לעיתים מנהיגים נמדדים לא במה שהם אומרים אלא דווקא במה שלא. אמנם שגרירי איחוד האמירויות, בחריין ועומאן נכחו בחדר המזרחי בבית הלבן בעת ההכרזה האמריקאית על תכנית המאה, אבל נפקד מקומן של מצרים, ירדן וערב הסעודית. לשתיים מאלו יש הסכם שלום חתום עם ישראל דה יורה, לשלישית הסכם דה פקטו.

השאלה היא עד כמה תואם המהלך האמריקאי, כך או אחרת, עם עמאן, קהיר וריאד.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ צריך את הגב של המחנה הסוני המתון למהלך טקטוני שכזה. בלעדיו, דינה של היוזמה – בשפה משפטית – הוא להתבטל מיסודה. אם לא נעשה תיאום כזה, ועבדאללה מלך ירדן הופתע מעומק ההכרה האמריקאי באינטרס הישראלי, אלו הן, בלשון המעטה, חדשות מדאיגות.

טראמפ צריך את הגב של המחנה הסוני המתון. בלעדיו, דינה של היוזמה להתבטל. אם לא נעשה תיאום, ועבדאללה מלך ירדן הופתע מעומק ההכרה האמריקאי באינטרס הישראלי, אלו הן, בלשון המעטה, חדשות מדאיגות

עד כה לא נשמעו הצהרות ערביות לוחמניות כלפי היוזמה. בסוף השבוע אמורים להתכנס בקהיר המדינות החברות בליגה הערבית כדי לדון בנושא, והטון שייצא מהכינוס הזה ללא ספק ישפיע על עתיד המהלך האמריקאי.

אי אפשר לומר שההכרזה האמריקאית תפסה את נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס לא מוכן. מזה שנתיים שורר נתק מוחלט בין רמאללה לבית הלבן. אבו מאזן סירב באופן עקבי לקבל את פני ג'ארד קושנר או ג'ייסון גרינבלט – "נציגי המתנחלים", נהג לכנות אותם. עכשיו הכדור אצלו, הוא שולט בגובה הלהבות דרך מנגנוני הביטחון.

המנהיג הפלסטיני הראשון שהכריז ויישם מדיניות של מחאה לא אלימה (בהקשר טרור ושימוש בנשק), הגיע לצומת החלטה חשוב מבחינתו. האם להמשיך בקו המתון של מחאה עממית, או לאפשר בשתיקה ובקריצה אינתיפאדה חדשה? כמובן שבין שני הקטבים הללו יש ספקטרום רחב של אפשרויות, אך אבו מאזן שולט רק בחלקם.

בהקשר הזה גם ישראל צריכה לשאול את עצמה שאלות נוקבות. כיצד במשך שני עשורים, היא לא הצליחה ליצור מסלול הידברות עם המנהיג הפלסטיני הראשון והיחיד עד כה, שהתנגד לשימוש בנשק חם ופיגועים?

גם ישראל צריכה לשאול את עצמה שאלות נוקבות. כיצד במשך שני עשורים, היא לא הצליחה ליצור מסלול הידברות עם המנהיג הפלסטיני הראשון והיחיד עד כה, שהתנגד לשימוש בנשק חם ופיגועים?

המסנגרים על הראיס יאמרו כי למרות כל המשברים ואי ההסכמות, הוא לא נתן לאינתיפאדה נוספת לפרוץ, לא פגע בתיאום הביטחוני ונתן לישראל חופש פעולה דה פקטו לפעול בעזה.

המקטרגים לעומתם יטענו, כי הוא לא בשל בשום שלב לקבל החלטות, גם להצעות הנדיבות ביותר שהוצעו לו על ידי ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט. הוא תמיד ברח מהכרעות בזמן אמת ולמעשה המשיך בעניין הזה את קודמו, יאסר ערפאת.

עם כתף קרה מהעולם הערבי והפטיש מוושינגטון, אבו מאזן נקלע למצב מסוכן מבחינת ישראל. בצר לו הוא פנה לגרוע באויביו, חמאס. אירועי היומיים האחרונים בזירה הפלסטינית צריכים לעורר דאגה בירושלים.

שיחת הטלפון בין אבו מאזן לאיסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס, היא לא עניין של מה בכך. התקרבות בין חמאס לרשות הפלסטינית וגיבוש חזית אחידה נגד ישראל היא מהלך מסוכן. הטריז והבידול שניסתה ישראל לתקוע בין עזה לגדה, יכול להתמסמס ולשחוק מנוף לחץ ישראלי משמעותי.

עם כתף קרה מהעולם הערבי והפטיש מוושינגטון, אבו מאזן נקלע למצב מסוכן מבחינת ישראל. בצר לו הוא פנה לגרוע באויביו, חמאס. אירועי היומיים האחרונים בזירה הפלסטינית צריכים לעורר דאגה בירושלים

בישראל ההתלבטות עתה היא לא האם לספח, אלא מתי. עיון מדוקדק בנאום הנשיא טראמפ לא ענה באופן חד משמעי על השאלה האם כוונתו הייתה לאפשר לישראל סיפוח מיידי או עתידי. ראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז כי יעשה זאת מייד, בחלקים, עם בקעת הירדן תחילה. ג'ארד קושנר, שושבין ההצעה, הבין את הדברים אחרת. בראיון לרשת CNN אמר כי להבנתו ישראל לא תעשה זאת בקרוב.

אי הבהירות הזה קריטי בשני מישורים: הפנימי בישראל והחיצוני הבינלאומי. סיפוח הבקעה הוא כביכול מהלך קל יותר בהיבט ההשפעה המיידית על האוכלוסיה בפלסטינית.

אלא שכאן נכנס לתמונה הסכם השלום הרעוע עם ירדן. מבחינת המלך עבדאללה, סיפוח כזה דוחק אותו לפינה ויחייב תגובה. גם כך המצב הפנימי בממלכה בכי רע מבחינה כלכלית, מה שמשמש כר רוויה מצוין לאופוזיציה הפלסטינית.

למרות שמבחינת האינטרס ההאשמי, שליטה ישראלית בבקעה היא ערובה ליציבות וחיץ חשוב, אי-תגובה רשמית של המלך תתורגם מיידית כהקרבה שלו את האינטרס הפלסטיני. בהרבה מאד מובנים, זה מצב שמזכיר את ניסיון החיסול של חאלד משעל. גם שם הבין האב, המלך חוסיין, כי אי-תגובה חריפה, תתורגם מיידית לשיתוף פעולה עם ישראל על חשבון הפלסטינים.

למרות שמבחינת האינטרס ההאשמי, שליטה ישראלית בבקעה היא ערובה ליציבות וחיץ חשוב, אי-תגובה רשמית של המלך תתורגם מיידית כהקרבה שלו את האינטרס הפלסטיני

בכנס המכון למחקרי בטחון לאומי (INSS), שנערך בימים אלה בתל אביב, השתתף העיתונאי והפובליציסט תומס פרידמן מהניו יורק טיימס. כבר שנים שפרידמן מדבר על עולם שטוח, כזה ללא גבולות ברורים. בהרצאה שלו הוא עשה אדפטציה של התאוריה למצב במזרח התיכון.

"אם סין תספח עוד שישה איים בים סין הדרומי, אני עדיין אשן טוב בלילה. אבל, אם דירוג האשראי הסיני והצמיחה במשק תרד באחוז, אני אכנס להיסטריה", אמר. "המציאות כיום היא שאתה לא רוצה בנפול אויבך, אלא בהתחזקות שלו, אחרת אתה בבעיה. התמוטטות יוצרת כאוס מסוכן".

עכשיו צריך רק למלא את החסר – מי האויב שאנחנו לא רוצים שיתמוטט ומי הידיד שאנחנו חפצים ביציבותו.