צריך להגיד את האמת. עם זה שצריך מפלגה שתהיה שם בשמאל הציוני – מרצ והעבודה משמשות בעיקר למטרה אחת: בית להרבה מאוד עסקנים, פונקציונרים פוליטיים שמתפרנסים מהאדים של מפלגות העבר המפוארות.

כל תכלית המפלגות האלו היא לסדר פרנסה לאלפי עובדים בקק"ל, מפעל הפיס, בנק ישראל ועוד וועדי עובדים שונים ומשונים. אתה לא יכול להוות אלטרנטיבה אמיתית לשחיתות אם אתה מייצג שחיתות מוסרית.

וצריך להיות חד: מה שהיה לגיטימי (גם אז לא) לפני 40-50 שנים במסגרת ה'שמור לי ואשמור לך' בסגנון 'הוא בחור טוב אני מכיר את אבא שלו' – לא לגיטימי יותר. שחיתות מוסרית לא גורמת פחות נזק משחיתות פלילית.

יש (בעיקר במרצ) אנשים ישרים שבאמת רוצים לתקן את העולם. חשוב שיעשו ניקיון יסודי במפלגה. בפרט להחליף את כל ההנהגה ולעבור למשהו חדש שמתאים ל2020. כן, גם החבר'ה הצעירים שנמצאים במרצ והעבודה חושבים בסגנון עסקנים של שנות החמישים, עם תכנונים על קביעות תעסוקתית וסידורים בכל מיני מנגנונים ממשלתיים.

פשוט להתחיל מאפס עם מבט מודרני. בעולם זה מתרחש. סנדרס לא בא ממנגנון המפלגה הדמוקרטית. כשתהיה אלטרנטיבה ישרה ונקייה, שבאה לשפר את חיי האזרח הפשוט ולא של פעילי המפלגה, ההמונים יצביעו

אז פשוט להתחיל מאפס עם מבט מודרני. בעולם זה כבר מתרחש. ברני סנדרס לא בא מהמנגנון של המפלגה הדמוקרטית, למשל. ברגע שתהיה אלטרנטיבה ישרה ונקייה מוסרית, שבאה לשפר את החיים של האזרח הפשוט ולא של פעילי המפלגה (זה נכון גם להסדר עתידי עם הפלסטינים) ההמונים יצביעו.

ישראלים הם עם של value for money. ברור כרגע שמטרת העל של מנהיגי המפלגה (כמו שאר המפלגות, נתניהו הרעיל את המערכת לחלוטין) היא לסדר משרות למקורבים. בשביל להזיז דברים צריך להיות מוכנים לצאת מאזור הנוחות ולהקריב קורבנות.

הלוואי שיגיע היום ויהיה אפשר להגיד שמדובר במפלגה טובה ולא רק באופציה פחות גרועה מהשאר.

איתי בן דן הוא חוקר.

הידעתם שעד היום מצטטים קטעים מדברי ההספד של משה דיין על רועי רוטברג שנהרג עם עוד שלושה צעירים בהתקפת פידאיון על נחל עוז? שאלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן נכנס לתפקידו רק 4 חודשים לפני המלחמה? שהאירוע במסיבת הטבע ברעים היה הטבח הגדול ביותר בתולדות המדינה?
הא'-ב' של מונחי המלחמה בעזה, המשך.

ל'

ליבשטיין אופיר – ראש המועצה האזורית שער הנגב שנרצח בשבת השחורה. התגורר בכפר עזה.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״מתחככים״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.

בזמן מלחמת יום הכיפורים ב-1973 מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר עזר לסיים את הקרבות בין ישראל לבין מצרים וסוריה. הפסקת האש יצרה את הבסיס להסכם השלום ההיסטורי בין קהיר וירושלים, שהוביל ליצירת יציבות יחסית באזור תחת מטריית ההגמוניה האמריקאית.

הצלחתו של הדיפלומט האמריקאי המיתולוגי שיקפה אסטרטגיה של צעדים הדרגתיים, בניגוד לשאיפה למפץ מדיני שיפתור את כל הבעיות. המטרה המרכזית של ד"ר קיסינג'ר הייתה להסיר את מצרים ממחנה הקונפליקט הערבי עם ישראל, וכמו במקרה של צרפת לאחר המלחמות הנפוליאוניות – לשלב אותה בסדר אזורי חדש, ובו בזמן לבודד את מדינות ערב הרדיקליות שנתמכו על ידי ברית המועצות.

ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי, פרשן לעניינים גלובליים ומרצה ליחסים בינלאומיים בוושינגטון. לשעבר עמית מחקר במכון קאטו ופרופסור אורח באמריקן יוניברסיטי, הוא משמש כעת כעמית בכיר במכון למחקרי מדיניות חוץ ועורך תורם בנשיונל אינטרסט מגזין.

אזרחי ישראל,

"ישראל לפני הכל" זו לא רק סיסמה בקמפיין בחירות אלא עיקרון שהנחה אותי לאורך השירות הצבאי ומנחה אותי כל העת גם בחיים הציבוריים.

תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).