JavaScript is required for our website accessibility to work properly. לירן פוקס: רוצה אחדות, אדוני? תוכיח | זמן ישראל

רוצה אחדות, אדוני? תוכיח

שלט של הליכוד בנהריה שבו גדי איזנקוט, אביגדור ליברמן, נפתלי בנט ויאיר גולן מוצגים לצד אחמד טיבי ומנסור עבאס, 16 באוקטובר 2026 (צילום: שרון לייבל/פלאש90)
שרון לייבל/פלאש90
שלט של הליכוד בנהריה שבו גדי איזנקוט, אביגדור ליברמן, נפתלי בנט ויאיר גולן מוצגים לצד אחמד טיבי ומנסור עבאס, 16 באוקטובר 2026

אותה התנהלות חוזרת שוב ושוב ובמיוחד בחודש האחרון. בנימין נתניהו עומד מול המצלמה, מקליט סרטון ומפיץ – בלי עיתונאים מסביב, בלי שאלות, בתנאים שלו.

בפנים רציניות ובלי בושה הוא קורא להקמת "ממשלת אחדות לאומית רחבה" – רגע אחרי שבקמפיין הוא קרא לגוש היריב "ממשלת שיתוק", "ימין או פלסטין", והכול תוך כדי ניהול קמפיין לפיו הבחירות נגנבו.

גם לאחרונה הוא פנה לכל מפלגות המחנה הלאומי והמפלגות הציוניות, דיבר בלהט על גודל השעה, על האתגרים הביטחוניים ועל הצורך לשלב ידיים. על פניו זה נשמע מבטיח.

נתניהו קורא שוב ושוב להקמת "ממשלת אחדות לאומית רחבה" פונה לכל מפלגות המחנה הלאומי והמפלגות הציוניות, מדבר בלהט על גודל השעה, על האתגרים הביטחוניים ועל הצורך לשלב ידיים. על פניו – נשמע מבטיח

אבל יש פרט אחד קטן שמשנה את כל התמונה: המנדט להרכבת הממשלה אינו אצל נתניהו – הוא אצל גדי איזנקוט. ודווקא בגלל עובדה זו, הקריאה של נתניהו הופכת לשעת המבחן שלו עצמו. הכדור, באופן פרדוקסלי, נמצא עכשיו אך ורק במגרש של יו"ר הליכוד.

אם נתניהו באמת מאמין במה שהוא אומר, אם הוא אכן סבור שמדינת ישראל זקוקה כעת, יותר מכל דבר אחר, לממשלה ציונית רחבה ויציבה – עליו להוכיח זאת במעשים. הדרך היחידה להוכיח שהקריאה הזו אינה עוד ספין תקשורתי שנועד לגלגל את האשמה אל הצד השני, היא לעשות את הצעד המנהיגותי המתבקש: לפנות את הכיסא.

אחדות אמיתית פירושה לשים את טובת המדינה לפני האגו והשאיפות האישיות. נתניהו צריך להודיע בקול ברור: "הליכוד בראשותי נכנס תחת האלונקה של ממשלת איזנקוט. ללא תנאים מוקדמים, ללא דרישות פריטטיות וללא רוטציה".

אך כדי להבין מדוע הקריאה של נתניהו נשמעת חלולה כל כך לאוזניים רבות, חובה להסתכל על ההיסטוריה. נתניהו לא דורש "אחדות" בפעם הראשונה, והזיכרון הציבורי אינו קצר עד כדי כך.

לא פעם ולא פעמיים נכנסו שותפים פוליטיים לממשלתו "מצו השעה". שאול מופז עשה זאת ב-2012 עם פזמון "האחריות הלאומית" והתאייד חודשיים לאחר מכן. אביגדור ליברמן הצטרף אליו ב-2012 לריצה משותפת, ושוב חילוקי דעות ביניהם פירקו את החבילה – דבר דומה קרה לליברמן אחרי שנכנס ב-2016 לקואליציה בתפקיד שר הביטחון. ובני גנץ? הוא הפר ברגל גסה את הבטחתו לבוחריו, חבר לממשלת חירום, רק כדי למצוא את עצמו מרומה בתירוץ של תקציב דו-שנתי שלא עבר.

אם נתניהו באמת מאמין שישראל זקוקה כעת לממשלה ציונית רחבה ויציבה – הדרך היחידה להוכיח שזה לא עוד ספין תקשורתי לשם גלגול האשמה לצד השני, היא לעשות את הצעד המנהיגותי המתבקש: לפנות את הכיסא

הדפוס ברור: עבור נתניהו, "אחדות" ו"צו השעה" היו פעמים רבות כלים פוליטיים שנועדו לבצר את שלטונו. שותפים מוזמנים פנימה כשהוא זקוק להם כדי להרגיע משבר, ומושלכים החוצה ברגע שהם כבר אינם משרתים את הישרדותו.

לכן, כאשר הוא קורא לשותפים לחבור אליו שוב, הציפייה שיאמינו לו מנותקת מהרקורד שהוא עצמו יצר. אי אפשר לרמוס את האמון פעם אחר פעם, ואז לדרוש התייצבות לאומית תחת הנהגתך.

בואו לא ניתמם. ברור שנתניהו לא יוותר על הכיסא, וברור שהמטרה האמיתית של סרטון ה"אחדות" אינה קריאה כנה לשותפות, אלא בניית אליבי לקראת הבאות. נתניהו קורא את המפה ומזהה את האפשרות הממשית שאיזנקוט יצליח להרכיב ממשלה בלעדיו.

הקריאה לאחדות נועדה לייצר מראש את הנרטיב שיאפשר לו לזעוק, אולי מספסלי האופוזיציה: "אני הצעתי אחדות היסטורית, אבל הם העדיפו לפלג את העם ולהחרים את הליכוד". זהו מהלך ציני קלאסי לניהול סיכונים.

במקום לקחת אחריות למבוי הסתום שאליו הוביל את הגוש, הוא מכין את הקרקע לקמפיין הקיפוח הבא – לבייס – תוך שהוא מגלגל את האשמה לפתחם של יריביו הפוליטיים. עוד פילוג.

אם האתגרים שלפנינו הם אכן כל כך דרמטיים וקיומיים כפי שנתניהו מתאר, ואם הוא באמת חושש מהממשלה שמתקדמת לפי הדיווחים – מה זה משנה מי יושב בראש השולחן? הרי הליכוד, כמפלגת ימין שורשית, יכולה וצריכה להיות שותפה בכירה ומשפיעה בכל ממשלה ציונית. המכשול היחיד בפני אותה "אחדות מיוחלת" הוא ההתעקשות הבלתי מתפשרת של אדם אחד על תפקיד ראש הממשלה.

הדפוס ברור: עבור נתניהו, "אחדות" ו"צו השעה" היו פעמים רבות כלים פוליטיים לביצור שלטונו. שותפים מוזמנים פנימה כשהוא זקוק להם כדי להרגיע משבר, ומושלכים החוצה ברגע שכבר אינם משרתים את הישרדותו

זהו רגע האמת. קל מאוד לדרוש אחדות כשאתה בעצם דורש מאחרים לוותר על עקרונותיהם כדי להמליך אותך. הרבה יותר קשה, אבל הרבה יותר מנהיגותי, לוותר על השלטון למען אותה אחדות ממש.

רוצה אחדות, אדוני? תוכיח.

לירן פוקס הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה, מייסד ומנהל שותף של מחלקת יחסי הציבור בקבוצת התקשורת אשדיר, המתמחה בציבור הדתי-לאומי.

הוסיפו את זמן ישראל כמקור מועדף בגוגל
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 651 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 18 בנובמבר 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.