לא איראן, לא חמאס – הקיצונים היהודים הם הסכנה

הימין הישראלי והימין הקיצוני בישראל נחשפים עכשיו במלוא ריקנותם.

נתחיל בימין הקיצוני. זה שמאז ומעולם הביא עלינו חורבן אחד וחורבן שני. ארבע שנות ממשלת ימין מלא הובילו לקריסת מערכות הביטחון והמעטפת המדינית של מדינת ישראל – פשוט מפני שקיצונים בימין הובילו ממשלה לעבר הזיות משיחיות, חוסר כל תוחלת מדינית, והסתמכות על האויב חמאס כדי למנוע מדינה פלסטינית ולבלום את המשך תהליך אוסלו עם הרשות הפלסטינית.

הימין הקיצוני אינו מציע למעשה שום פתרון לסכסוך – אלא רק החרפה שלו. הוא מתעלם לחלוטין מהעולם שבו ישראל חיה, מהצורך להישען על מעצמה עולמית, מקשרי מסחר עם מדינות דמוקרטיות, ומיחסים בין-לאומיים לצרכי מדע, מחקר וכלכלה – עם עולם שיש בו ערכים משותפים שאינם ערכי הימין הקיצוני.

ארבע שנות ממשלת ימין מלא הובילו לקריסת מערכות הביטחון והמעטפת המדינית של המדינה – מפני שקיצונים בימין הובילו ממשלה להזיות משיחיות, היעדר תוחלת מדינית והסתמכות על האויב חמאס

אי אפשר לדבר על ביאת המשיח ובניית המקדש, להפוך את כל אזרחי ישראל הערבים לאויבים, להתעלל במיליוני פלסטינים בשטחים – ולצפות שישראל תהיה בטוחה יותר תחת שלטון הימין הקיצוני.

התיישבות מחודשת בעזה אינה מביאה יותר ביטחון. ביטול הסכם הגרעין עם איראן בוודאי לא הביא יותר ביטחון ולא סילק את איום הגרעין – להיפך. שתי מלחמות עם איראן, מלחמה בחזבאללה ומלחמה שאינה נגמרת בחמאס לא הביאו יותר ביטחון תחת שלטון הימין הקיצוני.

עכשיו, בעקבות תוצאות הבחירות, כל הטיעונים הללו והמציאות הזו מוסתרים – ותחתיהם יוצא ראש מפלגת הימין, הליכוד, בנימין נתניהו, באיום חדש על "עצם קיומה של המדינה": הוא מאשים את אזרחי ישראל הערבים כולם בחתירה להשמדת המדינה, לא פחות. הוא עזב את האיום האיראני, את חמאס ואת חזבאללה, ומגדיר כעת את אזרחי ישראל הערבים כאיום המרכזי – ולכן אסור לטענתו להקים עימם ממשלה.

הטיעון השקרי הזה, שבסיסו פשוט פוליטי, מוביל אל החלק השני של הימין – הימין המתון הדמוקרטי, המאופיין במפלגות ביחד, ישר וישראל ביתנו של אביגדור ליברמן. מה בעצם הם מציעים מבחינת הסרת האיומים על ישראל?

ממה הם פוחדים כשהם חוששים להכניס לפחות מפלגה ערבית אחת, רע"ם, לממשלה החדשה ולקבל תמיכה מהרשימה המשותפת? האם האיומים של נתניהו משפיעים גם על הימין המתון?

ביטול הסכם הגרעין עם איראן בוודאי לא הביא יותר ביטחון ולא סילק את איום הגרעין – להיפך. שתי מלחמות עם איראן, מלחמה בחזבאללה ומלחמה שאינה נגמרת בחמאס לא הביאו יותר ביטחון תחת שלטון הימין הקיצוני

אבל השאלה עמוקה יותר: איזו ישראל רואות לנגד עיניהן מפלגות הימין המתון בעוד עשר שנים?

המשך הכיבוש בשטחים? המשך הדרת שני מיליון אזרחי ישראל הערבים? המשך הקריצה לימין הקיצוני מתוך תקווה שישכנעו יום אחד את בוחריו להפוך את עורם ולהסכים – ולו לתקופה זמנית – לשיתוף פעולה עם הימין המתון?

כלומר: לשקם את המדינה משלוש שנות הרס ומחדל ביטחוני, להעביר תקציבים לחברה, לכלכלה ולחינוך הממלכתי, ולהפסיק את הביזה החרדית והשחיתות השלטונית – כל אלה מטרות ראויות – אבל מה אז? איזו ישראל תהיה כאן?

נפתלי בנט מתנגד בחריפות למדינה פלסטינית. החשש מובן לכול. אבל מה הוא מציע כחלופה? אוטונומיה? המשך אוסלו ודיון על הסכם קבע כלשהו?

יאיר לפיד ואביגדור ליברמן מתנגדים להכנסת חברי כנסת ערבים לממשלה – ובכן, מה החלופה? להמשיך עוד 78 שנים של הדרה ממוסדות השלטון? וראש המפלגה החדשה גדי איזנקוט – מהי בעצם האלטרנטיבה שהוא מציע מול הסכסוך הישראלי-פלסטיני ויחסי יהודים-ערבים בתוך ישראל?

תקופת הטראומה וההחלמה משלטון נתניהו תחלוף – יש לקוות – בקרוב. ועדת חקירה ממלכתית למחדל ה-7 באוקטובר תוקם ותתחיל לעבוד.

לשקם את המדינה משלוש שנות הרס ומחדל ביטחוני, להעביר תקציבים לחברה, לכלכלה ולחינוך הממלכתי, להפסיק את הביזה החרדית והשחיתות השלטונית – כל אלה מטרות ראויות – אבל מה אז? איזו ישראל תהיה כאן?

הימין הקיצוני יתקע יום-יום בשופרות ויצרח "תומכי טרור, תומכי טרור", ויאיים כמובן על כל חבר ממשלה וחבר כנסת שהם מסכנים "את קיומה של ישראל כמדינה יהודית". הנאום הכהניסטי של נתניהו יינשא מעתה בכל ריאיון ברדיו ובטלוויזיה בידי נאמניו.

האם איזנקוט מבין שעליו להציב מולם חומת ברזל – קיר ברזל בלשונו של זאב ז'בוטינסקי? האם הוא מבין שעליו להציב לחברה הישראלית חזון לחיים משותפים עם אזרחי ישראל הערבים וחזון לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני?

הימין הקיצוני הוא הסכנה החמורה ביותר למדינת ישראל. היה ויהיה. הספינים השקריים המסיתים ילכו ויחריפו, ויובילו בקרוב למעשי נקם, רצח פוליטי והבערת רחובות בערים המעורבות – זו כבר עברה ניסיון כזה בשבוע האחרון.

הימין הקיצוני בישראל מורכב כיום לא רק ממפלגת עוצמה יהודית, יורשי תפיסתו של הרב מאיר כהנא, ולא רק ממפלגת הציונות הדתית הגזענית-משיחית של בצלאל סמוטריץ', אלא גם מהליכוד וממפלגות הלוויין החרדיות. עניינם של כל אלה הוא השלטון – לא פתרון הבעיות המאיימות על החיים בישראל.

אין להם פתרונות, ומולם חייבת ממשלת איזנקוט להציב אלטרנטיבה אמיצה: הכרה בשיתוף אזרחי ישראל הערבים בממשלה ובמוסדות השלטון, והגדרת היעד המדיני לסכסוך מול הפלסטינים.

בלי האומץ להציב את שני עמודי התווך הללו, החברה הישראלית עלולה לקרוס לחורבן בית שלישי – שבו מתמחים הקיצונים מאז ראשית ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל.

האם איזנקוט מבין שעליו להציב מול הימין הקיצוני חומת ברזל – קיר ברזל בלשון ז'בוטינסקי? האם הוא מבין שעליו להציב חזון לחיים משותפים עם אזרחי ישראל הערבים וחזון לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני?

עם איראן, חמאס וחזבאללה – כבר נדע להסתדר.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.