בימים שאחרי קבלת שופטי בית המשפט העליון את ערעורה של ח"כ היבא יזבק על פסילתה מהתמודדות לכנסת, סערו הרוחות בזירה הפוליטית. בימין ובמרכז מחו על פסק הדין, שניתן ברוב של חמישה מול ארבעה, בעוד בשמאל העמוק הובע חשש כי הצטרפות נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות לדעת המיעוט, מעידה על כניעה לקואליציית נתניהו.
המבחנים המשפטיים, כפי שפורסם בזמן ישראל, תומכים באישור התמודדות יזבק. הפוסטים הבעייתיים ביותר ששיתפה – אחד בזכות סמיר קונטאר, שאותו כינתה חיות בפסק הדין "ארכי טרוריסט", והשני בזכות דלאל מוגרבי, שהובילה את החוליה שביצעה את הפיגוע באוטובוס הדמים, בו נרצחו 35 ישראלים – שותפו מזמן, ויזבק הבהירה כי טעתה וכי אינה תומכת באלימות, כפי שנדרש ממי שמעוניין להתמודד.
המחלוקת בין השופטים עסקה בראיות. האם ארבע התבטאויות – שתיים מהן שהוזכרו כאן חמורות במיוחד – עונות לתנאי של "מאסה ראייתית קריטית" המאפשרת פסילה? שופטי הרוב סברו שלא, משום שהפסיקה בעבר התייחסה למאסה משמעותית ועדכנית יותר, המשקפת את עיקר פעילות המועמד או הרשימה. שופטי המיעוט חשבו שחומרת הדברים, יחד עם ראיות תומכות חמורות פחות, מייצרת את אותה מאסה קריטית.
"זה מחזה ומהלך מביש שכל פעם הנציגים הפוליטיים של האזרחים הערבים צריכים לתת הסברים, להיאבק על זכותם לייצג פוליטית ולהתנצל על התבטאויות שלהם. זה מביך, משפיל ולא הוגן"
המקרה של יזבק ייחודי משום שגם בשמאל יש תומכים רבים בפסילתה, כפי שביטאה עמדת מפלגת העבודה. תמיכתה המשתמעת של חברת הכנסת במי שרוצץ את גולגולתה של פעוטה בת ארבע בקת רובה, ובמי שפוצצה אוטובוס על נוסעיו, בהם 12 ילדים, מעוררת רגשות קשים מעבר לחומות ההשתייכות הפוליטית. לכן ציטט שופט הרוב מני מזוז את הנשיאה חיות, שכתבה בפסק הדין על רשימתה של לריסה טרימבובלר, כי "שאט נפש לחוד ועילת הפסילה מהתמודדות בבחירות לכנסת – לחוד".
מעטים מהיהודים בישראל משתכנעים מקור הרוח השיפוטי הזה, הנתפס כלא אנושי כמעט. מנגד, ישנם מי שבירכו על אישור ההתמודדות של יזבק לא בגלל נוקדנות משפטית, אלא משום שזהו הדבר הנכון פוליטית לתפיסתם. אחד מאלה הוא רון גרליץ, מנכ"ל מרכז אקורד באוניברסיטה העברית, שהיה עד לאחרונה ובמשך עשור מנכ"ל משותף בעמותת סיכוי, שבאמצעות שיתוף פעולה הדוק עם הממשלה רשמה הישגים רבים בקידום שוויון לאזרחים הערבים.
"הפסילה של בל"ד מנוגדת לו באופן מהותי, כי ייצוג פוליטי הוא גורם ממתן ביחסים בין רוב למיעוט. זה כל כך פשוט, שאני לא יודע איך לומר את זה"
בעקבות פסק הדין בעניין יזבק כתב גרליץ: "ניצלנו. באמת. מעולם לא היינו קרובים כל כך לפסילה ולפגיעה ממשית בייצוג הפוליטי של האזרחים הערבים. פסילה שהיא גם לא הוגנת כלפי זכותם של האזרחים הערבים לייצוג חופשי, וגם עם פוטנציאל עצום לפגוע ביכולת של יהודים וערבים לקיים כאן מערכת יחסים מתפקדת".
הטון הדרמטי, הנראה כמתעלם מחומרת האמירות של יזבק, ומכך שגם אם היתה נפסלת היה ממלא את מקומה מועמד אחר, עורר תהיות שאליהן הסכים גרליץ להתייחס בשיחה עם זמן ישראל. "אחרי הסתה מזעזעת של השנים האחרונות נגד הערבים, פגיעה בייצוג הפוליטי שלהם היא מהלך גם לא מוסרי וגם מסוכן", אמר.
"את המובן מאליו, אם צריך, אפשר להגיד גם 50 אלף פעם: הפוסטים שיזבק שיתפה, של מוגרבי וקונטאר, היו פוסטים איומים. היא עשתה טעות ששיתפה אותם, זה מעשה לא ראוי למי שרוצה להיות נבחר ציבור. לשתף פוסט שרומז משהו חיובי על אנשים שעשו את המעשים של קונטאר ודלאל מוגרבי, זה מעשה אזרחי לא ראוי במדינה שבה חיים ערבים ויהודים".
עם זאת, מזכיר גרליץ, "אנחנו חיים במציאות שבה זה בסדר שאנשים בצד הימני של המפה הפוליטית מציעים למחוק את כל עזה. זה בקטנה. פוליטיקאים יהודים יכולים להגיד, כשיורים טילים מעזה, בואו נמחק שליש מעזה, וזה בסדר.
"צריך לזכור שיש כאן נסיבות מיוחדות. מדינתה של יזבק ובני עמה נמצאים בסכסוך אלים, ובמסגרת המאבק הלאומי היא אכן שיתפה לפני כמה שנים פוסטים רעים במיוחד. היא אמרה פעם אחר פעם בשבועות האחרונים שהיא מתנגדת לאלימות, באופן שלא משתמע לשני פנים. היא הצטערה על מה שהיא כתבה.
"אם דורשים שהיא תגיד 'אני מתנצלת בפני הישות הציונית' – היא בחיים לא תגיד את זה. אבל היא אמרה 'היום הייתי מתנסחת אחרת'. היא בעצם אמרה בצורה הכי ברורה שהיא יכלה שהיא מצטערת".
ניצלנו. באמת. מעולם לא היינו קרובים כל כך לפסילה ולפגיעה ממשית בייצוג הפוליטי של האזרחים הערבים. פסילה שהיא גם לא הוגנת…
פורסם על ידי Ron Gerlitz ב- יום ראשון, 9 בפברואר 2020
ואתה מאמין לה?
גרליץ מהרהר כמה רגעים ומשיב: "אני נוטה להאמין לה, אבל זה לא משנה. בהקשר הזה מה שחשוב זה מה שהיא עושה ומה שהיא אומרת, והדברים שלה ברורים ועקביים בהתנגדות לאלימות. אין שום מעשה שלה שמעודד אלימות".
גרליץ אינו תומך בשלילת בל"ד את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. "אני חושב שהקו הפוליטי של בל"ד הוא קו לא נכון למי שרוצה לבנות פה שוויון ושותפות בין יהודים לערבים. אבל הקו שלהם לגיטימי. כמו בציבור היהודי, גם בציבור הערבי יש קשת רחבה, ובל"ד היא מפלגה שגם בקול הציבורי וגם במעשים שלה מאחורי הקלעים לא קוראת לאלימות נגד הציבור היהודי. חשוב להבין את זה.
"לפגוע בזכויות הפוליטיות של המיעוט זה דבר מסוכן, ולפסול רק חברת כנסת אחת זה מהלך שיכול להידרדר. בפעם הבאה יפסלו שלושה, ואז הם בכלל לא ירוצו לכנסת. להשאיר מיעוט בלי ייצוג פוליטי זה דבר שיכול להיגמר רע"
"אם מדברים על האינטרס של הציבור היהודי, הפסילה של בל"ד מנוגדת לו באופן מהותי, כי ייצוג פוליטי הוא גורם ממתן ביחסים בין רוב למיעוט. זה כל כך פשוט, שאני לא יודע איך לומר את זה. בכל העולם יודעים שבסכסוך לאומי ייצוג פוליטי הוא גורם ממתן, והסכסוך הלאומי היהודי-ערבי בתוך ישראל הוא סכסוך שרובו לא אלים, אבל הוא חלק מסכסוך לאומי אלים בין אותן קבוצות.
"בתוך המצב הזה, לפגוע בזכויות הפוליטיות של המיעוט זה דבר מסוכן, ולפסול רק חברת כנסת אחת זה מהלך שיכול להידרדר. בפעם הבאה יפסלו שלושה, ואז הם בכלל לא ירוצו לכנסת. להשאיר מיעוט בלי ייצוג פוליטי זה דבר שיכול להיגמר רע מאוד".
אולי האפקט יהיה הפוך? כפי שעורך דין איתמר בן גביר יודע בשונה מחבריו איך לא להיפסל, כך גם בבל"ד תהיה התמתנות, לפחות בהתבטאויות.
"לפגוע בייצוג פוליטי זה לשחק באש ואני חושב שלא צריך לשחק באש. אני חושש מזה מאוד מאוד. ואולי אם היו פוסלים את יזבק, בל"ד היתה מקבלת החלטה במוסדות שלה שהיא לא רצה לכנסת? זה גם יכול לקרות, ואז הקבוצה שיש לה את העמדות הכי רדיקליות כלפי המדינה בציבור הערבי נשארת בלי ייצוג. זה לשחק באש. זה גם נגד הערבים וגם נגד היהודים".
ניסיונות הפסילה הרצופים של הערבים מקוממים את גרליץ גם מעבר לאינטרס הקר. "זה מחזה ומהלך מביש שכל פעם הנציגים הפוליטיים של האזרחים הערבים צריכים לתת הסברים, להיאבק על זכותם לייצג פוליטית ולהתנצל על התבטאויות שלהם. זה מביך, משפיל ולא הוגן. אחרי שהממשלה הזו מסיתה נגד האזרחים הערבים בעוצמה כבר שנים, הם צריכים כמעט להתחנן כדי שיהיה להם ייצוג פוליטי חופשי. זו חרפה".
שלב היסטורי רגיש
אמיר פאח'ורי, עמית מחקר ב"פורום לחשיבה אזורית" ודוקטורנט באוניברסיטת חיפה, החוקר את הפוליטיקה הערבית בישראל, מציין שאינו יכול לספק הסבר פסיכולוגי לתכנים ששיתפה ח"כ יזבק, אך יש לו פרשנות סוציו-פוליטית. "כמישהו שעוקב מאוד מקרוב אחרי הפוליטיקה הפלסטינית כאן, לא היבא ולא אף אחד אחר תומך באלימות נגד אזרחים, כי הם הצד שסובל מאלימות כזאת. היבא אמרה בצורה מאוד ברורה שהיא לא תומכת במעשים של קונטאר ומוגרבי.
"צריך להבין שבבל"ד תופסים את ישראל כביריון חסר גבולות וחסר עכבות שיכול לעשות הכל, והתפיסה הזאת מביאה אותם לפעמים לא לדייק, בלשון המעטה, באמירות שלהם. אתה צריך להבין שישראל שלהם היא לא ישראל שלך. היא נתפסת כישות כוחנית, אגרסיבית, שאין לה עכבות מוסריות או פוליטיות, שמפעילה טרור על כל האזור הזה. וכשאתה חושב שהצד השני הוא כל כך שלילי ולא מוסרי, זה פוטר אותך באופן לא מודע מלדייק בפרטים ובניסוחים. ככה אני מבין מההסברים שלה, ואנחנו צריכים להיות הגונים ולומר שזה קיים בשני הצדדים".
לדברי פאח'ורי, החלטה של בית המשפט העליון לאשר את פסילת יזבק, היתה עלולה לחולל "רעידת אדמה" פוליטית. "אף אחד בקבוצה הערבית פלסטינית בישראל לא היה עובר על זה לסדר היום. היא זכתה לתמיכה של כל הרשימה המשותפת, כולל איימן עודה, אפילו שיש מחלוקות לא קטנות בין שלושת המרכיבים במשותפת לבין בל"ד, ובעיקר בין חד"ש לבל"ד. אין ספק שפסילה יכלה להיות אירוע שלילי חסר תקדים ליחסים בין הרוב למיעוט ובין הממסד לאוכלוסיה הערבית הפלסטינית בישראל.
"האם זה היה מוביל ליציאת הרשימה המשותפת מהפוליטיקה? אני לא חושב, אבל אנחנו נמצאים בשלב היסטורי כל כך רגיש, שבו מעצמת-על מציעה בהינף קולמוס לסלק חלק מאיתנו מהאזרחות הישראלית ומישראל הרשמית (בתוכנית טראמפ, נ"י), למדינה הפלסטינית המיועדת השכנה. אני לא זוכר תקופה כל כך רגישה, כי עם כל מה שהיה מאז 67', הפוליטיקה הפלסטינית ישראלית הבינה שהאזרחות שלה אינה מוטלת בספק. כשאתה מערער את זה, אתה מערער את כל עולמם".
"ראה את האירוניה. אתה מתאר את בל"ד כרדיקלים, אבל אני מכיר אותם בתור הראשונים שבתוך המצע ביקשו לכונן אומה ישראלית. הבעיה של בל"ד היא לא בחזון, היא בידיים. אין להם תיאוריה של שינוי"
במאמר שכתב לאחרונה טען פאח'ורי כי בל"ד נמצאת כבר כמה שנים בהיחלשות ואף שקיעה. את הסיבה לכך הוא מצא במה שהוא מתאר כשני "כישלונות חרוצים" של המפלגה, האחד אידיאולוגי-לוגי והשני פוליטי-פרקטי.
בצד האידיאולוגי כיוון פאח'ורי, כמו אחרים לפניו, לחלקיות החזון שהתווה מייסד בל"ד עזמי בשארה. הוא הציע אמנם מדינת כל אזרחיה, אך התעלם כמעט לחלוטין מהשאלה מה ירכיב את הזהות הישראלית שתחבר בין היהודים והפלסטינים בישראל. בשארה, כתב פאח'ורי, "משול למי שבנה גורד שחקים, אך לא התקין בו מעלית, ואף לא מדרגות".
"ראה את האירוניה. אתה מתאר את בל"ד כרדיקלים, אבל אני מכיר אותם בתור הראשונים שבתוך מצע פוליטי ביקשו לכונן אומה ישראלית. הבעיה של בל"ד היא לא בחזון, היא בידיים. אין להם תיאוריה של שינוי. אתם אלה שמבקשים לחולל אומה ישראלית – ולא ניכנס עכשיו לשאלה איך – אז אתם אלה שצריכים להיות הכי בעד להושיט יד לצד השני שאתם מבקשים לכונן איתו קורת גג משותפת".
ההסתגרות של בל"ד מול החברה היהודית והסירוב להכיר בכל סממן שלטוני יהודי-לאומי, אומר פאח'ורי, הם חלק מהביטויים לכישלונה הפוליטי-פרקטי, בשונה משותפותיה לרשימה המשותפת, שכולן מוכנות בתנאים מסוימים לשתף פעולה עם מפלגות ציוניות כדי להביא הישגים לבוחריהן.
"אני חושב שהשוני העיקרי היום בין בל"ד לחד"ש הוא בתיאוריית השינוי, בתשובות לשאלות מי הם בעלי הברית ועם מי אני יכול לשחק בזירה הפוליטית. איימן כתב ב-2017, בתיזה שלו על 'המחנה הדמוקרטי', שהוא יכול לקבל שותפות עם מישהו שמכנה את עצמו ציוני, אם הוא מקבל תנאים ועמדות מסוימות. זאת תיאוריית השינוי של חד"ש, תע"ל ורע"ם, שמאפשרת הכלה של המורכבויות ומגדילה את מרחב התמרון הפוליטי. אבל בל"ד יצאה חוצץ נגד התיזה הזאת".
"בימים האלה החד"שניקים הם רוב מוחץ. האיימניזם הוא המיינסטרים. אני חושב שהם עוברים את קו ה-80% בקלות. איימן כתופעה לא היה יכול לעלות אם לא היה האביב הערבי, זה הגיים צ'יינג'ר הכי גדול מאז 1967"
השוני בין מצביעי בל"ד למצביעי שאר המפלגות הערביות, מוסיף פאח'ורי, מתבטא במרחק מהחברה היהודית ישראלית, גם אם מדובר במרחק רגשי ולא פיזי. המצביע הטיפוסי של בל"ד, הוא אומר, "אינו פתוח לחוויה הישראלית, משום שהוא רואה בה בהכרח ישראליזציה – אם לחזור לתיזה של בשארה משנות התשעים המוקדמות – שמשמעותה מחיקתו וביטולו הוא עצמו. בהחלט תמצא שהחד"שניקים יותר קרובים לחוויה הישראלית בכלכלה, בחברה ובמרחב, גם אם לא ללאומיות הישראלית".
"אגב, בימים האלה החד"שניקים הם רוב מוחץ. האיימניזם הוא המיינסטרים. אני חושב שהם עוברים את קו ה-80% בקלות. איימן כתופעה לא היה יכול לעלות אם לא היה האביב הערבי, זה הגיים צ'יינג'ר הכי גדול מאז 1967. כשאנשים הסתכלו סביב וראו את הפריכות של האומה הערבית – הפריכות החברתית, המוסדית והפוליטית – הם הבינו שעדיף להם לפעול כתנועה רפורמית בישראל ולא כתנועה רדיקלית. לתקן את הקיים בתוך המגבלות ולא לשאוף או לחכות למהפכה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם