

בסופו של דבר, סיפורו של מוחסין רזאי הוא הסיפור של הרפובליקה האסלאמית של איראן עצמה: ניסיון כושל לגשר על הפער שבין אידיאולוגיה מהפכנית-מיליטריסטית לבין הצרכים המורכבים של מדינה המתיימרת להיות מודרנית בת עשרות מיליוני אזרחים.

האופן שבו הוא נע בין עברו כמפקד צבאי קשוח בשדה הקרב לבין ניסיונותיו להציג פנים אקדמיות וכלכליות משקף את המבוי הסתום שאליו הגיע המשטר האיראני.

סיפור רזאי הוא סיפור הרפובליקה האסלאמית של איראן: ניסיון כושל לגשר על הפער בין אידיאולוגיה מהפכנית-מיליטריסטית לבין הצרכים המורכבים של מדינה המתיימרת להיות מודרנית בת עשרות מיליוני אזרחים

רזאי נותר דמות טרגית-אפקטיבית כאחד: מי שממשיך למשוך בחוטים מאחורי הקלעים ולהגן בחירוף נפש על שרידותו של המשטר, אך בה בעת נותר כלוא בתוך אותם צללים היסטוריים שהוא עצמו סייע ליצור.

ד"ר רועי כהנוביץ הוא חוקר, מרצה ויועץ לענייני איראן. עמית מחקר במכון לחקר מרכז אסיה והמזרח התיכון ; מחבר הספר איראן והמפרץ הפרסי.

הוסיפו את זמן ישראל כמקור מועדף בגוגל
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 1,060 מילים
כל הזמן // יום שני, 16 בנובמבר 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.