JavaScript is required for our website accessibility to work properly. ד"ר אראל מוריס: התחברות במקום היפרדות – פתרון שלא נוסה | זמן ישראל

התחברות במקום היפרדות – פתרון שלא נוסה

פרוייקט החינוך לשלום של מרכז פרס, בו למדו אלפי ילדים ערבים ויהודים, פלסטינים וישראלים להכיר את הצד האנושי באחר (צילום: באדיבות מרכז פרס לשלום ולחדשנות)
באדיבות מרכז פרס לשלום ולחדשנות
פרוייקט החינוך לשלום של מרכז פרס, בו למדו אלפי ילדים ערבים ויהודים, פלסטינים וישראלים להכיר את הצד האנושי באחר

הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא סכסוך בין אוכלוסיות מובדלות כמעט לחלוטין – ללא עירובים – המעוגנות בנרטיבים עצמיים שונים. הפתרון שנוסה בישראל והפך מקובל על מדינות העולם, החל מהחלוקה של האו"ם ועד אוסלו וההתנתקות, הוא פתרון ההיפרדות המכוון לשתי מדינות.

אנסה לבחון כאן אפשרות אחרת שעדיין לא נוסתה באופן מוצהר – פתרון של התחברות.

מגבלות ההיפרדות

היפרדות של אוכלוסיות לשטחים ולמדינות נפרדות היא תהליך קשה. לעיתים קרובות היא מחייבת העתקה של בני אדם וקביעת פיצויים על רכוש שנלקח. כדי שתצליח, הרצון להיפרד צריך להיות ברור וחזק בשתי האוכלוסיות.

בישראל זה לא המצב: בשני הצדדים יש ציבורים גדולים המתנגדים לחלוקת הארץ, ולא רק מטעמים כלכליים אלא גם בשל נרטיבים דתיים של ייעוד. התנגדות זו הובילה בעבר לפעולות קיצוניות שעצרו את התהליך. כך, למשל, תהליך אוסלו נעצר לאחר שחמאס והימין הישראלי סיכלו אותו בפעולותיהם.

האלימות שפרצה גרמה לשתי האוכלוסיות לאבד את האמון בהיפרדות כדרך להשגת שלום, ואת האמון ברצון האמיתי של הצד השני לשלום המאפשר ביטחון לשניהם.

אובדן האמון ההדדי מוביל לתפיסה ששלום יושג רק כאשר אוכלוסייה אחת תשלוט בשטח ותתיישב בו באופן בלעדי, והשנייה תעזוב. תפיסה זו השתלטה על הימין הדתי הישראלי והפלסטיני.

הפחד מקיצוניות הצד השני מגביר את ההקצנה, וגם קולות המבקשים שלום דרך היפרדות נתקלים בחרדה ובהתנגדות. כך אג'נדת ההיפרדות החיצונית מייצרת היפרמות פנימית בתוך העמים עצמם.

פתרון ההתחברות

הפתרון שלא נבחן בישראל, לפחות מאז המרד הערבי ב-1936–1939, שהוליד את תוכנית החלוקה הוא פתרון ההתחברות. שלום בהתחברות משמעותו יצירת חיים משותפים על בסיס חזון של אוכלוסייה אחת הבוחרת לחיות יחד.

בישראל זה לא המצב: בשני הצדדים יש ציבורים גדולים המתנגדים לחלוקת הארץ, ולא רק מטעמים כלכליים אלא גם בשל נרטיבים דתיים של ייעוד. התנגדות זו הובילה בעבר לפעולות קיצוניות שעצרו את התהליך

תנועת "ברית שלום" הובילה חזון כזה בתחילת המאה הקודמת, אך הייתה קטנה ולא הייתה לה מקבילה בצד הערבי. היתרון הראשון של פתרון ההתחברות הוא שאינו מתנגש בתפיסות הדתיות שסמלן קדושת ירושלים ושלמותה. יתרון שני הוא שאינו מצריך פגיעה אישית, כמו העתקת אוכלוסייה או פגיעה בזכויות אזרחיות.

חיבור תרבותי

חיבור בין-תרבותי יכול להתבטא בהשתלטות בכפייה של תרבות אחת והנחלתה לאוכלוסייה האחרת, או ביצירת תרבות משותפת. האלטרנטיבה הראשונה, שהייתה מקובלת בתקופות עבר – למשל בתקופת התפשטות האסלאם – אינה אפשרית בעולם המודרני.

בוודאי שאפשרות זו לא תקדם שלום בישראל, שכן אף אחת מהאוכלוסיות לא תוותר מרצון על תרבותה ואמונותיה. בעוד שהשאיפה בפתרון ההיפרדות היא לאפשר לכל אוכלוסייה להמשיך לחיות בתרבותה שלה ולפתח אותה באופן עצמאי, בפתרון ההתחברות התרבויות הנבדלות מרכיבות ביחד תרבות משותפת הנוצרת מתוך החיבור.

חזון אחרית הימים

אחד הנכסים שבידינו כדי לתמוך בפתרון ההתחברות הוא חזון אחרית הימים. זהו נרטיב דתי אותנטי וקדום שאומץ בשלוש הדתות המונותאיסטיות כפתרון עתידי לקונפליקטים בין הדתות והעמים בדרכי שלום.

הפתרון שלא נבחן בישראל, לפחות מאז המרד הערבי בשנים 1936-1939, הוא פתרון ההתחברות. שלום בהתחברות משמעותו יצירת חיים משותפים על בסיס חזון של אוכלוסייה אחת הבוחרת לחיות יחד

בחזון האחרית ישנן התרחשויות אפשריות שונות הנעות בין מלחמה וחורבן לבין חיים משותפים בשלום ובביטחון – כלומר מדובר בחזון שיש בו בחירה וסוכנות.

חזון אחרית הימים קיים לא רק בנרטיבים של הדתות אלא גם בנרטיבים הלאומיים של האוכלוסיות החיות בארץ. התנועה הציונית היא תנועת השיבה של היהודים לציון – היא ירושלים, סמלה המקודש של אחרית הימים.

הלאומיות הפלסטינית גם היא מבדילה עצמה מתנועות לאומיות ערביות אחרות בזיקה המיוחדת לארץ הקודש, לירושלים ולאל-אקצא, מסגד הקץ. לפלסטינים יש ייעוד כלפי האסלאם כולו בהיבט של שימור הזיקה לירושלים.

בתפיסות הדתיות הגלותיות והפסיביות, בואה של אחרית הימים תלויה בביאת המשיח – תוך הסרת אחריות אישית מהמאמין והטלתה על אדם שליח האל שיאחד אותנו. מכיוון ששלב השיבה לציון כבר התרחש, זה מאפשר לנו לבחור באופן קולקטיבי בתודעת "ימות המשיח" כהבנת מציאות עדכנית, המכתיבה אחריות וסוכנות אישית המוטלת על כל אחד מאיתנו – לפעול להנחלת שלום בארץ כבר עכשיו.

משיחיות כזו, המקדשת כל אחד מאיתנו ומעניקה תחושת ייעוד ושליחות חיים, תואמת את התפיסות הדתיות של האדם שנברא בצלם האל ואת הייעוד הקולקטיבי של כל אחד מהעמים.

הפן הדתי נתפס לעיתים כמכשלה הקשה והעקשנית ביותר לשלום בארץ ישראל. אכן, שני הצדדים צריכים להסיר רעיונות הרסניים מהארסנל התיאולוגי שלהם ולזהות אותם ככאלה.

בלעדיות הזכות על הארץ ליהודים היא רעיון כזה. הדרך להתמודד איתו היא דרך הטקסט עצמו, שבו הארץ בגבולותיה הרחבים מעולם לא הובטחה לצאצאי ממלכת יהודה. הברכה ניתנה לכל ישראל ולעשרה מבניו – ולא רק לשבטי יהודה ובנימין, צאצאי ממלכת יהודה הדרומית, שמהם (ומשמעון ולוי המנושלים) נולד העם היהודי.

אחד הנכסים שבידינו כדי לתמוך בפתרון ההתחברות הוא חזון אחרית הימים. זהו נרטיב דתי אותנטי וקדום שאומץ בשלוש הדתות המונותאיסטיות כפתרון עתידי לקונפליקטים בין הדתות והעמים בדרכי שלום

המוסלמים מצידם צריכים לזנוח נרטיבים שלפיהם היהודים איבדו את זכותם, ובמקביל להוקיע נרטיבים ג'יהאדיסטיים וכאלה הקוראים להשלטת האסלאם על העולם כולו.

היבטים כלכליים, חינוכיים וחוקיים

להיבטים אחרים – הכלכלי, החינוכי והחוקי – יש השפעה ישירה על חיי כל פרט, והם עשויים להיות עקשניים יותר מההיבט הדתי. הדיון בהם יימשך וצפוי לעורר קשיים גם בעתיד, כמו בכל חברה, גם כזו שאינה מורכבת מאוכלוסיות שונות.

ההתמודדות איתם בפתרון ההתחברות מצריכה חקיקה תומכת: נישואים אזרחיים מעורבים וחילוניים בחסות המדינה, עבודה משותפת, הנהגה משותפת ומייצגת עם לגיטימציה לקבל החלטות, והחזקה משותפת בנכסים הקולקטיביים.

לשם כך נדרשת הסכמה משני הצדדים שהצד השני ייוצג בדיון ובהנהגה באופן אותנטי, שוויוני והוגן. כדי שהמגעים לא יימשכו לנצח כדיונים בין שני צדדים מובחנים ומסוכסכים, חייבת להתאפשר התחברות פוליטית ומדינית, לצד תהליך ערבוב איטי של האוכלוסיות מבחינה אתנית, תרבותית ונרטיבית.

ההתחברות

תנועת ההתחברות שיזם צבי מסיני מזהה את האפשרות הזו דרך הדגשת ממצאים המעידים על שורשיהם היהודיים הקדומים של הפלסטינים בישראל כפוטנציאל לחיבור. התנועה האברהמית שיזם תום וגנר מדגישה את היותנו בני דתות אברהמיות, כבסיס לחיבור בין קהילות מונותאיסטיות סביב האמונה באב רוחני משותף.

בתנ"ך ובקוראן, שיבת 12 השבטים והתחברותם בירושלים מסמלת את חזון אחרית הימים. כיהודים, הכרה בשכנינו כאחים קדומים וכשותפים היא התיקון לפצע הקדום שנפער במעשה שמעון ולוי בשכם ודינה

בתנ"ך ובקוראן, שיבתם של 12 שבטי ישראל והתחברותם בירושלים היא המסמלת את חזון אחרית הימים. היכולת שלנו כיהודים להכיר בשכנינו כאחים קדומים וכשותפים היא התיקון לפצע הקדום שנפער במעשה שמעון ולוי בשכם ודינה (ואכן גם היא נפגעה), ובהוקעתם על ידי אביהם ישראל – שיצר את הפילוג השבטי הראשוני.

חזונות האחרית של נביאי ישראל נולדו גם הם מתוך כאבי הפילוג בין השבטים. ישעיהו, מיכה, הושע, ירמיה ויחזקאל, שניבאו על אחרית הימים, כאבו את אובדנם של שבטי ממלכת ישראל הצפונית החרבה שהתפזרו בין עמי האזור.

הנביא מוחמד שמר על תפיסת שיבת בני ישראל לארצם ואת החיבור שייווצר כאן ("לפיפאן") כתנאי וייעוד באחרית הימים – "ועד אל אחירה".

עקרון ה"גם וגם"

ההתחברות אינה מצריכה בחירה של נרטיב אחד מבין הנרטיבים השונים, אלא קבלה שלהם כמורשת תרבותית מגוונת שאינה מחפשת בלעדיות. עקרון ה"גם וגם" הוא חוט השני העובר דרך כל הנרטיבים והנושאים שבמחלוקת.

כשבוחרים בפתרון ה"גם וגם" כערך, אין צורך לבטל שום נרטיב שאינו גורם באופן ממשי לפגיעה. כשמוותרים על ה"אנחנו או הם" לטובת ה"גם וגם", מוצאים שאפשר ועדיף לחיות יחד.

ההתחברות לא מצריכה בחירת נרטיב אחד מבין הנרטיבים השונים, אלא קבלתם כמורשת תרבותית מגוונת שאינה מחפשת בלעדיות. עקרון ה"גם וגם" הוא חוט השני העובר דרך כל הנרטיבים והנושאים שבמחלוקת

בסוף נותרים עם בעיית ריבוי השפות, אך אם נצליח להסכים על השפה הנהוגה בכל מקום ונלמד גם את השפה השנייה, נוכל להתקדם.

ד"ר אראל מוריס נמצא בין לבין - בין עבודות, בין דתות, בין עמים, בין עבר לעתיד, בין חזון למציאות, בין רע לטוב, ובין החיבוק לדוב. יותר פורמלי - דוקטור לפילוסופיה של המדע, עסק בחינוך, בתחבורה ובפסולת.

הוסיפו את זמן ישראל כמקור מועדף בגוגל
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 1,103 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 22 בנובמבר 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.