טירוף המאבק בקורונה והמשבר הפוליטי והדמוקרטי משמידים למעשה ערך מרכזי בחיינו – את אחריותה של המדינה ואת אחריותם של מי שמופקדים על המדינה, להיותה מדינה.

יש להדגיש – אחריות על המדינה. לא על הממשלה. הממשלה היא רק זרוע הביצוע של המדינה. לא על הקואליציה. הקואליציה היא רק אמצעי שלטוני לניהול המדינה.

טירוף המאבק בקורונה והמשבר הפוליטי והדמוקרטי, משמידים למעשה ערך מרכזי בחיינו – את אחריותה של המדינה ואת אחריותם של מי שמופקדים על המדינה, להיותה מדינה

המו"מ הקואליציוני הנערך ממש בימים אלה, בו נסחרים תפקידים ותקציבים בקומבינות פוליטיות ומשפטיות, מעיד על הסרת אחריותם של נבחרי הציבור מתפקידם כנושאים באחריות לגורלה של המדינה. לשלומם, בריאותם וחייהם של אזרחי המדינה כולם. "חייהם" –  במובן של זכות לפרנסה, ביטחון, חינוך, חופש ובריאות. כל אלה נרמסים תחת הדיונים על תפקידו של מקורב פוליטי כזה או אחר, על גורלו המשפטי של רה"מ הנכחי וזכויותיו בעתיד כממלא מקום, ועל מספר השרים בממשלת ה"אחדות"/"חירום" או בקיצור ממשלת ה"חרדות" HARADUT.

"האחריות של המדינה הדמוקרטית להגנה על אזרחיה מפני סכנה הנשקפת לחייו, בריאותו או חירותו של מי מהם היא אחריות מוחלטת, במובן זה שאין מצב שבו המדינה יכולה להתנער מן האחריות ולפטור את עצמה מכל מעשה שהיא יכולה לעשות, חרף הסכנה האמורה", כותב הפרופ' אסא כשר במאמר העתיד להתפרסם בקרוב ועוסק בכלל ב"מעשי המדינה לפדיון אזרחיה מידי אויב".

ובכן האויב כיום הוא מגפת הקורונה. אזרחי המדינה כולם "נחטפו" בידי המגפה והם שבויים בידיה, ספונים, כלואים בבתיהם מאונס ובהוראת ממשלתם.

במצב זה יש לשאול – האם אתם, נבחרי הציבור, עוסקים באחריותכם המוחלטת כנציגי המדינה הדמוקרטית? האם אתם ממלאים את אחריותכם או מבצעים עבירות שלטוניות ופשעים נגד המדינה? נגד אזרחיה?

"אנחנו באים לדון באחריות המדינה ולא באחריות הממשלה. אין לנו כאן עניין במדיניות זו או אחרת של הממשלה, בהתאם לקווי היסוד שלה, הרוב הפרלמנטרי התומך בה או שיקולים פוליטיים של מי מחבריה. יש לנו עניין במה שכל ממשלה חייבת לעסוק בו, מפני שהמדינה חייבת לעסוק בו והממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה" (פרופ' אסא כשר, שם).

ובכן בהשלכה על ימינו אלה, כל דיון על תפקידו של השר לענייני מורשת, ירושלים, אסטרטגיה, מודיעין, תפוצות ומיעוטים, פריפריה, נגב וגליל, שוויון חברתי, שת"פ אזורי, או כל תפקיד מופרך כפול ומכופל אחר, הוא מעילה בתפקידם של האחראים על המדינה.

"אחריות המדינה הדמוקרטית להגנה על אזרחיה מפני סכנה הנשקפת לחייו, בריאותו או חירותו של מי מהם היא אחריות מוחלטת, במובן זה שאין מצב שבו המדינה יכולה להתנער מן האחריות…"

כל דיון בגורלו המשפטי של בעל תפקיד אחד ולו יהא זה ראש הממשלה עצמו, הוא פשע נגד המדינה. כל עיסוק ומו"מ על סיפוח בקעת הירדן, או על הרכב הועדה למינוי שופטים, או על מעון רשמי נוסף למ"מ רה"מ, בעת שבריאותם של כל אזרחי המדינה השבויים בידי הקורונה נמצאת בסכנה יומיומית, הינו פשע מוכח, פומבי ובוטה נגד המדינה.

במהלך מלחמת לבנון השנייה, נחשף כי בבוקר פרוץ המלחמה, מכר הרמטכ"ל חלוץ את מניותיו בעסקה מסוימת בבורסה. המדינה כולה הזדעזעה.

בפרשת הצוללות נחשף כי רה"מ נתניהו אישר לבדו, מכירת צוללות מתקדמות למצרים של האחים המוסלמים בלי ליידע את הרמטכ"ל ואת שר הביטחון והרוויח ממכירת מניות של חברה המספקת חומרים לייצור הצוללות. הזעזוע נמשך עד היום וטרם נחקר סופית.

תא"ל רמי דותן הורשע בשנת 1991 בקבלת שוחד מחברות אמריקניות בעת שהיה ראש להק ציוד בחיל האוויר. הוא נדון ל 13 שנות מאסר.

בכל המקרים הללו התנגשו הציפיות של האזרחים מאלה שנבחרו לשרת את המדינה, עם מעשים שהאנשים הללו ביצעו לטובתם האישית או על דעתם האישית.

ובכן במה שונים מעשיהם של מנהלי המו"מ הקואליציוני כיום מהמעשים שלעיל? הם דואגים כעת לתפקידים שאינם קשורים כלל למאבק בקורונה, תחת כסות שקרית של הקמת ממשלת חירום. הם דואגים לתקציבים, משכורות וקומבינות פוליטיות שאין ביניהן לבין עצירת התפשטות המחלה דבר וחצי דבר.

במהלך מלחמת לבנון ה-2, נחשף כי בבוקר פרוץ המלחמה, מכר הרמטכ"ל חלוץ את מניותיו בבורסה. המדינה הזדעזעה. בפרשת הצוללות נחשף כי נתניהו אישר לבדו מכירת צוללות מתקדמות למצרים. הזעזוע טרם נחקר

הם עוסקים פשוט בשוחד פוליטי שבצידו גם רווח כספי אדיר לכל אחד מהם, בעת שאזרחי המדינה נאנקים בצינוק בעינויים בלתי אפשריים, תחת הנחיות הסגר והבידוד החברתי.

"אם המדינה יכולה להגן על האזרח מפני הסכנות ואינה עושה זאת, היא בגדר עומדת על דמו של האזרח. אדישות כזאת לגורלו של האזרח נוכח סכנה לחייו, בריאותו או חירותו אינה הולמת את הערכים של מדינה דמוקרטית, בראש ובראשונה ערך כבוד האדם. שמירה על כבוד האדם מחייבת את המדינה הדמוקרטית בהגנה על האזרח מפני הסכנות החמורות, ככל שיש לה יכולת לעשות זאת" (פרופ' אסא כשר, מאמר: מעשי מדינה לפדיון אזרחיה מידי אויב)

נציגי הציבור שנבחרו בידי האזרחים להגן על חייהם, מחויבים גם לנקוט פעולות למניעת סכנות הנשקפות לאזרחים לפני שהן מתרחשות. הם מחויבים כמובן לנקוט פעולות מיידיות, מקצועיות, אחראיות ללא שיקולים זרים כדי להגן על האזרחים ללא הבדל דת, גזע או מין, השקפה פוליטית, מגדר או גיל.

האם המו"מ הפוליטי המתנהל במקביל להתנהלותה של ממשלת מעבר מול משבר המגפה, עונה על המחויבויות הללו?

הנה דוח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה מעיד שהפעולות שנדרשו להכנת המדינה למאבק במגפה, לא ננקטו על ידי הממשלה.

הנה ההחלטות שהתקבלו בממשלה דווקא להקל על כללי הבידוד החברתי במגזר החרדי, בניגוד לכללים שלהם נדרשו יתר האזרחים, מתבררות כבר עכשיו כהרות אסון לכולם. פצצת ההידבקות בבני ברק מעידה על התנהגות חסרת אחריות של מקבלי ההחלטות, שנמנעו מכפיית הכללים הבריאותיים בבני ברק ובמאה שערים רק משיקולים קואליציוניים. לא בריאותיים. לא ביטחוניים. לא מקצועיים. ממשלת ישראל ביצעה אם כן פשע במסגרת הגדרות אחריותה על המדינה. אין מילה אחרת.

הנה דוח מבקר המדינה מעיד שהפעולות שנדרשו להכנת המדינה למאבק במגפה, לא ננקטו ע"י הממשלה. הנה ההחלטות להקל על כללי הבידוד החברתי במגזר החרדי, בניגוד ליתר האזרחים, מתבררות כהרות אסון

אמנם: "ההתנהגות הקלוקלת של האזרח אינה משחררת את המדינה מאחריות להגנה עליו מפני הסכנות החמורות" כותב פרופ' כשר, אבל ברור לנו שההתנהגות הקלוקלת הזו היא גם תוצאה של מנהיגות חסרת אחריות. שר הבריאות עצמו שבימים אלה חלה בעצמו בקורונה, כיוון שלא הקפיד על הכללים שהוא ומשרדו קבעו, נהג באופן רשלני, עברייני ושערורייתי כאשר איפשר הגעת מטוסים מלאים בחרדים חולי קורונה מארה"ב לישראל. כשאיפשר חגיגות פורים ותפילות המוניות בבתי כנסת בעיצומה של ההדבקה.

ובכן האם האחראים לגורלה של המדינה מחויבים להפר הבטחות קואליציוניות ולשים בצד שיקולים פוליטיים כאשר מגזר שלם, השותף לקואליציה, מתנהג באורח המסכן את שלום הציבור כולו? בוודאי. זו חובתם כלפי המדינה. המדינה היא מעל הקואליציה.

האם ממשלת ישראל לא יצאה למלחמה כאשר נחטפו שני חיילים בגבול הצפון וסיכנה את חייהם של מאות חיילים כדי לשחרר את השניים? האם לא ניהלה מו"מ עם החמאס, שחררה אלף מחבלים וויתרה על עקרונותיה כדי לשחרר את גלעד שליט? מדוע ממשלה פוליטית לא יכולה להפר הסכם קואליציוני או הבטחות פוליטיות לשותפיה, כדי להגן על כלל האזרחים? האם שלומם אינו קודם לשלומה של הקואליציה? האם בריאותם של תושבי רמת גן אינו קודם ליחסיו של ראש הליכוד עם ראשי המפלגות החרדיות?

מדוע ממשלה לא יכולה להפר הסכם קואליציוני כדי להגן על כלל האזרחים? האם שלומם אינו קודם לשלומה של הקואליציה? האם בריאות תושבי ר"ג אינו קודם ליחסי ראש הליכוד עם ראשי המפלגות החרדיות?

הסכנה המיידית לחייהם של חטופי אנטבה, גרמה לממשלת ישראל לסכן מאות חיילים, לטוס למדינה עוינת ולהפר חוקים בין לאומיים ובלבד שתחזיר את החטופים למדינתם. אבל במציאות המטורללת והפושעת של ימינו ממשלת המעבר מעדיפה את שלום "הגוש" על שלומם של "חטופי" הקורונה.

"אחד מערכיה של מדינה דמוקרטית הוא ערך האחריות לגורלו של כל אזרח של המדינה, ככל שהמדובר בחייו, בריאותו וחירותו. המדינה חייבת לשמור על האזרח מפני כל סכנה משמעותית לפגיעה בחייו, בריאותו וחירותו. " (אסא כשר, שם).

המדינה אמורה להגן על ערכיה. אחד מערכיה של מדינה דמוקרטית הוא ערך האחריות לגורלו של כל אזרח של המדינה, ככל שמדובר בחייו, בריאותו וחירותו. המדינה חייבת לשמור על האזרח מפני כל סכנה משמעותית לפגיעה בחייו, בריאותו וחירותו. וערכים כזכור לכולנו, הם דבר שבני אדם מוכנים לשלם עליהם מחיר. גם מדינה, כשהיא מגנה באופן מעשי על ערכיה, מוכנה לשאת בתוצאות השליליות של מעשיה.

התנגדות להסכם הגרעין האיראני הייתה כרוכה במחיר שישראל עלולה הייתה לשלם ביחסיה עם ארה"ב.

סיפוח רמת הגולן, סיפוח ירושלים המזרחית, ההתקפה על הכור העיראקי, תקיפת הכור הסורי ועוד ועוד החלטות פוליטיות וביטחוניות כרוכות תמיד גם במחיר שהמדינה בהובלת הרשות המבצעת, מוכנה לשלם כדי להגן על ערכיה.

אולם במאבק בקורונה מתברר שהרשות המבצעת לא מוכנה לשלם מחיר פוליטי כדי להגן על ערך חיי האדם של אזרחי המדינה. הישרדותה של הרשות המבצעת כאורגן נפרד של המדינה, חשוב לה יותר מהגוף אותו היא אמורה לשרת.

אולם במאבק בקורונה מתברר שהרשות המבצעת לא מוכנה לשלם מחיר פוליטי כדי להגן על ערך חיי האדם של אזרחי המדינה. הישרדותה של הרשות המבצעת כאורגן נפרד של המדינה, חשוב לה יותר מהגוף אותו היא אמורה לשרת

נזכיר בעניין זה רק כמה מחדלים מהימים האחרונים:

• המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים דאג להשיג/לגנוב מכשירי הנשמה ממדינות בחו"ל, כאשר ממש באותו זמן גורם במשרד הביטחון מכר מכשירי הנשמה מישראל לחו"ל. איש לא נעצר. חוסר התיאום זועק לשמים.
• הממשלה מונעת מגופי מחקר מדעי, קופות חולים ומעבדות פרטיות מלבצע בדיקות קורונה המוניות רק משיקולים ביורוקרטיים, ובכך מסייעת ביודעין להפצת ההידבקות. כלומר הממשלה פועלת נגד האינטרס של המדינה.
• הממשלה לא מפעילה את מערכות מל"ח – משק לשעת חירום ורח"ל (רשות חירום לאומית) רק משום שראש הממשלה נמצא בסכסוך אישי עם שר הביטחון והמערכות הללו כפופות לשר הביטחון.
• ראש הממשלה מתכוון למנות לשרה לביטחון הפנים נאמנה פוליטית, במקום למנות איש מקצוע מוכח, בעל ניסיון להתמודד עם משבר בסדר גודל של מגפת הקורונה.
• ראש הממשלה נמנע מלהעביר את שר הבריאות מתפקידו, למרות שגלוי וברור לכל שהוא לא כשיר למלא את התפקיד בעת חירום ונכשל טוטאלית בהכנת מערכת הבריאות להתמודדות מול המגפה.

כל העובדות הללו מעידות על כך שמדינת ישראל כמדינה, קורסת לתוך עצמה.

כשמערכות השלטון נעות במצעד איוולת והאלטרנטיבה לשלטון משתפת פעולה עם השלטון המושחת והכושל, במקום לייצב את הדמוקרטיה ובאמצעותה להילחם על הגנת האזרחים באופן יעיל יותר, לאזרחים לא נותר אלא להתכנס בבתים או לצאת למרי אזרחי.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.