ביום שני הבא, יום השבעת הכנסת ה-23, יסיים ח"כ מוטי יוגב כהונה בת שבע שנים בפרלמנט הישראלי, למרות שרק לפני שנה זכה במקום הראשון בפריימריז לרשימת הבית היהודי לכנסת ה-21.
בבחירות האחרונות, על רקע הכאוס שקדם לגיבוש רשימת ימינה והסכסוך בינו לבין יו"ר מפלגתו רפי פרץ, נדחק יוגב למקום ה-11 בלבד ברשימת הציונות הדתית. יחד איתו התרסקה גם מפד"ל ההיסטורית לשפל חסר תקדים של מנדט אחד בלבד, בו אוחז פרץ.
רבים זוכרים את יוגב כמי שקרא ב-2015 להניף כף של דחפור די-9 על בג"ץ, לאחר פסק דין שהורה להרוס את "בתי דריינוף" בבית אל, כדי "להעמיד את הרשות השופטת על מקומה ולהראות לה מי הריבון".
בימים אלה הוא מפגין דווקא מתינות, כשהוא קורא להקים ממשלת אחדות רחבה, שבה יכולה להיות חברה גם העבודה-גשר-מרצ.
"אמרתי כבר לפני כמה חודשים לאילן גלאון, לתמר זנדברג ולמיכל רוזין שאני לא פוסל אף אחד. עם מיכל קידמתי ארבעה חוקים חברתיים, שניים מהם גם עברו. יש לנו אתגרים חברתיים, אתגרים ביטחוניים, אתגרים בריאותיים, ואפשר לשים בינתיים בצד את המחלוקת על יהודה ושומרון או בענייני דת ומדינה. יש מדינה לנהל, והאזרחים זקוקים לממשלה שנותנת מענה", אומר יוגב לזמן ישראל.
יוגב, 64, השתחרר ב-1999 משירות קבע בצה"ל כאלוף משנה, אחרי שהיה מפקד פלגה בסיירת מטכ"ל, מג"ד 202 בצנחנים, מפקד יחידת מגלן ומפקד חטיבת אפרים. לאחר השחרור התמנה למזכ"ל תנועת בני עקיבא וב-2008 נבחר לסגן וממלא מקום ראש המועצה האזורית מטה בנימין. בהתמודדות בין נפתלי בנט לזבולון אורלב על ראשות הבית היהודי בסוף 2012 תמך יוגב בבנט, וכמה חודשים לאחר מכן נבחר לראשונה לכנסת.
על ששת המנדטים שהשיגה ימינה בשבוע שעבר אומר יוגב בלשון המעטה ש"לא מדובר בהצלחה". הוא מאוכזב עמוקות ממהלכי בנט, מהתנהלות פרץ וממה שקרה למפלגה בה הוא חבר, ואת הביקורת שלו, בעיקר על פרץ, הוא מביע במילים חריפות ביותר.
"כשפל הנוכלות כך שפל התוצאה"
"פוטנציאל הבוחרים המרבי של הציונות הדתית נע בין 12 ל-15 מנדטים, וכך גם היינו ב-2013, כשהיינו יותר במיטבנו", אומר יוגב. "אני מניח ומשוכנע שאם היינו הולכים כאיש אחד בלב אחד, ולא מתוך תככים פוליטיים כל כך מסריחים, היינו מגיעים גם לשמונה מנדטים, וזה לא היה על חשבון הליכוד. יש קולות שבגלל התככים האלה הלכו לצד השני. כשפל הנוכלות כך שפל התוצאה".
"אני מניח ומשוכנע שאם היינו הולכים איש אחד בלב אחד, ולא מתוך תככים פוליטיים כל כך מסריחים, היינו מגיעים גם לשמונה מנדטים, וזה לא היה על חשבון הליכוד"
יוגב מונה שתי סיבות חיצוניות לכישלון רשימת הציונות הדתית: חוסר הבנה של חלק מהציונים הדתיים את הצורך במפלגה מגזרית, ורצונם להיות חלק ממפלגות כלל ישראליות. בתוך "הביצה", בהתנהלות הפוליטית הפנימית, הוא מסמן חמש סיבות נוספות: עמעום הדגל הציוני-דתי, פיצול, היעדר שיתוף ציבור, חוסר יושרה וחוסר שקיפות.
"רבים בציונות הדתית בוחרים מסיבות רבות לא לבחור במפלגה ציונית דתית, לכאורה מגזרית. הרוב בליכוד, אבל יש גם בכחול-לבן, גם בש"ס ואגודה וגם באחרות. זה נובע מחוסר הבנה של הצורך במפלגה ציונית דתית, והמשמעות של המענה שלה הן לחינוך הציוני-דתי, והן לכל מה שהיא צריכה להשפיע במדינה, נגיד סוגיות של דת ומדינה, רבנות ציונית-דתית מקרבת, מועצות דתיות, וסוגיות החברה והאחרות.
"המפלגה הלכאורה ציונית-דתית פחות הרימה בשנים האחרונות את הדגל והבהירה מה אחריותה. בראשות נפתלי בנט המפלגה רצתה להידמות לליכוד ב' ובכך איבדה מצביעים. היא לא שמה על סדר יומה, למשל, סוגיה מאוד מעיקה בציונות הדתית, שכר הלימוד (בישיבות ובאולפנות הכוללות פנימיות, נ"י). היא אמרה שזה לא על סדר יומה, שאנחנו לא מגזריים.
"התחלנו ב-12 מנדטים, עברנו לשמונה, עברנו לשישה יחד, עברנו לארבעה יחד, עברנו לשניים מהבית היהודי ועכשיו לאחד, ללא שום תחקיר והפקת לקחים לאורך כל הדרך הזאת"
"סיבה נוספת לכך שחלק ניכר מהציבור לא הבין למה צריך מפלגה ציונית דתית, היא שבכל המישורים אנשי הציונות דתית מבקשים להיות חלק, ובאמת תורמים את חלקם, בצבא, בעבודה סוציאלית, בהוראה.
"יש מסר בחינוך הציוני-דתי שאומר לאנשים להיות מסורים לכלל, לתת מעצמם. אתה לא פראייר כאשר אתה נותן מעצמך, הפוך מכך. זה מביא את בוגרי הציונות הדתית – ואני לא אומר את זה חס וחלילה בהתנשאות, אלא כערך – ליותר תחושת אחריות ואכפתיות, לתת מעצמם לזולת.
"אני לא פראייר אם אני מתגייס והוא לא. אני עושה מה שנכון לעשות עד כדי שליחות מצווה, התנדבות. הדבר הזה יוצר חוסר הבנה – או הבנה – שאני רוצה להיות שייך לעם ישראל גם במפלגה, אם בליכוד או בכחול-לבן".
פטריוטיות למפלגות קטנטנות
יוגב עובר לניתוח הכישלונות שבאחריות הפוליטיקאים הדתיים לאומיים. "בתוך הביצה הפנימית ניתחתי חמש לבנות יסוד שלא כל כך התקיימו בנו. הראשונה היא דגל ציוני דתי שבנט בחר לעמעם – מה שנוגע לדברים הראשונים – אז אנשים בחלקם נזלו לצדדים. אלה שלכאורה חשו שיש פה פחות תורה הלכו לאגודה (יהדות התורה, נ"י). אלה שחשבו שיש פה רק ארץ ישראל ורצו גם צדדים חברתיים, הלכו בין השאר לכחול-לבן.
"שניים, לא היה איחוד הכוחות. המפלגות הקטנות הללו, איחוד לאומי, בית יהודי, לא זכינו לאחד אותן, בעיקר עקב אי נכונות בבית היהודי, גם בתקופת אורי אריאל וגם בתקופת בצלאל סמוטריץ' (כמנהיגי האיחוד הלאומי, נ"י); גם בנט וגם הרב פרץ פחדו להתאחד עם האיחוד הלאומי, שמא הדומיננטיות שנמצאת שם תכבוש את השטח. הם יצרו פטריוטיות כל אחד למפלגה הקטנטונת שלו, שאף אחת מהן לבדה לא עוברת את אחוז החסימה.
"בנט ופרץ פחדו להתאחד עם האיחוד הלאומי, שמא הדומיננטיות שם תכבוש את השטח. הם יצרו פטריוטיות למפלגות הקטנטנות שלהם, שאף אחת מהן לא עוברת את אחוז החסימה"
"חוסר האיחוד הזה, והפלגנות בהרכבת הרשימות בכל פעם ערב בחירות, יצרו פיחות נוסף עובר לימין חדש. כן יחד, לא יחד – כשמתפלגים מיד כשמסיימים מערכת בחירות באלול (ספטמבר, נ"י), כל זה יצר פיחות נוסף.
"הלבנה השלישית היא שיתוף הציבור. שלוש שנים ויותר מזה שילבו אנשים כמתפקדים בבית היהודי, והם רצו להשפיע. כשבנט פרש כל העשרות אלפים האלה, אמרו להם 'אתם לא משפיעים, מקימים ועדה מסדרת שהיא תקבע מי יעמוד בראש'. אנשים אמרו, 'סליחה, שילמנו כדי להשפיע ואתה מונע מאיתנו את יכולת ההשפעה? אנחנו לא איתך'. אלה התבטאויות מיקרו של אנשים קונקרטיים שמצביעות על מאקרו.
"האמון נשבר בכך שלקחו מאנשים כסף משך שלוש וארבע שנים כדי להתפקד ולהשפיע ביום בחירת המועמדים, וביום בחירת המועמדים לא נתנו להם להשפיע. את היו"ר בחרו על ידי ועדה מסדרת ואת הנבחרים רק על ידי המרכז.
"לקחו מאנשים כסף כדי להתפקד ולהשפיע, וביום בחירת המועמדים לא נתנו להם להשפיע. את היו"ר בחרו על ידי ועדה מסדרת ואת הנבחרים רק על ידי המרכז"
"ומכאן לשני הדברים שאולי צריכים להיות בהתחלה, הלבנים הראשונות. אחת היא יושרה. אפשר לשקר הרבה אנשים מעט זמן, אפשר לשקר מעט אנשים הרבה זמן – אי אפשר לשקר הרבה אנשים הרבה זמן.
"כשהתגלה שאין יושרה, לא במנגנון של הבית היהודי ולא בעומד בראשו – והמעשה האחרון הוכיח (ההסכם של פרץ עם איתמר בן גביר והפרתו, נ"י). הוא לקח חוקה שהביאו בנט ומנכ"ל המפלגה (ניר אורבך, נ"י), חוקה שהיא חוקת יחיד, שבה יש סמכויות רק ליו"ר, שמאציל על המנכ"ל.
"אין שום סמכויות לנבחרים, אין שום מעגלים משפיעים מתחת ליו"ר של נבחרי הציבור, של חברי המרכז. גם נשיאות המזכירות מורכבת מרוב נשלט של יו"ר ומנכ"ל. נוצרה מציאות שבה אנשים חשים שהם לא יכולים להשפיע, מחברי מרכז ועד אחרים.
"תוסיף לחוסר היושרה את חוסר השקיפות בהתנהלות מנגנון המפלגה – ואלה חמש הלבנים שאני אומר שאיתן גם צריך לרפא. להרים דגל ציוני דתי ולא לעמעם אותו, גם אם הוא רחב מאוד. בעיניי גם נאמני תורה ועבודה הם ציוניים דתיים, ולצורך העניין גם אנשי הר המור הם ציונים דתיים. אלה קצוות שקשה לאחד, אבל יש להם מכנה משותף, וזה שהם מאמינים ומחוברים לעם, לתורה, לארץ ולמדינה.
"אלה ארבע רגליים, והדבר המיוחד הזה, ותחושת האחריות והמחויבות מכוח זה, לא רק למגזר אלא לכל עם ישראל, היה בזה חוסר אחריות שככה מתנהלים, וממילא מגיעים לתוצאה נמוכה מהצפוי, בוודאי פנימה בתוך הבית היהודי – התוצאה הנמוכה בתוך בתולדות המפד"ל-הבית היהודי. התחלנו ב-12, עברנו לשמונה, עברנו לשישה יחד, עברנו לארבעה יחד, עברנו לשניים מהבית היהודי ועכשיו לאחד, ללא שום תחקיר והפקת לקחים לאורך כל הדרך הזאת.
"מכאן אמרתי בליל הגשת הרשימות, שבמקום שאין יושרה לא תהיה ברכה. הרשימות הוגשו ללא התחשבות ברצון הבוחרים ובמרכז המפלגה, במציאות שבה ב-48 השעות האחרונות היו"ר ומנכ"ל המפלגה עושים ככל העולה על רוחם, ומנסים בכל מיני תחמונים ונוכלות להכניס מפלגת מדף, כדי לדחוק אותי. רצו שעידית סילמן תצטרף יחד עם שרה ב"ק למפלגת אח"י כדי לדחוק אותי. זה היה תרגיל של היום האחרון, שנעשה בצהרי יום הגשת הרשימות.
"עכשיו השאלה המרכזית היא איך מביאים אמון ציבורי. האנשים הללו כשלו באמון הציבור, בעיקר בבית היהודי, הרב פרץ".
לפי מה שאתה אומר, שינוי חוקת הבית היהודי על ידי נפתלי בנט הוא יסוד ההתנהלות הכושלת האחרונה.
"ואחר כך גם התברר שזאת הייתה טעות לפרוש ולחשוב שבאמצעות פיצול הציונות הדתית למה שנהוג לכנות לייטים וחרד"לים תהיה הצלחה. לי זה היה כאב הלב הגדול, חיפשתי את האחדות ביניהם. ההתפלגות הזאת לא הובילה לתוצאות גבוהות יותר, אלא רק לפליק-פלאקים בשלוש מערכות הבחירות האלה, שגם הן גורם.
"כל הפליק-פלאקים לאחור, שלא באו מאידאולוגיה של הציונות הדתית אלא מאיפה תהיה תוצאה טובה יותר, שתביא אותי – אני מתכוון נפתלי בנט – למקום גבוה יותר, או ליכולת מיקוח גבוהה יותר, אלה היו טעויות חמורות בהבנת הציבור. בסופו של דבר, הם נשענו ב-90% על קולות הציונות הדתית, על קהילותיה ומרחביה. אולי אולי אולי חמישה או עשרה אחוז של ציבור חילוני אידאולוגי ימני".
"כל הפליק-פלאקים, שלא באו מאידאולוגיה אלא מאיפה תהיה תוצאה טובה יותר, שתביא אותי – אני מתכוון בנט – למקום גבוה יותר, או ליכולת מיקוח גבוהה יותר, אלה היו טעויות"
ממש במקביל לסיכום של הרב פרץ ואיתמר בן גביר, הגשת מתווה לאיחוד בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי.
"לאורך כל התקופה מסוכות, בחודשים אוקטובר נובמבר, עבדתי על המתווה. הוא התקבל בשתי הסתייגויות על ידי האיחוד הלאומי ביום פיזור הכנסת, והרב רפי פרץ עד היום לא השיב למתווה שמסרתי בידו אז. התחננתי בפניו ואמרתי לו שאיחוד הוא לבנת יסוד, אבל הוא לא רצה שיהיו פריימריז. אמרתי לו שארבע הלבנים הללו, להרים דגל ציוני דתי, לאחד את הכוחות ביושרה ובשקיפות, יכפרו אולי על כך שלא משתפים את הציבור, אבל גם את זה הוא מנע".
במקומות אחרים היו מצפים שהוא יתפטר אחרי שהוא הוביל את הבית היהודי למנדט אחד.
"עם חבר כנסת יחידי, שגם מהווה את יחידת המימון היחידה, זה לא פשוט. בעצם נאחזים, לא רק הוא, גם נציגי שטח, שבחלקם יש להם חובות וחלקם זקוקים לאיזו נציגות בשלטון".
יהיה איחוד מלא בין שלוש המפלגות?
"בנט מצהיר שהוא רוצה בשימור וגם איילת שקד. אינני יודע לאן זה יוביל, אם רק עד למשא ומתן הקואליציוני או שיחזיק מעמד גם אחרי. אני מאמין שגם הוא יפיק לקחים והדבר הזה יישמר איכשהו יחד.
"לבצלאל סמוטריץ' יש רצון לאחד. הבית היהודי, ככל שאני מכיר את הקולות, יש כאלה שרוצים את האיחוד הגדול מתוך ראייה כוללת, ויש כאלה שנעשו פטריוטים יותר למה שהייתה פעם מפלגת האם של הציונות הדתית, אבל המהלכים של מנהיגיה, בייחוד בשנה האחרונה, בחוסר שיתוף מוחלט של מי שעומד בראש הדבר הזה יחד עם המנגנון שלו, יצר מציאות שהיא כבר לא מפלגת האם. היא אחרונה בשרשרת המזון, אחרי הימין החדש עם שלושה ח"כים, איחוד לאומי עם שני ח"כים ובית יהודי עם ח"כ אחד".
האם בנט יכול לראות בשישה מנדטים של ימינה כישלון שלו, או שזאת תוצאת הנסיבות.
"זה גם וגם. אלה גם התהליכים הכלליים, אבל לא מפיקים לקחים, ותולים הכל בכך שנתניהו שתה לנו, המאבקים הגדולים שתו לנו; אותי לימדו בצבא מזמן פעם, בהרצאה של מפקד חיל האוויר בפו"ם, שמכוונים שלוש אצבעות לחזה, ורק אצבע אחת מופנית להאשמת גורמים אחרים ואצבע אחת למעלה, לריבונו של עולם. אבל שלוש אצבעות צריכות להיות מופנות לתחקור פנימי, למה אנחנו לא היינו בסדר, ואת זה מניתי".
תישאר פעיל במפלגה?
"אני חבר בבית היהודי ולכל דבר שאפשר יהיה להועיל בו אהיה מוכן להועיל. כל עוד נוכחים האנשים האלה בראש המפלגה והמנגנון, אני חש שהמקום לא ישר ולא נקי, ולהתנהל בתוכו זה מעין בזבוז הכוחות במקום לפעול באתגרים לאומיים וחברתיים. אם תהיה הזדמנות כזאת או אחרת שאפשר יהיה לתקן ולהשיב אמון ציבורי רחב, אני בשמחה אקח בזה חלק".
ייתכן שתתמודד על ראשות המפלגה?
"אני לא שולל שום דבר. בהנחה שאני בעד איחוד עם האיחוד הלאומי ועם כל גורם שאפשר בציונות הדתית, יכול להיות שאשקול את ההתמודדות הזאת ויכול להיות שיהיו גם אחרים. מי שעומד היום אין בו אמון ציבורי. הדברים ידועים. אולי הוא לא יודע לקרוא ציבור, אבל גם אם עוד יש כאלה שאוחזים בקרנות המזבח, הוא איבד את האמון. סופה של האמת לצאת לאור".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם