ככל שחולפים הימים התמונה מתבהרת והמציאות הרעה מתבררת: בני גנץ מעולם לא התכוון להיות ראש ממשלת ישראל. בני גנץ הונה אותנו, רימה את בוחריו ואת חברי מפלגתו. בני גנץ אינו האדם הישר שחשבנו שהוא.

כל הקלפים כבר הסתדרו לטובת גוש המרכז־שמאל. גנץ קיבל 61 המלצות ואת המנדט להרכיב ממשלה, הרשימה המשותפת כולה כולל בל"ד המליצה על גנץ לראשות הממשלה. ליברמן התפשר והיה מוכן ללכת לממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת. רק הנדל והאוזר עשו בעיות אבל היה אפשר לטפל גם בזה. הניצחון נראה ממש מעבר לפינה. ימיו של הנאשם נתניהו בשלטון נראו לקראת סופם. ואז בא המעשה המכוער והפחדני של גנץ, טרף את כל הקלפים והחזיר את כל הכוח לנתניהו.

כל הקלפים כבר הסתדרו לטובת גוש המרכז־שמאל. הניצחון נראה מעבר לפינה. ימי הנאשם נתניהו בשלטון נראו ספורים. ואז בא המעשה המכוער והפחדני של גנץ, טרף את כל הקלפים והחזיר את הכוח לנתניהו

האמת חייבת להיאמר: גם כשהאמנו לגנץ מעולם לא חשבנו שהוא המנהיג המוחלט ואין בלתו. ידענו את מגרעותיו אבל העדפנו בימים טרופים אלו להתמקד בעיקר, או במה שטעינו לחשוב שהוא העיקר, והוא יושרתו של גנץ.

סלחנו לו על ה"גמגומים", סלחנו לו על חוסר ניסיון פוליטי, סלחנו לו על עברו כרמטכ"ל, ואפילו מחלנו לו על תגובות אנמיות ומוזרות ועל טעויות ילדותיות שעשה במסעות הבחירות שלו. המצב חמור, אמרנו לעצמנו, ישראל במצב חירום, זה לא הזמן להתעקש על ניסיון פוליטי מול הפוליטיקאי הוותיק נתניהו.

ראינו את גנץ ואת תגובותיו ההססניות והמאוחרות, שלא פעם היו לא רלוונטיות ותמוהות – ובחרנו להתעלם, לעצום עיניים. בתוך הלב חשנו שגנץ לא באמת רוצה להיות ראש ממשלה, האש בעיניים לא הייתה אצלו. אבל הדחקנו את המחשבה הזאת. ימים לפני הבחירות ואחריהן הוא נפגש עם אנשי רוח ומנכ"לים למיניהם, ואנחנו תמהנו מה הדחיפות בכך ומדוע אחרי שקיבל מנדט הוא לא פועל כבר להרכבת ממשלה.

על הכול סלחנו לגנץ כי האמנו שבסופו של דבר מדובר באדם אכפתי, אוהב ישראל ובעיקר בעל מוסר, יושרה פנימית וכנות. בתמימותנו חשבנו שזה מספיק כדי להביס את הנאשם נתניהו.

אבל נפלנו בפח. כולנו. בני גנץ הערים על כולנו כאחד. איש לא ידע מה עובר בראשו ומה הוא מתכנן, איש לא תיאר לעצמו שבעוד חברי מפלגתו המורחבת מתכננים לבחור במאיר כהן ליו"ר הכנסת כדי להחזיר את הרשות המחוקקת לתפקוד עצמאי הוא עצמו מתכנן לשמש יו"ר הכנסת, לפרק את כחול לבן, לחבור לנתניהו ולשמש לו אסקופה נדרסת, סמרטוט שימושי שנזרק לפח לאחר השימוש.

על הכול סלחנו לגנץ כי האמנו שבסופו של דבר מדובר באדם אכפתי, אוהב ישראל ובעיקר בעל מוסר, יושרה פנימית וכנות. בתמימותנו חשבנו שזה מספיק להבסת הנאשם נתניהו. אבל נפלנו בפח. כולנו. גנץ הערים על כולנו

זוכרים את הרוטציה בין גנץ ללפיד? זוכרים שהרבה אנשים איימו שלא להצביע לכחול לבן בגלל אותה רוטציה ואז לפיד ויתר עליה בבחירות הקודמות כשדובר על אחדות? אז עכשיו מתברר שגנץ היה צריך לוותר, לא לפיד. גנץ היה צריך לוותר על ראשות כחול לבן לטובת יאיר לפיד. אילו עשה זאת הייתה היום ממשלה בראשות לפיד.

המעשה שעשה גנץ לא יסולח. אין מדובר רק בפחדן מוג לב שנבהל מעצמו וברח, אין מדובר באדם שקלט מה עומד לקרות וקיבל פיק ברכיים. מדובר בדבר חמור וקשה הרבה יותר. מדובר בנוכל רמאי שתכנן את צעדיו בקפידה מתחת לפני השטח. לא אגזים אם אומר שגנץ מתברר כנוכל ושקרן לא פחות מנתניהו, לפחות ממה שמתפרסם בתקשורת.

המעשה שעשה גנץ לא יסולח. הוא פירק את החלופה השלטונית היחידה לשלטונו הארוך והארור של נתניהו תמורת כלום ושום דבר. הוא חבר לנתניהו, ניהל ומנהל עימו משא ומתן ללא כוח פוליטי וללא קלפי מיקוח כלל, ונתניהו כמו נתניהו "אוכל אותו בלי מלח".

גם אם נניח – ולשם הנחה זו נצטרך לשחק לרגע אנשים תמימים מאוד על גבול הטיפשים – גם אם נניח שנתניהו יעמוד בכל ההתחייבויות שלו לגנץ ואחרי שנה וחצי גנץ אכן יהיה ראש הממשלה כאן – מה אחר כך? מה יהיה אחרי זה? איזו חלופה שלטונית תהיה כאן אחרי שלוש שנים? התשובה: לא תהיה. גנץ פורר אותה.

נתניהו יכול לסמן ניצחון על עוד יריב שלו. לקח לו קצת זמן אבל לנתניהו יש סבלנות וראייה לטווח רחוק. הוא ידע שהיום הזה יגיע, הוא תכנן אחת לאחת בקפידה יתרה את כל המהלכים לקראת היום הזה. נתניהו הצליח לפורר לא רק את כחול לבן אלא את כל מחנה המרכז־שמאל – העבודה־גשר־מרצ שמתפוררת בעצם ימינו אלה. לא בכדי תומכיו מכנים אותו קוסם.

המעשה של גנץ לא יסולח. הוא פירק את החלופה השלטונית היחידה לשלטונו הארוך והארור של נתניהו תמורת כלום ושום דבר. חבר לנתניהו, מנהל עימו מו"מ ללא כוח פוליטי או קלפי מיקוח, ונתניהו כמו נתניהו "אוכל אותו בלי מלח"

גנץ לא יהיה ראש ממשלה. גם שר בממשלתו המושחתת של נתניהו הוא לא יהיה. נתניהו יעיף אותו הרבה לפני כן. זו אינה נבואה אלא הסתכלות נכוחה במציאות נוכח ניסיון העבר.

מבחינתו של גנץ זו תוצאה מעולה, שהרי האיש מעולם לא התכוון להיות ראש ממשלה. הוא גם מעולם לא התכוון להיבחר לתפקיד כלשהו, כפי שלחש לאוזנה של מיקי חיימוביץ ביום בחירתו ליו"ר הכנסת ("מעולם כל כך לא רציתי להיבחר למשהו", ניסוח חופשי שלי מהזיכרון).

גנץ שבר את התקווה. הוא בגד באמון שלנו בו ובאמון של חברי מפלגתו בו. פתאום התברר לנו שהאיש הנחמד והחביב הזה שטוען שישראל לפני הכול אינו מי שחשבנו שהוא. גילינו שאין לו טיפת יושרה ולא שמץ של הגינות. שהרי אדם ישר והגון היה מתפטר מייד כשמרגיש שהתיק גדול עליו בכמה מידות – ומעביר את הפיקוד ליאיר לפיד.

הבעיה העיקרית אינה פניית הפרסה שגנץ עשה והסיבוב 180 מעלות בגישתו ובתפיסת עולמו, מותר לאדם לשנות את דעתו, להתחרט מסיבותיו־שלו. הבעיה העיקרית אצל גנץ היא היעדר היושרה הפנימית לבוא לחברי מפלגתו ואז לבוחריו ולומר: טעיתי, חשבתי שזה מתאים לי וגיליתי שזה גדול עליי ולכן אני פורש ומעביר את ראשות המפלגה ליאיר לפיד. אבל גנץ, כפי שנחרדנו לגלות, אינו אדם ישר.

את הנעשה אין להשיב, קל להרוס וקשה מאוד לבנות, בעיקר אמון. אפשר רק לנסות למזער נזקים. שום דבר אינו חתום עדיין, גנץ וצוותו יכולים בכל רגע לחזור בהם מההסכמות המתגבשות ומהמו"מ המתנהל – ולהעביר את הלפיד ליאיר, שהתברר כמנהיג אמיתי שלומד מטעויות ונאמן לערכיו ועקרונותיו.

יאיר בן־חור הוא עורך ספרות, עורך לשון, נקדן, עורך שירה ומשורר. פרסם עד כה חמישה ספרי שירה פרי עטו וספר מאמרים פילוסופיים, וערך וניקד מאות ספרים אחרים.