הוא היה נקרא "מלון בית-אוליבט", ועל פי הפרסומות שלו, הוא היה "משופץ ומעוצב לחלוטין מחדש" עם צנרת מודרנית, תה בבוקר, והדובדבן שבקצפת: בישול אנגלי. המרפסות צפו אל העיר העתיקה, עם נוף של כיפת הסלע.
המלון נבנה ב-1880 על ידי מיסיונר בריטי בשם אנו ג'ורג' הנסמן, שרכש את שני המבנים המחוברים בגשר אשר הפכו לבית-אוליבט. מלבד הנוף לעיר העתיקה, האורחים היו יכולים לראות בבירור את הר הזיתים, ומכאן שם המלון. הוא שימש בתור מקום מועדף על מיסיונרים שבאו לשהות ארוכה בעיר.
כשהבריטים סללו את הדרך בה עמד בית אוליבט, הם קראו לחלק התחתון של הרחוב סנט ג'ורג', על שם קתדרלה גדולה שעמדה בפינה. החלק העליון נקרא דרך סנט פול, בעקבות כנסיה אנגליקנית מקסימה שנבנתה ב-1873.
מאז, שני הרחובות אוחדו והפכו לאחר מכן לרחוב שבטי ישראל.
כיום, המלון לשעבר והכנסייה האנגליקנית הם רק חלק מתריסר בניינים שנבנו מסיבות שונות לחלוטין על ידי ממשלות זרות, גופים דתיים או אזרחים זרים ברחוב שבטי ישראל. בין המדינות המיוצגות ברחוב אחד בלבד, תוכלו למצוא את איטליה, רוסיה, אנגליה, צרפת, רומניה, ספרד ופינלנד.
דריסת הרגל הרוסית
הראשונים באזור היו הרוסים, שרכשו מגרש מהטורקים השולטים ב-1858, אשר נמתח מדרך יפו ועד למה שיהפוך בהמשך לרחוב שבטי ישראל. באותה תקופה, מלבד המתחם של הר ציון, לא היה אף בניין מחוץ לחומות העיר העתיקה. העלות הכוללת, במחירים של היום, הייתה סביב 160 מיליון דולר.
המתחם החדש, שנקרא נובה ירושלמה על ידי הרוסים ואל-מוסקוביה על ידי הערבים, היה מיועד לצליינים האורתודוקסים לארץ הקודש, והוא כלל קתדרלה מרשימה, קונסוליה, בית חולים ואכסניות פשוטות ונפרדות לגברים ולנשים.
קרוב לסוף המאה ה-19, הרוסים הוסיפו אכסניה ברמה גבוהה יותר לאצילים, שנפתחה מחדש ב-2017 בתור מלון סרגיי פאלאס. בנקודה מסוימת, אולי כשהוא היה מוקף חומה, האזור קיבל את השם מגרש הרוסים. שניים מהבניינים שלו – הקונסוליה הרוסית לשעבר והאכסניה לנשים – גובלים ברחוב שבטי ישראל.
משנות ה-50 ועד 1973, הקונסוליה שימשה את מחלקת לימודי הרפואה של האוניברסיטה. הבניין היה אחד ממספר בניינים ברחבי העיר שהמשרדים שלהם שימשו בתור כיתות, לאחר שהאוניברסיטה העברית בהר הצופים נותקה משאר ישראל ב-1948. היום, המבנה האלגנטי מכיל מספר משרדים מוניציפליים.
אחרי הרוסים הגיעו האנגלים ב-1873, ואכסניית הנשים הפכה לכלא. לצד העצורים הערבים היו גם אסירים יהודים – חברי המחתרות שלפני קום המדינה. הבניין, ששופץ בשנות ה-90, משמש היום כמוזיאון של אסירי המחתרות.
מול מגרש הרוסים, האגודה המיסיונרית הכנסייתית בנתה כנסייה לכבוד פאולוס, השליח של ישו. עם מגדל פעמונים בראשה, כנסיית סנט פול התגאתה בעיטורים דקורטיביים שכללו כנסיה כפולה תחומה בפילסטרים וקשתות מלמעלה. מעל לקשת הייתה שבשבת שהודיעה על שנת הבנייה של המקום הקדוש.
האגודה, שהוקמה כדי להמיר יהודים לנצרות, נאלצה לשנות את המיקוד שלה לאחר שרק מספר מועט של יהודים נענה לקריאה לשינוי הדת שלהם. בשלב זה הם התחילו לעבוד בקרב הערבים. השלט בחזית המקום, לפיכך, כתוב בערבית.
כשמלחמת העצמאות התקרבה לסיומה וקווי הפסקת האש חילקו את ירושלים לשניים, סנט פול נותקה מהקהילה הערבית שלה. המקום ננטש והוזנח. שיפוצים נעשו במקום מספר פעמים לאחר מכן; התוספות האחרונות בשנות ה-90 של המאה הקודמת היו נושאי דגלים מברזל ומנורה בסגנון ישן.
המהפכה הצרפתית
הצרפתים היו הבאים בתור לבנות ברחוב, החל מ-1874 אז הברון הצרפתי אמדאוס מארי פול דה פיילה, קתולי אדוק, הגיע לישראל במסע צליינות ראשון.
באותה תקופה בית החולים הקתולי היחיד בירושלים היה בתוך העיר העתיקה והתנאים היו כה גרועים עד שפיילה בנה בית חולים חדש, ונפלא, בפינה הרחוקה של שבטי ישראל הפונה לחומות העיר העתיקה. "בית החולים הצרפתי" של היום ידוע בישראל כהוספיס לחולים במחלות חשוכות מרפא.
ב-1885, מיסיונר שוויצרי בשם יוהנס יעקב פרוטיגר בנה מבנה בן שתי קומות ברחוב וקרא לו בית מחניים, הלקוח מפסוק בספר בראשית. בתור וילה עם 40 חדרים, בית מחניים היה מרכז התרבות של ירושלים במשך שנים, כאשר אירח קונצרטים, הקראות ושירה בציבור. בימי הזוהר שלו, הנכס כלל גינה נפלאה ואוסף מעורר קנאה של פריטים ארכאולוגים.
פרוטיגר הפך לבנקאי – אחד מהעשירים במדינה. אבל בנקודה מסוימת הוא איבד את דרכו בדרך הביתה מהעבודה והחל להתנהג מוזר (אולי בעקבות אלצהיימר). בסופו של דבר, אימפריית הבנקאות שלו קרסה וכל נכסיו המשפחתיים אבדו.
לאחר מכן, המבנה המסיבי נקנה על ידי ההתאחדות האנגלו-יהודית. בית הספר לבנות שההתאחדות הקימה במקום נקרא על שם אוולינה דה רוטשילד.
מנחם אוסישקין, מנהל קרן קיימת לישראל, חי בבניין מ-1922 עד 1927. אך כאשר רעידת אדמה גרמה לנזקים בוילה האקסקלוסיבית של הנציב הבריטי העליון, אוסישקין נאלץ לעבור. היום הבית משמש את משרד החינוך.
לאיטלקים לא נשאר
בזמן שהרוסים, הצרפתית, השווייצרים והבריטים בנו נוכחות בולטת לעין בירושלים, לאיטליה היו יותר מידי בעיות בבית הדורשות טיפול. כתוצאה מכך, בתחילת המאה ה-20, איטליה מצאה את עצמה כמעט ללא מעמד בעיר הקודש.
בהקדם האפשרי היא החלה להטביע את חותמה, בתור התחלה עם בית החולים האיטלקי בפינת רחוב שבטי ישראל. הבנייה ארכה מ-1912 עד 1917, וכשהיא הסתיימה הבניין דמה למבנים המפוארים ביותר מאיטליה של המאה ה-14. היום הבניין משמש את משרד החינוך.
ואז הגיע תורו של הפטריארך האורתודוקסי הרומני, שהחליט להקים נציגות פטריארכלית בירושלים ב-1927. עם זאת, באותה עת הקתולים, הפרוטסטנטים וקבוצות אורתודוקסיות אחרות כבר החזיקו בנכסים הנוצריים המובחרים ביותר – בתוך חומות העיר העתיקה ובאתרים הקדושים.
לפיכך, על אף שהרומנים קנו שטח ליד העיר העתיקה, הוא היה ממוקם מחוץ לחומות ברחוב סנט פול, שהיה ריק כמעט לחלוטין. צעד אחרי צעד, שכונה חרדית גדלה סביב מבנה הפטריארכיה, שהשלים את בניית החזית הנאה שלו ב-1938. הבניין מאכלס קהילה קטנה של אנשי צוות הקשורים לכנסייה וקפלה מהממת שופעת עלי זהב וציורים מרשימים.
כמרים אנגליקניים גרו בבית בפינת רחוב סנט פול במשך שנים רבות. הבניין, שעוצב על ידי המיסיונר/אדריכל קונרד שיק ב-1887, שימש בתור בית חולים ליולדות ובסופו של דבר כבסיס צבאי במהלך המנדט הבריטי.
פלם, המיסיון הלותרני האוונגליסטי הפיני, נוסד ב-1859 אך החל בעבודת המיסיונריות ב-1924. ב-1950, הם היו צריכים מקום נוסף לגן הילדים ולבית הספר שלהם, ושכרו את מה שנקרא היום "הבית התחתון". 5 שנים לאחר מכן הם קנו את הבניין, הוסיפו "בית עליון", עם קפלה, ספרייה וכיתות, בשנות ה-60.
מפגשים מסוגים חדשים
בעשורים האחרונים, היעדים של פלם השתנו וכיום הבתים מספקים מקום מפגש לאנשים מכל הדתות. קבוצות של אתיופים, סינים וקוריאנים נפגשות לתפילות בכנסייה ב'בית העליון', המאכלס גם להקה המורכבת מבני דתות שונות, וקבוצות ללימוד עברית של נשים דוברות ערבית ממזרח ירושלים.
הבית התחתון עבר שיפוץ ויארח בקרוב מגוון קורסים, אירועים בין-דתיים וסמינרים לקידום השלום. במילים של קצינת התקשורת של פלם, לינה מאטיקיינן, "אנחנו רוצים להיות חברים של כולם, ואנחנו רוצים שכולם יהיו חברים".
המבנה ציורי הסמוך נרכש בתחילת המאה ה-20 על ידי קיסרית אתיופיה טאייטו, שהשכירה אותו למגוון דיירים. האחרון שבהם הוא עמותה ספרדית בשם רמאר, שנוסדה ב-1982 על ידי מהמר ספרדי שחזר למוטב, במטרה לעזור למי שנמצא בשולי החברה.
בעוד שרמאר עובדת עם מכורים לסמים ואלכוהוליסטים ב-59 מדינות בעולם, בישראל הארגון מנסה ליצור גשר תרבותי רוחני בין אנשים ספרדיים והאומה היהודית. למטרה זו, רמאר מביאה קבוצות גדולות של צליינים לישראל בכל שנה, ומארחת תיירים נוספים בגסטהאוס שנפתח ב-2007.
עם מגן דוד על חזית הבניין ופסוקים על קירות חדר האוכל, הגסטהאוס של רמאר מכיל שישה חדרים מודרניים ומקושטים בצורה מקסימה. באתר של המקום, השם אינו רמאר אלא "תיקון עולם", הרעיון היהודי המביע את הרדיפה אחרי צדק חברתי ופעולות המביאות את העולם קרוב יותר להרמוניה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו