תושבי מחוז פריסלנד בהולנד, הידועים באינדיבידואליזם מחוספס ובעריכת מרוצי החלקה על הקרח, נרתמו להצלת מאות ילדים יהודים במהלך השואה.

שמונה עשורים לאחר שמתנגדי הנאצים יצרו "מסילת רכבת מחתרתית" להבאת 210 ילדים יהודים מאמסטרדם אל חוף מבטחים, המקומיים מחפשים את אותם קשישים היום שניצלו בידי תושבי המחוז כילדים, כדי לערוך לכבודם אירוע חגיגי.

"אנחנו מחפשים קבוצה מסוימת", אומרת אחת המארגנים, סו סמדינג. "הקבוצה כוללת ילדים שהוברחו מגן ילדים שעמד מול התאטרון ההולנדי בעזרת קבוצת ההתנגדות של הסטודנטים מאמסטרדם, או שנלקחו מבתיהם על ידי אותה קבוצה", אומרת סמדינג, שמאמינה כי עד 70 מבין הילדים עשויים להיות בחיים.

צעצועים שהיו שייכים לאחיות יהודיות הולנדיות שנרצחו בשואה, במוזיאון השואה באמסטרדם (צילום: מאט ליבוביץ')

הפרויקט הרב-תחומי, שנקרא "שיבת הילדים היהודים", כולל הפקת תאטרון מוזיקלית מקורית, סדרה תיעודית בת 4 פרקים ותכנית חינוכית עבור 24 בתי ספר יסודיים בפריסלנד. תערוכה וכמה פעילויות במסגרת הפרויקט כבר נחנכו בפברואר, אבל אירועים מרכזיים שתוכננו למאי נדחו ל-2021 בעקבות הקורונה.

מאז הסתיו האחרון, המארגנים ניסו ללקט סיפורי "ילדים מוברחים" רבים ככל הניתן, ונעזרו במדיה החברתית כדי להשיג תמונות כיתה מסוימות. סיפורים שפורסמו בתקשורת על תפקידו של מחוז פריסלנד החקלאי בשנות המלחמה הניבו קצות חוט נוספים עבור צוות המחקר.

הילדים הוצאו בסתר ממבנה שעמד ממול ל"תאטרון ההולנדי", אשר שימש לריכוז יהודי אמסטרדם שנעצרו, לפני שילוחם למחנות. התינוקות והילדים הצעירים של המועמדים לגירוש הוחזקו בגן ילדים מעבר לכביש. ההפרדה הזאת, יחד עם הסמיכות בין המקומות, אפשרו לבצע מבצע הצלה רחב היקף.

במשך חודשים, שמות הילדים נמחקו בחשאי, אחד אחד, מרשימות הגירוש בתאטרון. לאחר כל מחיקה של שם, סטודנטים הולנדים לקחו את אותו ילד מגן הילדים למקום מסתור. כשהדבר התאפשר, הם ביקשו לפני כן את רשות ההורים.

במשך חודשים, שמות הילדים נמחקו בחשאי, אחד אחד, מרשימות הגירוש בתאטרון. לאחר כל מחיקה של שם, סטודנטים הולנדים לקחו את אותו ילד מגן הילדים למקום מסתור. כשזה התאפשר, הם ביקשו את רשות ההורים

מארגני הפרויקט מציבים כרזות על "שיבת הילדים היהודים" בפריסלנד, הולנד, פברואר 2020 (צילום: Joodsekinderen)

מה שקרה לאחר מכן – תועד במחזמר

בהפקת התאטרון המוזיקלית "מוברחת", ילדה מאמסטרדם ניצלת בידי סטודנטים ונלקחת לפריסלנד. על בסיס סיפורה האישי של לאה טרופ, ההצגה בוחנת את חייהם הרגשיים של ילדים יהודים שנמסרו למשפחות הולנדיות.

רבים מהילדים שהוסתרו סבלו מטראומה לכל החיים, בהם אלה שהוריהם מעולם לא חזרו. כמה מהילדים, שהוריהם שרדו, נקרעו בין הרצון להישאר עם משפחות האומנה שלהם לבין הצורך לחזור להוריהם הביולוגיים, שאותם כבר בקושי זכרו.

"הכול התחיל באירוע אחד, בחורף 1943. באותו ערב חשוך, כשאמה מסרה אותה לידי הסטודנטים. הפרידה מאמה הטביעה את חותמה על חייה לעד. כדי לתת מקום ליגון הזה היא נאלצת להתעמת עם עצמה", נכתב בתקציר של "מוברחת".

המחזמר זורה אור על נתיב ההברחה לפריסלנד, שבו הובלו ילדים יהודים אל חוף מבטחים. חלק מהסטודנטים, מהמנהיגים הרוחניים ומהאיכרים שבנו את רשת ההצלה מופיעים בעלילה.

המחזמר זורה אור על נתיב ההברחה  שבו הובלו הילדים אל חוף מבטחים. חלק מהסטודנטים, מהמנהיגים ומהאיכרים שבנו את רשת ההצלה מופיעים בעלילה

"הסיפור של לאה נושא דמיון רב לסיפוריהם של 210 הילדים היהודים האחרים, שרבים מהם, יתומים ועקורים, חוו לאחר המלחמה חיפוש ארוך ולעתים שובר לב אחר זהות ושורשים", על פי מפיקי המחזמר.

"זו הייתה חובתם הנוצרית"

כמחוז היחיד בהולנד שיש לו שפה משלו, פריסלנד מרוחקת ממרכז המדינה הן מבחינה גאוגרפית והן מבחינה תרבותית. לשם הבהרה, ישנן שלוש שפות פריזיות, עם השפעות מהולנדית, מאנגלית או מגרמנית תחתית. המחוז, המשופע באגמים, מיושב בדלילות וכולל שרשרת איים הנמתחת בין הולנד לדנמרק.

לפני המלחמה, כמה אלפי יהודים חיו בכעשר קהילות בפריסלנד. היה להם ניב יידי משלהם – שונה מהיידיש של אמסטרדם – והיה להם רב ראשי משלהם, תפילות מיוחדות ומנהגי חגים בניחוח פרובינציאלי.

בשנות הכיבוש הגרמני, קהילת פריסלנד התרחבה. אלפים רבים של גברים ונשים הולנדים מרחבי המדינה באו לחפש מסתור בפריסלנד, בין השאר כדי לחמוק מעבודות כפייה. על פי מארגני "שיבת הילדים היהודים", המאפיינים הייחודיים של פריסלנד סייעו ליצירתה של רשת להצלת ילדים יהודים.

מרטין ואן דייק (צילום: Joodsekinderen)

"בהתחלה, הרשתות עצמן היו חשובות", אומר מרטין ואן דייק, עיתונאי וחוקר בפרויקט. "דרך קשרי משפחה בפריסלנד, האזור מילא תפקיד חשוב בהברחת ילדים מאמסטרדם", אומר ואן דייק בשיחה עם זמן ישראל.

"חלק חשוב נוסף ב'רשת' היה התפקיד הפעיל שמילאו אנשי ונשות כמורה מכנסיות שונות – קתוליות, פרוטסטנטיות, מנוניטיות", אומר ואן דייק. "הם הטיפו לחברי הקהילה שלהם לקבל את הילדים לביתם. תחושת הקהילתיות הייתה חזקה, והם גם האמינו שצריך לעזור לאנשים בצרה, שזו חובתם הנוצרית".

ואן דייק אומר שהסיפור מאחורי תפקידה של פריסלנד בהצלת ילדים יהודים הוא "פרק שראוי ליותר תשומת לב. בייחוד עכשיו, כשאותם 'ילדים' הם כבר מבוגרים למדי", לדבריו. "הרבה ילדים ניצלו, אבל יכלו להיות יותר. לא כולם עזרו, היו אנשים שפחדו מדי או הצטרפו לנאצים".

תלמידים בתערוכה "שיבת הילדים היהודים" בפריסלנד, הולנד, פברואר 2020 (צילום: Joodsekinderen)

על פי יד ושם, אזרחי פריסלנד לא היו מוכנים לקבל אליהם ילדים יהודים עד ינואר 1943, כשמנהיגי כמורה פתחו את המקלטים הראשונים לילדים שהוברחו מאמסטרדם לפריסלנד.

"הניסיון הראשון (של קבוצת ההתנגדות של הסטודנטים), ביולי/אוגוסט 1942, למצוא מקומות מסתור בפריסלנד לא התקבל בחוסר הסכמה מצד האוכלוסייה המקומית, אלא בחוסר אמון", כך על פי יד ושם, שהכיר בחברי קבוצת ההתנגדות של הסטודנטים של אמסטרדם כחסידי אומות העולם.

"סיפורים על גירושים ושילוחים נחשבו לבלתי מתקבלים על הדעת (ב-1942)", על פי יד ושם. "כדי לנסות לעקוף את המכשול הזה, הסטודנטים המצילים טענו שהילדים הם יתומי מלחמה מרוטרדם שזקוקים לקצת רוגע".

רדיפת יהודי פריסלנד החלה מוקדם, ב-1940, הרחק מעין הציבור של הערים ההולנדיות הגדולות. הקרבנות הראשונים נשלחו למחנות עבודה, ומאוחר יותר – החל מ-1942 – למחנות המוות אושוויץ-בירקנאו וסוביבור.

רק 200 מיהודי פריסלנד שרדו את השואה, ורובם עלו לישראל. קומץ יהודים עדיין חי באחת מעשר הקהילות של לפני המלחמה, בבירת המחוז ליברדן. זהו השריד האחרון לחיים יהודיים בפריסלנד.

20170115_113650 (צילום: מאט ליבוביץ')

רק 200 מיהודי פריסלנד שרדו את השואה, ורובם עלו לישראל. קומץ יהודים עדיין חי באחת מעשר הקהילות של לפני המלחמה, בבירת המחוז ליברדן