קורונה בימי הביניים. אילוסטרציה (צילום: SerhiiBobyk/iStock)
נתניהו איים שנחזור לימי הביניים. זה פחות נורא ממה שזה נשמע

אפקט הפחד

ראיון

ראש הממשלה הפחיד בימים האחרונים את הציבור, עם נבואת זעם לפיה הקורונה "תשיב אותנו לימי הביניים" ● פרופ׳ אביעד קליינברג, שפרסם לאחרונה ספר על התקופה הארוכה והמורכבת הזו, מבקש להרגיע ● הוא מספר על עידן שבו רשמה האנושות גם כמה מרגעיה היפים ביותר, ומפריך את ההשוואות בין הווירוס הנוכחי לבין המגפה השחורה ● אמיר בן-דוד יצא איתו למסע בזמן

שלל איומים, תרחישי זוועה ונבואות הנה-באה-האפוקליפסה וחכו-חכו-מה-יהיה, רוחשים וגועשים בימים אלה בכל העולם. כל בעל חשבון פייסבוק הופך לירמיהו מיד אליהו, וכל צייצן טוויטר לנביא סה-לה-וי הקרבי.

ובכל זאת, ראש הממשלה בנימין נתניהו הצליח להפתיע, כששלף מחפיסת הקלפים ההיסטורית לא רק את קלף הטיטאניק הקלסי ואת קלף "השפעת הספרדית" המתבקש, אלא גם את הקלף הנשכח מעט של "ימי הביניים".

נתניהו הוא לא רק בנו של היסטוריון וחובב היסטוריה בעצמו. הוא גם אדם שמבין לעומק את האפקט של דימויים היסטוריים על נפש המאזינים. כשהוא חזר והזהיר – בראיונות לערוצי הטלוויזיה המרכזיים במוצאי שבת – ש"אנחנו עומדים בפני המשבר הגדול ביותר מאז ימי הביניים", והתריע שאם צעדי החירום שנאכפים עכשיו בארץ ובעולם לא יצליחו לבלום את המגפה, אנו עלולים לחזור לעולם של "חשכת ימי הביניים", הוא ידע היטב איזו תמונה הוא מצייר בדמיון הקולקטיבי.

עבור כולנו כמעט, "ימי הביניים" הם חולי וחשכה. עולם שטוח של אנשים נבערים, המפחדים משדים, רודפים אחרי מכשפות, מתפללים למלאכים ולקדושים, מבועתים מאימת הגיהינום, ונשלטים על ידי אנשי דת, הנעזרים במנגנוני אינקוויזיציה אכזריים. זה עולם של צללים וחרדות, שבו כמו בכל סרט על ימי הביניים – מ"שם הוורד" כבד הראש ועד "מונטי פייתון והגביע הקדוש" הסטירי – הרחובות מזוהמים ומלאים בוץ, הביוב זורם בתעלות פתוחות, מגיפות נוראיות מפילות חללים בכל בית, הגוויות נערמות בפינות הרחוב וקבצנים גיבנים ופוזלים, שלפעמים קוראים להם קווזימודו, מדלגים מעליהן כשהם נמלטים מאימת אנשי הכנסייה הרודפים אחריהם וממלמלים השבעות ולחשים בלטינית.

"לא מפתיע שנתניהו מאיים עכשיו על הציבור דווקא עם ימי הביניים. הוא יודע שימי הביניים זו תקופה עם יחסי ציבור נוראיים", צוחק פרופ' אביעד קליינברג, מהחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, "אבל האמת היא שהמציאות יותר מורכבת. כמו כל תקופה, היו בימי הביניים אורות וצללים. הצללים נופחו מאוד. האורות כמעט נמחקו מהזיכרון הקולקטיבי".

"לא מפתיע שנתניהו מאיים על הציבור דווקא עם ימי הביניים. הוא יודע שימי הביניים זו תקופה עם יחסי ציבור נוראיים. אבל היו בימי הביניים אורות וצללים – הצללים נופחו מאוד, האורות כמעט נמחקו מהזיכרון הקולקטיבי"

אישה וגבר רוחצים באמבט בפרסקו מהמאה ה-14, שהשתמר ומוצג במוזיאון באיטליה (צילום: istockphoto Radiokukka)
אישה וגבר רוחצים באמבט בפרסקו מהמאה ה-14, שמוצג במוזיאון באיטליה (צילום: istockphoto Radiokukka)

בהלה ואמצעי חירום

כמה שבועות לפני פרוץ משבר הקורונה פרסם קליינברג את הספר "קריאת ביניים – מדריך קצר לימי הביניים במערב", שבו הוא פורש בקיצור נמרץ, ובצורה קולחת וידידותית למשתמש, את תולדות העידן המכונה "ימי הביניים".

מדובר בתקופה שהשתרעה על פני קצת יותר מאלף שנים, מהמאה החמישית (התאריך המקובל הוא 476, שבו הודח הקיסר הרומי האחרון, אם בא לכם להתכונן לחידוני טריוויה) לבין סוף המאה ה-15 (התאריך המקובל הוא 1492, שבו הספינות של קולומבוס עגנו באי סן סלוודור ו"גילו את העולם החדש").

למה זו נחשבת בכלל תקופת "ביניים"? בין מה למה היא הייתה? בין שתי תקופות היסטוריות, שנהנות מיחסי ציבור טובים בהרבה: העת העתיקה והעת החדשה. רק שבניגוד לדימוי העממי המקובל, שגם משרת עכשיו את נאומי התוכחה וההפחדה של ראש הממשלה, לימי הביניים יש גם לא מעט סיבות לגאווה.

עטיפת ספרו של אביעד קליינברג, ״קריאת ביניים״
עטיפת ספרו של אביעד קליינברג, "קריאת ביניים"

קליינברג מונה בספר שורה של הישגים אנושיים גדולים, שנרשמו באותה תקופה: הנחת יסודותיה של תרבות המערב, כולל האוניברסיטאות והרציונליזם, הנחת היסודות לחשיבה המדעית, מדינות הלאום, שלטון החוק, פוליטיקה מלוכנית, פרלמנטים, יחסים בין דת למדינה, צורות התאגדות בסיסיות באיגודים מקצועיים ובערים אוטונומיות, ספרות, תאטרון, מוזיקה, ניווט ימי, ביטוח, בנקאות ועוד.

פרופ' קליינברג, אם אנחנו כבר מוזמנים לחזור עכשיו לימי הביניים, על איזה תקדים היסטורי מהתקופה ההיא כדאי לנו להתעכב אם אנחנו רוצים ללמוד משהו בעל ערך על מה שקורה לנו עכשיו עם הקורונה?

"התשובה המתבקשת היא לכאורה המגיפה השחורה (שהתפשטה בעולם ב-1347, אחרי שהתפרצה כנראה בגלל מכרסמים נגועים בדבר באסיה – א.ב.ד). אפילו נתניהו רמז במוצ"ש שמגפת הקורונה תעבור לא רק את מגפת השפעת הספרדית (כ-50 מיליוני מתים מתוך אוכלוסייה של כמיליארד וחצי) אלא גם את המגפה השחורה (כ-200 מיליון מתוך כחצי מיליארד, כלומר כ-40% מן האוכלוסייה).

"כל זה כשמדובר במחלה שעד כה גרמה למותם של 13,000 מתוך כ-8 מיליארד בני אדם. לפי ההערכות הקודרות ביותר, מדובר ב-4% מתוך אלה שיחלו בקורונה. הערכות אחרות מדברות על כ-1%. הפער בין ההיסטריה העולמית לבין מספר הנספים שאינו מתקרב לשולי המספרים שנתקלנו בהם בעבר, מעורר תהייה".

איך אתה מסביר את הפער?

"מדובר בתופעה שהיא בעיקרה מנטלית: חוסר יכולת עולמי לספוג אבדות ונכונות לחיות בעולם של פחדים דמיוניים. הדורות הקודמים עמדו במידה רבה של נחישות וקור רוח באבדות כמעט בלתי נתפסות. אני מזכיר שהרנסנס האיטלקי התחולל במקביל למגיפה השחורה, כמו גם המהפכה המדעית. אולי התופעה שאליה ראוי לחזור היא אחת מן ההופעות התקופתיות של איום מבפנים, שבהן הבהלה והאמצעים שננקטו כדי לטפל בה חורגים לאין שיעור מן הסכנה".

משבר הקורונה: תחנת רכבת בסין, 25 במרץ 2020 (צילום: AP Photo/Mark Schiefelbein)
משבר הקורונה: תחנת רכבת בסין, 25 במרץ 2020 (צילום: AP Photo/Mark Schiefelbein)

כמו למשל?

"אני מציע להרחיק עדות ממחלות ומנגיפים. קח למשל את הופעתה של תנועת המינות העממית באירופה של המאות ה-11 עד 14.

"זה התחיל בהתפרצויות מקומיות. חבורות נוצרים משכבות שונות של האוכלוסייה – בתחילה איכרים ואחר כך בעיקר עירוניים – ביטאו בצורה כזאת או אחרת רצון לחוות את הדת לא כשחקני ספסל הצופים באנשי הכנסייה משחקים לפניהם, כפי שהיה עד אז, אלא כמשתתפים פעילים הנוהגים 'בדתיות' ובתמורה זוכים באפשרות להביע דעה בעניינים שעד אז נחשבו למעלה מהשגתם.

"מדובר בתופעה שהיא בעיקרה מנטלית: חוסר יכולת עולמי לספוג אבדות ונכונות לחיות בעולם של פחדים דמיוניים. הדורות הקודמים עמדו במידה רבה של נחישות וקור רוח באבדות כמעט בלתי נתפסות"

"בתחילה, הרשויות הכנסייתיות התייחסו לכך בשאננות. זה יעבור, אמרו לעצמם. דברים כאלה קורים. צריך לנזוף, לגעור, אולי 'לחטא' (כלומר להעניש), אבל בקור רוח. בהדרגה התעוררה במשגיחים התחושה שעניינים יוצאים מכלל שליטה. המינות צצה במקומות שונים ולעתים היו מחוזות שלמים (דרום צרפת, לומברדיה) שנדבקו. הכנסייה עצמה מיהרה להשתמש בדימויים רפואיים: מחלה ממארת, מגיפה, הידבקות, מוות רוחני, סכנה לחברה. משעה שהוחלט שהתופעות הללו, שוליות ככל שהיו, הן בבחינת איום קיומי, הועלו תקנות החירום".

הו, תקנות חירום. נשמע מוכר.

"ברור. אין דבר שהשלטון אוהב יותר מתקנות חירום. הן מבטלות הגנות חוקיות, חוסכות זמן ופוטרות את האחראים מאחריות. גם אז הוחלו תקנות חירום: חשדות במינות הספיקו לעצור אנשים ולהעבירם חקירה ברוטלית, שהפיקה מהם הודאות באשמה. עם ההודאה אפשר היה להפקיע נכסים ומעת לעת לחסל מטרד.

"אין דבר שהשלטון אוהב יותר מתקנות חירום. הן מבטלות הגנות חוקיות, חוסכות זמן ופוטרות את האחראים מאחריות. גם בעבר הוחלו תקנות חירום: חשדות ב'מינות' הספיקו לעצור אנשים ולאלצם להודות באשמה"

"המינות יצרה ספירלה של אמצעים והצדקות. היה משהו נוח מאד בביטול כללי המשחק, למען טובת העם. מצד שני צריך היה לנפח תדיר את האיום כדי להצדיק את אמצעי החירום. המינות הפכה למפלצת – האיום הנורא ביותר מאז ימי הביניים, אם להשתמש בדברי מנהיגנו. תשכחו מדמוקרטיה, מבקרה, משקיפות, מאחריות. כשהכל קורס (מה קורס? מה זה הכל?) צריך לציית".

שר המשפטים אמיר אוחנה וראש הממשלה בנימין נתניהו, אפריל 2019, ארכיון (צילום: Hadas Parush/Flash90)
שר המשפטים אמיר אוחנה וראש הממשלה בנימין נתניהו, אפריל 2019, ארכיון (צילום: Hadas Parush/Flash90)

משבר, זחיחות וביטחון מופרז

כל זה לא אומר שבימי הביניים היה נהדר. "כשאני חושב על זה, יש מעט תקופות שבהן היה נהדר", אומר קליינברג, "וייתכן שאנו מצויים בשלהי אחת מהן".

היו בימי הביניים אינקוויזיטורים, אבל רוב אנשי ימי הביניים חיו את חייהם בלי שפגשו אותם. בדמיוננו הם מצטיירים כמאמינים פנטיים, אבל האמת היא שרוב האוכלוסייה במערב הייתה בורה לחלוטין, וידעה מעט מאוד על הדת שבה לכאורה דבקה. היהודים התפללו ונצמדו להוראות ההלכה. רוב הנוצרים הלכו מדי פעם לכנסיה, ידעו מעט מאוד על הסיפור הנוצרי, היו רחוקים מאדיקות דתית והתייחסו בציניות ולא פעם בעוינות לאנשי הדת.

"תקופות היסטוריות אינן קבוצות כדורגל המתחרות ביניהן על תואר הקבוצה המצטיינת", כותב קליינברג בספרו, "כל תקופה היא בעת ובעונה אחת שינוי אבל גם המשכיות. לא פעם שינוי גדול צומח מתוך משבר, כשם ששקיעה צומחת מתוך זחיחות וביטחון עצמי מופרזים".

"תקופות היסטוריות אינן קבוצות כדורגל המתחרות ביניהן. כל תקופה היא בעת ובעונה אחת שינוי אבל גם המשכיות. לא פעם שינוי גדול צומח מתוך משבר, כשם ששקיעה צומחת מתוך זחיחות וביטחון עצמי מופרזים"

משבר, שינוי ושקיעה יהיו מן הסתם נושאים שיעסיקו אותנו בתקופה הקרובה. מה אנו יכולים ללמוד עליהם מהתקופה ההיא? "קודם כל כדאי לזכור, שמהרבה בחינות זו הייתה תקופה פחות נוראה מאלה שבאו מיד אחריה", אומר קליינברג. "העת החדשה המוקדמת – מגילוי אמריקה, נאמר, ועד המהפכה הצרפתית – היו תקופות של שפיכות דמים ועושק בקנה מידה שימי הביניים לא התקרבו אליו.

"אנחנו מדברים על מלחמות דת שהתחילו במאה ה-16 ונמשכו כמאה שנים. אנחנו מדברים על הכיבוש הברוטלי של העולם החדש, שהיה כרוך בגזל, התעללות, רצח וגם בהעברת מחלות אירופיות לאמריקה, העברה שעלתה בחיי כ-90% מאוכלוסיית האמריקות (יותר מ-50 מיליון בני אדם). אנחנו מדברים על ציד מכשפות (תופעה של העולם החדש), על תחילת הקולוניאליזם האירופי ועל כינונו של סחר העבדים הטרנס-אטלנטי.

"בשלב הזה עוד קשה מאוד לצפות איך ייראה העולם אחרי הקורונה, אבל סביר שהוא יהיה פחות טוב מן העולם שלפניה – לפחות מבחינת המערב. וכדאי שניזהר. אני חושב שאחד הדברים המסוכנים ביותר שהומצאו בימי הביניים היה הפיתוח הכמעט מדעי של מנגנוני רדיפה ומשטרת מחשבות. המנגנונים הללו – מסעי צלב כנגד האוכלוסייה שלך, אינקוויזיציה, טרור מדיני בקנה מידה גדול – לא הגיעו לשיאם בימי הביניים. לאנשי ימי הביניים חסרו הכלים הפוליטיים והכלכליים להוציא לפועל את מה שיורשיהם עשו.

"קשה מאוד לצפות איך ייראה העולם אחרי הקורונה, אבל סביר שהוא יהיה פחות טוב מן העולם שלפניה – לפחות מבחינת המערב. אחד הדברים המסוכנים ביותר בימי הביניים היה פיתוח מנגנוני רדיפה ומשטרת מחשבות"

"האינקוויזיציה של ימי הביניים מעולם לא התקרבה ביכולותיה למשטרות חשאיות כמו אלה של היטלר וסטלין, אבל היסודות הונחו שם – על ידי אינטלקטואלים שחלמו בגדול ויישמו בקטן. והיסודות למנגנוני הפיקוח היו הטלת מורא – דמוניזציה שיטתית של האויב, הכרזה על מצב חירום תמידי, וביטול זכויות בשם צרכי שעה".

היו בכלל זכויות לאזרחים?

"בימי הביניים פותחו, אלה בצד אלה, גם רעיונות של הגנה על זכויות, של הדדיות (אין מיסוי בלי ייצוג, השליט אינו פועל ללא התייעצות, לנאשם זכויות המעוגנות בחוק), של מחויבות השליט לנשלטים. ובה בעת פותח גם הכלי המבטל את כל אלה, כי אנחנו במצב חירום. אולי זה הדבר החשוב ביותר שאנחנו יכולים ללמוד. הוויתורים הקטנים לכאורה, עד יעבור זעם, מתקבעים. מנגנוני חופש שנבנו בעמל רב ובמחיר כבד מושלכים לפח ללא מחשבה על היום שאחרי. היום שאחרי מגיע ואתה מגלה שאתה הרבה פחות חופשי".

אנדרטה לקרבנות השפעת הספרדית, ורמונט, ארצות הברית (צילום: AP Photo/Wilson Ring)
אנדרטה לקרבנות השפעת הספרדית, ורמונט, ארצות הברית (צילום: AP Photo/Wilson Ring)

סוף עידן הגלובליזציה?

האימפריה הרומית שעם קריסתה החלו ימי הביניים, נוהלה על ידי אליטה קטנה שהתבססה על מערכת חוקים ריכוזית. היא מימנה את פעילותה באמצעות מערכת מיסוי קשוחה ויצרה מערכת תשתיות מרשימה של דרכים (שכולם, כך נהוג היה לומר אז, הובילו לרומא), גשרים ונתיבי שיט לצד מערכת משוכללת של הזרמת מים נקיים ופינוי ביוב ופסולת. והמון תכניות ריאליטי להמונים – במרכזי בידור ותחרויות סוסים.

"הוויתורים הקטנים לכאורה, עד יעבור זעם, מתקבעים. מנגנוני חופש שנבנו בעמל רב ובמחיר כבד מושלכים לפח ללא מחשבה על היום שאחרי. היום שאחרי מגיע ואתה מגלה שאתה הרבה פחות חופשי"

מרידות פרצו מעת לעת, בעיקר על רקע הפערים הכלכליים הגדולים בין האלפיון העליון לכל היתר, אבל הן דוכאו במהירות. האימפריה קרסה לבסוף, כי היא לא יכלה יותר להמשיך ולקיים את הסדר העולמי הזה, שאיפשר לאליטה קטנה, עשירה ומנותקת, לחיות חיי פאר ומותרות על חשבון ההמונים שנאנקו לממן את המשך האימפריה.

בימי הביניים התפרקה בעצם גרסת הגלובליזציה של האימפריה הרומית. הגלובליזציה המתוחכמת של ימינו עוברת עכשיו טלטלה עזה, עם עצירת הטיסות, סגירת הגבולות והתכנסות מחודשת לתוך הקהילות המקומיות. מה אנחנו יכולים ללמוד מהניסיון של אנשי ימי הביניים בהקשר הזה?

"הגלובליזציה הרומית אכן קרסה. היא לא הייתה בדיוק גלובליזציה. האימפריה הרומית אמנם סחרה עם סין והודו – יותר קנתה מהן ופחות מכרה להן – אבל בעיקרה היא הייתה מערכת של העברת סחורות באגן הים התיכון. חשוב לא לבלבל בין האימפריה הרומית למערב אירופה. צפון אפריקה והמזרח התיכון, כמו גם הבלקנים, היו אזורים רומיים לא פחות מספרד (היספאניה) וצרפת (גאליה). זאת לא הייתה מערכת אטומה, אבל קשה לראות בה חלק מכפר גלובלי.

"אם אנחנו מדברים על גלובליזציה – האימפריה הפרסית הייתה גלובלית הרבה יותר. היא השתרעה מהודו ועד כוש ותיווכה בין מערב אירופה למזרח אסיה. דווקא בימי הביניים נוצרה מערכת גלובלית חדשה, שהעבירה סחורות ורעיונות (כמו גם מגפות) מקצה אחד של העולם לאחר. ההתרסקות של הביחד הרומי במערב הגן עליו יחסית ממגפות. במאה השישית הביאו חיילים ביזנטיים את הדבר למערב. כשזה נגמר הייתה הפסקה של כשמונה מאות שנים.

"במילים אחרות – ימי הביניים לא התאפיינו במגפות חוזרות ונשנות כמו העת החדשה המוקדמת וכמו העידן המודרני. המגפה הנוראה שהכתה במערב ב-1347 הגיעה מסין ונעה לאורך דרכי הסחר. היא התאפשרה בזכות הכיבושים המונגולים של המאה ה-13, שיצרו אזור סחר ענק מקוריאה במזרח ועד לבודפשט במערב, מסוריה ועיראק ועד לסיציליה. מערב אירופה הייתה חלק מן העולם הגלובלי הזה. וכיוון שהמערב עצמו כוסה בדרכי סחר, המגיפה נעה לאורכן מסיציליה בדרום ועד לגרינלנד בצפון.

"אנשי ימי הביניים עשו כמיטב יכולתם לעצור תנועה של אנשים החשודים במחלה. אגב, הם אלה שהמציאו את הקוורנטינה – תקופת בידוד של ארבעים יום. זה הצליח במידה מוגבלת, כי אי אפשר באמת לעצור את החיים.

"אנשי ימי הביניים עשו כמיטב יכולתם לעצור תנועה של אנשים החשודים במחלה. אגב, הם אלה שהמציאו את הקוורנטינה – תקופת בידוד של ארבעים יום. זה הצליח במידה מוגבלת, כי אי אפשר באמת לעצור את החיים"

"החיים במערב המשיכו גם בזמן המגיפה. הרנסאנס האיטלקי התחיל ולבלב בתקופת המגיפה, אדמיניסטרטורים חדשים החליפו את אלה שנספו, אפילו המלחמות המשיכו (מלחמת מאה השנים התחוללה במקביל למגיפה, כמו גם הרקונקוויסטה בספרד). אני מזכיר שהמגיפה שהתחילה במאה ה-14 נמשכה בהפסקות עד המאה ה18. הרעיון של שיתוק העולם לא עלה בדעת איש".

משבר הקורונה: נמל התעופה JFK בניו יורק, 24 במרץ 2020 (צילום: AP Photo/Mary Altaffer)
משבר הקורונה: נמל התעופה JFK בניו יורק, 24 במרץ 2020 (צילום: AP Photo/Mary Altaffer)

יש בכלל תקדים היסטורי לאירוע כמו זה שאנחנו עוברים עכשיו, שנחווה בצורה דומה כמעט בכל פינה בכדור הארץ?

"בהחלט. המגפה השחורה הייתה משבר גלובלי (כלומר בכל אירואסיה). בעולמות של מזרח אסיה, בעולם המוסלמי, בביזנטיון ובמערב".

וגם ההתמודדות הייתה גלובלית? היה שיתוף מידע? היו שיתופי פעולה? הייתה תחושת סולידריות?

"שיתוף פעולה כזה לא היה. תרבויות מזרח אסיה והמערב דיברו ביניהן בעיקר באמצעות חילופי סחורות. החלפת רעיונות הייתה מוגבלת. אשר לתרבות האסלאם, המערב הושפע ממנה עמוקות, מאמץ במידה רבה את הרפואה והמדע הערבים (בעיקרם פרשנות ערבית למדע היווני). אבל לאף אחת מן התרבויות האלה לא הייתה שיטה פרשנית שידעה להסביר את המגיפה. ההבנה הזאת התפתחה במערב במאה ה-19.

"כל התרבויות האלה היו חסרות אונים אל מול המוות המתגלגל. בכולן הבינו אנשים שהחולים יכולים להדביק את הבריאים, על אף שלא היה להם הסבר מדוע זה קורה. בכולן ניסו לבודד את החולים ולמנוע כניסת נגועים לאזורים מיושבים. לא היה מאמץ משותף (גם לא בתוך מערב אירופה) למצוא תשובה או לתאם מדיניות אחידה של מענה למחלה. שיתופי פעולה כאלה לא התקיימו למעשה עד למאה ה-20".

אביעד קליינברג
אביעד קליינברג

כדי לסיים את הטיול ההיסטורי שלנו בכל זאת בטון אופטימי: מה האנושות מרוויחה ממשברים גדולים כאלה?

"למגיפה השחורה היו תוצאות מורכבות, חלקן לאו דווקא רעות. כתוצאה מן התמותה ירד מחיר הנדל"ן ועלה מחיר העבודה. הצמיתים האירופיים גילו שיש ביקוש לעבודה והציבו תנאים שלא הציבו בעבר. אחרי המגיפה נעלמה הצמיתות מרוב אירופה ורמת החיים של השורדים עלתה. הרבה כסף התפנה וחלקו הופנה לאמנות ולתרבות.

"כישלון הדת וכישלון מוסדות הידע הישנים שבחסות הכנסייה לתת תשובות, עודדו חשיבה פחות שמרנית על העולם ואת תחילתה של המהפכה המדעית, שביקשה להתבסס יותר על התבוננות בעולם ופחות על סמכות הקדמונים.

"אני חושב שזעזועים גדולים מעודדים חשיבה מחדש ומאמץ לנתח בכנות את מה שהיה עד אז מובן מאליו: כשהכול 'עובד' אנשים נוטים 'לזרום' ולא לחשוב. יש לא מעט בעיות שהמגפה חשפה. לא פחות מן הטיפול במגפה, היא חשפה את נקודות התורפה של המבנים החברתיים, הפוליטיים והדתיים הקיימים.

"כישלון הדת וכישלון מוסדות הידע הישנים שבחסות הכנסייה לתת תשובות, עודדו חשיבה פחות שמרנית על העולם ואת תחילתה של המהפכה המדעית, שביקשה להתבסס יותר על התבוננות בעולם ופחות על סמכות הקדמונים"

"מאידך גיסא, משברים הם גם רגע של סכנה גדולה. יש לרבים נטייה לסמוך על 'אנשים חזקים' שמזלזלים בכללים 'לטובת הציבור' ונגד הטרחנים חובבי הכללים וחובבי החופש. וישנה כמובן הנטייה החביבה על המין האנושי למצוא שעירים לעזאזל ולהעלות אותם קרבן".

עוד 2,353 מילים
כל הזמן // יום שלישי, 7 באפריל 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

איילת שקד שברה את תהליך מינוי השופטים. זה קריטי שהממשלה החדשה תתקן אותו

בהודעתה אתמול, התגאתה שרת המשפטים לשעבר בעובדה כי בתקופתה כרתו הפוליטיקאים ברית עם נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה למינוי שופטים ● כאילו לא הגיחה לעולם בתקופה ההיא פרשת אפי נוה, כאילו לא הוחלט להגיש כתב אישום נגד יו״ר לשכת עורכי הדין בפרשת "מין תמורת מינוי" ● בשנה הקרובה יפרשו חמישה שופטי עליון ● זוהי נקודה קריטית לביסוס האיזון ולהחזרת מקצוענות לתהליך הבחירה של "קודש הקודשים" ● פרשנות

עוד 763 מילים

קורונה - עולם כמנהגו שוגה

כדי לעקוב אחרי מהלך המגיפה בכל מדינה, די להתבונן בגרף אחד באתר הניטור וורלד-או-מיטרס: גרף עמודות המציג את מספר החולים החדשים בכל יום. הגרף בשלמותו מודגם בשתי מדינות בהן הושלם המהלך – סין ודרום-קוריאה – ונראה כעקומת פעמון המורכבת מחמישה פרקי זמן:

  1.  "תקופת הטיפטוף" בה מספר החולים החדשים נמוך ויציב יחסית.
  2. תקופת התפרצות המאופיינת בעלייה חדה של מספר החולים החדשים ברוב הימים בהשוואה ליום הקודם.
  3. שיא המגיפה בו נצפית יציבות יחסית של מספר החולים החדשים.
  4. דעיכת המגיפה בה יורד מספר החולים החדשים ברוב הימים בהשוואה ליום הקודם.
  5. תקופה דומה לתקופת הטפטוף בה המחלה נותרת אנדמית (ברקע).

לא תמיד קל לקבוע בזמן אמת אם אחד מהשלבים הסתיים, שכן "מספר המקרים החדשים" אינו מושג יציב בשל תנודות אקראיות, שגיאות מדידה, שינוי מדיניות הבדיקות וכיוצא באלה. למען הדיוק נזכיר כי גרף התמותה היומית מספק מידע דומה, בדרך כלל באיחור מה, ובמחיר של יציבות סטטיסטית מופחתת כשמספר הנפטרים קטן.

השוואת המהלך בין מדינות

כדי להבין אם מגיפת הקורונה מתנהגת על פי "חוקיות סטטיסטית", יש להשוות את המהלך בין מדינות. השוואה שכזאת מחייבת כיול של נקודות ההתחלה, שכן המעבר מתקופת טפטוף להתפרצות לא התרחש באותו תאריך בכל מדינה ואינו בהכרח מעבר חד. יש כמובן מרכיב שרירותי בכל בחירה של נקודת הזינוק, אבל הבחירה בלתי נמנעת לצורך השוואה וניבוי.

כדי להבין אם מגיפת הקורונה מתנהגת עפ"י "חוקיות סטטיסטית", יש להשוות את המהלך בין מדינות. ההשוואה מחייבת כיול נקודות ההתחלה, שכן המעבר מטפטוף להתפרצות לא התרחש באותו תאריך בכל מדינה

תאריך אפשרי הוא בקירוב היום שבו מספר החולים החדשים מנה עשרות אך טרם חצה את המאה. לדוגמה, ה-11 במרץ הוא נקודת זינוק אפשרית של אוסטריה, לעומת ה-17 במרץ בישראל. בהתאם לכך, אפשר להשוות את גרף העמודות (מספר החולים החדשים) של ישראל עד היום – לזה של אוסטריה עד לפני כשבוע. אם יש דמיון ניכר, אפשר לנבא שהשבוע נצפה בישראל את מה שנצפה באוסטריה בשבוע שעבר. ניבוי – לא וודאות.

חומרת המחלה

אין כל ספק שבכל מדינה חבוי שיעור עצום של נדבקים אסימפטומטים וחולים קלים שאינם מאובחנים. מספרם עם פרוץ המגיפה מלמד על האחוז באוכלוסיה שרכש חיסון לנגיף ותרם מרכיב חשוב – אולי מרכזי – להתפתחות "חסינות עדר" והיעצרות המגיפה. מכיון שלא נערכו בדיקות קורונה על מידגמי אוכלוסיה גדולים טרום-מגיפה, התשובה תימצא בדיעבד באמצעות בדיקות סרולוגיות של נוגדנים לנגיף בדגימות דם שנלקחו באותה עת למטרות אחרות.

שיעור הנדבקים האסימפטומטים והחולים הקלים, הן לפני המגיפה והן במהלכה, משפיע דרמטית על חישוב שיעור התמותה ושיעור התחלואה הקשה, שכן יש להוסיפם למכנה. בשלב זה אין ערך למדד המקובל (שיעור תמותה בקרב החולים) בשל שוני בספירת המקרים בכל מדינה, כמו גם שיעור לא ידוע של לא-מאובחנים. אין ספק שחישובים המבוססים על מספר החולים המאובחן רחוקים מהאמת מרחק רב.

אין ספק שבכל מדינה חבוי שיעור עצום של נדבקים אסימפטומטים וחולים קלים לא מאובחנים. מספרם עם פרוץ המגיפה מלמד על האחוז באוכלוסיה שרכש חיסון לנגיף ותרם ל"חסינות עדר"

כדי לקבל כרגע מושג על חומרת המחלה, יש להתבונן באתר הניטור בעמודה שבה חושב מספר המתים מקורונה למיליון תושבים. סביר להניח שהמונה, וכמובן גם המכנה, נספרים במדויק בכל מדינה, מכיון שחולים קשים מגיעים לבתי החולים ומאובחנים בקפידה. מספר המתים למיליון "במחצית הדרך" (תקופת השיא) מאפשר גם להעריך את התמותה הכללית בכל מדינה בסיום המגיפה. לדוגמה, במדינה המונה שמונה מליון תושבים, ושיעור של 10 נפטרים למליון במחצית הדרך, צפויים כ- 160 נפטרים מקורונה. אפשר כמובן גם פשוט להכפיל בשתיים את מספר הנפטרים עד לשיא. יש להתייחס לתרגילי חישוב אלה כהערכת סדרי גודל ולא יותר.

השפעת התערבות לעומת מהלך טבעי

כל חוקר מתחיל יודע שאין אפשרות להעריך את גודל ההשפעה של התערבות רפואית ללא קבוצת ביקורת. נדגים היפותטית. נניח שקבוצה של 50 חולים במחלה זהה מזווגת עם קבוצה של 50 רופאים, כך שנוצרים 50 צמדי רופא מטפל-חולה מטופל. כל הרופאים רושמים לחולים תרופה ממשפחת תרופות אחת (למשל, נוגדי דלקת לא סטרואידלים), אבל הטיפול אינו זהה. כל רופא רשאי להחליט על התרופה הספציפית, על המינון היומי, על מועד התחלת הטיפול וסיומו וכיוצא באלה. בתצפית בת כחודשיים מסתמן מהלך דומה מאד של 50 החולים: החמרה בחודש הראשון, התייצבות, והחלמה כעבור חודש נוסף. מה היתה השפעת הטיפול?

לא ניתן לדעת ללא השוואה לקבוצת בקורת שלא טופלה או טופלה בפלצבו (תרופת דמה). מצד אחד אפשר לטעון שכל הטיפולים היו יעילים מאד במידה רבה ושווה. מאידך, אפשר לטעון שכל הטיפולים היו חסרי ערך בקירוב והמהלך הנצפה הוא המהלך הטבעי של המחלה: החמרה, התייצבות, והחלמה בתוך כחודשיים. מבחינה לוגית אין הכרעה, אבל ככל שמודגמת שונות גדולה יותר בין הטיפולים, אמורה להתחזק האמונה שהמהלך הטבעי – ולא מיגוון הטיפולים – שיחק תפקיד מרכזי. בלשון פשטנית: אם נראה שהכל עבד נפלא, כנראה שדבר לא עבד, או עבד מינימלית. נשוב לאנלוגיה הזאת בסיום.

תופעות לוואי

כל החלטה על התערבות רפואית לוקחת בחשבון את תופעות הלוואי – השפעות לא רצויות של הטיפול ובכללן סבל, תחלואה, ותמותה. לפעמים תופעות הלוואי הן כה חמורות עד שהטיפול מוכרז כאסור, גם אם מאמינים בהשפעתו המיטיבה על מהלך המחלה.

הכלל הזה חל גם על מדיניות אקטיביסטית בתחום בריאות הציבור. לדוגמא, החלטה על השבתת המשק בעטיה של מגיפה תגרום לפשיטות רגל, אובדן מקורות פרנסה, חרדה, דיכאון, ולפעמים נסיונות אובדניים.

באופן דומה, מיקוד תשומת הלב הרפואית על מחלה נגיפית אחת יגרום לתת-טיפול ועליית תחלואה ותמותה ממחלות אחרות. אלא שבניגוד לרפואה, תופעות הלוואי בתחום בריאות הציבור אינן נרשמות בדרך כלל לחובתם של מקבלי ההחלטות. כלל ידוע הוא שככל שהמסובב רחוק יותר מסיבתו על ציר הזמן ועל השרשרת הסיבתית, נוטים לשכוח את הסיבה הראשונה. איש לא שוכח את הרופא שרשם תרופה נוגדת קרישה שגרמה לדימום מוחי כעבור שבוע. רבים ישכחו את הסיבה (מקבלי ההחלטות) לעליית התמותה ממחלות שאינן נקראות קורונה בסטטיסטיקה שתפורסם בעוד שנה.

איש לא שוכח את הרופא שרשם תרופה נוגדת קרישה שגרמה לדימום מוחי כעבור שבוע. רבים ישכחו את הסיבה (מקבלי ההחלטות) לעליית התמותה ממחלות שאינן נקראות קורונה בסטטיסטיקה שתפורסם בעוד שנה

תצפיות ומסקנות

תצפיות מצטברות על סין, דרום-קוריאה, איטליה, ספרד, גרמניה, הולנד, אוסטריה, דנמרק, ומדינות אחרות מלמדות כי מגיפת הקורונה מתקדמת על פי "שעון סטטיסטי" מפתיע בחוקיותו. אם מכיילים את תחילת המגיפה לעשרות חולים חדשים ביום, שיאה מגיע אחרי 2-4 שבועות. השיא נמשך עד כשבוע, והירידה לרמת רקע משלימה עקומת פעמון סימטרית למדי, כנצפה לפי שעה במספר מדינות (סין, דרום-קוריאה, אוסטרליה ואוסטריה).

עד כה מהלך המגיפה בישראל דומה מאד למהלך באוסטריה בתקופה החופפת. כזכור, אוסטריה מקדימה את ישראל בכשבוע והיא נמצאת בשלב הדעיכה מזה כשבוע. אם הדמיון בין המדינות יימשך, אפשר לשער שבימים הקרובים, לכל היותר, נצפה בארץ בשלב הדעיכה. שוב, ניבוי – לא וודאות. למעשה, בעת כתיבת שורות אלה מצטיירת דעיכה אלא שבמקביל מדווח על שיהוי בבדיקת דגימות. כמובן שהפחתה או הגדלה של מספר הבדיקות עלולה לטשטש את התמונה.

לפעמים תצפית חכמה על חולים בודדים מספקת מבט מאלף על גודלו של הקרחון מתחת לקצה הקרחון [קרדיט: ד"ר אמיר שחר]. בתחילת חודש מרץ דווח בארץ על תיירים ישראלים במדינות אירופה שאובחנו כחולי קורונה עם חזרתם ארצה. באותה תקופה נספרו באותן מדינות עשרות בודדות בלבד של חולים. מה היתה ההסתברות של תייר במדינה המונה מיליונים לבוא במגע עם חולה קורונה, אם שכיחות המחלה היתה אפסית?

באותו אופן, כיצד נדבק טום הנקס באוסטרליה בתקופה שבה נספרו שם עשרות בודדות של חולים? ואיך נדבק בוריס ג'ונסון לאחרונה בבריטניה (66 מליון תושבים) כאשר מספר המקרים המדווח היה כ-15,000 (מינוס מחלימים ומבודדים)?

עד להצגת הסבר חלופי ריאלי, אין מנוס מלהקיש שמספר הנדבקים בכל מדינה, טרום-מגיפה ובמהלך המגיפה, גדול עשרות מונים או יותר מהמדווח מידי מיום.

כיצד נדבק טום הנקס באוסטרליה בתקופה שנספרו בה עשרות בודדות של חולים? ואיך נדבק בוריס ג'ונסון לאחרונה בבריטניה (66 מליון תושבים) כשמספר המקרים המדווח היה כ-15,000 (מינוס מחלימים ומבודדים)?

אם כך, אפשר להציע הערכה ראשונית של סדר הגודל המירבי של שיעורי תמותה ותחלואה קשה. נניח שמרנית שמספר החולים האמיתי (נדבקים אסימפטומטים, חולים קלים, וחולים קשים) גדול רק פי עשרה מהנספר כיום. פירושו של דבר ששיעורי התמותה והתחלואה הקשה האמיתיים אמורים להיות עשירית מהמחושב. לדוגמה, שיעורי תמותה של 10%, 5%, ו-1% אמורים להיות מתוקנים ל-1%, 0.5%, ו-0.1%, בהתאמה. תחזיות חולים מונשמים של 5%, 2%, ו-1% אמורות להיות מתוקנות ל-0.5%, 0.2%, ו-0.1% בהתאמה. בל נשכח כי מדינות שלמות הוכנסו לעוצר על בסיס הערכת שיעורי תמותה ותחלואה קשה.

מכיון שלא כל המדינות נמצאות באמצעיתה של עקומת הפעמון (ואין לדעת היכן האמצע עד שהדעיכה ברורה), קשה לדייק בהערכת המספר הסופי של הנפטרים מהמגיפה בכל מדינה. עם זאת מסתמנות שלוש קבוצות:

  1. תמותת קורונה נמוכה: 10-100 נפטרים למליון תושבים. גרמניה וישראל, לדוגמה.
  2. תמותת קורונה בינונית: 100-200 נפטרים למליון תושבים. בלגיה והולנד, לדוגמה.
  3. תמותת קורונה גבוהה: 200-500 נפטרים למליון תושבים. איטליה וספרד, לדוגמה.

אף שמוקדם לקבוע, סדרי הגודל המשוערים במדינות אחדות אינם שונים דרמטית מאלו של תמותה משפעת.

יש לזכור שהמספרים מייצגים שיעור תמותה ממוצע באוכלוסיה. כבר היום ברור בישראל ובמדינות אחרות שהממוצע מסתיר טווח רחב של שיעור תמותה בקבוצות גיל שונות – מתמותה כמעט אפסית בילדים וצעירים ועד תמותה גבוהה בגילאים גבוהים. כמן כן סביר להניח שפילוח עתידי לפי קבוצות גיל יצמצם את רמת השונות בין מדינות.

מגיפת הקורונה תסתיים, ככל המגיפות, ואין ספק שקובעי המדיניות בכל מדינה יצהירו בראש חוצות כי המגיפה נבלמה ודעכה בזכות ההחלטות הקשות, האמיצות והנכונות שקיבלו בלית ברירה. קיימות שתי דרכים לערער את תקיפות הטיעון: ראשית, כשיוודע גודלו של קרחון החולים והנדבקים, יתברר כי הנגיף אלים הרבה פחות מששוער, אולי אפילו באוכלוסיה קשישה. גם כרגע מסתבר שתחזיות-עבר על "מאות מונשמים בארץ תוך יומיים שלושה" היו עורבא פרח.

שנית, יש להזכיר את מינעד "הטיפולים המוצלחים" שניתנו במדינות שונות, החל בצעדים הדרקונים בסין, דרך שיטת הבדיקות בדרום-קוריאה, וכלה בגישה הליברלית בשוודיה. גם בחינה מדוקדקת של ניהול המשבר במדינות אירופה (ובארץ) תראה שונות רבה בין מדינות בטיב הצעדים, בהיקפם, במועדם, ובאכיפתם – בדיוק כמו השונות בגישה הטיפולית של 50 הרופאים באנלוגיה שלעיל. וגם כאן יש לשאול את אותה שאלה פרוזאית: האם הכל עבד נפלא, או שמא…?

למרבה הצער, האווירה הנוכחית מלמדת ששום טיעון לא ישכנע את המשוכנעים פרט לקבוצת ביקורת אחת: שוודיה. פסק הדין נמצא בידיה של מדינה זו ויפורסם בקרוב. מבט חטוף על גרף העמודות של שוודיה בימים האחרונים מרמז על הפסיקה המסתמנת. יש סיכוי סביר שניהול מגיפת הקורונה בעולם יירשם בהיסטוריה כפיאסקו קולוסאלי. נסיון אובדני כלכלי – בשגגה.

תודות: ד"ר רותם לפידות, על קריאת טיוטה והערות בונות

אייל שחר הוא פרופסור אמריטוס לבריאות הציבור (אוניברסיטת אריזונה), בוגר בית ספר לרפואה (אוניברסיטת ת"א), מוסמך באפידמיולוגיה (אוניברסיטת מינסוטה), היה בגימלאות ונהנה מכל רגע עד שפרצה מגיפת הקורונה והכריחה אותו לחזור לעבודה. http://www.u.arizona.edu/~shahar/

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,568 מילים ו-1 תגובות
עודכן לפני 5 שעות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

הממשלה צפויה לאשר הבוקר את התקנות, שיגבילו את תנועת הציבור במרחב

האיסור להתרחק למעלה ממאה מטרים מבתי התושבים - שאמור היה להתחיל בערב ליל הסדר - יוקדם כבר לשעות הצהריים ● הכנסת אישרה את תיקון חוק היסוד שיאפשר הוצאת מיליארדי דולרים נוספים להתמודדות עם משבר הקורונה; לבקשת הליכוד, חברי הרשימה המשותפת תמכו בהצעה

07:19 עריכה

לבקשת המשטרה והשר לביטחון הפנים גלעד ארדן, העוצר שייערך בערב ליל הסדר, יוקדם ויחל בשעה 14:00 – כך עולה מהמידע שנמסר לשרי הממשלה לקראת ישיבתם. אתמול הודיע נתניהו שסגר זה – שלפיו ייאסר על הציבור להתרחק למעלה ממאה מטר מביתו – יחל בשעה 18:00 בערב.

07:13 עריכה

אחרי שפורסם אתמול על התקדמות במגעים להקמת ממשלה, הודיעה אמש כחול לבן על הפסקת המשא ומתן עם הליכוד.

לאחר הגעה להבנות בכל הנושאים, ביקשו בליכוד לדון מחדש באופן פעולתה של הוועדה לבחירת שופטים. בעקבות זאת הופסק המשא ומתן. לא נאפשר שום שינוי בתפקוד הוועדה לבחירות שופטים ופגיעה בדמוקרטיה.

07:11 עריכה

ישיבת הממשלה הטלפונית, שאמורה הייתה לדון בהטלת הגבלות תנועה על הציבור, נדחתה מהלילה לשעה 10:00 בבוקר, היום.

07:09 עריכה

יושב ראש סיעת הרשימה המשותפת, חבר הכנסת אחמד טיבי, אמר במליאת הכנסת שהליכוד ביקש מחברי הרשימה המשותפת לתמוך בתיקון לחוק היסוד: משק המדינה, כי ללא הצבעתם לא יושגו 61 הקולות הדרושים להצבעה. הממשלה נדרשה לתמיכת הרשימה המשותפת לאחר שחברי ימינה נעדרו מההצבעה.

התיקון התקבל לאחר שחברי הכנסת טיבי, עאידה תומא סלימאן ואוסאמה סעדי תמכו בו.

07:00 עריכה

מליאת הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית את התיקון לחוק היסוד, המאפשר להגדיל את הוצאות המדינה בעשרות מיליארדי שקלים כדי להתמודד עם משבר הקורונה.

עוד 5 עדכונים

תגובות אחרונות

טעות הדוברת הובילה לכותרות שגויות וסיבוב פוליטי על חשבון החרדים

"שליש מתושבי בני ברק, 75 אלף איש, חולים בקורונה" נטען בסוף השבוע שעבר בכלי התקשורת, מה שהוביל לתגובות קשות כלפי המגזר החרדי ● הדברים יוחסו למנכ"ל קופת חולים מכבי רן סער שהשתתף בדיון בוועדת הקורונה ● בפועל, סער כלל לא אמר את הדברים - ודוברת הוועדה היא זו שהפיצה את הציטוטים, בשמו, למרות שלא היו ולא נבראו ● גם עכשיו, הציטוטים השקריים עדיין מופיעים באתר הכנסת ● כרוניקה של פייק ניוז ממקור רשמי לגמרי

עוד 1,687 מילים

שר האוצר נתניהו קיבל החלטה אומללה - עכשיו בעלי עסקים משלמים עליה

ב-2003, נתניהו כשר אוצר הפסיק את זכאותם לדמי אבטלה של 80 אלף בעלי עסקים, המעסיקים בעצמם כמיליון וחצי איש ● הם לא מבינים איך זה שבמשך שנים הם משלמים על ביטוח לאומי ובכל זאת לא זכאים לפיצוי או לדמי אבטלה בעקבות סגר הקורונה ● היום הפגינו 3,000 מהם מול האוצר, בדרישה לקבל זכאות לאבטלה או מענק פיצוי ● קריסה שלהם עלולה להוביל לקריסה של המשק

עוד 1,030 מילים ו-1 תגובות

התפרצות הקורונה – כל הכתבות

הקושי להתמודד עם הקורונה בבבתי אבות אינו ייחודי לישראל ● באחד מבתי הדיור המוגן הוותיקים והמוכרים בארצות הברית מתו שישה קשישים מקורונה ● אבל ההנהלה והצוות עושים הכל כדי לסייע לדיירים המפוחדים והמבודדים, בסיוע מתנדבים ● כתב זמן ישראל שוחח איתם

עוד 620 מילים

קורס און-ליין ייחודי מלמד קשישים לתקשר ברשת

שלושה יזמים זריזים מירושלים פתחו קורס-און ליין שילמד אנשים מבוגרים כיצד לתקשר עם העולם בימי הקורונה ● בינתיים הקורס בחינם, אבל הם חולמים לעשות מהיוזמה הרבה כסף בעתיד

יוזמה ישראלית שהושקה במהירות ללימוד קשישים על תפעול סמארטפונים במהלך משבר הקורונה, משכה יותר מ-1,000 אנשים בתוך שבועיים. הפרויקט, שהושק על ידי שלושה יזמים חברתיים מירושלים, החל בהסבר על שימוש בוידיאו בווטסאפ ובאפליקציית שיחות הוידיאו זום, שנמצאות בשימוש בקרב משפחות ברחבי העולם, המנסות לשמור על קשר מרחוק בעקבות התפרצות המגיפה.

עד להתפרצות הקורונה, שניהם מהם – גבי ארנוביץ, 25, סטודנט לכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטה העברית ואוריאל שוראקי, ממייסדי הפרויקט הטכנולוגי MadeinJLM, העבירו למבוגרים בבירה שיעורים פיזיים על שימוש בסמארטפון

לפני שבועיים, על רקע הגברת הנחיות הבידוד בכל רחבי המדינה, השניים הצטרפו לבן דודו של אוריאל, דוד סוראקי, ליצירת הקורס המקוון, והציעו אותו ללא תשלום. שוראקי אחראי לצד הטכני של הפרויקט בעוד שסוראקי מפקח על הפיתוח העסקי. ארנוביץ הוא הקריין המדבר בקטעי הוידיאו.

במשך חמישה ימים בשבוע, כשכל אחד מהם עובד מהבית, השלושה מפיקים קטעים של 3 עד 7 דקות בעברית – ושלחו את הלינקים לערוץ יוטיוב ייעודי דרך ווטסאפ, עם גרסה אחת לתפעול מכשיר אייפון וגרסה נוספת לאנדרואיד.

כל וידיאו מציג את מסך הטלפון וסמן נע על המסך, כאשר ארנוביץ מסביר בדיוק מה הוא עושה. עד כה, קטעי הוידיאו הציגו נושאים כמו איך להפעיל שיחת וידיאו בווטסאפ, איך לעשות שיחת וידיאו בקבוצות, איך להתקין זום ולפתוח חשבון אישי, איך להצטרף ואיך ליזום שיחת זום, ואיך לתייג הודעות ווטסאפ כחשובות.

"יש לנו מערכת שעות שלמה, מווטסאפ ופייסבוק ועד גוגל דרייב", אומר ארנוביץ. "יש לנו 4 קבוצות ווטסאפ עם 250 חברים כל אחת, ואנו ממשיכים לפתוח עוד".

כדי לבחון את התלמידים, ארנוביץ וחבריו שלחו שתי הזמנות זום לאחר השיעור על אופן השימוש באפליקציה. מתוך 600 התלמידים הראשונים, 75 הצטרפו. "דיברנו וזה היה מדהים!", אומר ארנוביץ. "הפגישה השנייה הביאה 90 איש מתוך 700. זה יוצר קהילה, אנשים אומרים שהם רוצים להיפגש כשהם יסיימו".

מבוגרים משתתפים בשיחת ועידה בזום שנוצרה כחלק מהקורס (צילום: Courtesy)
מבוגרים משתתפים בשיחת ועידה בזום שנוצרה כחלק מהקורס (צילום: Courtesy)

כדי לבחון את התלמידים, ארנוביץ וחבריו שלחו שתי הזמנות זום לאחר השיעור על אופן השימוש באפליקציה. מתוך 600 התלמידים הראשונים, 75 הצטרפו. "דיברנו וזה היה מדהים!", אומר ארנוביץ. "הפגישה השנייה הביאה 90 איש מתוך 700. זה יוצר קהילה"

רבים מהמשתתפים בקורס הם מירושלים, אבל החדשות על הקורס התפשטו, תלמידים הצטרפו מדימונה, רמת גן וחיפה. ההצטרפות לקורס קלה וידידותית דרך אתר האינטרנט של הקורס. "כל מה שצריך לעשות אחרי הכניסה לאתר הוא ללחוץ על הלינק שאתה מקבל ולצפות בוידיאו בויוטיוב", מסביר ארנוביץ.

ברגע שמשבר הקורונה יסתיים, השלושה מתכננים להפוך את הקורס לעסק. "בנקודה מסוימת נבין איך לעשות זאת, אבל נכון לעכשיו זה בחינם, משום שאנו מנסים לעזור במאבק בבדידות. אנשים במצב לא טוב ואנחנו מנסים לעזור".

כשהם נשאלים האם זה הקורס הראשון מסוגו בארץ, אמר ארנוביץ, "אתה אף פעם לא הראשון. אבל לא הרבה אנשים מכינים כאן חומרים ברשת למבוגרים".

למרות שכל השיעורים הם בעברית, ארנוביץ – שעלה מארצות הברית בגיל 5 ודובר אנגלית שפת אם – להוט להתחיל בהפקת גרסה באנגלית. במקביל, השלושה מחפשים רעיונות להקל על ההשתתפות הוירטואלית בסדר פסח.

הזרעים של עזרה לקשישים נשתלו לפני מספר שנים, כאשר ארנוביץ לימד את סבו וסבתו שעלו לישראל בגיל 85. "הבטחתי, בתור ילד, שאני אעזור לכל מה שהם יצטרכו אם הם יעברו לכאן", הוא נזכר. "הדבר הראשון שעשיתי כשהם עשו עלייה הוא לעזור להם עם הסמארטפון כדי שיוכלו לתרגם בקלות מעברית לאנגלית".

עוד 489 מילים

המאמץ להרכיב ממשלה בראשות נתניהו וגנץ מחייב שינויי חקיקה שחלקם עשויים להיפסל בבג"ץ ● גם הניסיון ללכת בנתיב שרבים ממצביעי גנץ מייחלים לו, של שליטה בכנסת לתקופת ביניים, כרוך באתגר חוקתי ● "אני לא יודעת אם אפשר לעשות תיקון לחוק היסוד, שאומר שבמדינת ישראל יהיו בעת ובעונה אחת שני ראשי ממשלה", אומרת פרופ' סוזי נבות, מומחית למשפט חוקתי מהמכללה למינהל ● "זה שינוי משטרי ברמה כזאת שלא בטוח שאפשר לעשות את זה" ● פרשנות

עוד 1,813 מילים

כוננות סייבר מחר צפויה המתקפה המסורתית על ישראל

האינטרנט הישראלי בכוננות ספיגה לקראת התקפת הסייבר השנתית המכונה OPIsrael ● באופן מסורתי, התוקפים מעוניינים לפגוע באתרים ממשלתיים, בנקים ומוסדות חינוך ● בפועל, הם מזיקים בעיקר לעסקים קטנים ● צ׳קפוינט כבר הזהירה את לקוחותיה: "נוכח מגיפת הקורונה, ייתכן שהתוקפים ירחיבו את הפריצות שלהם"

עוד 1,046 מילים

מחנק אשראי בנק ישראל עשוי להדפיס כסף למימון פעולות הממשלה

הניסיון של בנק ישראל לכפות על בנקים להעניק הלוואות או להוריד ריביות בתנאי השוק הנוכחיים נראים כמו משימה בלתי אפשרית ● אם יקבע ריבית גג נמוכה, הבנקים עלולים לעצור לחלוטין את זרם ההלוואות ● ניסיון להורות לבנקים לתת הלוואות בניגוד לרצונם הוא צעד לא ראלי ● אבל אם המשבר יימשך והבנקים יסגרו את ברז האשראי, עשוי בנק ישראל להוציא מארסנל הכלים את נשק יום הדין ופשוט יזרים כסף שידפיס עבור מימון פעולות הממשלה ● פרשנות

עוד 811 מילים

נתניהו: ממחר ועד יום שישי תיאסר תנועה בינעירונית; בליל הסדר תיאסר יציאה מהבתים

אחרי התקדמות במשא ומתן, כחול לבן הודיעה על הפסקת המגעים הקואליציוניים כי, לדבריהם, בליכוד מבקשים לערוך שינויים בהבנות שהושגו בין הצדדים לגבי הוועדה לבחירת שופטים ● מנדלבליט נתניהו: תקנות חירום לא יכולות להמשיך להחליף חקיקה בכנסת ● הוועדה המסדרת אישרה את פיצול העבודה-מרצ ● כחול לבן והעבודה הודיעו על עריכת מגעים לאיחוד בין הסיעות

עוד 43 עדכונים

יו"ר כחול-לבן עדכן את הנשיא כי בכוונתו לבקש ארכה בעוד שבוע, כשיפוג המנדט שקיבל להרכבת ממשלה ● גנץ זקוק לזמן הזה כדי להעביר חוקים שיעגנו את ההסכמים מול הליכוד וכדי לפצח את המחלוקות שעדיין קיימות בין הצדדים ● גנץ יודע, שברגע שהמנדט יעבור לידי נתניהו, הסיכוי שהממשלה הזו תוקם ילך ויפחת ● פרשנות

עוד 777 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה