אילוסטרציה (צילום: Istock andriano_cz)
Istock andriano_cz

שוברות שתיקה "לספר על הפלה זה כמו לבגוד במדינה"

ישראליות נשואות עדיין נאלצות לשקר לוועדות להפסקת הריון, משום שהחוק לא מכיר בקושי כלכלי כסיבה מספקת לביצוע הפלה ● נשים אחרות מגייסות כסף בפייסבוק להפלות פרטיות ● לאורך כל הדרך הן נתקלות בעוינות, בביקורת ובמערכת בריאות ציבורית המבוססת על עידוד ילודה ● השוואה בינלאומית מגלה כי חוקי ההפלות הרבה יותר ליברליים בארה"ב, למרות השיח השמרני שם ● כעת רופאות, פעילות ונשים שעברו הפלה מנסות להילחם בסטיגמות בנושא

לפני כשבועיים פנתה לילך (שם בדוי), בת 23, נשואה ואם לשניים, לוועדה להפסקת היריון. ההיריון השלישי מבעלה לא היה מתוכנן, ובני הזוג החליטו לא להמשיך אותו. בחודשים האחרונים חלה בעלה והפסיק לעבוד, והמשפחה נקלעה למצב כלכלי קשה. הם חשו כי אינם ערוכים להרחבה נוספת של המשפחה, נפשית וכלכלית. עם זאת, בקשתה נדחתה בוועדה להפסקת היריון וההפלה לא אושרה.

אבל לילך הייתה נחושה בדעתה, ופנתה לקבוצת הפייסבוק "שיח פמיניסטי", כדי לגייס 3,000 שקל למימון הפלה דרך תרומות. "אני מיואשת ואובדת עצות", כתבה לילך לחברות הקבוצה.

בקשתה של לילך נדחתה בוועדה להפסקת היריון, אבל היא הייתה נחושה בדעתה ופנתה לקבוצת הפייסבוק "שיח פמיניסטי, כדי לגייס 3,000 שקל למימון הפלה דרך תרומות. "אני מיואשת ואובדת עצות", כתבה שם לילך

סירוב הוועדה לבקשתה של לילך נומק בכך שבעיות כלכליות או משפחתיות, שעלולות להיגרם עקב הלידה, אינן כלולות בקריטריונים הקבועים בחוק ההפלות (סעיף 316 לחוק העונשין). מדובר בסעיף שנכלל בחוק המקורי, שחוקק ב-1977, אך בוטל שנתיים לאחר מכן, במסגרת ההסכמים הקואליציוניים. ללא הסעיף הסוציאלי בחוק, אין לוועדה הסמכה חוקית לאשר את ההפלה בנסיבות של לילך.

הוועדה מוסמכת לאשר הפלות רק במקרים הבאים:

  • כאשר האישה היא מתחת לגיל 18 או מעל לגיל 40.
  • כאשר האישה אינה נשואה או שההיריון אינו מהנישואים.
  • כאשר ההיריון נובע מאונס או מיחסי עריות.
  • כאשר הוולד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי.
  • כאשר ההיריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי.

ממש באותו השבוע פנתה ל"שיח פמיניסטי" אישה נשואה נוספת, שנכנסה להיריון בלתי מתוכנן, ושגם בקשתה להפסקת היריון סורבה בוועדה. לבסוף, וכדי לעקוף את הסירוב, היא נאלצה לגשת לפסיכיאטר ולהצהיר כי אינה מסוגלת להתמודד נפשית עם ההיריון. ההצהרה הזו הספיקה והבקשה להפסקת ההיריון אושרה.

על פי נתונים רשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2018, כמחצית מהפניות לוועדה, 48.8%, היו מצד נשים נשואות שרצו להפסיק את ההיריון.

רוב מוחלט של הפניות לוועדות אושר: מבין 17,869 נשים שביקשו לעבור הפלה, 99.2% קיבלו אישור. עם זאת, מעדויות של פעילים ואנשי מקצוע בתחום, רבות מהבקשות של נשים נשואות מאושרות על סמך הצהרות שקריות שלהן בוועדות.

"החוק הנוכחי מחליש את הנשים"

"טיפלתי בנשים שהפסקת ההיריון הצילה להן את החיים באופן ממשי. החוק הנוכחי מחליש את הנשים, בעיקר כאלה שסובלות מאלימות רגשית או פיזית מבן זוגן", אומרת ד"ר ליאור ברוך, רופאת משפחה המתמחה ברפואה מותאמת מגדר.

"מטופלת אחת שלי, שבאה ממשפחה נורמטיבית כביכול ונשואה לאיש קבע, סיפרה כי בן זוגה אסר עליה לקחת אמצעי מניעה. היא נכנסה להריון ורצתה לעבור הפלה מבלי לספר לו, לכן לא יכלה להרשות לעצמה להוציא כסף במרפאה פרטית. היא לא רצתה להגיד שההיריון הוא מחוץ לנישואים או בגלל בעיה פסיכיאטרית, כי פחדה שבעלה יתנקם בה בעתיד. היא המציאה שלקחה תרופה שפוגעת בעובר לפני שידעה שהיא בהריון, והוועדה אישרה לה הפסקת היריון. אבל נשים צריכות לשקר, כי בעצם לא ניתנת להן זכות בחירה חופשית".

"מטופלת שלי, שבאה ממשפחה נורמטיבית כביכול ונשואה לאיש קבע, סיפרה כי בן זוגה אסר עליה לקחת אמצעי מניעה. היא נכנסה להריון ורצתה לעבור הפלה מבלי לספר לו, לכן לא יכלה להוציא כסף במרפאה פרטית"

עם זאת, נשים רבות אינן מוכנות להתאים את הסיפור האישי של ההיריון שלהן לקריטריונים של הוועדות להפסקת היריון.

לפני שמונה שנים גילתה אדוה לוטן, כיום בת 47, יועצת טכנולוגית עסקית ומנהלת בהתנדבות עמותת מדעת העוסקת בקידום בריאות הציבור, הריון לא רצוי מבעלה. כבר היו להם 3 ילדים והיא הרגישה שעדיין לא התאוששה מלידת בתה הקטנה, שנולדה שנתיים לפני כן. היא החליטה להפסיק את ההיריון, אך הבינה שאינה עומדת בסטנדרטים של הוועדה.

אדוה לוטן (צילום: ניר גתמון)
אדוה לוטן (צילום: ניר גתמון)

"אזרתי אומץ והתקשרתי לבית החולים הקרוב למקום מגורי וביקשתי לדבר עם העובדת הסוציאלית של הוועדה להפסקת הריון. היא שמעה במה מדובר – אמרתי לה את האמת – והיא הציעה לי להנדס שקר מפורט יותר: 'זה הטלפון של ד"ר פלוני אלמוני, הוא עובד איתנו. תבקשי ממנו מכתב שאומר שאת סובלת מבעיה נפשית, ולכן את צריכה להפיל'.

"אמרתי לעצמי – מעניין איך שקר מתועד כזה יוכל להתנקם בי בעתיד? אולי בתחקירים ביטחוניים או אם ארצה להתמודד על איזה תפקיד בכיר. לא. לשקר זה לא בשבילי. אם כך, הפלה לא חוקית? איך בכלל מוצאים רופא שיסכים לעשות זאת? אני מוכנה לשלם, אבל לא מוכנה לסכן את הבריאות שלי בשביל זה".

לבסוף ביצעה הליך בבית חולים פרטי תמורת 2,000 שקל. כיום, אחרי 8 שנים, חשוב לה להבהיר שהיא לא מתחרטת על ההחלטה שלה.

"אני מאוד שלמה עם ההחלטה. יוצא לי לדבר על זה לא מעט בפורומים שונים, והיו לי הזדמנויות להרהר בהחלטה הזו, ואף פעם לא הצטערתי.

"ראשית, ההחלמה מההיריון והלידה הקודמים היו תהליך שלקח לא שנה ולא שנתיים, והייתי צריכה את הזמן הזה. שנית, כמשפחה אנחנו מאוד שמחים עם ההרכב הנוכחי שלנו. הוא מאוד התאים לנו אז וגם היום – הן למצב הכלכלי והן למצב הזוגי שלנו. לא הייתי רוצה להיות היום אמא לארבעה".

מפילות – ולא מתחרטות

מחקר חדש שפורסם החודש בכתב העת האקדמי Social Science & Medicine on Sunday. ובעיתון גרדיאן מגלה כי מרבית הנשים שעברו הפלה אינן מתחרטות על ההחלטה. עם זאת נראה כי השיח הזה מושתק.

"קיימת סטיגמה חברתית לגבי נשים שעוברות הפלה – הן לא אחראיות, לא תכננו טוב, הן קלות דעת, אולי יש להם הרבה פרטנרים מיניים, וזו סטיגמה שאינה ייחודית לישראל וקיימת בכל העולם", אומרת שרון ארשלימי, דוקטורנטית לניהול מערכת בריאות ותכנון משפחה באוניברסיטת בן גוריון, ולשעבר ראש מערך הייעוץ בעמותת דלת פתוחה לקידום מיניות בריאה.

"בישראל, העניין מחריף בגלל הדרישה החברתית לילודה. לכן, כשמישהי מדברת על הפלה זה נשמע כמעט כמו בגידה באתוס הלאומי של המדינה. כאשר בעצם מדובר בפרוצדורה רפואית מצילת חיים, שאין שום סיבה להתבייש בה", מוסיפה ארשלימי.

"קיימת סטיגמה חברתית לגבי נשים שעוברות הפלה – הן לא אחראיות, לא תכננו טוב, הן קלות דעת, אולי יש להם הרבה פרטנרים מיניים, וזו סטיגמה שאינה ייחודית לישראל וקיימת בכל העולם", אומרת שרון ארשלימי

"אישה בישראל תגיד יותר בקלות 'עברתי הטרדה מינית', מאשר 'עברתי הפלה', מציינת לובה פיין, מנהלת קבוצת "שיח פמיניסטי" בפייסבוק. "לדעתי העניין הגופני האינטימי שקשור למערכות הרביה של אישה, הוא שמונע מהנשים לספר".

"נשים נוטות לא לדבר על זה", מסכימה לוטן, שבסמוך לביצוע ההפלה העלתה לפייסבוק פוסט שדיבר בגילוי לב על ההחלטה להפסיק את ההיריון, ונהפך לוויראלי. "מאז שפרסמתי את הפוסט שלי לפני 8 שנים, פונות אלי הרבה נשים שאומרות תודה על כך שנתתי להן קול. נשים חונכו לא לדבר על ההחלטה הזו, ולדעתי יש חשיבות גדולה להציג את הבחירה הזו, ולתת לה לגיטימציה".

הנגשת אמצעי מניעה

לפי הנתונים, בשנים האחרונות חלה ירידה מינורית בהיקף הפניות של נשים לוועדות – 8.6 ל-1,000 נשים ב-2018, לעומת 8.8 ל-1,000 נשים ב-2017. ואולם אם בודקים מה קרה ב-30 השנה האחרונות מגלים שמדובר בירידה משמעותית במספר הפניות לוועדות: ב-1988 מספר הפניות עמד על 18.8 על כל 1,000 נשים.

לפי שרון ארשלימי, ניתן לייחס את הירידה להנגשת אמצעי המניעה בישראל וההיצע הרב יותר שיש כיום בשוק. "התקנים תוך רחמיים הורמונליים חדשים, שמיועדים גם לנשים שלא היו בהריון, הפכו להמלצה הראשונה של רופאי נשים כי הם יעילים יותר מגלולות", היא אומרת.

"אין לרופאים בארץ יכולת לייעץ בצורה יעילה בנושא תכנון משפחה, בגלל צפיפות התורים. איך אפשר לעשות התאמה יעילה של אמצעי מניעה לאישה כשיש 7-10 דקות לכל מטופלת? אלה לא זמנים לרפואה מותאמת אישית"

"אמצעים לשעת חירום (המכונים – גלולת היום שאחרי שבפועל יעילות למשך 72 שעות לאחר קיום יחסי המין) שניתנים ללא מרשם החל מ-2016, או דיאפרגמה חדשה שסוף-סוף הגיעה לארץ, מסייעים לנשים להימנע מהריונות לא רצויים.

"אבל כשמסתכלים על מערכת הבריאות בישראל, מבינים שאין לרופאי נשים ומשפחה את היכולת לייעץ בצורה יעילה בנושא תכנון משפחה, בגלל צפיפות התורים. איך אפשר לעשות התאמה יעילה של אמצעי מניעה לאישה כשיש 7-10 דקות לכל מטופלת? אלה לא זמנים לרפואה מותאמת אישית".

צילומי אולטראסאונד (צילום: iStock ,vadimguzhva)
צילומי אולטראסאונד (צילום: iStock ,vadimguzhva)

מדיניות מעודדת ילודה

לטענת המומחים, המצב בארץ לא מאוזן: התפיסה בארץ שמעודדת ילודה ומתנגדת להפלות זוכה לתמיכה מהמדיניות הממשלתית, לעומת התפיסה הנגדית שמעודדת את זכות הבחירה של נשים, שכלל אינה זוכה לייצוג.

"צריכים להסתכל על תחום ההפלות כחלק מתוך המדיניות הכוללת של הילודה בישראל", אומרת ד"ר ברוך. "אפשר לראות, למשל, שאמצעי המניעה הם מחוץ לסל הבריאות עבור רוב הנשים ברוב הגילאים, למעט מקרי חירום של נשים עד גיל 21, שעבורן אמצעי המניעה נמצאים בסל. במקביל, אפשר לראות שגם אחרי גיל 40 פלוס, נשים מקבלות מימון לטיפולי פוריות, אף שאז הטיפולים האלה פחות מומלצים מבחינת בריאות האישה. כך שכל המדיניות בישראל מעודדת ילודה".

אינדיקציה מסוימת לגבי היחס לבחירה חופשית של נשים, אפשר לקבל כשמסתכלים על היקפי התרומות הנמוכים שמגיעים לעמותות שמקדמות בחירה חופשית של נשים, לעומת עמותות שפועלות למניעת הפלות

אינדיקציה מסוימת לגבי היחס בחברה הישראלית לבחירה חופשית של נשים, אפשר לקבל כשמסתכלים על היקפי התרומות הנמוכים שמגיעים לעמותות שמקדמות בחירה חופשית של נשים, לעומת עמותות שפועלות למניעת הפלות.

התקציב של שתי העמותות המרכזיות שפועלות בארץ למניעת הפלות עומד על קרוב ל-18 מיליון שקל, ומקורו בתרומות מהארץ ומחו"ל: עמותת אפרת עם תקציב שנתי של 11.9 מיליון שקל; עמותת בעד חיים עם 4.9 מיליון שקל.

פרסום של עמותת אפרת
פרסום של עמותת אפרת

תקציבן של ארבעה העמותות שמעודדות בחירה חופשית של נשים במקרה של הריון לא רצוי, מסתכם בכ-6 מיליון שקל, בפחות משליש:

עמותת דלת פתוחה עם תקציב של 3.4 מיליון שקל; עמותת נשים לגופן עם 458 אלף שקל; עמותת לדעת – לבחור נכון עם תקציב שנתי של 655 אלף שקל; ואשה לאשה, המרכז הפמיניסטי חיפה, עם תקציב שנתי של 1.2 מיליון שקל.

"נשים זקוקות לגורם שיעזור להן לקבל החלטה מבלי שמופעל עליהן לחץ, וינגיש להן את כל הידע הנחוץ. כשהמצב בשטח לא מאוזן, הנשים לא זוכות לבחירה חופשית. התפקיד של העמותה שלנו הוא לעזור"

אמנם הכנסות העמותות, שרובן מתרומות, לא מעידות על מדיניות מכוונת למניעת הפלות, אבל הן נותנות אינדיקציה לגבי האקלים הישראלי.

"אישה שנכנסת להריון לא רצוי מוצאת את עצמה לא פעם במצב של בלבול וחוסר ידע", אומרת דנה וינברג, מנכ"לית העמותה נשים לגופן. "לא פעם נשים בהיריון לא רצוי זקוקות לגורם שיעזור להן לקבל החלטה מבלי שמופעל עליהן לחץ, וינגיש להן את כל הידע הנחוץ במצב הזה. כשהמצב בשטח לא מאוזן, הנשים לא זוכות לבחירה חופשית. התפקיד של העמותה שלנו הוא לעזור לנערה או לאישה שנכנסה להיריון לא רצוי, לקבל את ההחלטה הכי נכונה עבורה".

תרופות בבית המרקחת (צילום: MJ_Prototype iStock)
תרופות בבית המרקחת (צילום: MJ_Prototype iStock)

ארצות הברית, לא מה שחשבתם

חוק ההפלות הישראלי, שלא שונה ב-30 השנה האחרונות, מכניס את ישראל למיעוט המדינות המפותחות, שבהן ההפלות אינן חוקיות ואינן מתבצעות בצורה חופשית, לפי בקשתן של הנשים ההרות.

אמנם בארצות הברית מתנהל ויכוח ציבורי סוער על ההפלות, אבל כדאי לשים לב גם להבדל אחד מהותי בין המדיניות הנהוגה שם לזו הנהוגה בישראל: נשים בארה"ב יכולות לבצע הפלות בשני השלישים הראשונים של ההיריון (עד שבוע 24), ללא הגבלות או נימוקים, ומבלי שעליהן לקבל אישור מוועדה כלשהי לכך.

מדינות מסוימות בארה"ב קיצרו את משך הזמן המותר להפלה והגבילו את ההפלות גם בשליש השני של ההיריון.

חוגים דתיים (קתולים ואוונגליסטים) מתנגדים מאוד להפסקות היריון יזומות בארה"ב. הם מפעילים לחץ חברתי על נשים שבוחרות להפסיק את ההיריון ומנסים לחוקק חוקים שיאסרו זאת, בינתיים ללא הצלחה

חוגים דתיים (קתולים ואוונגליסטים) מתנגדים מאוד להפסקות היריון יזומות בארה"ב. כחלק מכך הם מפעילים לחץ חברתי על נשים שבוחרות להפסיק את ההיריון ומנסים לחוקק חוקים שיאסרו עליהן לעשות זאת, בינתיים ללא הצלחה.

אבל נראה כי המסרים האלה כן מחלחלים ומשפיעים על השיח. אחרי הכל, האקלים החברתי בארה"ב אינו מעודד הפסקות היריון, וזאת בלשון המעטה.

"אישה בארצות הברית לא תעיד על עצמה שהיא עברה הפלה. זה סוג של טאבו – נושא שלא מדברים עליו", אומרת פרופ' טליה מרון שץ, ראש המכון לחקר החלטות רפואיות, הקריה האקדמית אונו.

"בארץ זה הרבה פחות סטיגמתי ויותר מקובל חברתית. האופן שבו החברה והממסד ממסגרים את הליך ההפלה מאוד משפיע על קבלת ההחלטה.

"אם בעלי דעות משיחיות, למשל, מדברים עם אישה על הפסקת חיי תינוק, זה יישמע דבר נורא, שישפיע על ההחלטה של האישה ההרה. מצד שני אפשר לדבר על למנוע מתינוק להיוולד למציאות קשה ומורכבת"

"אם בעלי דעות משיחיות, למשל, מדברים עם אישה על הפסקת חיי תינוק, זה יישמע דבר נורא, שישפיע על ההחלטה של האישה ההרה. מצד שני אפשר לדבר על למנוע מתינוק להיוולד למציאות קשה ומורכבת. הוועדות בארץ הן דווקא תחנה שבה האישה יכולה לעצור ולהביא את כל השיקולים בחשבון".

הפגנת תמיכה בזכויות הפלה בארה
הפגנת תמיכה בזכויות הפלה בארה"ב. מאי 2019 (צילום: AP Photo/Rich Pedroncelli)

אישור מההורים באירופה

הפסקות ההיריון בארה"ב, כמו כל הפרוצדורות האחרות במערכת הבריאות האמריקאית, מתבצעות באופן פרטי, על חשבון האם או ההורים, או על חשבון הביטוח הרפואי שלהם. זו אחת המדינות היחידות בעולם שאינה מממנת הפסקות היריון, למרות שהיא מתירה אותן. במרבית העולם, הפסקת היריון שאושרה כחוק מתבצעת במימון ממשלתי.

במדינות אירופה ההפלות מתבצעות במימון ממשלתי במסגרת ביטוח הבריאות. קטינות מחויבות בחלק מהמדינות לדווח להוריהן על ההפלה, אבל ההורים אינם נדרשים לאשר אותה, לפחות לא בשליש הראשון של ההיריון.

היוצאות מהכלל באירופה הן בריטניה, פינלנד, פולין סלובקיה וכמה מדינות קטנות נוספות, שבהן נדרשת בקשה מיוחדת ואישור של ועדה גם בשליש הראשון של ההיריון. בבריטניה הוועדות מאשרות כמעט כל בקשה להפלה עד השבוע ה-24 במקרים של מצוקה כלכלית או נפשית, ובמקרים של סכנה בריאותית חמורה לאם או לעובר האישור ניתן גם מהשבוע ה-24. בפינלנד נדרש אישור ועדה לאורך כל ההיריון, אבל כמעט כל הבקשות מאושרות.

בפולין הקתולית הכללים קשוחים יותר – החוק אינו מאשר הפסקת היריון מסיבות סוציאליות, אלא מסיבות רפואיות ונפשיות או בשל אונס (כמו בישראל) וחלק ניכר מהבקשות לא מאושרות (שלא כמו בישראל).

ממשלת פולין רצתה להחמיר את החוקים עוד יותר ב-2016, אבל חזרה בה בשל מחאות והפגנות ענק. המדינה היחידה באירופה שבה אסור לבצע בה הפלה, למעט במקרה של סכנת חיים לאם, היא מלטה.

ממשלת פולין רצתה להחמיר את החוקים עוד יותר ב-2016, אבל חזרה בה בשל מחאות והפגנות ענק. המדינה היחידה באירופה שבה אסור לבצע בה הפלה, למעט במקרה של סכנת חיים לאם, היא מלטה

באירלנד (כולל צפון אירלנד הקתולית, ששייכת לבריטניה) ההפלות נאסרו עד 2018 ונשים נאלצו לנסוע לבריטניה כדי לבצע את ההפלה שם.

ב-2012 התפרסם המקרה של סביטה הלפנבר, שהמדינה לא אישרה לה לבצע הפלה למרות שהעובר שלה מת ברחם, וגרם לסערה ציבורית עולמית.

בעקבות מקרה זה גבר הלחץ לאשר הפלות בצפון אירלנד, עד שב-2018 הוחלט במשאל עם להתיר הפלות באופן גורף בשליש הראשון של ההיריון וכן בשליש השני, בכפוף לאישור ועדות להפסקת היריון.

השליש הראשון של ההיריון

המדינות היחידות בארגון OECD שבהן יש כיום הגבלות משמעותיות על הפלות בשליש הראשון של ההיריון הן פולין, סלובקיה, יפאן, דרום קוריאה, מקסיקו וכן ישראל. ביפן ההפלות בשליש הראשון והשני מותרות בשל מצב כלכלי ורפואי של האם או אונס, אבל לא בשל מצבו הרפואי של העובר או מצבה הנפשי של האם.

בקוריאה הדרומית ההפלות מותרות בשל מצבה הרפואי של האם ושל העובר, מצב נפשי של האם או אונס – אבל לא בשל מצב כלכלי וחברתי (כמו בישראל).

תוניס היא המדינה הערבית היחידה שבה מותר לבצע הפסקת היריון באופן כמעט בלתי מוגבל. בירדן ובלבנון מותר לבצע הפסקת היריון רק בשל מצבם הרפואי של האם והעובר, אך הפסקת היריון אסורה גם במקרה אונס

במקסיקו הקתולית המדיניות משתנה ממחוז למחוז ומתקופה לתקופה. בחלק מהמחוזות הפסקות ההיריון חוקיות לגמרי כמו בארה"ב, ובחלקן הן אסורות, למעט מקרים של סכנת חיים לאם.

תוניס היא המדינה הערבית היחידה שבה מותר לבצע הפסקת היריון באופן כמעט בלתי מוגבל, כמו באירופה. בירדן ובלבנון מותר לבצע הפסקת היריון רק בשל מצבם הרפואי של האם והעובר, אך הפסקת היריון אסורה גם במקרה שהאם נאנסה. בערב הסעודית הפלות מאושרות רק בשל מצבה הרפואי של האם, ואסורות גם כאשר לעובר יש פגמים רפואיים. ברשות הפלסטינית, מצרים, איראן ועיראק הפלות אסורות – ומותרות רק במצבים של סכנת חיים לאם.

כך יוצא שבמזרח התיכון רק בקפריסין וטורקיה הפסקות ההיריון חוקיות בשליש הראשון וללא הגבלה. בכל שאר המדינות, בישראל, כמו באיראן ובמדינות ערב, חלות הגבלות על רצונן של נשים להפסיק את ההיריון. ובכל זאת, ישראליות יכולות להתנחם בכך שההגבלות החלות עליהן קצת פחות חמורות.

השיקול הדמוגרפי

מעניין במיוחד הקשר בין מדיניות ההפלות של המדינות לבין מדיניות התכנון הדמוגרפי שלהן. כך, למשל, במזרח אירופה התירו בעבר המשטרים הקומוניסטיים לבצע הפסקות היריון. ואולם מאז שמשטרים אלה התפרקו, נקלעו לקשיים כלכלים וחוו האטה משמעותית בילודה ובקצב גידול האוכלוסייה נוצר לחץ ציבורי להגביל  ביצוע הפסקות היריון.

בברית המועצות, שהייתה המדינה הראשונה בעולם שהתירה לבצע הפלות כבר ב-1920, הפסקות ההיריון היו חוקיות לגמרי ואף "מומלצות" בידי המשטר. גם לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי, ההפלות היו חוקיות וללא הגבלה עד 2011.

בברית המועצות, שהייתה המדינה הראשונה שהתירה לבצע הפלות כבר ב-1920, הפסקות ההיריון היו חוקיות לגמרי ואף "מומלצות" בידי המשטר. גם לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי, ההפלות היו חוקיות וללא הגבלה עד 2011

ואולם ב-2011, אחרי כשני עשורים של גידול אוכלוסיה שלילי, שונה החוק ברוסיה, וכיום הוא מתיר את ההפלות עד השבוע ה-12 ומחייב אישור של ועדה שמאשרת לבצע אותן בשל מצב רפואי, נפשי או כלכלי מהשבוע ה-13 עד השבוע ה-22, ואוסר כמעט לגמרי על ביצוע הפלות מהשבוע ה-23.

באלבניה הקומוניסטית קצב גידול אוכלוסין היה איטי (1.67 לידות לכל אישה) והפלות נאסרו. עם זאת, האיסור הזה זה לא הוביל לגידול בקצב הילודה, אלא לשיעורי תמותה גבוהים של נשים כתוצאה מביצוע הפלות לא חוקיות (50% מהמיתות של נשים-אמהות באלבניה בשנות ה-80).

בשנת 1995 אישרה אלבניה ביצוע הפלות. קצב הגידול באוכלוסיה נותר שלילי ומספר הפסקות ההיריון גבוה מאוד – כ-199 הפלות על כל 1,000 נשים בשנה    (8.6 הפלות על כל 1,000 נשים בישראל).

בשנות ה-80 דנו גם בישראל על הפסקות היריון בהקשר לבעיה הדמוגרפית.  מסמך שערך ד"ר איתן פרנקו סבאטלו מטעם משרד הרווחה, בשנת 1989, דן בשאלה – האם ניתן להגדיל את קצב גידול האוכלוסין בישראל על ידי איסור הפלות. הנייר העריך כי בשנת 1987 מתוך כ-22,000 הפלות שבוצעו בישראל, כ-15,000 "ניתן היה למנוע".

"ההפלות הנמנעות היו נחשבות בחוגים מסוימים כהפלות מיותרות (למשל, הפלות שבוצעו מחמת גיל האישה או כתוצאה מיחסים אסורים)", נכתב במסמך. "במקרה כזה היו נוספים 15,000 ילדים לאוכלוסיה ושיעור הילודה בישראל היה עולה ל-26 לידות ל-1,000 תושבים, לעומת 22.7 לידות, כפי שהיה בפועל".

לבסוף מסכם ד"ר סבאטלו כי "מניעת הפלות 'מיותרות' לא הייתה משנה הרבה את רמת הילודה בישראל (15%), והבדלי הילודה בין הציבור היהודי לערבי בישראל היו נשארים כמעט ללא שינוי. עם זאת גם מניעה חלקית בלבד, מתוך 15,000 הפלות, ראויה לשמש מטרה למדיניות הדמוגרפית, כי יש בה כדי לשמור על רמת הפריון הנוכחית".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
הפלה היא תהליך שמתבצע בגופה של האישה ולכן הוא עניינה הפרטי נקודה. לכל מי שאומר שיש פה רצח ניתן את התרחיש הדמיוני הבא: אתה מחובר למכונה שבצידה השני מחובר אליה אדם נפלא זוכה פרס נובל שימ... המשך קריאה

הפלה היא תהליך שמתבצע בגופה של האישה ולכן הוא עניינה הפרטי נקודה.
לכל מי שאומר שיש פה רצח ניתן את התרחיש הדמיוני הבא: אתה מחובר למכונה שבצידה השני מחובר אליה אדם נפלא זוכה פרס נובל שימות אם תנתק את עצמך מהמכונה. איך הגעת למצב הזה ? לא משנה, אולי אפילו התחברת מרצונך. עכשיו צריך לשאול אם מותר לך לנתק את עצמך מהמכונה ולגזור מוות על האיש בצד השני כן או לא.
התשובה אגב היא שבכל החלטה שנוגעת לגוף שלך מותר לך לעשות מה שאתה רוצה

עוד 2,746 מילים ו-1 תגובות
סגירה