כשהתמודדתי לראשות מועצה אזורית עמק חפר ערכתי חוגי בית, בהם נשאלתי בין היתר: "איך תסבירי שלא באת מהצבא?" שאלה שהעידה יותר מכל על תפיסת העולם השגורה כל כך במקומותינו: מנהיגים צריכים להיות עם רקורד צבאי, עם עיטורים.

במהלך השנים התרגלנו לקבל בישראל את הפגיעה במערכות הרווחה והחברה כדי לתת יותר ל"ביטחון המדינה". זו הרי מדינת ביטחון! הגנרלים שלנו, במבט נחוש ובלורית מתבדרת, יודעים (לכאורה לפחות) להתמודד עם איומים ביטחוניים. "לנצח!" (האמנם? בינתיים האיום האיראני רק גובר, האויב יושב על גדר הגבול מצפון, ומדרום שולחים רקטות, בלונים ועפיפונים בוערים). "לשים לזה סוף!" (גם אם הסוף, נסיגה מלבנון, איננו תוצאת לחימה אלא תוצאת מחאת "ארבע אימהות").

זכורים היטב גם החצים שהופנו לציפי לבני, בגלל אי היותה חלק מהמילייה הבטחוניסטי-גברי ולכן בהכרח חסרת ניסיון ביטחוני ולא לגיטימית להיות ראשת ממשלה.

כשהתמודדתי לראשות מועצה אזורית עמק חפר ערכתי חוגי בית, בהם נשאלתי בין היתר: "איך תסבירי שלא באת מהצבא?" שאלה שהעידה יותר מכל על תפיסת העולם השגורה במקומותינו: מנהיגים צריכים רקורד צבאי

ואז הגיעה הקורונה. היא לא עשויה מהחומרים הרגילים שעמם המנהיגים שלנו רגילים להתמודד. שום ניסיון צבאי, ביטחוני או פוליטי לא עוזר מול מה שהקורונה מעוללת בארץ ובעולם.

תמונות של מחלקות בתי חולים קורסות ולוויות ריקות מאדם מרחבי העולם. דיווחים על מצוקת קשישות וקשישים הנמצאים בסגר ובדידות. פעוטות וילדים הסגורים בבית, ללא שיגרת יומם. משפחות שלמות הנתונות בסיר לחץ. מאות אלפי מפוטרים, אלפי עסקים קורסים, ומשבר כלכלי אדיר המאיים על כולנו.

כאן, מבט נחוש ובלורית מתבדרת לא יעזרו אפילו כדי לתת תחושת ביטחון. כאן מובילים, במעט דיבורים ויחסי ציבור אבל עם הרבה עשייה, בעלי המקצועות הפחות נחשבים ופחות מתוגמלים: חינוך, רווחה, סיעוד, ילדים, קשישים, בריאות. כל מה שבונה חברה נורמטיבית שלא מתכננת את התנהלותה אך ורק מול איומים ביטחוניים.

לצד לקחים רבים שהמשבר הזה מלמד וילמד אותנו, הוא צריך להעלות את קרנם הציבורית של התחומים החברתיים ושל העוסקים בהם – ולדאוג לתגמל אותם כראוי. כך גם הוא צריך להביא לקידומם של מנהיגות ומנהיגים הבאים מהתחומים החברתיים. חינוך, בריאות ורווחה – הם אשר בונים את חוסנה או חולשתה של החברה. מדינה שפויה ומתוקנת חייבת מערכות חברתיות ובריאותיות מתפקדות וחזקות.

כאן, מבט נחוש ובלורית מתבדרת לא יעזרו אפילו כדי לתת תחושת ביטחון. כאן מובילים, במעט דיבורים ויחסי ציבור אבל עם הרבה עשייה, בעלי המקצועות הפחות נחשבים ופחות מתוגמלים: חינוך, רווחה, סיעוד, ילדים, קשישים, בריאות

*כמי שעסקה ברוב חייה הבוגרים בנושאים ציבוריים וחברתיים, הן במשרד הרווחה והשירותים החברתיים, הן במגזר השלישי, וכיום כראשת המועצה האזורית עמק חפר, אני מכירה היטב, לצערי הרב, את ההזנחה של הנושאים החברתיים במדינת ישראל*. הזנחה קשה, רבת שנים, שפגעה וריסקה רבות מהמערכות החברתיות (דוגמה אחת מיני רבות: התקציבים הצבועים להגנה על נשים מפני אלימות במשפחה שלא הגיעו ליעדם במשך שנים. את התוצאות של המדיניות השערורייתית הזו אנו כיום יותר מתמיד).

תחושת הביטחון המזויפת קורסת כעת מול נגיף מקרוסקופי, שאיננו יודעים איך הגיע אלינו, אין לו לאום, אג'נדה או כלי נשק, אנו רק יודעים שהוא טרף את כל הקלפים ומאיים על החיים עצמם.

ועם הנושאים האלו, אנו (הסקטור הלא ביטחוניסטי, שרובו אגב נשים), ידענו תמיד להתמודד הרבה יותר טוב.

חיוני וחשוב שמדינת ישראל תמשיך לשים את הביטחון בראש מעיניה. אך לצד זאת הכרחי שתדאג לנושאים החברתיים באותו הלהט.

בשעה זו של ערב מינוי ממשלה חדשה, חשוב מתמיד שימונו שרות ושרים ראויים ומקצועיים שיקדמו ויטפלו בנושאים המשמעותיים הללו, ויהוו הנהגה בעלת כישורים מתאימים למתן מענים הולמים לאוכלוסייה בשגרה כמו גם בחירום, במשברים כמו זה שאנו חווים כעת.

ממשברים צומחים? מאסונות לומדים ומתקדמים?
הבו לנו סדרי עדיפויות חדשים. אזרחיים. למען כלל תושבות ותושבי המדינה.
רק כך ננצח. בעורף כמו בחזית!

ד"ר גלית שאול היא ראשת המועצה האזורית עמק חפר. עורכת דין ובעלת דוקטורט בקרימינולוגיה מאוניברסיטת L.u.d.e.s בלוגאנו, שווייץ. ניהלה את תחום ההתנדבות במערכות ציבוריות במשרד הרווחה ושמשה מנכ"לית מרכז רקמן, המרכז לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר-אילן. שאול נשואה ללירון ואם לארבעה ילדים. מתגוררת במושב חגלה.