הפגישה הראשונה בין אליאב לילטי לברק כהן ויגאל רמב"ם היתה לפני כמעט חמש שנים. לילטי, היה אז במאי עם קילומטראז' עשיר בתעשייה, לאחר שהיה שותף בקמפיין הבחירות של ברק ב-99', ניהל קריאייטיב בקשת, ועמד מאחורי כמה סרטים דוקומנטריים ופיצ'רים. כהן ורמב"ם היו אז בשיאו של המאבק שנודע בשם "באים לבנקאים".

הפגישה בין הבמאי ל"באים לבנקאים" נערכה חצי שנה אחרי שהם הגיעו לאזור מגוריה של רקפת רוסק עמינח ולבית הספר של בתה ברמת השרון, ופיזרו שם כרוזים שנשאו כיתובים כמו "ד' לא אשמה שאמא פושעת". הדרישה שלהם היתה הפסקת הליכי הוצאה לפועל של הבנקים נגד ילדיהם ומקורביהם של חייבים.

כמו רבים, גם אליאב ראה את הסרטונים של חבורת "הבאים לבנקאים" ברשת ונדלק. הוא רצה לעשות עליהם סרט ולהתחיל לתעד את אינספור הפעילויות שיזמו והרעידו את המערכת הבנקאית והמגזר הבורגני בכלל.

לפעילות של החבורה ברשת היו אוהדים, והיו כאלה שפחות. אך ברור היה שיש פה משהו אחר, שעד אז לא נראה כמותו מעולם בהיסטוריה של המאבקים החברתיים בישראל.

"הם חשבו שאולי אני איזה סוכן שב"כ" מספר לילטי. "אז כבר עקבו אחרי ברק והוא כבר עלה על זה. הוא קיבל כל מני הצעות שניסו להפיל אותו בפח, כולל בחורות פיתוי. כל הדברים האלה התגלו אחר כך בבית המשפט, והסתבר שבנק לאומי הפעיל אחריו מעקב.

"קבענו לפלאפל ארבע טעמים באבן גבירול. באותה פגישה ברק רצה שיגאל יפגוש אותי כדי שיחד הם יוכלו לתהות על קנקני. התחלנו לאכול ופתאום חולדאי עבר לידינו. ישר הם שלפו את הטלפון, הלכו אחרי ראש העיר והתחילו לרדת עליו".

"בשלב ראשוני אין סיכוי לקבל את הכסף מקרנות או גופי שידור, כי הם יחששו. לכן קודם כל צריך לגייס כסף מהקהל הרחב כדי שהסרט יצא לדרך"

זו היתה מנת הפתיחה. מיד אחרי זה לילטי הצטרף אליהם והתחיל לתעד את הפעילויות שלהם. התיעוד הראשון היה עם מנכ"לית דיסקונט לשעבר, לילך אשר-טופילסקי, לאחר מכן בבית של שרי אריסון, ובהמשך הוא תיעד גם את הפגישות האישיות עם מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק-עמינח, ציון קינן ועם מי לא.

מרבית סעיפי האישום בוטלו

פרשת באים לבנקאים הסתיימה בנובמבר האחרון כשבית המשפט גזר קנס כספי קטן ומאסר על תנאי לכהן, רמב"ם, אילה מרשק ומשה מנקין, לצד צו הרחקה לחצי שנה מרוסק-עמינח, שכבר פרשה מתפקידה.

גזר הדין ניתן בעקבות הסדר טיעון, שבו הואשמה הקבוצה בפגיעה בפרטיות של מנכ"לית לאומי לשעבר, והביא למחיקת מרבית הסעיפים מכתב האישום המנופח שאליו כיוונה הפרקליטות בהתחלה.

מובן מאליו שלילטי הזדהה עם המאבק של החבורה, שכללה גם את אילן פלד וערן ורד, ועכשיו הוא מגייס כסף בהדסטארט לסרט שנקרא "משפט הבנקאים",  ונותר לו שבוע להגיע ליעד הכספי שהציב. "הסרט משפט הבנקאים קורה ויקרה בכל מקרה. הרכבת יצאה מהתחנה", הוא אומר.

הסיבה שבגללה פנה קודם למימון המונים נובעת, לדבריו, "מההבנה שבשלב ראשוני אין סיכוי לקבל את הכסף מקרנות או גופי שידור, כי הם יחששו. לכן קודם כל צריך לגייס כסף מהקהל הרחב כדי שהסרט יצא לדרך. אני מקוה מאוד, ולא פוסל את האפשרות של הקרנות, אבל זה יקרה, כנראה, בשלב מאוחר יותר".

מבחינתו, זה לא עוד סרט דוקו. "זה לא רק תיעוד של מאבק אלא גם תיעוד של ניסיון ההשתקה. הניצחון הכי גדול של ניסיון השתקה הוא בדיוק התיעוד שלו". ואכן, המצלמה והתיעוד שיחקו כאן תפקיד מההתחלה, ועזרו גם לכהן ורמב"ם להשתכנע שכדאי להם לצרף את האיש עם המצלמה כתעודת ביטוח.

במקרה, גם הראיון עם לילטי מתקיים באזור בן-גוריון דיזנגוף בתל אביב, שם נמצא חדר העריכה שלו, ושם גם נמצאת מסעדת ג'וצה, שלידה כהן פגש לפני שלוש שנים את מירי רגב, בעלה ובתה, והטיח בה טענות קשות.

כהן צילם את עצמו תוך כדי, וזה בעצם מה שהגן עליו מפני האשמות קשות יותר מסתם "העלבת עובד ציבור".

וזה בעצם הייחוד של מחאת ה"באים לבנקאים" בכלל: סימון האדם שעומד מאחורי העוולה המוסדית, הגעה אליו ותביעה ישירה ממנו לשאת באחריות אישית.

בוטה, ישיר ולא מנומס

לילטי, במקור מבאר שבע וכיום מתגורר ביפו, פלוס שלושה ילדים, השלים לאחרונה סרט על מאיר אריאל, ולפני כן סרט על קישון, וסדרה דוקומנטרית בשם "כך ראינו", שכללה סרטי 8 מילימטר נדירים מהמאה שעברה. הדבר הבא שלו הוא סדרה על הגשש. כל הפרויקטים האלה יכולים לדבר למגוון של קהלים, לא משנה אם אתה רואה חשבון מהוד השרון שמצביע כחול-לבן או אמן ואאוטסיידר שחותר נגד הממסד.

"באים לבנקאים" דומה לפרוייקטים האלה מבחינת ההיקף העצום של החומרים שצריך להפוך לסיפור, אבל שונה מאוד בהיותו שנוי במחלוקת, כאמור.

לילטי מבין את אי הנוחות שעוררה המחאה הזו. "הבוטות והישירות זה חלק מהעניין. ב-2012 עשיתי פיצ'ר בשם 'מעשייה אורבנית' שגם בו הכל בוטה, ישיר, ולא מנומס או הולך סחור-סחור, וגם הוא עסק באחריות אישית. התחברתי לברק בגלל שהוא הלך על העניין הזה – האם אנשים נותנים דין וחשבון למעשים שלהם".

המצלמה שמרה על הבאים מההתחלה, וכך גם זו של לילטי. הסרט יהיה באורך של 90 דקות, עם כמות אדירה של חומרי ארכיון, תחקיר, פרוטוקלים של בתי משפט, חקירות משטרה, וכמובן ליווי משפטי.

מפגש בחניון בית המשפט

הפרקליטות החליטה להגיש את כתב אישום נגד ה"באים" בסוף 2016, אחרי אירוע בחניון בית המשפט בת"א, שבו פעילי המחאה חסמו רכב שבו נסעה רוסק-עמינח.

ממשפט נגד פעילי באים לבנקאים זה הפך למשפט הבנקאים, וזה שם הסרט. הבנקאים עומדים למשפט, מבחינתי. עצם ההגעה של רוסק-עמינח לבית המשפט היא הנצחון כי המחאה רצתה להגיע למקבלי ההחלטות

כך התחיל המשפט שהסרט מתמקד בו, ושאחד השיאים שלו הוא ההגעה של רוסק-עמינח לתת עדות של 3 ימים בבית המשפט. אלא שהסרט לא מכוון לפולחן אישיות של חבורת ה"באים לבנקאים" הכריזמטית, ההיפך.

"יכולתי לעשות סרט דיוקן של מישהו וזה לא העניין, אלא להביא מודל של מאבק" אומר לילטי. "אבל ממשפט נגד פעילי באים לבנקאים זה הפך למשפט הבנקאים, וזה שם הסרט. הבנקאים עומדים למשפט, מבחינתי.

"עצם ההגעה של רקפת לבית המשפט היא הנצחון, כי המחאה רצתה להגיע למקבלי ההחלטות וכל העניין הוא אישי בהיבט הציבורי. היא נתנה החלטה שצריך להעמיק את הגבייה, לשלוח מעקלים לבתים גם לצדדים שלישיים. זה מישהו מסוים שנתן את ההחלטה ולא הבניין של בנק לאומי.

"אם לתת דוגמא מהמשטרה, זה לא שהיא מושחתת, אלא שיש שוטרים מסוימים מושחתים, וכך גם במערכת המשפט. זה לא בניינים, זה לא מערכות ולא גופים, אלא אנשים".

והמשפט אכן אילץ את מנכ"לית הבנק לענות על שאלות, שלא היתה מוכנה לדבר עליהן באף מקום אחר, בהקשר לפעילות של הבנק בכלל.

"בבית המשפט היו שאלות שרוסק עמינח היתה חייבת לענות להן. ושם נחשפו דברים מטורפים על הסדר הטיעון של הבנק בארה"ב, וקנס של שני מיליארד שקל ששולם בעקבותיו"

הסרט יכלול שיחזור של הפרוטוקולים חסרי התקדים שהתנהלו שם, בהקשר של זכויות אדם, חופש המחאה, וכמובן הפעילות של הבנקים, לא רק האיפה ואיפה של הליכי הגבייה מול חייבים מהשורה לעומת הטייקונים, אלא גם הפרשה המביכה של לאומי בארה"ב, שם שילם הבנק קנס של מיליארדים על סיוע ללקוחות להעלים מס.

"בוועדת האשראי לטייקונים של איתן כבל רוסק-עמינח טענה שלא תוכל לדבר על כלום בגלל חיסיון לקוחות. בבית המשפט היו שאלות שהיא היתה חייבת לענות להן. ושם נחשפו דברים מטורפים על הסדר הטיעון של הבנק בארה"ב, וקנס של שני מיליארד שקל ששולם בעקבותיו. חקר אותה שם עו"ד אסף דרעי שאמר לה שההתנהגות של הבנק בארה"ב היא של ארגון פשע".

הבנקאים סירבו לשתף פעולה

מובן מאליו שהבמאי נוקט עמדה ברורה בסרט לצד אחד, ואומר שיותר מדי קולנוענים ועיתונאים מפחדים לנקוט עמדה. אך ממילא הבנקאים עצמם סירבו לשתף איתו פעולה, וניסו להשתיק אותו. "כולל זה שאם אני מצלם בחניון בית המשפט את רוסק-עמינח אני מקבל צו הרחקה, למרות שאני במאי",  אומר לילטי. "רק אחרי התערבות של איגוד הבמאים צו ההרחקה הזה בוטל".

"לעבריינות של הבנקים, כמו בפרשה של לאומי ארה"ב, קוראים צווארון לבן, אבל האלימות שהם מפעילים כלפי חייבים גדולה מכל אלימות שכל פעיל חברתי אי פעם נקט"

הדיונים של משפט הבנקאים היו טעונים, ובחלקם היתה אווירה מלחיצה, כמו למשל הדיונים שבהם העיד החוקר הפרטי ששכר הבנק, טיראן פרטוק, והביא איתו חבורה גדולה של "חברים", כמשקל נגד לאוהדים של באים לבנקאים. האווירה הרעילה בדיונים שיקפה גם את הדיון עצמו, על המחאה ופעילות הבנקים כאחד.

"לעבריינות של הבנקים, כמו בפרשה של לאומי ארה"ב, קוראים צווארון לבן, אבל האלימות שהבנקים מפעילים כלפי חייבים גדולה מכל אלימות שכל פעיל חברתי אי פעם נקט, והייתי במספיק סיטואציות שבהן גם אלימות פיזית של נציגי הבנקים הופעלה, למשל מצד שומרי הראש של רקפת.

"האלימות הכלכלית שלהם היא קשה מאין כמוה. בנק הוא ארגון עסקי שיש לו בעלי מניות. הם צריכים להראות שורת רווח וזה בסדר, אבל זה צריך להיעשות באמצעים חוקיים ואנושיים. במשפט יש הוכחות, שחור על גבי לבן, על שיטת העיקולים, העלמות המס בארה"ב, ועל כל הדיון סביב השאלה למי נותנים אשראי ולמי לא, למי מוחקים חובות ולמי לא".

ברק לא המציא את המודל

באים לבנקאים היא כאמור אירוע תקדימי בתולדות המחאה החברתית, זה ברור. אלא שגלי ההדף שלה ממשיכים לטלטל את הדיון הציבורי: מהמחאה הזו נבטה ההשראה ל"מחאת החטייארים" שהגיעו לשכונה של מנדלבליט בפתח תקוה, והובילה בסופו של דבר לשלושה כתבי אישום נגד ראש הממשלה.

"כל פרשת אפי נוה התחילה במשפט הבנקאים, אז גם אני גיליתי אותו לראשונה, כשהוא פעל במסגרת הלשכה להשעות את הרישיון של ברק כהן. זה היה חלק מהלחץ הכלכלי עליו: נפגע לך בפרנסה, נשתיק אותך"

גם המחאה נגד הריגתו של סלמון טקה, שלאחרונה הביאה לכתב אישום נגד השוטר שירה והרג אותו, שאבה השראה מאותו מקום, וכמובן, כל הגילויים המסעירים סביב אפי נוה, החשוד בפרשה של שוחד מיני במינוי שופטים, ככל הנראה לא היו באים לעולם בלי המעורבות של לשכת עורכי הדין בניסיון להצר את צעדיו של עורך דין ברק כהן.

"אביחי מנדלבליט זה הבנאדם, לא מערכת האכיפה ולא כל מני בניינים בירושלים. גם במחאת סלמון טקה, אחרי שהפסיקו ההפגנות ההמוניות ברחובות, הם הלכו לבית של ראשת מח"ש וממלא מקום המפכ"ל ודרשו מהם לטפל בזה כמו שצריך.

"ברק לא המציא את המודל, אבל הוא עשה אותו בצורה אפקטיבית. הסרט ישקף מודל של מאבק אפקטיבי שמצליח ועושה שינוי.

"כל פרשת אפי נוה התחילה במשפט הבנקאים, אז גם אני גיליתי אותו לראשונה, כשהוא פעל במסגרת הלשכה להשעות הרישיון של ברק. זה היה חלק מהלחץ הכלכלי עליו: נפגע לך בפרנסה, נשתיק אותך. בדיוק כמו שאני קיבלתי צו הרחקה מרקפת, כדי לפגוע בפרנסה ובעבודה שלי על ידי זה שמנסים להשתיק אותי".

כהן כמובן לא נשאר חייב אז, ופירסם סרטון שמראה את אפי נוה חונה בחניית נכה, והעלה טענות על מנגנון הבוררויות בלשכה. בהמשך הגיעו גם פרסומים רבים של המקום הכי בגיהנום. כך התגלגל כדור השלג, ועוד לא נאמרה המילה האחרונה.

אבל מעבר לכל אלה, ולבטח לא פחות חשוב, באים לבנקאים הביאו גם את המפקחת על הבנקים היוצאת, חדוה בר, לנסח כללים חדשים לגבי הליך גביית חובות מלקוחות קטנים. פתאום בנק ישראל דורש מהבנקים לנקוט "הוגנות ושקיפות" בעת גביית חובות, הגברת המאמץ לאתר בעיות בזמן ולהגיע לפשרה לפני נקיטת הליכים משפטיים, וכן הטיל הגבלות על ריבית הפיגורים.

אפשר לבוא בטענות לברק כהן ואנשי "באים לבנקאים" מפה עד הודעה חדשה. בלי המחאה הבוטה והלא מנומסת שלהם, הכללים האלה בחיים לא היו באים לעולם.

הדרך שבה רוסק-עמינח בחרה להתמודד עם המחאה הזו היא עניינה, וייתכן שהיה מוטב לה לנקוט בגישה קצת פחות לעומתית ואולי לנסות להבין מה בדיוק רוצים ממנה. ברור שהניסיון לשכור את שירותיהם של אנשי צללים, שינסו להלך אימים על המחאה בדרכים מרומזות יותר או פחות לא ממש עבד. המנכ"לית שירשה את גליה מאור והעפילה לתפקיד הבכיר במשק בגיל צעיר יחסית לא האמינה שכל זה קורה לה, וזה ניכר, כפי שאומר במאי הסרט:

"תראה את רקפת, איך היא מדברת בראיון לעובדה, 'אני שומרת לך על הכסף', בכזה בטחון, ואיך היא מדברת עם קרן מרציאנו שנתיים אחרי זה, מגמגמת, חסרת בטחון, ואומרת שצריך להוריד את הרגל מהגז. ההתנהלות הפיזית שונה לחלוטין, כל השחצנות נעלמה.

"הבנקאים מבינים שהם בני אדם וזה חלק מהעניין. אם הבנקאים היו יודעים עם מי יש להם עסק הם לא היו עושים את כל זה. הזלזול והחשיבה שלהם שהם יכולים לטאטא ככה אנשים – לא עבד".

משפט הבנקאים משקף גם את זה, בניגוד לרושם שעשוי היה להיווצר, הם הצליחו להגיע מוכנים, וזה לא נגמר בזה שכהן פליליסט בהכשרתו: לצדם היו גם עורכי הדין גבי לסקי (זכויות אזרח), אסף דרעי (דיני בנקאות) ועוד סנגורים מהסנגוריה הציבורית. הם באו לתת פייט.

"השאלה מי יותר אלים: מישהו שבא וצועק במגפון או האלימות הכלכלית של הבנקים? האם להזכיר את השם של הבת של רקפת רוסק עמינח זה פגיעה בילדים או עיקול הרכוש של ילדים של חייבים?"

"הם עשו שיעורי בית והגיעו מוכנים, לא רק ברמת הראיות, כל מני סעיפי אישום שצריך לבטל אותם בגלל התיישנות, אלא גם הרבה מאוד רקע ותחקיר. כמו למשל פרשת לאומי-ארה"ב. או להראות שעובדת במערך הדוברות של בנק לאומי באותו זמן היא בעצמה נפגעת בנקים כי באו לעקל רכוש של מקורב אליה.

"באים לבנקאים הגיעו עם סוללת עורכי דין שלכל אחד מהם תחום התמחות, זכויות אזרח, דין בינלאומי, חייבים ועיקולים ופלילים. הפרקליטות, המשטרה והבנקים חשבו שיתפרו להם תיק בקלות, ולכן הגיעו בסופו של דבר להסדרים עלובים כי כל הדיון הביך את המשטרה ברמות. הפרוטוקולים, שהיו מאבקים קשים כדי להשיג אותם וחלק מהסעיפים בהם הושחרו, חושפים אמירות כמו 'צריך לטפל בברק כהן'. או סעיפי אישום על סמך דברים שיקרו בעתיד – אלה דברים הזויים".

הבנקים ניסו לקעקע את הלגיטימציה של באים לבנקאים, והיו צריכים לגייס לטובתם את התקשורת וכל מערכות האכיפה כאחד.

אלא שכבר בשלב מוקדם, בית המשפט קבע שהמחאה היא ציבורית אותנטית, שקיימת מחלוקת לגבי חצייתה את הקווים האדומים, אבל שזה מרחיק לכת לסווג אותה כאמתלה בלבד. השופט גרשון גונטובניק כתב על "באים לבנקאים":

"הם יצאו למאבק ציבורי נגד הליכי הגבייה של הבנקים. היה זה מאבק ציבורי ולא אמתלה כזו או אחרת של מאבק ציבורי … כאשר באה המדינה לנקוט בהליכים פליליים נגד מי שמוחים מחאה חברתית, נפגעת הזכות לחופש הביטוי פגיעה קשה במיוחד, נפגעת ליבתו של כבוד האדם".

"משפט הבנקאים" מראה שלבנקים היתה דלת פתוחה לגורמים בכירים במשטרה, ופריבילגיות השמורות למעטים. "אדם רגיל לא יכול לעשות פגישה בפרקליטות, אם אתה צריך לתת עדות יקראו לך למשטרה ואם אתה רקפת יבואו אליך לעבודה לגבות אותה".

מנכ"לית לאומי עשתה שמיניות באוויר כדי לא לבוא להעיד בבית המשפט, וביקשה להעיד בווידאו, או בדלתיים סגורות. בסופו של דבר היא נדרשה לבוא והורשתה להיכנס לאולם מהכניסה האחורית. אם לא היה מושג הסדר טיעון, גם מנכ"ל פועלים לשעבר, ציון קינן, היה מגיע לתת עדות אף הוא.

לדברי לילטי, הסרט התקבל לחממת חוקרים של מכון ואן ליר, שבה דנים בו דרך משקפיים אקדמיות, ובין היתר עלה שם העניין של מהי מחאה לגיטימית ומה לא.

"אני שמח שיש דיון כזה, הפעילות של באים לבנקאים מעלה לדיון את השאלה מי יותר אלים: מישהו שבא וצועק במגפון או האלימות הכלכלית של הבנקים? האם להזכיר את השם של הבת של רקפת זה פגיעה בילדים או עיקול הרכוש של ילדים של חייבים? אלה גבולות חדשים שניסו להצר ולהשתיק ומחאת הבנקאים הצליחה לשרטט אותם מחדש, ולהדוף אותם כלפי חוץ".