העזים בחווה הקטנה של איב לטרם, מנהיג מפלגת מרכז-ימין בלגית, נאלצו להסתדר בלעדיו בין יוני 2010 לדצמבר 2011. לטרם, שידוע בתחביבו החקלאי המעט אזוטרי, היה עסוק באותם ימים – 589 במספר – בהרכבת ממשלה.
בלגיה, שמפולגת בין הפלמים דוברי ההולנדית, לבין הוולונים דוברי הצרפתית, סובלת כבר שנים מאי-יציבות פוליטית. אבל המשבר חסר התקדים ההוא נחשב עד היום לפרק הזמן הממושך ביותר שנדרש להרכבת ממשלה במדינה מפותחת.
המשבר בבלגיה דווקא לא פגע בכלכלת המדינה, ושיעורי הצמיחה בה אף עלו אז על אלה של רוב שכנותיה האירופיות. למרות התקופה הארוכה שבה פעל לטרם להקמת ממשלה, בסופו של דבר, משהוקמה, לא הוא היה זה שעמד בראשה.
בלגיה אינה המדינה היחידה שהתקשתה להרכיב ממשלה בשנים האחרונות. לפני שנתיים נאלצה אנגלה מרקל, הקאנצלרית הוותיקה של גרמניה, לכלות יותר מחצי שנה בהרכבת ממשלה, בין השאר בגלל עליית כוחו של הימין הקיצוני בבחירות ומשבר המהגרים שם, שתקע טריז בינה לבין שותפיה הטבעיים וההיסטוריים.
אפילו השוודים, שרגילים לשליטה מוחלטת של מפלגה סוציאל-דמוקרטית במדינה, המתינו 4.5 חודשים עד להקמת הממשלה הסוציאל-דמוקרטית.
בישראל – כל עוד הכנסת לא מפזרת את עצמה – תהליך הקמת הממשלה לא יכול להימשך כל כך הרבה זמן. גם בתרחיש שבו ניתנות כל הארכות המותרות בחוק, והנשיא מאפשר ליותר מחבר כנסת אחד לנסות ולהרכיב ממשלה, ישנם 110 ימים בלבד שבהם ניתן לעשות זאת. לאחריהם, באם נכשלה המשימה, יערכו בחירות חדשות בתוך 90 יום. גם דוגמאות דומות למצב זה ניתן למצוא בעולם המערבי.
לפני שלוש שנים, ב-2016, התקיימו בספרד בחירות כללית, חצי שנה בלבד לאחר בחירות דומות שנערכו במדינה, ושלאחריהן לא הצליחה המפלגה הגדולה ביותר – השמרנית – להקים קואליציה. אגב, גם הממשלה הזו לא שרדה יותר מדי זמן, והיא נפלה לאחר שנה וחצי, אך ללא בחירות כללית נוספות.
המזל של ארה"ב
עומר גנדלר, מרצה לאיחוד האירופי באוניברסיטה הפתוחה, אומר כי ריבוי הכישלונות הפוליטיים האלה באירופה אינו מקרי. "בעיני זה משבר", הוא אומר, "אבל לא רק של אירופה, אלא של כל העולם המערבי. אני מניח שאם בארה"ב היו בחירות פרלמנטריות, גם שם זה היה קורה, ושזה יקרה בקרוב בקנדה.
"בעולם המערבי מתרחשת פרגמנטציה של הפוליטיקה, ואנו הופכים להיות יותר מקוטבים – לא רק ברמה אידאולוגית, אל גם אזורית. אזורים הופכים ליותר ויותר הומוגניים ושונים האחד מהשני. לא רק אצלנו יש את 'מדינת תל אביב'. בלונדון אין כמעט בכלל מצביעים שמרנים, ובכל זאת השמרנים ניצחו בבחירות בברטיניה.
"בעבר", הוא מוסיף, "היו מדינות באירופה שבהן שליש או רבע מהפרלמנט היה קומוניסט, אבל תומכי כל המפלגות חיו זה לצד זה, וגם הנציגים שלהם בפרלמנט יכלו לשתף פעולה בנושאים מסוימים. היום, אם אתה גר בבניין קומות, סביר להניח שכל שכניך הצביעו כמוך. מאוד קשה להקים כך קואליציה ולהתפשר".
למה זה קורה? "לכל אחד מאיתנו יש את אמצעי התקשורת שהוא צורך ושקרובים לאידאולוגיה שלו, אין כבר את מדורת השבט", אומר גנדלר. כשהוא נשאל אם עליית מפלגות המרכז בישראל, בצרפת, בקנדה וממש לאחרונה גם באיחוד האירופי מצביעות על תגובת נגד, הוא טוען שדווקא מדובר באותה מגמה.
"מפלגות המרכז האלה הן לא מרכז רגיל, כמו שהיה פעם. מפלגות המרכז הישנות תפסו את עצמן ככאלה שיכלו לגשר בין שמאל לימין. נשיא צרפת, עמנואל מקרון – במידה מסוימת כמו יאיר לפיד – הוא מין 'מרכז קיצוני'; זרם בפני עצמו שגם אותו צריך לרצות. מפלגות המרכז שעלו בבחירות האחרונות בפרלמנט האירופי לא רוצות להמליץ על מועמד שמרני, אלא מבקשות להעמיד מועמד משל עצמן".
נתניהו וארדואן: מיצאו את ההבדלים
גם בטורקיה התרחשו בעשור האחרון זעזועים משטריים. ב-2015 התקיימו שם בחירות, שלאחריהן התכוון הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן להמשיך לקדם שינויים חוקתיים דרמטיים. החקיקה הזו הייתה אמורה למלט אותו ממשפט לאחר שנתפס בשחיתות, ולחזק את סמכויותיו על חשבון ראש הממשלה והפרלמנט.
ואולם, בבחירות איבדה מפלגתו את הרוב, ולא הצליחה להרכיב קואליציה. בניגוד לאמור בחוקה הטורקית, סירב ארדואן להזמין את מנהיג המפלגה הגדולה השנייה להרכיב ממשלה, והכריז על בחירות חדשות. בבחירות האלה כבר זכתה מפלגתו לרוב הדרוש, והוא הצליח לבצע את השינויים החוקתיים שרצה.
גם להליכה מוקדמת לבחירות מתוך מחשבה שיושגו בהן תוצאות שיקלו על ראש הממשלה להעביר מהלכים שנויים במחלוקת, יש תקדים קרוב מהעולם.
באפריל 2017, חודשים ספורים בלבד לאחר שהפכה לראשת ממשלת בריטניה, הכריזה תרזה מיי על בחירות מוקדמות – לאחר שהתחייבה לא ללכת לבחירות.
החלטתה התקבלה על רקע סקרים שהצביעו על נסיקה אפשרית של המפלגה השמרנית, שתקל עליה להעביר את הסכם הברקזיט בפרמלנט הבריטי.
ואולם, בבחירות שהתקיימו ביוני אותה שנה, ספגן השמרנים מכה קשה: כוחם ירד ב-13 מושבים, מיי התקשתה להרכיב קואליציה, ונאלצה לבסוף לעשות זאת בתמיכת המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית, מפלגה צפון אירית קטנה ורדיקלית.
אין לדעת מה היה קורה לו הייתה מיי מחליטה שלא לצאת לבחירות. ואולם אין ספק שלבחירות האלה ולתוצאותיהן יש חלק משמעותי בכישלונה באישור הסכם הברקזיט שרקמה עם האיחוד האירופי, כישלון שהביא לאחרונה להתפטרותה.
פעמיים שמעון פרס
ואצלנו? עד השבוע, לא קרה שחבר כנסת שהוטל עליו להרכיב ממשלה לאחר בחירות, נכשל בכך. המקרים הקרובים היחידים התרחשו בשנים 1990 ו-2008.
ב-2008, ראש הממשלה אהוד אולמרט התפטר בשל חקירותיו. ציפי לבני נבחרה להחליפו בראשות "קדימה", והנשיא, שמעון פרס, הטיל עליה להרכיב ממשלה.
לבני לא הצליחה לעשות זאת, ויצאה לבחירות. בבחירות האלה "קדימה" בראשותה אמנם קיבלה את מספר המנדטים הגבוה ביותר, אך מרב הממליצים המליצו לנשיא על בנימין נתניהו, ומשימת הרכבת הממשלה הוטלה עליו.
18 שנים קודם לכן, ב-1990, פרס היה מעורב בסיפור גם כן, אבל אז בתור יו"ר "העבודה" ויוזם "התרגיל המסריח" שניסה להקים ממשלה בראשותו – ולא צלח.
כמו פרס, גם הקשיים בהרכבת ממשלה ליוו את ישראל במשך שנים ארוכות. ד"ר עופר קניג, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, מצא כי בימי ראשית המדינה, הקמת הממשלה נמשכה זמן רב. עם השנים, התייצבה המערכת הפוליטית הישראלית (בין היתר, באמצעות תיקונים שנעשו בחוק יסוד: הממשלה), ובשנות התשעים הצליחו יצחק רבין ובנימין נתניהו להקים את ממשלותיהם בתוך 20 יום כל אחד.
לעומת זאת, אחרי מערכות הבחירות של 2013 ו-2015 התקשה בנימין נתניהו להרכיב ממשלות, והתהליך לקח לו לא פחות מ-55 ו-58 ימים בהתאמה.
מי לא בסדר – ביבי או אנחנו?
האם תהליך הקמת הממשלות האחרונות ארך כל כך הרבה זמן בגלל הדחיינות הידועה של נתניהו, שרגיל לקבל כל החלטה ברגע שאחרי האחרון, או שזו המערכת הפוליטית המקוטבת והמחולקת שמקשה על בניית הקואליציה?
קניג: "אני חושב שנתניהו לא החלטי, לא יודע לסגור דברים. ב-2001 אריאל שרון עמד בראשות מפלגה עם 19 מנדטים – לא עם 35 כמו נתניהו – ובתנאים הרבה יותר קשים הצליח לסגור דיל באלגנטיות ובזמן הרבה יותר קצר".
איך אתה מסביר את העובדה שממשלות בישראל כמעט תמיד מוקמות בזמן, אך רבות מהן לא מחזיקות מעמד?
"לאחר הבחירות אפשר בקלות לומר ש'העם אמר את דברו', ואז המפלגות בדרך כלל יותר נכונות להתפשר או ליצור סוג של מחנה משותף. אבל אחר כך, כשמגיעים לנתיבי הכרעה בנוגע לדת ומדינה, תהליך השלום וכו', השותפות מעוררת בעיות ובגלל זה נופלות ממשלות".
האם המערכת הפוליטית בישראל יציבה יחסית למקומות אחרים?
"התשובה תלויה בשאלה מהי יציבות. ישראל היא דמוקרטיה יציבה כבר 71 שנה, לא היו עליה איומים רציניים כמו הפיכה צבאית או התמוטטות של נורמות דמוקרטיות, אז מהבחינה הזו, מדינת ישראל היא בסך הכל יציבה.
"מעבר לזה, אפילו אם אתה בוחן יציבות של ממשלות, זה נכון שהיו הרבה ממשלות שנפלו לפני הזמן, אבל אם תסתכל על העשורים האחרונים, היו בהן שתי ממשלות שכמעט מילאו את ימיהן.
"מצד שני, יש הרבה מאוד חוסר יציבות בתוך הממשלות: שרים מתחלפים, שרים מתפטרים ומחליפים אותם, ומשרדים מומצאים, מתפרקים ומתאחדים.
"כך שאם אתה בוחן יציבות על פי השאלה 'כל כמה זמן יש בחירות ומתחלפת ממשלה', מצבנו סביר, במיוחד בהתחשב בזה ששאר העולם המערבי הידרדר. אם אתה בוחן יציבות על פי מה שקורה בתוך הממשלה, מצבנו לא כל כך טוב".
באופן כללי, שנות נתניהו בפוליטיקה הישראלית התאפיינו ביציבות חיצונית יחסית. מפלגה אחת דומיננטית מאוד, אותו ראש ממשלה, מספר שרים שנשארים זמן רב באותו משרד, וממשלות שמחזיקות מעמד זמן רב יחסית. ייתכן שימים אלה, שאולי מסמנים את תחילת הסוף של כהונתו הפוליטית, יביאו איתם כאוס רב יותר, שיתחבר לכאוס הכללי בעולם המערבי בזמנים אלה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם