קמפיין הבחירות של נתניהו טס קדימה. כלומר ימה וקדמה, וגם צפונה, רק לא נגבה.

מציאות שקשוקה: מפת החלוקה לשתי המדינות על פי תכנית טראמפ

ממעוף המטוס נראים שטחי איו"ש כערבוביה בלתי ניתנת להפרדה בין גגות הרעפים של ההתנחלויות באזורי C, לבין גגות הגפנים השטוחים של כפרי אזורי B.קל להגיע למסקנה כי המצב בשטח הוא בלתי-הפיך, אבל ברור שכדי למנוע כל הסדר עתידי, יש לקבע את מציאות-השקשוקה הזו גם משפטית ומדינית. זו מטרתה של תוכנית נתניהו-טראמפ, וזהו חזונו של נתניהו מלפני שנות-דור – סיכול היכולת להקמת מדינה פלסטינית עצמאית, בעלת רציפות טריטוריאלית ויכולת-קיום כלכלית במנותק מישראל. הוא חתר ליעד הזה בחריצות, יסודיות ונחישות פנומנליות, והוא קרוב מאוד להשגתו.

קל להסיק כי המצב בשטח בלתי-הפיך, אבל כדי למנוע כל הסדר עתידי יש לקבע את מציאות-השקשוקה הזו גם משפטית ומדינית. זו מטרת תוכנית נתניהו-טראמפ, וחזון נתניהו מלפני שנות-דור – סיכול היכולת להקמת מדינה פלסטינית עצמאית

הרבה היבטים מתעתעים יש בתוכנית, כולל אפילו כותרתה Peace to Prosperity, או בקיצור P2P. הקיצור הזה היה פעם, בעידן אוסלו, שם קוד לפעולות קירוב לבבות ושיתופי פעולה עממיים "People to People". אך סמלי שהתוכנית החדשה מספחת ומנכסת אליה גם את ראשי התיבות הללו, מעוותת את משמעותם, ומצניחה מגובה רב מיתווה מפורט מעל ראשיהם של שני העמים, בלי שנשאלו לדעתם.

אבל לא רק העם הישראלי והפלסטיני הוחזקו באפילה באשר לפרטי התוכנית. גם כל המערכת הבטחונית-מדינית-משפטית, כולל גורמי המקצוע בצה"ל, במשרד החוץ ובמשרד המשפטים הצהירו כי איש לא שאל לעמדתם.

משבר האמון בין נתניהו וממשלתו לבין גורמי המקצוע הפך יותר ויותר לעובדה מוצקה ומתמשכת. נתניהו של הקדנציה הקודמת לא היה מעז לנהל מהלך בטחוני-מדיני כה מרחיק לכת מבלי לשתף את צה"ל. אבל נתניהו מודל 2020 טס סולו, ללא ממשלה, ללא קבינט, ללא שר ביטחון, ללא יועצים בעלי משקל בלשכתו, וכעת גם ללא הגופים המוסמכים.

נתניהו של הקדנציה הקודמת לא היה מעז לנהל מהלך בטחוני-מדיני כזה מבלי לשתף את צה"ל. אבל נתניהו מודל 2020 טס סולו, ללא ממשלה, ללא קבינט, ללא שר ביטחון, ללא יועצים בעלי משקל בלשכתו, וכעת גם ללא הגופים המוסמכים

צריך לומר ביושר כי מהלכים מדיניים גדולים נעשו גם בעבר תוך מידור הגורמים המקצועיים. רבין ופרס לא שיתפו את צה"ל בהסכם אוסלו א', וזכור עלבונו של הרמטכ"ל-דאז ברק שקבע ש"ההסכם הזה מלא חורים כמו גבינה שוויצרית". אבל יש שלושה הבדלים קרדינליים בין המקרים: הראשון נוגע למידת הפירוט של ההסכם. אוסלו א' היה הסכם עקרונות קצר למדי, שמנה 17 סעיפים ו-4 נספחים קצרים גם כן, ללא מפות.

תוכנית טראמפ מתפרסת על 181 עמודים, היא ברמת פירוט גבוהה בהרבה, וכוללת מפה, שאמנם הוגדרה "קונספטואלית", אבל קובעת ברורות את חלוקת השטחים בין ישראל לפלסטינים, את חלוקת האחריות הבטחונית בכל הרמות, ועוד ועוד הסדרים בטחוניים מפורטים למדי.

כשתהליך אוסלו נדרש לשרטוטי מפות ולהגדרת סידורי בטחון, איש לא העלה בדעתו להותיר את צה"ל מחוץ לדיונים. להיפך, צה"ל הוביל את כל המימד הבטחוני והטריטוריאלי של המשא ומתן.

כשתהליך אוסלו נדרש לשרטוטי מפות ולהגדרת סידורי בטחון, איש לא העלה בדעתו להותיר את צה"ל מחוץ לדיונים. להיפך, צה"ל הוביל את כל המימד הבטחוני והטריטוריאלי של המשא ומתן

ההבדל השני הוא כמובן מעמדו הסטטוטורי של נתניהו כראש ממשלה יוצא של ממשלת מעבר שנייה ברציפות, המנועה על פי פסיקות בג"צ והנחיות יועמ"ש מביצוע מהלכים משמעותיים.

והשלישי הוא מעמדו המשפטי הפרסונלי של נתניהו, כנאשם בשלושה תיקים חמורים שוויתר בעל כורחו על אופציית החסינות וייאלץ לעמוד בקרוב למשפט.

במצב חסר-תקדים זה, כשנתניהו פועל למעשה בחוסר-סמכות, ותוך ניגוד עניינים, ניתן היה לצפות כי ינסה לגבות את מהלכיו באמצעות הישענות על דרגי המקצוע השונים, ובפרט הצבאיים והמשפטיים. אבל ככל הנראה הן על רקע יחסי אי-אמון הדדיים, והן מתוך הערכה שדרגי המקצוע לא יוכלו לגבות לפחות חלק ממרכיבי התוכנית, נתניהו השאיר אותם מחוץ לתמונה.

במצב חסר-תקדים זה, כשנתניהו פועל למעשה בחוסר-סמכות, ותוך ניגוד עניינים, ניתן היה לצפות כי ינסה לגבות את מהלכיו באמצעות הישענות על דרגי המקצוע השונים, ובפרט הצבאיים והמשפטיים

יש להניח כי מאז נחיתת מטוסו של נתניהו, דולקים האורות בקריית הממשלה בירושלים, בקרייה בתל אביב, וברחוב סלאח א-דין. צוותים לחוצים ונמרצים רוכנים על מפות ומצגות, בנסיון לנתח את משמעויות התוכנית, להעריך את תועלותיה ולגדר את סיכוניה.

הצוותים האלה ניצבים בפני אתגר מקצועי מורכב, אבל אתגר אתי מורכב עוד יותר. הפקידים הבכירים והזוטרים, לובשי העניבות או לובשי המדים, נמצאים בין פטיש פוליטי לסדן מקצועי.

ברור כי הלחצים שיופעלו עליהם מלמעלה, מן הפוליטיקאים ומן הדרג המקצועי הבכיר, שחלקו – כדוגמת ראש המל"ל – הינו בעל זיקה פוליטית ברורה, יהיו לאשר את התוכנית ולקבוע שיש ליישם אותה, כולה או חלקה, בהקדם האפשרי.

הצוותים האלה ניצבים בפני אתגר מקצועי מורכב, אבל אתגר אתי מורכב עוד יותר. הפקידים הבכירים והזוטרים, לובשי העניבות או לובשי המדים, נמצאים בין פטיש פוליטי לסדן מקצועי

נתניהו זקוק למהלך של 'סיפוח עכשיו', ולגושפנקה משפטית ובטחונית כדי לאפשר זאת.

מנגד, אנשי המקצוע, ובפרט בעלי המצפון המקצועי והקוד האתי של שירות המדינה הממלכתי, אמורים לבצע את מלאכתם נאמנה ולגבש חוות דעת עצמאיות, כולל כאלה הנוגדות את האינטרס הפוליטי של ראש ממשלה (כלשהו).

לוחות הזמנים מצויים בהתנגשות חריפה. לנתניהו יש חודש בדיוק עד הבחירות. אבל חוות דעת מקצועית על מסמך מפורט שכזה אמורה בתנאים רגילים לארוך יותר מחודש, בוודאי כשמדובר בצורך לבצע אינטגרציה של כלל הארגונים הרלוונטים, ובהם גם משרדים כמו הפנים, התחבורה, האנרגיה, איכות הסביבה ועוד. זוהי מגה-עבודת-מטה, מסוג אלה שהמועצה לבטחון לאומי אמונה על ביצוען.

לוחות הזמנים מצויים בהתנגשות חריפה. לנתניהו יש חודש בדיוק עד הבחירות. אבל חוות דעת מקצועית על מסמך מפורט שכזה אמורה לארוך יותר מחודש, בוודאי כשמדובר בצורך לבצע אינטגרציה של כלל הארגונים הרלוונטים

קשה במיוחד הוא מצבם של אנשי משרד המשפטים, פקידים ש"סומנו" ע"י נתניהו ונאמניו כ"דיפ סטייט", השולט-כביכול במחשכים בניהול ענייני המדינה, וחותר תחת סמכותם הדמוקרטית של נבחרי הציבור. המישנה ליועמ"ש לענייני המשפט הבינלאומי הפומבי, ד"ר רועי שיינדורף, מן המעולים שבמעולים שבמשרתי הציבור, יזדקק לכל יושרתו המקצועית והאינטלקטואלית כדי לחבר חוות דעת באשר להשלכות סיפוח חד-צדדי כלשהו, גם אם יקבל את "אישור" ממשלת ארה"ב.

חוות הדעת הזו תצביע בהכרח על הסכנה החמורה של פסיקת בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, ה-ICC, היושב על מדוכת סוגיית ההתנחלויות כבר זמן רב. נתניהו מודע כמובן לחלוטין למשמעויות פסיקה שכזו, אבל במצוקתו בוחר להתעלם מהן.

במצב דומה יהיה נתון ראש אמ"ן האלוף תמיר היימן, ובכירי המטה הכללי של צה"ל. חוות דעתם המקצועית תצביע ללא ספק על סכנה ברורה ומיידית ליחסים האסטרטגיים עם ממלכת ירדן, וכן על משמעויות מרחיקות לכת של יצירת קו גבול קבוע סביב כל ההתנחלויות, והכבישים המוליכים אליהם, בתנאים של עימות מתמשך, להבדיל מהסכם בין ישראל לפלסטינים. מדובר באתגר בטחון-שוטף מורכב ביותר, שיהיו לו השלכות גם על מוכנות צה"ל מול איומים אחרים, במזרח ובצפון.

לא קל לעמוד בחדר הקבינט, למול רה"מ, שר בטחון ושרים אחרים, ולהביע עמדה מקצועית השוללת את תוכניותיהם ומאיימת על עתידם הפוליטי ואף – במקרה של נתניהו – על חירותו האישית ועל מורשתו ההסטורית

לא קל לעמוד בחדר הקבינט, למול ראש ממשלה, שר בטחון ושרים אחרים, ולהביע עמדה מקצועית השוללת את תוכניותיהם ומאיימת על עתידם הפוליטי ואף – במקרה של נתניהו – על חירותו האישית ועל מורשתו ההסטורית. אבל זהו בדיוק תפקידם של דרגי המקצוע הממלכתיים, שומרי הסף של הדמוקרטיה ושל האינטרס הציבורי ארוך-הטווח. זוהי שעת-מבחן, ועליהם לעמוד בה בכבוד, בנחישות ובמקצועיות.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית