הפיתוי המוכר של מעצמות הוא לחשוב שהן מסוגלות לעצב מחדש משטרים זרים באמצעות כוח צבאי. כך היה בעיראק, כך בלוב, וכעת נדמה כי אותה מחשבה ממשיכה להדהד גם ביחס לאיראן. אולם המציאות, שוב, מורכבת יותר: מלחמות יכולות לערער משטרים, אך לעיתים קרובות הן דווקא מחזקות את הקיצוניים שבתוכם.

כאשר הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ הכריז כי ארצות הברית נמצאת בעימות עם איראן ואף רמז לאפשרות של שינוי משטר, נדמה היה כי וושינגטון חוזרת לדפוס פעולה מוכר.

ד"ר אפרים כהנא, לשעבר ראש המחלקה למדע המדינה והתוכנית לביטחון לאומי במכללה האקדמית גליל מערבי וגם מרצה לשעבר במכללה לביטחון לאומי. תחומי המחקר האקדמי שלו הם מודיעין וביטחון לאומי ותפוצת ובקרת נשק בלתי קונוונציונלי.

כשהגעתי לחמ"ל אוגדת עזה בשמונה באוקטובר 23' כבר היו שם עזיז ואביגדור. עזיז היה הרופא הערבי שייצג את מערך הרפואה של האוגנדה ואביגדור היה נציג הדרג הלוגיסטי. שניהם קצינים מעולים. אבל, הם היו המוסלמי והחרדי היחידים בחמ"ל.

מלבד עזיז ואביגדור היו בחמ"ל עוד כשישים חיילות וחיילים. דתיים וחילונים. עירוניים וכפריים. ימנים ושמאלנים. כל חלקי האוכלוסייה הישראלית מלבד חרדים וערבים היו שם, דתיים וחילונים – שני השבטים הציוניים העוסקים בעיקר הנשיאה בנטל הבטחוני של ישראל.

חבר הכנסת משה (קינלי) טור-פז הוא חבר בוועדות החוץ והבטחון וועדת החינוך, סא"ל במיל', שירת במילואים כקצין אג"מ של אוגדת עזה במלחמת "חרבות ברזל". איש חינוך 25 שנה, כמורה, מחנך, מנהל וראש מנח"י. אביר איכות השלטון ממגישי הבג"צ ומובילי המאבק בשחיתות המפלגות החרדיות.

אחרי מחדל ה-7 באוקטובר, כל מחדל אחר נראה זניח. אבל זה לא כך. מאז האסון התגלו מחדלים שונים שגרמו לאובדן חיי אדם. מחדל רחפני הנפץ הוא האחרון שבהם (נכון לרגע כתיבת המילים האלה לפחות) וגם כאן מערכת הביטחון גילתה אוזלת יד וחוסר הבנה של האיום. 

האיום הזה נחשף לראשונה בממדים גדולים במלחמה באוקראינה, אבל במערכת הביטחון לא הבינו את חומרתו. וכך המחדל הזה פוגע כמעט מדי יום בחיילי צה"ל בלבנון וגם באזרחים המועסקים שם על ידי מערכת הביטחון.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.