הוריו של החייל אביעד פריג'ה פנו למשפחתו של יובל קסטלמן ז"ל במכתב שהופץ לאמצעי התקשורת בו השתתפו בצער המשפחה ומסרו כי "בננו שבור נפשית, לא היה פוגע באדם אחר שלא מתוך תחושה של צורך והכרח".

נוסח המכתב:

"לכבוד משפחת קסטלמן היקרה, אנו הוריו של לוחם צה"ל במילואים אביעד פריג'ה, מבקשים להשתתף בצערכם מעומק לבנו.

"היינו מעדיפים לעשות זאת במפגש עמכם פנים אל פנים, אך הבנו כי לעת הזו אתם מתקשים לאפשר זאת. חשוב לנו להעביר לכם את רגשות הצער הכנים שלנו, ולכן אנו פונים אליכם זו הפעם באופן פומבי.

"אנו אבלים וכואבים את מותו הטראגי של יובל ז"ל, שפעל בגבורה עילאית ובאומץ לב אל מול מחבלים בני עוולה. אין לנו ספק שפעולתו זו נעשתה מתוך הערכים עליהם גדל וחונך.

"למדנו להכיר את יובל ז"ל מהפרסומים בתקשורת. יובל ז"ל הוא גיבור ישראל, מטובי בניה של הארץ הזו. מקור גאווה למשפחתו, לחבריו, ולכל עם ישראל. הוא חרף את נפשו במסירות נפש , והציל אנשים רבים.

"כל בני משפחתנו, ובמיוחד אביעד בננו ורעייתו מרים, הלומי צער ויגון מאז אותו פיגוע נורא, ומתאבלים ומתייסרים על אבדנו של יובל ז"ל. צר לנו מאוד על כל הכאב הנוסף שנגרם לכם בגלל אופן התנהלות גורמי החקירה , ועל מנת הכאב
הנוספת שנאלצתם לחוות עקב הנתיחה המאוחרת.

"למען הסר ספק, לנו או לאביעד בננו אין יד ורגל בדבר הזה. בננו אביעד שבור כעת נפשית מאז הפיגוע. הוא איש של חיי עבודה פשוטים, ויש בו רצון אמת להיטיב עם הזולת עד חירוף נפש. הוא היה בדרכו לעזה כשנקלע לאירוע של סכנת חיים ממשית, והסתער בעת הפיגוע כדי להציל בני אדם באשר הם, מפני אותם מחבלים.

"חשוב לו ולנו לומר לכם כי בניגוד לאופן בו מנסים לצייר אותו, כל שהניע אותו בפעילותו באירוע היה רצון כן ואמיתי להפסיק את מסע הרצח של המחבלים. לשם כך היה מוכן לסכן את חייו.

"אביעד הוא אדם נורמטיבי ושומר חוק, ולא כפי שיש כאלה המציגים אותו מתוך כל מיני אג'נדות פוליטיות. כשם שאביעד התנדב מרצונו לשירות מילואים ומשתתף במלחמה בעזה, גם אחיו משרת כעת בצה"ל, מגוייס למילואים בצפון מאז שנפתחה המלחמה.

"החקירה תימשך ותמוצה וזה הכרחי ומכל מקום אנחנו יודעים בוודאות: אביעד שלנו מעולם לא פגע בזבוב, ולעולם לא היה פוגע באדם אחר שלא מתוך תחושה של צורך והכרח. חלילה גם אביעד בננו עלול היה למצוא את מותו בפיגוע תוך כדי שהסתער גם הוא על המחבלים.

"המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ולא תוסיפו לדאבה עוד. שנדע כולנו ימים טובים יותר. בדמעות של ניחומים, גילה ויורם פריג'ה".