המאבק האחרון סביב מינוין של שלוש נשים מהציונות הדתית לתפקידים בכירים במערך הרבנות אינו עוד סיפור על תקרת זכוכית דתית שנסדקה, ובוודאי שאינו מסתכם בשאלת "הלכה מול פמיניזם".

מי שמתבונן באירועים הללו כעל סוגיה פנים-מגזרית של הזרם הליברלי מול הזרם החרד"לי, מחמיץ את התמונה הגדולה והמסוכנת הרבה יותר.

אירית רוזנבלום היא עורכת דין, פילוסופית של המשפט, מייסדת ומנכ"לית הארגון "משפחה חדשה", הפועל להכרה ערכית וחוקתית במשפחה. לרבות כל התאים המשפחתיים בישראל והשוואת זכויותיהן של משפחות מכל הסוגים והמינים. מחברת הספר "בגן של אלוהים – תולדות המהפכה המשפחתית".

השיח על ישראל ודרום אפריקה מתמקד בדרך כלל בצעדיה נגדנו ובשאלה האם וכמה מוצדקת ההשוואה לאפרטהייד. כאן אצביע על היבט שונה – כיצד אמורה לפעול מנהיגות ששמה את טובת הכלל ועתידו בראש מעייניה.

היום לפני 32 שנה, ב-9 במאי 1994, בתום הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בדרום אפריקה, התכנסה האספה הלאומית החדשה. היא בחרה בנלסון מנדלה כנשיא והוא הושבע למחרת. בכך בא הקץ על שלטון האפרטהייד, בו במשך עשרות שנים המיעוט הלבן דיכא את הרוב השחור.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

יאיר גרבוז היה המורה שלי לציור.

היו לי כמה מורים לציור בשנות בית הספר היסודי – בשנות ילדותי מקובל היה ללמד ציור בבית הספר כאחת המיומנויות שאדם צריך. לא היה למיומנות הזו שום שימוש מעשי, כל מה שהיה בה זה פיתוח קואורדינציה של יד-עין ושיפור מיומנויות של המוח – אבל כיום, כשהמוח הופך לאחד האיברים הכי פחות שימושיים למרבית בני האדם בחברה האנושית, אין עוד צורך במיומנויות כאלה.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.