שימו לב לפסקה השלישית בפוסט שפרסם אביגדור ליברמן בפייסבוק בשבת אחרי הצהריים:

"אנחנו לא מנהלים משא ומתן עם החרדים. אנחנו מנהלים משא ומתן עם הליכוד. הדרישה שלנו היא שבהסכם בינינו יופיע סעיף שחוק הגיוס בנוסח המקורי יעבור בקריאה שנייה ושלישית. מצידנו חברי הכנסת החרדים יכולים לצאת מן האולם בזמן ההצבעה בדיוק כפי שעשו בהצבעה בקריאה הראשונה, אבל כל שאר מרכיבי הקואליציה יתחייבו לתמוך בנוסח המקורי".

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אוקיי. ליברמן אומר לראש הממשלה בנימין נתניהו: בוא נחתום על הסכם בינינו לפיו אתה תומך בחוק הגיוס המקורי, בלי תיקונים, כפי שעבר בקריאה הראשונה. חתמנו? עכשיו לך תצרף להסכם את ראשי מפלגות הקואליציה האחרים: הרב רפי פרץ ומשה כחלון. החרדים לא רוצים ולא יחתמו? אין מבחינתי בעיה. מצדי, הם גם יכולים להימנע או לצאת מהאולם בקריאה השנייה והשלישית כפי שעשו בפעם הקודמת. יש לנו 49 חברי קואליציה בעד החוק. אולי נגייס עוד קולות תומכים באופוזיציה ונעביר את החוק. הרי יש עתיד תמכה בחוק בקריאה הראשונה.

זה המסר של יו"ר ישראל ביתנו. לראש הממשלה אין שום בעיה למלא את התנאים שתובע ליברמן. הוא תומך בחוק, המפלגות האחרות תומכות בחוק המקורי.

האם החרדים יכעסו על נתניהו אם יחתום ויחתים את חבריו האחרים על נוסח החוק המקורי, בלי שינויים? לדעתי לא. למרות קולות המחאה שהם משמיעים בפומבי, החרדים תומכים בחוק הגיוס הזה. הם יודעים שזה לא חוק גיוס אלא חוק אנטי גיוס. הם מייחלים לרגע שהחוק הזה יעבור ואז גם יוסר אתוס הגיוס שרובץ על גבם מאז קום המדינה. הם לא יצטרכו להסביר יותר למה הם לא משרתים, כי הרי יש במדינת ישראל חוק שמחייב מכסות גיוס מסוימות, שלא לומר מגוחכות.

במלים אחרות: ליברמן מציע פשרה. הוא דורש שהחוק יעבור, אבל מבין שהחרדים לא יתמכו בו. העיקר שנתניהו והשותפים האחרים ימלאו את חלקם ויצביעו בעד.

אם כל הצדדים יסכימו להצעה ונתניהו יודיע ביום רביעי לנשיא כי "עלה בידי להקים ממשלה", נוכל לשאול מדוע טיפס ליברמן על חוק הגיוס. החוק עבר בקריאה הראשונה בתחילת יולי 2018. ליברמן התפטר מהממשלה בנובמבר 2018. הוא לא התפטר בגלל שחוק הגיוס לא מתקדם לקריאה שנייה ושלישית. הוא התפטר בגלל המדיניות מול עזה.

ליברמן, מסתבר, רוצה לסחוט את כוחותיו של נתניהו עד הרגע האחרון. להתעלל בו. להוציא אותו מהכלים. פנקס החשבונות בין השניים האלה לא ייסגר לעולם. אחרי בחירות 2015, ליברמן משך את נתניהו במשך 39 יום, ובסוף לא הצטרף לממשלה. הפעם הוא הולך על אותו מהלך ממש, ובינתיים מושך תשומת לב לאומית מרבית, כפי שהוא אוהב עד הרגע האחרון ממש.

ליברמן, מסתבר, רוצה לסחוט את כוחותיו של נתניהו עד הרגע האחרון. להתעלל בו. להוציא אותו מהכלים. פנקס החשבונות בין השניים האלה לא ייסגר לעולם

אבל ליברמן לא צפוי, ולכן צריך להציג כאן גם את האופציה שהוא יישאר מחוץ לממשלה ונתניהו ייאלץ להודיע לנשיא ראובן ריבלין כי נכשל בהרכבת הממשלה. במקרה כזה, הנשיא צריך לקיים התייעצויות עם ראשי סיעות במשך שלושה ימים ולפנות לחבר כנסת אחר.

בליכוד אין חבר כנסת מוסכם על כולם, חוץ מנתניהו. אין גם חבר כנסת באופוזיציה שיכול להקים ממשלה. מה שנשאר, אם כך, זה או ממשלה עם ליברמן, החרדים ובראשות נתניהו – או בחירות בספטמבר הקרוב. והסבירות ששוב נלך לבחירות היא הרבה יותר נמוכה.