JavaScript is required for our website accessibility to work properly. איתי לנדסברג נבו: כך מחליטים לצאת למלחמה בישראל – ומדוע זה צריך להשתנות | זמן ישראל

כך מחליטים לצאת למלחמה בישראל – ומדוע זה צריך להשתנות

ישראלים מפגינים נגד המלחמה ונגד הממשלה בתל אביב, 19 במרץ 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
יונתן זינדל/פלאש90
ישראלים מפגינים נגד המלחמה ונגד הממשלה בתל אביב, 19 במרץ 2026

שאלת טריוויה לכל אזרח, לכל חייל סדיר או מילואים, לכל משפחה מודאגת: איך מחליטים לצאת למלחמה בישראל?

על פי הדיווחים, בשבועות האחרונים נראה שראש ממשלת המעבר בנימין נתניהו עושה מאמצים לשכנע את ארה"ב לצאת לעוד מתקפה באיראן. לא שמענו על מאמציו לשכנע את הקבינט, את הממשלה כולה, את המטכ"ל. גם לא את ראשי המוסד ושב"כ – נראה ששני אלה כבר נחשבים למעשה למשרות אמון שיצייתו לכל גחמה.

ב-7 באוקטובר נקלעה ישראל למלחמת פתע. שלושה שבועות אחר כך, כשיצאה למהלך הקרקעי, כבר היה מדובר במלחמה יזומה.

על פי הדיווחים, בשבועות האחרונים נראה שנתניהו עושה מאמץ לשכנע את ארה"ב לצאת לעוד מתקפה באיראן. לא שמענו על מאמציו לשכנע את הקבינט, את הממשלה כולה, את המטכ"ל, גם לא את ראשי המוסד ושב"כ

ביולי 2006, כשנחטפו חיילים בגבול הצפון, התגלגלה ישראל למלחמה. התקפת פתע גרמה ליציאה למלחמה.

ביוני 1982 יצאה ישראל למלחמה יזומה בלבנון, לאחר שנוצרה מבחינת ממשלתה עילה למלחמה – התנקשות בשגריר ישראל בלונדון וירי רקטות מלבנון על ערי ישראל. הירי בוצע לאחר שנה של שקט ולאחר שישראל תקפה את בסיס הפתח באצטדיון בביירות.

באוקטובר 1973 סירבה ראש הממשלה גולדה מאיר לצאת למלחמת מנע, לאחר התרבות הידיעות על כוונות מצרים וסוריה לצאת למלחמה. התוצאה הייתה מתקפת פתע של צבאות ערב.

ביוני 1967 יצאה ישראל למלחמה יזומה לאחר שצבאות מצרים, סוריה וירדן רקמו ביניהם הסכם שאיים על ביטחונה של ישראל בשלוש זירות, ומצרים אף הכניסה כוחות רבים לחצי האי סיני.

עכשיו איראן, חמאס וחזבאללה על הגדרות.

האם יש בישראל – ובעיקר בעידן נתניהו – הליך סדור של דיונים על מלחמה יזומה והכנה למלחמת פתע?

כותב שורות אלה נתקל לראשונה בבעיה הזו כאשר חוקק חוק המילואים בשנת 2008 והתברר שראש הממשלה ושר הביטחון יכולים להוציא את צה"ל למלחמה רחבת היקף – ורק 14 יום אחר כך לדווח לוועדת החוץ והביטחון. אין להם חובה לקבל את אישור הממשלה.

כשחוקק חוק המילואים בשנת 2008, התברר שראש הממשלה ושר הביטחון יכולים להוציא את צה"ל למלחמה רחבת היקף – ורק 14 יום אחר כך לדווח לוועדת החוץ והביטחון. אין להם חובה לקבל את אישור הממשלה

במלחמת לבנון הראשונה, בתוך ארבעה ימים צה"ל כבר היה בפאתי ביירות. יותר מ-300 חיילים נהרגו, וזאת אחרי שראש הממשלה הכריז בכנסת כי "המבצע" ימשך עד לטווח של 40 קילומטר בלבד. ביירות, כידוע, נמצאת כמאה קילומטר מהגבול.

בחוק המילואים החדש משנת 2008 התעקשנו על כך שבעת גיוס למלחמה תחול חובה על שר הביטחון להביא את החלטת הגיוס בצו 8 לוועדת החוץ והביטחון תוך 48 שעות.

כל נושא ההחלטות על יציאה למלחמה נמצא בסעיף 40, א+ב לחוק יסוד: הממשלה, ולכאורה הממשלה יכולה להאציל סמכות לראש הממשלה ולשר הביטחון להכריז מלחמה – ואז לגייס את כל מערך המילואים לפני שאיש בממשלה או בכנסת בדק על מי ולמה. השניים צריכים בהמשך רק להביא את הנושא "בהקדם האפשרי" לוועדת החוץ והביטחון.

ובכן, שני אנשים, אמנם בכירים – עלולים לסבך את ישראל במלחמה כוללת, ורק אחרי זמן לא מוגדר תדון בכך הממשלה כולה. ואף אין חובה שהכנסת תאשר או תדחה.

לנוכח זאת, העניינים האלה צריכים להיות מעוגנים גם בחוק יסוד: הממשלה וגם בחוקה, ביום שבו תיכתב ותיחתם חוקה לישראל.

ובינתיים נשאלת השאלה: האם יש גורם חוקי שיכול לעצור מלחמה או לפתוח בה – בשני מצבים: מלחמה יזומה, או מלחמת פתע? האם ההחלטות האלה נשארות רק בידיהם של שני אנשים?

שני אנשים, אמנם בכירים – עלולים לסבך את ישראל במלחמה כוללת, ורק אחרי זמן לא מוגדר תדון בכך הממשלה כולה. ואף אין חובה שהכנסת תאשר או תדחה. האם ההחלטות האלה נשארות רק בידי שני אנשים?

ציר הזמן המשפטי: 7–12 באוקטובר 2023

בואו נבחן רגע מה קרה במלחמת הפתע של ה-7 באוקטובר ובמלחמת חרבות ברזל היזומה שפרצה מייד אחריה.

הנתונים נאספו לאחר בחינת ההליך של גיוס המילואים בצו חירום 8, שהוא ההליך הפומבי היחיד המחייב את הממשלה לקבל אישורים מוועדת החוץ והביטחון. יש להבחין בין מתן הצו, הבאתו לוועדה בתוך 48 שעות, ומועד אישורו בפועל – ונשאלת השאלה אם הפרלמנט יכול לעצור פעולה מלחמתית או לשנות את יעדיה ומטרותיה.

מועד מה קרה בפועל המסלול והגורם המוסמך המשמעות לשאלת האישור
7.10.2023, 06:29 מתקפת חמאס החלה; צה"ל החל בלחימה להגנת המדינה. תגובה מבצעית מיידית; אין זה כשלעצמו הליך פורמלי של החלטה על פתיחה במלחמה. אין צורך להמתין לאישור פרלמנטרי כדי להגן על המדינה בזמן מתקפת פתע.
7.10.2023 שר הביטחון הוציא צו חירום שאפשר לקרוא ל-360,000 חיילי מילואים, בהסכמת ראש הממשלה, ופנה באותו יום לוועדת החוץ והביטחון. סעיף 8(ב)–(ג) לחוק שירות המילואים: שר הביטחון, בהסכמת ראש הממשלה, רשאי לפעול בדחיפות עוד לפני אישור הממשלה; את הצו יש להביא לוועדה בהקדם ולא יאוחר מ-48 שעות. הגיוס יכול להתחיל מייד. חובת 48 השעות היא להבאת הצו לוועדה – לא לקבלת אישורה בתוך 48 שעות.
7.10.2023 שר הביטחון הכריז על מצב מיוחד בעורף, ובהמשך הורחב לכל המדינה. חוק ההתגוננות האזרחית; מסלול נפרד מהחלטה על מלחמה ומצו 8. הכרזה זו אינה תחליף להחלטה לפי סעיף 40 ואינה המקור לגיוס המילואים.
8.10.2023 הקבינט המדיני-ביטחוני החליט על נקיטת פעולות צבאיות משמעותיות, בתחולה מ-7.10 בשעה 06:00, והודיע לוועדת החוץ והביטחון. סעיף 40(א) ו-40(א1) לחוק יסוד: הממשלה: הממשלה רשאית לאצול את הסמכות לוועדת שרים; במקרה זה ההחלטה התקבלה בקבינט. הכנסת והוועדה מקבלות הודעה "בהקדם האפשרי", אך אינן נדרשות לאשר את עצם ההחלטה על המלחמה או הפעולה הצבאית המשמעותית.
9.10.2023 ועדת החוץ והביטחון דנה בצו גיוס המילואים; הדיון לא הסתיים באותו יום. פיקוח ואישור לפי סעיף 8(ג) לחוק שירות המילואים. עצם קיום הדיון אינו תנאי לתחילת הגיוס; הצו כבר פעל מכוח מנגנון החירום ומאות אלפי מילואימניקים גויסו.
10.10.2023 הממשלה אישרה בהחלטה 945 את צו שר הביטחון מ-7 באוקטובר, עד לתקרה של 360,000. אישור בדיעבד לפי סעיף 8(ב) לחוק שירות המילואים. בלי אישור הממשלה בתוך שבעה ימים, צו שניתן במסלול הדחוף פוקע.
12.10.2023 ועדת החוץ והביטחון אישרה את הצו עד 19.10.2023, בתנאים ובסייגים הנוגעים לספירת המגויסים. סעיף 8(ג): הוועדה רשאית לאשר, לאשר בשינויים, לא לאשר או להעביר את ההכרעה לכנסת. האישור ניתן לאחר חלוף 48 שעות; הדבר ממחיש שהמועד בן-48-השעות חל על הבאת הצו לוועדה, ולא על סיום האישור.

המקור הרשמי של הממשלה מסכם במפורש שהשר החליט בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר לגייס עד 360,000 חיילי מילואים; הממשלה אישרה את הצו בהחלטה 945 ב-10 באוקטובר, והוועדה אישרה אותו ב-12 באוקטובר.

משמעות משפטית

יש להפריד בין שני מסלולים. במסלול המלחמה, לפי סעיף 40 לחוק יסוד: הממשלה, הסמכות היא של הממשלה או של הקבינט אם הואצלה לו – לא של ראש הממשלה ושר הביטחון לבדם – והכנסת מקבלת הודעה, אך אינה נדרשת לאשר.

במסלול המילואים, לפי סעיף 8 לחוק שירות המילואים, שר הביטחון רשאי בדחיפות ובהסכמת ראש הממשלה להוציא צו 8 לגיוס חירום מיידי, לפני אישור הממשלה; עליו להביאו לוועדת החוץ והביטחון בתוך 48 שעות, ובהמשך נדרשים גם אישור הממשלה והכרעת הוועדה לפי לוחות הזמנים שבחוק.

למעשה, רק במסלול גיוס המילואים קיימת נקודת בקרה פרלמנטרית תחומה בזמן – הבאת הצו לוועדת החוץ והביטחון בתוך 48 שעות – בעוד שהחלטת המלחמה מחייבת דיווח בלבד, ללא אישור הכנסת.

למעשה, רק במסלול גיוס המילואים קיימת נקודת בקרה פרלמנטרית תחומה בזמן – הבאת הצו לוועדת החוץ והביטחון בתוך 48 שעות – בעוד שהחלטת המלחמה מחייבת דיווח בלבד, ללא אישור הכנסת

בהליך הזה לא ברור כלל כיצד נקבעו יעדי המלחמה – המדיניים והצבאיים. האם הם בני השגה, או שמא מבטאים נקמה בלבד? מהן המשמעויות מבחינת המשק, התקציב, הנזק לעורף? מהן ההשלכות הבינלאומיות על יחסי ישראל עם ארה"ב, מדינות אירופה והאו"ם? האם הממשלה קיבלה, לפני החלטת היציאה למלחמה, חוות דעת מכלל גורמי הביטחון – הרמטכ"ל, ראש מל"ל, ראש אמ"ן, ראש שב"כ וראש המוסד? אילו שיקולים נשקלו כאשר המלחמה שנפתחה בהפתעה הפכה למלחמה יזומה?

נראה שרק ועדת חקירה ממלכתית תוכל לענות בעתיד על השאלות הללו.

אבל החשש מפני יציאה למלחמה מתקתק מעל ראשנו יום-יום – בין אם מצד אויבים מבחוץ, ובין אם בגלל אינטרסים פוליטיים של ראש ממשלה שהפסיד בבחירות ומנסה, לכאורה, לדחוף את האזור למלחמה שתכניס את המדינה למצב חירום שבו תימנע החלפת ממשלתו.

לממשלת ישראל החדשה, ככל שאכן תוקם כזו, עומדת דילמה של חיים ומוות. איום קיומי מחד, והגנה על הקיום תוך שמירה על כללי הדמוקרטיה וקבלת החלטות סדורה, מקצועית ורצינית – כזו שמסוגלת לנתח ולחשב מראש מה המדינה רוצה להשיג בדרכה למלחמה שמחיריה קשים וכואבים.

דומה שבינתיים ישראל תקועה בדרך ללא מוצא בעזה, בלבנון, מול איראן. היעדר החלטות על "היום שאחרי" הביא אותנו ליום שאחרי – ללא כל תכנון וללא יעדים ומטרות בני השגה.

המלצה לממשלה החדשה

אילו יכולתי להמליץ לראש הממשלה החדש על מעשיו בסדר עדיפות ראשון, הייתי ממליץ על חקיקת חוק חובת היוועצות ואישור הגורמים המוסמכים לגבי יציאה למלחמה – הן במקרה של התקפת פתע, הן במקרה של מלחמה יזומה.

בהליך הזה לא ברור כלל כיצד נקבעו יעדי המלחמה – המדיניים והצבאיים. האם הם בני השגה, או שמא מבטאים נקמה בלבד? מהן המשמעויות מבחינת המשק, התקציב, הנזק לעורף? מהן ההשלכות הבינלאומיות ועוד

היוזמות של ראש המוסד מטעם נתניהו, ושל נתניהו עצמו, שנראות כניסיון לגרור את ישראל לעוד מלחמה כאשר הוא מקבל החלטות לבדו – כדרכו מאז פרשת הצוללות, מימון חמאס, טרפוד עסקאות החטופים, התקיפה בדוחה ועוד – חייבות להיעצר, לפחות בעתיד.

בהווה צריך פשוט להקים ממשלה אחרת ולעצור את המלחמה הבאה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

הוסיפו את זמן ישראל כמקור מועדף בגוגל
תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 1,362 מילים
כל הזמן // שבת, 21 בנובמבר 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.