"משבר האבטלה מחריף: יותר ממיליון מובטלים בישראל"
1 באפריל 2020
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
* * *
"כעבור ירחיים וחצי למשרה, בלתי־אפשרית מראשיתה הן לרוחי והן לגופי, נסתלקתי מאתו בתודה, ואהי, כמאמר האמריקנים, ל־jobless – ובעברית למחוסר־עבודה, או יותר נכון ל'מובטל', המלה שיצרתי אז. למובטל ולבטל גם יחד"
(איתמר בן אב"י, מתוך "עם שחר עצמאותנו – זיכרונות חייו של הילד העברי הראשון", שראו אור ב-1961, 18 שנים אחרי מותו של המחבר)
* * *
"ידעתי כי כל מדינה, וגם מדינה ישראלית עלולה להיות כך, דרכה לאכול הרבה ולתת מעט, כוח-השומר שבה מכלה יותר ממה שהוא שומר, ובכל מקרה של התנגשות בין תקיפים ובין חלשים, היא מעמידה עצמה לשירות התקיפים. כשמגיעה עת קימוץ, יקצצו רבי המדינה בקצבה לבתי חולים, בתמיכה למובטלים, ובמשכורתם שלהם לא יקצצו, או יקצצו רק מעט למראית-עין. והם ובניהם משומרים ממלחמה, ומלחמה סוחפת בזרם-התלהבות את כל הרוגז המצטבר בעם עקב שגיאותיהם הכלכליות. על כן נוחים הם, לאַחר נשימה של שלום, לפתוח במלחמה חדשה".
(אברהם רגלסון, מתוך "מלוא הטלית עלים", 1941)
* * *
"אינני מכיר ברגע זה שום עיקר חשוב יותר מאשר הצלת עוד פועל ועוד פועלת מפורענות חוסר העבודה. ואינני יודע שום מעשה חשוב יותר, מבחינה ציונית ומבחינה פועלית, מאשר מעשה זה שעליו אנו נקראים להחליט: שכלל הפועלים, וכל פועל וכל פועלת, יקבלו על עצמם נטל כבד ובלבד שלא ניתן לחוסר העבודה שיעשה בנו שמות ולא ניתן לעגלה שלנו שתשקע בבוץ"
(ברל כצנלסון, נאום במועצת ההסתדרות, 1936)
* * *
"אנו הולכים לקראת ימים קשים, ימי אבטלה ומצוקה חומרית, ימי מבחן ומסה. ועוד יגדל הסבל בהיעדר אור החזון. תפקידים שונים וקשים מוטלים עתה על פרנסינו. אך אל נא ישכחו להעלות את עבודת התרבות. אין היא דבר טפל. בלעדיה יקשה עוד יותר לשאת את הפורענות הממשמשת ובאה"
(ג.מלצן, מאמר בעיתון "דבר", 1939)
* * *
"לשונאי המר ביותר לא הייתי מאחל להיות במצב של מחוסר-עבודה. כי מלבד הסבל שבדבר הרי שצפון בו גם עלבון עמוק. סתם מסתובב לו בן-אדם בריא בכל חושיו ואבריו והנו צפוי לעמוד בניסיונות ובמראות שלא נתנסה בהם שום ילוד-אשה. מבינים אתם, שאין המובטל בעל כורחו רשאי להימנות בין המפונקים, וכאשר מזדמנת לו איזו עבודה חייב הוא לקבלנה מבלי פקפוקים רבים, בין שהוא מוכשר לה או לאו".
(אהרון פולאק, מתוך "חזון בלי לחם", 1928)
* * *
"לו הייתי סופר, ויכולתי לתאר לך המלחמה הנוראה השוררת בעולמי הקטן, אז נבהלת לראות. צייר לפניך איש קטן קומה ודל בשר, פניו שחורים ככושי, ושערותיו פרועות. איש נדכה ושחוח. איש בטול ומובטל. ובמוחו ובלבו הרת מחשבות ורגשות, מחשבות ורגשות סותרות זו את זו, ומפרכסות את עצמן. מה לא ארגיש? ומה לא אחשוב? מעבר מזה, הריני שואף לחֵרות, להשתלמות, הנני חפץ לכתוב, לבקר, לתקוע, להריע. הנני חפץ לעבוד, לפעול ולעשות. הנני גומר שלא לישא אישה כל ימי משום שנפשי חשקה בתורה. ומעבר מזה, הרני שואף למנוחה, לשלווה, לנופש, לחיי אישות, לחיי קטנות והשקט. מעבר מזה הריני רואה לפני, חיים מנוולים, אי סדרים, שקר, תרמית, פחזות, הזיה, טיפשות, סכלות. הרני מרגיש בקרבי מחאה עזה ואיומה נגד כל המקיף אותי, נגד כל השורר".
(מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, מתוך מכתב אל ירחמיאל שקפניוק, 1891)
* * *
"איה מצחיקה אותי כשהיא מדברת על עניינים מעשיים. אין לה שום מושג בכספים או במספרים. כשהיא משלמת בחנות, או בקיוסק, בארנק. וההוצאות שלה גדולות, כי תמיד יש אנשים בבית, והם שותים ואוכלים, ועל דעת איש מהם לא עולה שהוא צריך לתרום משהו לכיסוי ההוצאות. כשאני מספר לה לפעמים על עבודתי בלשכה לסטטיסטיקה, ומונה לפניה מספּרים – אחוזי העובדים והמובטלים, רמות-הכנסה שונות וכדומה – היא יושבת מולי בעיניים פקוחות לרווחה, מרותקת, ואחר-כך אומרת בהשתוממות: לחשוב שאפשר לצמצם את כל הבעיות הגדולות של בני-אדם למספרים אחדים!"
(אהרן מגד, מתוך "עשהאל", 1979)
* * *
"לפִתחנו מחסור וחנק כלכלי ואבטלה המונית… וצריך לעשות משהו. מוכרחים לעשות משהו. כך אי־אפשר להמשיך. מפני שכל מה שנעשה עד עכשיו, וכל מה שעושים עכשיו, אפילו הוא מצליח לכאורה, אפילו הוא עושה פרי ועושה חיל – מתחילתו אינו בסדר. מעיקרם משובשים פה הדברים. יש להתחיל באיזה דבר חדש. נחוצה איזו 'בראשית' חדשה. בראשית אחרת. יש לבנות את הדברים, מיסודם. אחרת. בחומר אחר. ברוח אחרת. את המדינה, את החברה, את הכלכלה. את החינוך ואת התרבות ואת הספרות. את מדיניות־החוץ ואת מדיניות־הפנים. את עולם הערכים ואת מושגי החיים"
(אהרון אמיר, מתוך "בראשית אחרת", 1950)
* * *
"האבטלה מנוונת, ואחר ניסיון קצר של עבודה בתל-אביב, בתנאי ניצול מחפיר (בביח"ר לרהיטים מיסודו של קריניצי) הוא ממשיך נדודיו במושבות. מאורעות תרפ"ט פוקדים אותו באם המושבות. והוא כשאר הפועלים, בין הכובשים והמגינים כאחד. הוא כובש עבודה וכובש עצמו לעבודה. והנה, מחליטה ההסתדרות על העלאת השכר כדי 20 גרוש ליום עבודה. נותן העבודה אינו נענה – והוא עוזב. ומרחובות – לנס-ציונה. במרכזה של המושבה עומד צריף ובו י"ג מחוסרי עבודה, רווקים, כמותו – והוא מצטרף אליהם. קיומם על הצנון והבצל שהם מגדלים ליד הצריף, על לחם יבש ומים רתוחים. שתי סעודות ליום. זכה אחד ביום עבודה, הכניס שכרו לקופת הכלל. 4 גרושים ליום התקציב – ובכללו דמי גליון 'דבר', אותו קוראים בצוותא ומתווכחים"
(אברהם שמואל שטיין, מתוך "עודר הטוריה", 1947)
* * *
"מתאנחים אנו על האבטלה הפושׂה במחננו. עכשיו שיש ידיים כואבות לעבודה, ואיננה, שמא נזכור חטא שחטאנו נגד הוראת חז"ל וביאליק, כי שמיים וארץ, תרבות וכלכלה – כאחד נבראים".
(אברהם רגלסון, מתוך מאמר ב"הפועל הצעיר", 1966)
* * *
"האם מותר לספר בשבחה של הכלכלה גם בשנה שבה נתרבו המובטלים ולקתה מאד פרנסתם של העסוקים, ירד שכר העבודה, נתמעטה הבניה, נשתדפה עונת אכספורט ההדרים, ירד מחיר התוצרת החקלאית וחלק ממנה – ירקות – נשאר ללא ביקוש עד שנרקב בגנים ובשדות, נתקפחו אנשי המסחר ובעלי אומנויות, והעיקר – צומצם שער העליה, גליה נתנמכו וצל מפלצת היציאה נראה על פני האופק? הן והן. מותר, ואף מצוה היא לחשוף את האורות גם מבעד לצעיף הכללי שהוא קודר בשנת תרצ"ז. וכשם שחובה על הסוקר למנות אחד־אחד את הכישלונות ולבאר את מסיבותיהם, כך שומה עליו להרצות, כיצד נשא המשק את כל אלה, מה ומנין יכולת־המשא שלו, איך יצא מכוּר־המצרף של הנסיונות הקשים, ומה עמידתו לקראת הבאות"
(יצחק בן-דור, מתוך "שנות מאבקים והתעצמות", 1971)
* * *
"ישראל מתמודדת עם המשבר הכלכלי הגדול בתולדותיה. קפצנו לכמיליון דורשי עבודה. זה מספר בלתי-נתפש. ענפים שלמים נסגרים, ומאות אלפי משקי בית קורסים תחת הנטל הכלכלי. המדינה נכנסה למשבר עם משק איתן, עם האבטלה הנמוכה ביותר בתולדות המשק, בדירוג האשראי הטוב ביותר מאז קום המדינה. אנו נחזור לאיתנות כלכלית – הרבה יותר מהר ממה שמצפים. המצב הזה לא יימשך לנצח. אני מאמין שמיד לאחר פסח, המשק יחזור לתפקד, אמנם בהדרגה. התוכנית שהבאנו היום היא הגדולה ביותר שידעה הכלכלה הישראלית אי פעם. היא נועדה לתת מענה מקיף למשבר. אנו מוסיפים 70 מיליארד שקל ל-10 מיליארד השקלים שהקצינו בעבר".
(שר האוצר משה כחלון, נאום לאומה, 30 במרץ 2020)
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם