צריך להודות. בנימין נתניהו לא חיסל רק את הליכוד כמפלגה אידאולוגית. ברגע שהפך את ישראל בתפקידו כראש הממשלה לשלטון יחיד, אין יותר פוליטיקה של מפלגות אידאולוגיות. נתניהו הוא הקובע היחיד והבלעדי בכל דבר ועניין במפלגתו, ולצערנו גם בממשלת ישראל וכנסת ישראל. 

אבל התופעה כבר עברה לכל המערכת הפוליטית. מפלגתו של נפתלי בנט, שרק בימים אלה קיבלה את השם "ביחד", עם החיבור ליש עתיד של יאיר לפיד. יש עתיד עצמה היא מפלגת לפיד. הוא הקים אותה והוא בחר את מועמדיה. לא הבוחרים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

לאחר שבועות של מלחמה אזורית חריגה בעוצמתה בין ישראל וארצות הברית מול איראן – שהותירה הרס נרחב בישראל, באיראן, בלבנון ובחלקים נוספים של המזרח התיכון – מתנהלים כעת מגעים בניסיון לייצב את הפסקת האש מול איראן ולמנוע חזרה להסלמה.

במקביל, וושינגטון מגבירה את הלחץ לקידום הסדרים רחבים יותר באזור. מוקדם לדעת אם המאמצים הללו יבשילו לכדי מהלך מדיני יציב או יתפוגגו לסבב לחימה נוסף, אך דבר אחד כבר ברור: גם אם יושגו הסדרים, האתגר האמיתי יתחיל ביום שאחרי – בשאלה כיצד משקמים אזור שלם שספג שנים של הרס, עקירה והתפוררות אזרחית.

יותם פוליצר הוא מנכ"ל ישראייד וחבר הוועד המנהל ב"סיד ישראל", ארגון הגג של קהילת ארגוני הפיתוח והסיוע ההומניטרי בישראל. 

סוריה של הרבעון הראשון בשנת 2026 אינה עוד אותה סוריה של בשאר אל־אסד, גם אם השיח הציבורי והפוליטי כלפי ישראל נותר חשדני ועוין. ניתוח ההנהגה הסורית מצביע על שינוי עומק: דמשק מבקשת לעצב את עצמה מחדש כמדינה ריבונית, מתפקדת, ממלכתית ולגיטימית, בתוך הבית ומחוץ לו.

זהו שינוי שאינו רק סמנטי. הוא נוגע למבנה הכוח הפנימי, לבריתות האזוריות, ליחס לאיראן, למעמד הסוגייה הפלסטינית – ולבסוף גם לאופן שבו סוריה תופסת את ישראל.

ד"ר כרמית ולנסי היא חוקרת בכירה וראש תחום סוריה במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS וחוקרת בקבוצת המחקר תמרור-פוליטוגרפיה.