אציג כאן עמדה מעט מורכבת בסוגיית גיוס חרדים וערבים ואשתדל לפשט אותה ככל הניתן. ברמת הרצוי – מוטב שכל אזרחי ישראל יתגייסו לשירות צבאי משמעותי או לשירות אזרחי מקביל וזהה באורכו. ראשית מתבקש דיוק לגבי שתי נקודות שמסבירות את ההיגיון מאחורי הטענה – מדוע הרצוי הוא גיוס של כולם?

1

ד"ר לאוניד (ליאון) גרשוביץ הוא תושב שלומי. בעל תואר PhD מאוניברסיטת ת"א, מתמחה בתולדות יהודי ברית המועצות. בוגר תכנית "רביבים" באוניברסיטה העברית. במשך שנים שימש במגוון תפקידים במערך החינוך, בהם מורה ורכז תחומי דעת, תנ"ך והיסטוריה, מחנך בתיכון ומנהל תיכון. כעת מנחה באקדמיה ומרצה במכינות קדם-צבאיות.

אם חייזר ידידותי היה נוחת היום בישראל הוא היה משתכנע שעתיד המדינה בבחירות הגורליות ביותר בתולדותיה ייקבע על ידי מתן תשובה לשלוש שאלות: האם תוקם ועדת חקירה ממלכתית? האם ייחקק חוק גיוס במסגרתו יגויסו החרדים? האם תצורף מפלגה ערבית לממשלה הציונית הבאה?

עם כל הכבוד לשאלות האלה, הן מייצגות בסופו של דבר את תפיסת היועצים האסטרטגיים (שם קוד לפרסומאים) של מנהיגי מפלגות האופוזיציה ביחס למה שכדאי אלקטורלית להבליט בבחירות.

פרופסור (אמריטוס) אורי בר-יוסף מאוניברסיטת חיפה הוא מומחה למודיעין, ביטחון לאומי, והסכסוך הישראלי-ערבי ובתחומים אלה הוציא תשעה ספרים, ביניהם "הצופה שנרדם: הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה" (2013); "המלאך: אשרף מרואן, המוסד והפתעת מלחמת יום כיפור" (2018); "מלחמה משלו: חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים" (2021), ו"התאוששות: צה"ל במבחן מלחמת יום הכיפורים" (2023). ספרו האחרון הוא "מעבר לקיר הברזל: מה חסר בתפישת הביטחון של ישראל" (2024).

לא משנה איך אתם קוראים לשטחים, יהודה ושומרון או הגדה המערבית. ממש לא משנה. העובדה היא שהשטחים הללו שנכבשו ב-1967 במלחמת מגן, נכבשו השנה מחדש, הפעם מידי צה"ל.

העובדה היא שצה"ל, אשר כבש את השטחים הללו לפני 59 שנים, נכבש כעת בעצמו. בשנה האחרונה השטחים, שלא משנה איך אתם קוראים להם, נכבשו לחלוטין. צבאית ואזרחית.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.