ליבי היום עם שני אנשים בעיקר. ועם רבים רבים הכפופים להם.

אביב כוכבי ונדב ארגמן.

את ראש המוסד יוסי כהן אני לא מזכיר למרות שגם הכפופים לו נמצאים בראש דאגותי היום. אבל נסיבות בחירתו לתפקידו עדין צרובות בקיר הקלון של נאמנות תמורת מינוי.

אבל הרמטכ"ל וראש השב"כ בעיקר. שני אנשים שיום יום צריכים לשבת, לדבר ולקבל הנחיות ואישורים מנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. צריכים לבלוע את הרוק, להסב את המבט, לקום, לצאת מהחדר ולציית.

אני מהרהר באנשים האלה כשהם מגיעים מלשכת רה"מ לחדרי התדריכים, אל הכפופים להם. אל מפקד חיל האוויר שהערב ישלח טייסים לסוריה, או לעזה. אל ראשי האגפים שמחר יעצרו עוד תא טרור, או ינסו לגייס עוד סייען או סוכן שימנע פיגוע.

נדב ואביב יעמדו מולם ויגידו ש… ראש הממשלה אישר את המבצע. ולקולם יתווסף צליל צורם, מגרד, בלתי אפשרי. ביודעם שהם מעבירים כעת את הנחיותיו של נאשם בפלילים, שאין לדעת אם הן משרתות את האינטרס הלאומי, או את מצבו המשפטי.

נדב ואביב יודעים ששום פקוד שלהם לא היה נותר דקה בתפקידו אילו היה נושא על גבו האשמות חמורות כאלה. אפילו רק תלונה על מתנה אסורה, הייתה גורמת להם להדיח את הקצין או את ראש הצוות הסורח.

נדב ארגמן ואביב כוכבי יודעים ששום פקוד שלהם לא היה נותר דקה בתפקיד אילו היה נושא על גבו האשמות חמורות כאלה. אפילו תלונה על מתנה אסורה היתה גורמת להם להדיח את הקצין או את ראש הצוות הסורח

ליבי ליבי עם אנשי המוסד והשב"כ וקציני צה"ל שכל הערכים עליהם חונכו ואליהם הם נאמנים, נדרסים כיום ברגל גסה.

מה הם אומרים לראש הממשלה בחדר הסגור כשהוא דן איתם אם לצאת למבצע בעזה? אם להפציץ בדמשק? מה? הבטן ודאי מתהפכת לשניהם.

מעל ראשו של כוכבי תלויה אימרתו של בן גוריון: "תדע כל אם עברייה, כי הפקידה גורל בנה בידי מפקדים הראויים לכך".

האם נאשם בשוחד ראוי שאימהות יפקידו בידיו את גורל בניהן? השאלה הזאת מנקרת בודאי יומיום במוחו של כוכבי. מתנגשת עם כל מה שחונך וחינך.

בלשכות המוסד תלויה האימרה "באין תחבולות יפול עם", והנה ראש ממשלה שבתחבולות נאחז בתפקידו ובתחבולות ממשיך להנהיג עם אל טירוף של מערכות בחירות חוזרות ונשנות, באמצעות שקרים, הסתות, פילוג ושיסוי, והם נאלצים לספוג ולשתוק. להיות ממלכתיים ולשרת את הדמוקרטיה למרות האבסורד הזועק לשמים.

מעל ראשו של כוכבי תלויה אימרתו של בן-גוריון: "תדע כל אם עברייה, כי הפקידה גורל בנה בידי מפקדים הראויים לכך". האם נאשם בשוחד ראוי שאימהות יפקידו בידיו את גורל בניהן? השאלה הזאת מנקרת בודאי יומיום במוחו של כוכבי

"מגן ולא ייראה" כתוב על סמל השב"כ. בדיוק כך. שירות הביטחון הכללי מגן ואת החרפה משתדל לא לראות ולא להיראות בה.

התפקידים הללו מכילים יומיום דילמות מוסריות, ערכיות, אתיות, פיקודיות. באיזה עולם ערכים מסביר להם הנאשם בשוחד – שהוא יכול להמשיך לתת להם הוראות והנחיות? לשלוח את אנשיהם לסכנת חיים? לעמוד אחר כך מול ההורים?

חמש מאות אנשי צוות אוויר ומאות לוחמי סיירת מטכ"ל ושייטת, כתבו לנשיא המדינה את המובן מאליו בימים אלה – שלא להטיל על נאשם בפלילים את תפקיד הרכבת הממשלה.

באיזה עולם ערכי ומוסרי יכול נשיא המדינה להתעלם מהם?

דומה שהמערכת הפוליטית בישראל התנתקה לגמרי ממדינת ישראל, ובעיקר אדם אחד שנבחר לפני שנים לתפקיד הבכיר ביותר. התנתק מהבסיס המוסרי שעליו מוכנים אביב כוכבי ונדב ארגמן ואלפי לוחמים ואנשי הביטחון להקריב את היקר להם מכל.

אם יש במעשיו של נתניהו בגידה – בפרשת הצוללות או המניות – הרי הבגידה בעולם הערכים שעליו מופקדים הרמטכ"ל וראש השב"כ , היא הבגידה החמורה מכולן.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.