השינוי הפוליטי בארצות הברית מפחיד ישראלים רבים. הם חוששים מאובדן התמיכה האמריקאית, מהגבלות על חופש הפעולה הצבאי ומלחץ מדיני שיפגע בביטחון ישראל. אבל אם ישראל תדע להתנהל נכון, השינוי הזה עשוי להיות דווקא ההזדמנות הגדולה ביותר שהייתה לנו מזה שנים להבטיח את עתידנו.
במשך עשרות שנים העניקה וושינגטון לישראל תמיכה כמעט בלתי מותנית: גיבוי מדיני, חימוש מתקדם וסיוע כספי בהיקפים עצומים. האם המדיניות הזאת הפכה את ישראל לבטוחה יותר? המציאות מדברת בעד עצמה.
אנחנו מתקרבים לשנתו ה-60 של הכיבוש הצבאי, הגדה המערבית מידרדרת למציאות של סיפוח, וצה"ל אינו מצליח לעצור את הטרור היהודי. עזה חרבה, אך חמאס עדיין קיים כארגון טרור, וצה"ל שקוע במערכה ללא אופק מדיני ברור.
במשך עשרות שנים העניקה וושינגטון לישראל תמיכה כמעט בלתי מותנית: גיבוי מדיני, חימוש מתקדם וסיוע כספי בהיקפים עצומים. האם המדיניות הזאת הפכה את ישראל לבטוחה יותר? המציאות מדברת בעד עצמה
החזיתות בלבנון ובסוריה נותרו פתוחות, וישראל מבודדת יותר מאי פעם. הבידוד הזה אינו רק בעיה תדמיתית; הוא סכנה אסטרטגית לביטחון הלאומי שלנו.
גם המלחמה עם איראן לא פתרה את הבעיה. המשטר עדיין מחזיק ביכולות גרעיניות משמעותיות ובחומר מועשר המאפשר לו להתקדם לעבר פצצה, ואולי אף במוטיבציה מוגברת לעשות זאת.
המלחמה, שמלכתחילה לא זכתה לתמיכה רחבה בציבור האמריקאי, החריפה את העייפות האמריקאית ממעורבות צבאית במזרח התיכון. תוצאות בחירות האמצע והביקורת שנשמעה בעקבותיהן המחישו עד כמה המלחמה הפכה לנטל פוליטי על הממשל.
יותר ויותר אמריקאים, גם בקרב תומכי הנשיא דונלד טראמפ, שואלים מדוע ארצות הברית נגררת למלחמות יקרות במזרח התיכון, ומהו האינטרס האמריקאי שהן משרתות. ישראל נתפסת בעיני חלקים גדלים בציבור ובמערכת הפוליטית האמריקאית כמי שדוחפת את ארצות הברית למעורבות הזאת.
המסקנה בוושינגטון, בקרב דמוקרטים וגם בחלקים משפיעים של המפלגה הרפובליקאית, היא שהגיע הזמן לאסטרטגיה חדשה ביחסים עם ישראל. ההבנה המתגבשת היא שהסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובעיקר סירובה של ממשלת ישראל להתמודד עם פתרונו, הוא אחד הגורמים המרכזיים לחוסר היציבות האזורית ולפגיעה באינטרסים האמריקאיים ובאינטרסים של בעלות בריתה.
לכן, התמיכה בישראל לא תיעלם, אבל היא צפויה להפוך מתמיכה בלתי מותנית לשותפות המבוססת על אינטרסים, ערכים ותנאים ברורים. אחד התנאים המרכזיים יהיה התקדמות לעבר מדינה פלסטינית מפורזת במסגרת הסדר אזורי.
ההבנה המתגבשת היא שהסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובעיקר סירוב ממשלת ישראל להתמודד עם פתרונו, הוא גורם מרכזי לחוסר היציבות האזורית ולפגיעה באינטרסים האמריקאיים ובאינטרסים של בנות בריתה
בניגוד למסע ההפחדה של הימין הישראלי, אין כאן נטישה של ישראל. להפך: זו עשויה להיות הדרך להציל את ישראל מעתיד של כיבוש, בידוד וסכסוך בלתי נגמר.
המדיניות האמריקאית המסורתית אפשרה לממשלות ישראל לדחות שוב ושוב הכרעות חיוניות לעתידנו. תמיכה בלתי מותנית אינה בהכרח תמיכה באינטרס הישראלי ארוך הטווח. לעיתים היא מאפשרת לממשלה להמשיך במדיניות שמסכנת את המדינה, בלי לשלם את המחיר המדיני והאסטרטגי.
דווקא עכשיו נפתחת הזדמנות לשנות כיוון, בסיוע הדיפלומטיה האמריקאית, ולהבטיח את עתידה של ישראל כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי.
משותפות של תלות לשותפות של אינטרסים
ממשל טראמפ כבר הודיע על כוונתו להפסיק את הסובסידיות הישירות לרכישת נשק אמריקאי, ובנימין נתניהו הסכים לכך כראש ממשלה. מדובר במגמה שזוכה לתמיכה משתי המפלגות בארצות הברית. קשה יותר ויותר להצדיק בפני משלם המיסים האמריקאי את סבסוד רכישות הנשק של מדינה בעלת תמ"ג לנפש מהגבוהים בעולם.
מעבר לכך, ראוי שישראל תעבור בהדרגה מיחסי תלות בסיוע האמריקאי לשותפות המבוססת על אינטרסים משותפים.
ארה"ב אפשרה לממשלות ישראל לדחות הכרעות חיוניות לעתידנו. תמיכה בלתי מותנית אינה בהכרח תמיכה באינטרס הישראלי ארוך הטווח. לעיתים היא מאפשרת לממשלה להמשיך במדיניות שמסכנת את המדינה
אבל השאלה החשובה יותר אינה רק מי משלם על הנשק, אלא לאיזו מטרה הוא משמש. עסקאות עתידיות ייבחנו לגופן, והיכולת האמריקאית להתנות אותן תהפוך למנוף לקידום מדיניות שתשרת את שתי המדינות ואת השותפות האמריקאית באזור.
לישראל יש אינטרס עליון לשמור על המחויבות האמריקאית להגנתה מפני איומים אמיתיים. לכן חיוני להבטיח את המשך שיתוף הפעולה. אין ספק לגבי מערכות הגנה כמו כיפת ברזל, חץ וקלע דוד – אין שום היגיון בפגיעה ביכולת ההגנתית של ישראל.
מה שצריך להשתנות הוא הבחינה אם מכירת נשק התקפי אמריקאי באמת משרתת את ביטחון ישראל להרתעה או תגובה מוצדקת. אין היגיון לממן מערכות ממושכות ויקרות שמעמיקות את בידודה של ישראל ואינן מספקות לה ביטחון בר-קיימא.
איראן: לא כל איום אפשר לפתור במלחמה
אותו היגיון נכון גם ביחס לאיראן. חודשי לחימה לא הסירו את האיום הגרעיני ולא הבטיחו את סיום התוקפנות האיראנית באזור. יש להכיר בכך שכוח צבאי לבדו אינו אסטרטגיה. דיפלומטיה חכמה, הנתמכת בכוח צבאי אמין ובקואליציה בינלאומית, יכולה להעניק לישראל ביטחון רב יותר לאורך זמן.
כך הוכיח ממשל ברק אובמה כאשר הצליח לבנות קואליציה בינלאומית שהובילה להסכם הגרעין JCPOA. ארצות הברית צריכה לחתור להסדר שיבטיח פיקוח הדוק על תוכנית הגרעין האיראנית, בתמורה להקלות מדודות בסנקציות.
השאלה אינה רק מי משלם על הנשק, אלא לאיזו מטרה הוא משמש. עסקאות עתידיות ייבחנו לגופן, והיכולת האמריקאית להתנותן תהפוך למנוף לקידום מדיניות בשירות שתי המדינות והשותפות האמריקאית באזור
במקביל, עליה לפעול יחד עם מדינות המפרץ להבטחת חופש השיט במצר הורמוז ולעצירת התוקפנות של שליחי איראן בלבנון, בעזה, בתימן ובעיראק. פעולה צבאית צריכה להישאר אפשרות אמינה כאשר מתגבש איום מיידי ומוכח, אך לא להפוך לברירת המחדל.
לישראל יש גם אינטרס ברור בהצלחת המאמצים הבינלאומיים לחזק את ממשלת לבנון, כדי שתוכל להחזיר לעצמה את הריבונות ולפרק את חזבאללה מנשקו.
בסוריה, ישראל צריכה לתמוך במאמץ לסייע לממשלת אחמד א-שרע לאחד את הקבוצות הדתיות והאתניות במדינה ולבנות שלטון יציב שיוכל למנוע את חזרתה של איראן לעמדת השפעה מרכזית. ישראל בטוחה יותר כאשר שכנותיה יציבות וריבוניות, ולא כאשר הן הופכות לזירות של מלחמות אזוריות.
הבעיה הפלסטינית היא בראש ובראשונה בעיה ישראלית
אבל מעל לכל האיומים הצבאיים, חייבת לחלחל בישראל ההבנה שללא פתרון לסכסוך וללא מדינה פלסטינית, ישראל תיאלץ לבחור בסופו של דבר בין היותה מדינת הלאום של העם היהודי לבין היותה דמוקרטיה.
אי אפשר להמשיך לשלוט לאורך זמן במיליוני פלסטינים ללא זכויות לאומיות ופוליטיות, ולצפות שהדבר לא ישנה את אופייה של המדינה. כל התנחלות חדשה וכל צעד של סיפוח מקרבים אותנו למציאות דו-לאומית שממנה יהיה קשה מאוד להיחלץ.
כדי לסייע לישראל לצאת מהמלכודת המדינית והתודעתית שאליה הכניסה את עצמה, על ארצות הברית להוביל מהלך אזורי ובינלאומי להקמת מדינה פלסטינית מפורזת ולהוביל מאמץ אזורי לסייע בבניית מוסדותיה ובהבטחת בחירות חופשיות והוגנות.
השתתפות בבחירות צריכה להיות מותנית בהתחייבות מפורשת לוויתור על אלימות ועל תמיכה בטרור. במקביל, יש לבטל חסמים משפטיים מיושנים ביחסים בין ארצות הברית לפלסטינים ולפעול עם שותפים בינלאומיים לשיפור הממשל הפלסטיני.
אבל מעל לכל האיומים הצבאיים, חייבת לחלחל בישראל ההבנה שללא פתרון לסכסוך וללא מדינה פלסטינית, ישראל תיאלץ לבחור בסופו של דבר בין היותה מדינת הלאום של העם היהודי לבין היותה דמוקרטיה
המהלך הזה צריך להיות מלווה גם בדרישות ברורות מישראל. עליה להעביר לרשות הפלסטינית את מיליארדי השקלים שהיא מעכבת מכספי המיסים הפלסטיניים, המגיעים לה בהתאם להסכמים. יש להטיל סנקציות ממוקדות על האחראים לאלימות של מתנחלים קיצוניים, ולעצור את הרחבת ההתנחלויות ואת צעדי הסיפוח.
עזה: ביטחון באמצעות הסדר, לא באמצעות כיבוש מתמשך
בעזה, וושינגטון צריכה להוביל בנחישות את המהלך הדיפלומטי ליישום תוכנית 20 הנקודות של טראמפ ו-15 הנקודות שהוכרזו על ידי מנכ"ל מועצת השלום ניקולאי מלאדנוב – וכוללות פירוק הדרגתי של חמאס מנשקו, בסיוע מצרים, קטאר וטורקיה, נסיגה ישראלית הדרגתית והעברת הביטחון והממשל לידי גורמים פלסטיניים לגיטימיים.
רק הסדר מדיני אמין, שיבטיח כי עזה לא תשוב להיות בסיס טרור נגד ישראל, יאפשר למדינות המפרץ ולקהילה הבינלאומית להשקיע את המשאבים העצומים הדרושים לשיקום הרצועה.
במקביל, יש להגביר מייד את הסיוע לתושבי עזה ולמנוע את המשך הסבל הנורא. גם זו דרך להגן על האינטרס הישראלי: לצמצם את העוינות, למנוע אסון הומניטרי מתמשך וליצור תנאים למציאות אחרת.
הבחירה ההיסטורית שעומדת בפני ישראל
בסופו של דבר, ארצות הברית צריכה להציג בפני הציבור הישראלי בחירה ברורה. מצד אחד, עתיד של שילוב ישראל במרחב האזורי, שלום עם שכנותיה – כולל מדינה פלסטינית מפורזת – שיתוף פעולה כלכלי וביטחוני וקבלה בינלאומית. מצד שני, המשך הכיבוש, הסכסוך, הסיפוח והבידוד ההולך ומעמיק.
בבחירה בהסדרים תשמר ישראל את זהותה כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי ותעניק לדורות הבאים עתיד שאינו מבוסס על מלחמה בלתי נגמרת. זהו, בסופו של דבר, מימוש החלום של מקימי המדינה.
תמיכה אמיתית בישראל אינה מתבטאת במתן צ'ק פתוח לכל ממשלה ולכל מדיניות. היא מתבטאת במחויבות לעזור לישראל להגיע לעתיד שהבטיחו מייסדיה במגילת העצמאות: ביטחון, שלום, שוויון ודמוקרטיה.
תמיכה אמיתית בישראל אינה מתבטאת במתן צ'ק פתוח לכל ממשלה ולכל מדיניות. היא מתבטאת במחויבות לעזור לישראל להגיע לעתיד שהבטיחו מייסדיה במגילת העצמאות: ביטחון, שלום, שוויון ודמוקרטיה
ישראל זקוקה לאמריקה חזקה, אך גם לאמריקה אמיצה מספיק כדי לומר לה את האמת. אך את האחריות לשינוי הכיוון הזה אי אפשר להטיל רק על וושינגטון. היא מוטלת בראש ובראשונה עלינו, אזרחי ישראל. תיקון עולם מתחיל בתיקון עצמנו.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.



תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו