קריאה להשכמה ולמאבק על הקיימות

אילוסטרציה (צילום: iStock-nito100)
iStock-nito100
אילוסטרציה

ימים קשים עוברים עלינו. אנחנו מוצאים את עצמנו, כמעט בכל העולם, מסוגרים בבתים, חלקנו ללא עבודה, בחרדה ובאי וודאות – בגלל וירוס קטלני אחד. אנחנו מקווים שכעת אנו מתחילים לראות את קרני האור מבעד לחושך. אפשר לטעון, שאולי מעז עוד יצא מתוק: ייתכן שהמין האנושי קיבל מעין סטירת לחי, או לפחות קריאת השכמה, בדקה ה 90 לפני הרס כדור הארץ; ואולי כתוצאה מכך נאמץ מעט צניעות ונבין כי חייבים לעשות שינוי רדיקלי ביחס של האנושות אל מערכת כדור הארץ.

ייתכן שהמין האנושי קיבל מעין סטירת לחי, או קריאת השכמה, בדקה ה-90 לפני הרס כדור הארץ; ואולי כתוצאה מכך נאמץ מעט צניעות ונבין כי חייבים לעשות שינוי רדיקלי ביחס האנושות אל מערכת כדור הארץ

יש המדברים על הרס המגוון הביולוגי, ואכן – הקצב בו הולכים ונכחדים מינים של יצורים חיים עומד בתקופה המודרנית על פי 1000 מקצב ההכחדה הטבעי; יש המדברים על זיהום הסביבה, ובכן – שטחו של 'אי הפלסטיק' באוקיינוס השקט הוא פי 2.5 משטחה של צרפת; וביחס להתחממות כדור הארץ, החוקרים טוענים כי "הבדל ההשפעה בין התחממות של 1.5 מעלות לבין 2 מעלות הוא תהומי", אך ייתכן שאנו בכלל על מסלול של התחממות של 3 מעלות, עד סוף המאה. והתוצאה  תהיה אסונות אקולוגיים ואנושיים בקנה מידה ענק. "משבר האקלים יהיה גדול יותר ממשבר הקורונה", הזהיר פרופ' עדי וולפסון במרץ השנה.

ומאידך, רק בחודש נובמבר האחרון חגגו בעולם את יום Black Friday שהפך בשנים האחרונות לקדחת קניות אדירה, עם שטיפת מוח של פרסומות ביום ובליל. זה איום! כך מרגיש כל מי שמבין כי המין האנושי מתנהג, ככלל, בחוסר אחריות משווע כלפי המערכת האקולוגית. גרטה תונברג, הנערה משבדיה, התריסה מול מנהיגי העולם  "How Dare You ?", ולטעמי היא מאד צודקת.

בעקבות המשבר הנוכחי, מוצע לכולנו לחשוב לא רק על הקשיים אלא גם על הזדמנויות חדשות ועל רעיון גדול שינחה אותנו. אכן, זהו הזמן בו על כולנו לחשוב.

לאחרונה, השתתפתי בשיחה מרתקת עם ד"ר ליה אטינגר, המנהלת האקדמית של מרכז השל לקיימות, ובו היא שאלה אותנו מעין שאלה רטורית:  "איזה רעיון עוועים הוא שהצריכה האנושית יכולה לגדול ללא גבול, ובקצב הולך וגדל?".

ליה בקשה מאתנו, פעילי ואוהדי איכות הסביבה, לאתגר את עצמנו ואת חברינו, לצאת מאיזור הנוחות ולחשוב בגדול. היא הוסיפה שהמשבר הנוכחי הוכיח למין האנושי עד כמה עלייה מעריכית (אקספוננציאלית) במדדי תמותה היא לא דמיונית, ועלולה להיות הרסנית לכל העולם, לא רק לכפרים עניים במזרח הרחוק או שבטים באפריקה. ברור שהשאיפה שלנו לחיי שפע לנו ולדורות הבאים, היא כשלעצמה מבורכת – אך שאיפה כזו מחייבת גם כללים מסוימים של אתיקה אקולוגית עולמית.

המשבר הנוכחי הוכיח למין האנושי עד כמה עלייה מעריכית (אקספוננציאלית) במדדי תמותה היא לא דמיונית, ועלולה להיות הרסנית לכל העולם, לא רק לכפרים עניים במזרח הרחוק או שבטים באפריקה

ב"עין השביעית" באוגוסט 2019, הופיעה כתבה מעולה בשם "דרוש סיפור חדש" בה הכותבת לימור אלוף מסבירה כי "כדי להתמודד עם האתגר הגדול ביותר שעומד בפני המין האנושי, נצטרך להחליף את סיפור-העל שלנו". אנו מתנהלים כאילו כדור הארץ הוא מאגר כמעט אינסופי של משאבים לשימושנו, וגם מאגר בלתי נגמר לפסולת;

כלומר, כשלנו בדברים הבאים:

  1. כשלנו בהבנת המערכת האקולוגית.
  2. כשלנו בהתנהלות בתוכה, שהיא התנהלות נצלנית שלוחת רסן
  3. כשלנו בהבנת הערך העצום של מרכיבי המערכת האקולוגית והתעלמנו ככלל מהנזקים שהאנושות גורמת לה. למותר לציין שזו מערכת דינמית מורכבת ביותר, עם השהיות גדולות בין הכנסת הנזקים לבין התוצאות – וזו חלק מהסיבה לכך שאיננו מבינים את גודל הצרה.

גם כתבות נוספות בתקשורת מרחיבות את הדעת בנושא המשבר האקולוגי וביחס לאפשרויות לפעולה (ובלי לסבך את הקורא במודלים מסובכים). הפעלת החשיבה, כולל חשיבה ביקורתית, מביאה למסקנה שעל האנושות לחולל שינוי מג'ורי בנושא זה.

מדוע עלינו לפעול כעת?

נתחיל מן הסוף: לעניות דעתי – אסור להשאיר יותר את העיסוק במשבר האקולוגי העולמי בידי מנהיגי המדינות, ולהניח שהם יטפלו בכך – משום שעד כה, זה לא קורה בצורה מספקת. וזה לא רק טראמפ ה'חכם מכל' (בעיני עצמו), המתכחש לעובדות ולמחקרים. תסתכלו על הנוף הפוליטי שלנו, בו ישנם כה מעט חברי כנסת העוסקים באיכות הסביבה ותזכרו במאבקי הגז, בפקקים, בזיהום חופי הארץ, בפלסטיק בכל מקום. אלו רק כמה סימפטומים לתמונה הגדולה.

אחזור שוב לכתבתה של לימור אלוף, שבה אחרי הסבר שלושת הכשלים של האנושות בסיפור העל שלנו, מוצג הצורך בסיפור-על חדש, שנקודת המוצא שלו היא ההבנה כי יש לנו מערכת אקולוגית מורכבת, שאנו חלק ממנה וגם תלויים בה לגמרי. הכותבת מציינת כי ישנם מכשולים מאתגרים בדרך לשינוי גדול: הן אופני הפעולה של התאגידים הגדולים והקפיטליזם, הן הבורות שלנו ביחס לנושא, והן חולשת גופים כמו האקדמיה, מערכת החינוך והרגולטורים – לחולל שינוי ואף להרים את 'נס המרד'.

הנה משהו 'גדול': כל שנה צדים כטריליון דגים בים בעולם, אז פלא שהדגה הטבעית יורדת פלאים? מי פועל נגד זה? והנה משהו 'קטן': הכותב עוסק בחינוך, ושוב ושוב מאוכזב לראות איך נראית רצפת כיתה טיפוסית בסיומו של יום לימודים (לפני בוא המנקה). מדוע מערכת החינוך אינה עושה משהו ממשי בנדון? לאחרונה, נדהמנו מצילומים ברשתות, המציגים איך נראות גינות ציבוריות שיש בהן, בנוסף לאשפה הרגילה, גם כפפות פלסטיק משומשות. ממש בושה! ברור איפוא שיש אנשים רבים שלא הפנימו את הנורמה, על פיה כולנו נדרשים לשמור על נחלת הכלל ועל כל צורות החיים בכדור הארץ.

כל שנה צדים כטריליון דגים בים בעולם, אז פלא שהדגה הטבעית יורדת פלאים? מי פועל נגד זה? והנה משהו 'קטן': הכותב עוסק בחינוך, ומאוכזב לראות איך נראית רצפת כיתה טיפוסית בסיומו של יום

בזמן האחרון גם פורסמו כמה וכמה נתונים, המעידים איזה שיפור גדול חל במספר מדדים של איכות הסביבה, במהלך המשבר הנוכחי. אולם, האם זה מה שאנו רוצים – שרק במשבר נוראי שנכפה על האנושות, יחול שיפור במצב פליטות דו תחמוצת הפחמן ובמצב בעלי החיים? מה יקרה להם ולרמת הפליטות, כשנצא ממשבר הקורונה? איך נוכל להביא לשינוי התפיסה שלנו ושל כלל האנושות בנושא הקיימות?

אפשר לקבוע, כתוצאה ממחקרים רבים שכבר פורסמו, כי:

1

אין איום מוחשי יותר על המין האנושי ועל שאר החיים, מן האיום של משבר האקלים, הרס הטבע, והשמדת המגוון הביולוגי בכדור הארץ.

2

יש לנו (ככל הנראה) רק כ-10 שנים, לפני שנגיע לנקודת האל חזור, אם לא נשנה מהותית את הרס המשאבים וכמות הפליטות – וזהו זמן קצר להפליא. ככל הנראה אנו צפויים לתקופה של מיתון, עם היציאה ממשבר הקורונה, ותהיה אבטלה בשיעור לא קטן, כלומר יהיה קשה לחלק מהאוכלוסייה – וטוב לאקולוגיה. אך זהו אינו פתרון! יעברו עוד שנה או שנה וחצי, ונחזור לצריכה לא מרוסנת.

לפי הבנתי, לא ניתן להסתמך רק על פיתוחים טכנולוגיים (כמו אנרגיות מתחדשות, רכבים חשמליים או תחליפי בשר) לפתרון המשבר הצפוי לנו. עם זאת, אלו נושאים חשובים מאד: כיום, רק כ-7% ממשק האנרגיה בישראל הוא סולרי – ואפשר לשאוף לפי עשרה (לשם הקטנה משמעותית של פליטות גזי החממה).

ועדיין, הכנסת טכנולוגיות חדשות במאסות תדרוש השקעות גדולות ותקח זמן רב, שאין לנו. ולכן הכותב פונה למנהיגים, לקוראי הכתבה ולכל הציבור (במיוחד למי שלא נמצא ב"הישרדות") בקריאה הבאה: מי שלא יקום ויעשה מעשה, החל מעכשיו – דן למעשה את עצמו, ילדיו ונכדיו, לעתיד קודר.

יש להבין כי זה לא משהו רחוק: משבר הקיימות בעולם עלול להיות מהר מאד בלתי הפיך. נושאים כמו שחרור כמויות עצומות של גז מתאן מתחת לכיפות הקוטב (עקב המסתן), שיגרום לעוד עליה של הטמפרטורה (וחוזר חלילה); או, הרס הצמחיה בגלל הירידה העולמית בכמות חרקים ודבורים (בכ-70%!), שיביא לשינוי הרסני נוסף של המאזן האקולוגי, וכיוצא מזה לרעב ולתמותה.

אלו רק שתי דוגמאות לתהליכים קריטיים שעלולים להתרחש (עם תופעות בעלות 'גרף מעריכי'), ולהביא להשלכות קיצוניות על תנאי החיים בכדור הארץ – סופות קשות, בצורות ומדבור, עליית פני הים בשיעור של מטר (ואיתה הצפות נרחבות), רעב ומגיפות, ועוד.

על האנשים הנלחמים למען איכות הסביבה, בכל העולם, להפנים כי אין ברירה אלא להלחם בכל הכוח בתאגידים מזהמים, במנהיגים מושחתים ורגולטורים חלשים, ובחוסר הידע הכללי – כי זו השעה.

יתרה מזו, עלינו לשאוף לכך שישראל תהיה 'אור לגויים' בנושא שינוי התפיסה על מקמנו בכדור הארץ והמאבק לקיימות.  המשבר הנוכחי צריך לגרום לנו לצאת מגדרנו, לפעול אחרת מאשר נהגנו עד כה, לשתף פעולה באופן מיטבי בארץ ועם גורמים בעולם (בכל המגזרים) במאבק הזה, ולהביא לכך שקובעי המדיניות לא יוכלו עוד להתעלם מהקול הציבורי בנושא זה.

3

יש לקרוא לפעולה במישור האישי ובמישור הציבורי. במישור האישי, על כל אחד מאתנו – כולל הכותב – להחליט ולבצע צעדים, כמו:

  • לא ייכנס בגד חדש לארון, לפני שיש צורך להוציא ממנו בגד ישן או כזה שלא מתאים כבר, כשבגדים משומשים או מוצרים משומשים אחרים ייועדו במידת האפשר לתרומות. ובהתאמה, יש להקטין את הצריכה גם בשטחים נוספים, ולצרוך מוצרים הדרושים לנו בעיקר מתוצרת הארץ ("כלכלה מקומית").
  • יש להפחית את צריכת הבשר (בעיקר בשר בקר, שהפקתו היא כיום שערורייתית במונחי אנרגיה ומשאבים), וגם להקטין בזבוז של מזון כלשהו – זהו סעיף מאד חשוב בתכנית הכוללת, מפני שכמויות המזון הנזרקות בעולם, הן עצומות (כשליש מהאוכל!), ומאידך יש רבים במדינתנו ובעולם ללא בטחון תזונתי.
  • כל אחד יביא לכך שיום בשבוע (לפחות) לא ישתמש ברכבו הפרטי; הרי ראינו עכשיו שניתן לעבוד גם מהבית, ואפשר להסתייע בקאר-פול. כידוע זיהום האויר וגם שחרור גזי חממה עקב התחבורה, הם נושאים הדורשים שיפור גדול.
  • כל אחד יפעל בסביבתו לשינוי תפישתי וגם לצעדים מעשיים; למשל, הכותב יגייס אנשי חינוך להבאת הנושא האקולוגי למרכז הבמה של המערכת, לא ישתמש בכלים חפ"ע, יסייע לשמירה על סביבת מגורים נקייה ועל בעלי החיים, ועוד.
  • צריך להרחיב בהרבה את מודעות הציבור לאתגר הקיימות המחייב שינוי יסודי של המצב האקולוגי – ולכן כל אחד מאתנו צריך להעמיק את הבנתו בנושא, להיות מוכן לתת מזמנו ומרצו בהתנדבות, ולחבור לאנשים המוכנים להיאבק.

במישור הציבורי, אקרא לאנשי איכות הסביבה לאחד כוחות, ולנסח אמנת קיימות: אמנה שבה נביא לידי ביטוי את העובדה שהמין האנושי אינו היחיד החי בכדור הארץ, וכי בלי לשכוח את השאיפה לשפע, אנחנו צריכים לשנות את הגישה הכללית של האנושות למערכת האקולוגית ולפתח גישה חדשה, ובתוך כך אנו מוכנים להקריב הרבה כדי שלא נגיע ל Sixth Extinction (הכחדה המונית של בעלי החיים).

אקרא לאנשי איכות הסביבה לאחד כוחות, ולנסח אמנת קיימות: אמנה שבה נביא לידי ביטוי את העובדה שהמין האנושי אינו היחיד החי בכדור הארץ

כי אנו מצהירים שבכוונתנו לפעול בכל הדרכים החוקיות כדי להקטין את פליטת גזי החממה בעולם באופן משמעותי תוך 10 שנים (ולא 50 או 80 שנה), וזה יבוא כתוצאה מהקטנת הצריכה העולמית, הקטנת זיהום האויר וזיהום המקורות הטבעיים. נבדוק דרכי פעולה אפשריות להצלת ושימור המגוון הביולוגי; יתרה מזו, בפעולותינו נהווה גם דוגמא אישית (לצעירים ולאחרים) בנושאים הללו.

אנו דורשים שבמדינת ישראל תוקם מועצה ציבורית לקיימות, שתתוקצב כיאות, תביא מידע בהיר ומתומצת לציבור בנושא הקיימות בלי לכסות על הכשלים, על הנזקים ועל הסיכונים לאסון אקולוגי, תנסח תפישה חדשה ומודלים חדשניים לפעולה לטובת הקיימות ואיכות הסביבה, תסיר חסמים, תתקצב פרויקטים חדשניים, טכנולוגיות פורצות דרך וארכיטקטורות ירוקות, והחלטותיה יחייבו את הממשלה;

כי הממשלה תחליט על הגדלה משמעותית של תקציב המשרד לאיכות הסביבה כדי שיהפוך לרגולטור חזק, יוזם וקובע יעדים, ובין השאר – כל החברות הבינלאומיות בעלות רווחים גדולים, יחויבו להקצות אחוז מסוים מן הרווחים לטובת הקיימות;

וכי כחלק מן המאבק, יחוקקו חוקים מחמירים ביותר נגד מי שמזהם את הסביבה.

4

הבעת תודה – וקדימה, לעבודה (ביחד!)

אבקש לשלוח תודה עמוקה לפעילי איכות הסביבה העובדים כבר שנים, לעתים רבות במצבים מתסכלים, בתקציבים מועטים, וכנגד המגמה השלטת. אודה גם לליה אטינגר, לואיזה אוראל ונועה אולניק על הרעיונות היפים ועל הסיוע בכתיבת הרשומה.

יש כעת זמנים קשים, אך גם הזדמנות: ישנם רבים המאמינים שאסור להחריש יותר. אם כולנו נלכד את השורות, נבין כי חייבים להעלות מדרגה במאבק לקיימות, וגם נפעל ביחד למניעת משבר סביבתי גדול בכדוה"א – יש סיכוי להצליח. אחרת, עם היציאה מהמשבר הנוכחי, לא יהיה מנוס מ"להכין את המקלטים" למשבר האקלים, משבר שיהיה יותר גדול, בסדרי גודל, ממשבר הקורונה.

לקורא כבר ברור מהו הרעיון הגדול שחשוב, לדעת הכותב, שינחה אותנו.

בקבוצת האנשים שאני שייך אליה – אנשים שחברו ביחד מארגונים שונים ומכמה מגזרים – נוצרה הסיסמא: "לחדש את הברית עם הטבע, ובין האדם לרעהו".

בקבוצת האנשים שאני שייך אליה – אנשים שחברו ביחד מארגונים שונים ומכמה מגזרים – נוצרה הסיסמא: "לחדש את הברית עם הטבע, ובין האדם לרעהו"

כשנחזור למצב נורמלי, אנו מתכוונים לארגן פעולה גדולה להגדלת המודעות לבעיית המשבר האקולוגי המתקרב; וגם לקדם עשייה ממשית לטובת הקיימות, דהיינו – לטובת הדורות הבאים. אקווה שבקרב הקוראים יהיו רבים שיצטרפו אלינו.

רמת השרון, ישראל, אפריל 2020.

גידי קפלן הוא מהנדס אלקטרוניקה וגם מורה, בעל תואר שלישי מהטכניון, ובוגר מכון מנדל למנהיגות חינוכית. שנים רבות היה יזם ומנהל מו"פ בהייטק, וממייסדי חברת גילת רשתות לווין. מזה מספר שנים עוסק בחינוך בתחומי STEM, ונמנה על הצוות המוביל של תכנית "רובופיסיקה" בארץ. חובב מוסיקה ישראלית וגם ג'ז, וכן אוהב לשוט. נשוי לאילנה (פרופ' לפתולוגיה אוראלית) ואב לשלושה ילדים נשואים, חמודים ועצמאיים, ושני נכדים מתוקים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,874 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 3 ביוני 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בתום הערכת מצב אצל רה"מ: התיכונים והחטיבות לא ייסגרו

כחול לבן וישראל בכר הגיעו לפשרה לאחר שנשמע בהקלטה מכנה את גנץ "טיפש" ● כעשרת אלפים תלמידים ומורים נמצאים בבידוד ● תושב הצפון נעצר בחשד שפרסם פוסט, שבו איים לפגוע בנתניהו ● בנט: ישראל איבדה אפשרות לבצע 60,000 בדיקות ביום

עוד 43 עדכונים

עפר שלח, אל תהיה הסקוטי פיפן של יאיר לפיד

לאחרונה שודרה בנטפליקס סדרה יוצאת דופן בשם "הריקוד האחרון". הסדרה מגוללת את סיפור ההצלחה של קבוצת השיקגו בולס בהובלת מייקל ג'ורדן, שחקן הכדורסל הטוב בתבל. הסדרה גרמה לי לתהיות רבות בנושא מנהיגות, ווינריות וקבוצתיות.

אני חושב שההצלחה של הסדרה נבעה מהיכולת שלה לרתק למסך קשת רחבה של צופים, ולא רק את חובבי הכדורסל, מכיוון שהסדרה לא התמקדה רק בפן הטכני של המשחק אלא במהות "המשחק" עצמו. בסדרה "הריקוד האחרון", הכדורסל הוא רק מטאפורה ליכולת של מארג אנשים מסוים להגיע ליכולות יוצאות דופן – ביחד.

הסדרה "הריקוד האחרון" לא התמקדה רק בפן הטכני של משחק הכדורסל אלא במהות "המשחק" עצמו. הכדורסל שם הוא רק מטאפורה ליכולת של מארג אנשים מסוים להגיע ליכולות יוצאות דופן – ביחד

דמותו של ג'ורדן היא הדומיננטית ביותר, הוא לב ליבה של הסדרה (והיא גם עברה אישור דקדקני שלו בהפקתה) יש שיגידו שמדובר יותר בפולחן אישיות מאשר בסדרה דוקומנטרית.

אחת הדמויות המרכזיות הנוספות בסדרה מלבד ג'ורדן הוא סקוטי פיפן. מדובר בשחקן אינטליגנטי, רב יכולות, אשר יש לו נקודות זכות רבות בהישגיה של שיקגו בולס ככלל ושל מייקל ג'ורדן בפרט. הוא מלווה את מייקל ג'ורדן ברוב שנותיו בשיקגו בולס והוא שותף מלא לכל שש האליפויות שהם לקחו ביחד. ניתן להגיד, שהוא היה השחקן השני הטוב ביותר בליגה לאחר ג'ורדן.

מייקל ג'ורדן וסקוט פיפן, צילום מסך מיוטיוב
מייקל ג'ורדן וסקוט פיפן, צילום מסך מיוטיוב

אולם למרות הישגים אלו, הוא לא זכה (לטעמו) לכבוד רב בסדרה. דמותו לא הוצגה כראוי והוא משתקף בה כשוליית הקוסם של הכוכב הגדול, כאשר מופנית ביקורת רבה על תפקודו לאורך הקריירה בבולס. בפועל הוא היה שותף מלא להצלחות – אך בסדרה "הריקוד האחרון" הוא אינו מוצג ככזה. לכן, סקוטי פיפן "רותח מזעם".

עפר שלח, אנא ממך, אל תהיה סקוטי פיפן של יאיר לפיד. ראשית, כי יאיר אינו ג'ורדן. המפלגה בהובלתו של יאיר לפיד אינה זוכה להישגים כבר יותר משבע שנים. הוא אינו ווינר אמיתי.

בשנה האחרונה לאחר שלושה סבבי בחירות (והובלה במספר המנדטים בשניים מהם), מפלגתו נכשלה שוב ושוב בהרכבת הממשלה. בראש ובראשונה מדובר בכישלון אישי של יאיר עצמו. לכן חשוב לי לשאול אותך – האם אתה נמצא במפלגה בה כל היכולות שלך באות לידי ביטוי? האם יש לך סיכוי להשפיע כמו שהיית רוצה?

עפר שלח, אנא ממך, אל תהיה סקוטי פיפן של יאיר לפיד. ראשית, כי יאיר אינו ג'ורדן. המפלגה בהובלתו של יאיר לפיד אינה זוכה להישגים כבר יותר משבע שנים. הוא אינו ווינר אמיתי

אלון עידן, פובליציסט בהארץ, הגדיר את עפר שלח ב-2016 כ"תסריטאי והבמאי של יאיר לפיד" הוא תיאר אותו "המוח מאוחרי הקלעים":

"שלח יושב בשקט, כי ביום בהיר במיוחד כבר אפשר לראות את היעד. הוא הימר על הפרפורמר הכי טוב בישראל, והוא יודע שהסכנה הכי גדולה היא שיחשפו את סיפור הכיסוי. שלח מתאפק מלצעוק 'זאת רק תחפושת' כי הוא מאמין שברגע שהיעד יושג, יהיה אפשר להוריד את המדים הימנים־לאומניים, להפסיק להזריק טירוף לוורידים ולהתחיל 'להשפיע'".

אני ממשיך ושואל – האם עדיין ניתן לראות את היעד? מה הוא היעד? האם הנאמנות הבלתי מסוייגת ליאיר לפיד, נאמנות שמבוססת על יחסי חברות עמוקים, מוצדקת? אולי בשבילו אתה רק שחקן משלים? למשל, איך ייתכן שמועמדותך לשר הביטחון (תפקיד שעפר שלח שואף אליו שנים רבות) נדחקה הצידה, כשבן-רגע הפרויקט של "יש עתיד" "לפוליטיקה חדשה" – הפך ביום בהיר למפלגת גנרלים קלאסית? אולי זה הוא הזמן לצעוק – עד כאן! האם המוח מאחורי הקלעים של יאיר לפיד צריך לצאת אל המסך ולהגיד: אני הוא המועמד?

בראיון נוקב לרוית הכט בעיתון הארץ, לאחר הקמת ממשלת האחדות, עפר שלח אמר:

"אני חושב שכחול לבן היא גם איתות לציבור, נקרא לו שמאלני, או כזה שרוצה אלטרנטיבה לליכוד, שאולי הגיע הזמן להיגמל מההמצאה הזאת שאומרת, בוא נביא גנרלים שלא אומרים כלום – כי גבי אשכנזי לא אמר כלום מ-2011 ובני גנץ לא אמר כלום מ-2015".

אני ממשיך ושואל – האם "יש עתיד" היא גם איתות לציבור, נקרא לו שמאלני, שרוצה אלטרנטיבה לליכוד? אולי הגיע הזמן להיגמל מהדמות הזאת שאומרת: בואו נדבר על שינוי אבל נעשה הכל אותו הדבר, בואו נקים מפלגת אלטרנטיבה אבל לא נגיד כלום? האם הגיע הזמן להחליף את יאיר לפיד?

אולי הגיע הזמן להיגמל מהדמות הזאת שאומרת: בואו נדבר על שינוי אבל נעשה הכל אותו הדבר, בואו נקים מפלגת אלטרנטיבה אבל לא נגיד כלום? האם הגיע הזמן להחליף את יאיר לפיד?

נותר רק לדמיין כיצד היה נראה ה-NBA אם סקוטי פיפן היה עוזב את שיקגו בולס (דבר בעל סיכוי סביר ביותר בהתחשב לשכר שקיבל). האם הוא היה מצליח לקרוא תיגר על מייקל ג'ורדן? האם הוא היה מצליח להצדיק את הגדרתו כשחקן השני הטוב ביותר? כיצד הייתה ממוסגרת המורשת שלו היום בשנת ,2020 אם היה עושה מהלך שכזה? ברם, אלו הן רק תהיות ולעולם לא נדע את התשובה. אל מול זאת, לעפר שלח יש עדיין סיכוי. סיכוי להשתחרר ממשחק תחת הובלה של שחקן לא קבוצתי, לא ווינר. בקיצור, ג'ורדן ללא היתרונות של ג'ורדן – יאיר לפיד.

אני ממליץ, כהצצה לקרע ההנהגתי ב"יש עתיד", שעל בסיסו אני כותב רשומה זו, להסתכל על עמוד הפייסבוק של עפר שלח אל מול העמוד של יאיר לפיד. בעוד שבעמוד של יאיר לפיד רואים עוד מאותו דבר – פוסטים גנריים, המתבטאים בגינויים על ממשלה בזבזנית ואמירות נגד טרחניות על ההשתלחות של נתניהו בשלטון החוק – אצל עפר שלח אפשר להתחיל לראות שינוי. תקווה אמיתית לשמאל. אמירות ברורות נגד הסיפוח (אצל יאיר לפיד אין התייחסות לנושא), אמירות חזקות על התנגדות רחבה, הבנה עמוקה על כך שאין מה לשים שוב ושוב את מבטחנו בגורמי אכיפת החוק, הבנה שמדובר במאבק של העם, שהשינוי צריך לבוא מלמטה.

להלן, שני ציוצים של לפיד מהיומיים האחרונים:

ב-31.5 עופר שלח כתב בעמוד הפייסבוק שלו:

"אל תבנו על אחרים. השופטים לא יושיעו, הפקידים ישחקו ראש קטן או סתם יפגינו אטימות ואוזלת יד, לארה״ב של טראמפ לא איכפת, השותפים הפוליטיים של ביבי נכנעו כבר מזמן. עכשיו הזמן להתנגד, ביחד. עכשיו הזמן להבין שהכל קשור: המשבר הכלכלי והסכנה לדמוקרטיה, הפילוג בחברה והסיפוח. עכשיו הזמן לאחד כוחות ומאבקים, מול מי שלא שם עליכם ולא שואל אתכם".

זה המשותף לכל הדברים המסוכנים שביבי וממשלתו מתכננים לחודש הקרוב: אף אחד לא שם עליכם ולא שואל אתכם.אף אחד לא שם עליכם…

פורסם על ידי ‏עפר שלח – Ofer Shelah‏ ב- יום שבת, 30 במאי 2020

עפר, אתה צודק, אל תבנה על אחרים. עכשיו זה הזמן להתנגד – ביחד. אידאולוגיה ברורה, התנגדות לסיפוח, שותפות יהודית ערבית, כוח לעם, זו היא הדרך לשינוי. זה הוא הקול האמיתי של האופוזיציה.

לכן, הגיע זמנך להוביל, הגיע הזמן למשחק קבוצתי אמיתי, הגיע הזמן להיות ווינרים. הכדור בידיים שלך והגיע הזמן לנצח. לטעמי, אתה לא משחק ליד מייקל ג'ורדן, לכן אל תהיה סקוטי פיפן. בדרך הנוכחית של קבוצתך (יש עתיד) – אין אליפות. בהרכב הנוכחי, אפילו אין פלייאוף.

בעל תוכנית רשת - שידורי המגפה. סטודנט לפוליטיקה וממשל. כותב מנקודת מבט של יליד שנות ה-90, על פוליטיקה, פילוסופיה, תרבות, ספורט, והחיים עצמם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 982 מילים

התעשיינים רוצים הקלות מהמדינה, אבל משחקים באש

בחסות משבר הקורונה, התעשיינים מצפים להקלות בפיקוח ובביורוקרטיה, בהתאם למגמות בעולם המערבי ● אבל אירועים כמו שרפת הענק בבז"ן - שהובילה השבוע להרשעה ועסקת טיעון - מזכירים לנו שכאן זה ממש לא אירופה ● אם המפעלים הגדולים רוצים שהציבור ייתן בהם אמון, הם צריכים לשמור הרבה יותר טוב על הסביבה והבריאות

עוד 764 מילים

הרשות הפלסטינית הסירה את הסגר שהטילה עם פרוץ הקורונה, אבל החנויות שם עדיין ריקות והתושבים בלא מקור הכנסה ● הקצביות מציעות סחורה בחצי המחיר, אך איש לא קונה, ותושבי הגדה המערבית חיים על פיתות וירקות ● כוונות הסיפוח רק מחמירות את המצב ● "הפלסטינים בבקעה לא יקבלו אזרחות, ואת האדמות שלהם ייקחו. במקרה הטוב הם ימשיכו להיות כוח עבודה זול לישראל" ● ועל המקרה הרע איש לא מעז לחשוב

עוד 1,242 מילים

חוק הסמכויות המיוחדות הוא שעת חירום לדמוקרטיה

ההיגיון בבסיס הצעת החוק, שאמור להחליף את תקנות שעת החירום למאבק במגפת הקורונה, משקף פגיעה קשה בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה, ובכלל זה עקרון הפרדת הרשויות ● העובדה שאלפי אזרחים כבר הגישו התנגדויות לחוק היא מעודדת ● אבל דווקא דברי הרגיעה של בני גנץ אתמול הם זריית חול בעיני הציבור ● פרשנות

עוד 1,044 מילים

למקרה שפיספסת

הקזינו של אפשטיין – טורפים ונטרפים בחברה האמריקאית

חופשת חג השבועות וסוף השבוע הארוך שבא בעקבותיה, זימנו לי אפשרות לצפות בשתי תכניות שונות של "נטפליקס", ענק הסטרימינג האמריקאי.

מצד אחד הסרט "קזינו", סרטו המצוין של מרטין סקורסיזה, משנת 1995, עם רוברט דה נירו, שרון סטון וג'ו פשי, שמוקרן שם, כך אני מניח, גם בגלל סוג של "עסקת חבילה" בין הבמאי המוערך לרשת, אשר הפיקה את סרטו האחרון לפי שעה, "האירי". ומצד שני סדרת הדוקו בת ארבעת הפרקים על ג'פרי אפשטיין, איש העסקים והמיליארדר היהודי אמריקאי, שהורשע בשורה של עבירות מין, והתאבד בבית המעצר העירוני במנהטן, ב-10 באוגוסט 2019, בעודו ממתין לסיום משפטו.

לכאורה שני דברים שונים. מצד אחד סדרה דוקומנטרית ומהצד השני סרט עלילתי. אבל לטעמי לפחות, שניהם, הסדרה והסרט, מצליחים לשקף משהו עמוק ומהותי לגבי החברה האמריקאית והכוחות שמניעים אותה כבר שנים, ואולי מעניקים לנו גם כמה כיווני מחשבה לגבי אופי החברה הישראלית כפי שהוא מתהווה לנגד עיננו בשנים האחרונות.

נתחיל בסרט "קזינו"

במרכז של הסרט "קזינו", עומדים שניים – סאם "אייס" רות'סטיין (רוברט דה נירו) וניקי סאנטורו (ג'ו פשי) – ששולטים בעולם ההימורים של לאס וגאס בשנות ה-60 וה-70. בדרכו הקצבית והמבריקה, חושף לפנינו סקורסיזה את הקרביים המדממים (תרתי משמע) של תעשיית ההימורים בעיר ושל הכוחות המפעילים אותה. התשוקה לשליטה, כוח וכסף, ניצבת שם בצורה הכי גלויה וברורה, מתחת לאורות המנצנצים והבוהקים של המלונות היוקרתיים ב"סטריפ", וכמו שאומר שם דה נירו בסצנת הפתיחה המרהיבה של הסרט: "התפקיד שלי הוא פשוט למכור לאנשים חלומות תמורת הרבה מאוד מזומנים."

במאמר מוסגר אגיד, שאולי הדבר הכי עצוב שראיתי בזמן שבו אני חייתי באמריקה, היה מראה האנשים הזקנים, שצועדים בבוקר מהבתים הדלים והמתפוררים, לעבר הטיילת באטלנטיק סיטי, עוד עיר שהתפרסמה בזכות תעשיית ההימורים שלה, אם כי בסדר גודל קטן יותר.

התשוקה לשליטה, כוח וכסף, ניצבת מתחת לאורות המנצנצים של מלונות היוקרה ב"סטריפ". כמו שאומר דה-נירו בסצנת הפתיחה: "התפקיד שלי הוא למכור לאנשים חלומות תמורת הרבה מאוד מזומנים"

ב"ריקוד האחרון", סדרה אחרת שעלתה לא מזמן בנטפליקס על הכדורסלן מייקל ג'ורדן, מתואר איך ערב אחד, לפני המשחק הקובע בין ה"שיקאגו בולס", קבוצתו של ג'ורדן, לבין ה"ניו יורק ניקס", שוכר מייקל לימוזינה מפוארת ונוסע עם אביו מניו יורק לאטלנטיק סיטי, כדי לשרוף שעתיים על הימורים באחד המלונות המפוארים שם.

זהו כמובן הדימוי הכי "קלאסי" של "החיים הטובים" ושל החלום האמריקאי – לימוזינה מפוארת, משקאות חריפים, סיגרים וכסף גדול שמתאדה תוך שניות על השולחן הירוק בלי להשאיר אחריו שום סימנים, אבל אני לצערי תקוע כמו אידיוט במראה הזה של האנשים הזקנים שהולכים כל חודש עם המעט שהם מקבלים מה-social security ויושבים בפנים כבויות מול מכונות המזל, ושום זיק של חיוך או של שמחה לא נדלק בפניהם, גם כשפעם בהרבה זמן הם זוכים.

הסידרה התיעודית על ג'פרי אפשטיין

והנה גם בסדרה התיעודית אנחנו חוזים באותה "תנועה" מקוטב אחד לשני. התנועה ששואבת את הנטרפים ישר לתוך הלסתות האימתניות של הטורפים.

נערות צעירות בנות 14-15, בדרך כלל ממשפחות בעלות רקע כלכלי וסוציאלי קשה, שנלכדות ומובאות כמו טרף קל מ-West palm beach לאחוזה המפוארת של אפשטיין.

והנה גם בסדרה התיעודית אנחנו חוזים באותה "תנועה" מקוטב אחד לשני. התנועה ששואבת את הנטרפים ישר לתוך הלסתות האימתניות של הטורפים

אחד אחרי השני מובאים לפנינו הסיפורים, ואחת אחרי השנייה, עולות הנשים שהיו אז רק נערות צעירות ובסדרה מקפידים לקרוא להן Survivors  (ניצולות או שורדות) ולא Victims (קורבנות) והן מרכיבות לפנינו את מה שדי מהר מתברר כמו דפוס פעולה קבוע ואכזרי:

איש עשיר וחסר מעצורים, שבדרכים לא ממש מתוחכמות מצליח כל פעם לטוות לפניהן רשת חלקלקה של הבטחות ופיתויים, עד שהוא מניח עליהן את היד הפוצעת והדורסת שלו, ומטביע בהן חותם וצלקת שלא יימחו גם אחרי שנים.

יש כמובן משהו שמעורר הרבה הערכה בדרך שבה כל הנפגעות "מצאו את קולן" כהגדרתה של הבמאית ליסה בראיינט, יוצרת הסדרה, ודאגו לכך שבסופו של דבר גם המיליארדר בעל העוצמה והקשרים הפוליטיים הענפים לא יצליח לחמוק מהדין. אם כי צריך לומר גם ביושר, שיש גם משהו שמעורר קצת רתיעה בדרך שבה החברה האמריקאית בוחרת להתנקות במהירות מהרעל, מסמנת איש אחד (מהלך ראוי כשלעצמו) ולא ממהרת אולי לקיים דיון מעמיק ומקיף על שורשיה של התופעה כולה.

במישור הישיר זהו למשל סיפורו של אלכסנדר אקוסטה, לימים שר העבודה בממשל של טראמפ, ועשר שנים קודם לכן, ב-2008, הוא זה שעומד בראש מערך התביעה הכללית במדינת פלורידה. מי שאיכשהו, אולי בהשפעת עורכי הדין המקושרים ועתירי ההשפעה של אפשטיין (אלן דרשוביץ כבר אמרנו?) סוגר עסקת טיעון מקלה מאוד עם אפשטיין, כשזה מועמד לדין בפעם הראשונה.

אבל יש כאן משהו עמוק יותר לטעמי, משהו שעליו עמדנו כשהזכרנו, בקצרה אמנם, את העמדה הזאת של הטורפים והנטרפים והאנשים החלשים ונעדרי הקשרים.

קחו למשל נתון אחר מכיוון שונה לגמרי: על פי מחקר שפורסם  ב2018 על ידי לשכת מפקד האוכלוסין בארצות הברית  (United States Census Bureau) – ל-27.5 מיליון אמריקאים אין בכלל ביטוח רפואי! אתם קוראים נכון. נתון מדהים. משהו כמו עשרה אחוז מכלל האוכלוסייה בכל היבשת. נתון קטן ו"יבש" שמלמד אותנו כמה יש עד היום אחוז גבוה של גברים ונשים פגיעים ופגיעות כל כך, ועד כמה קל לטורף מהסוג הבזוי והנחות של אפשטיין לבוא ולהקיף את הקורבנות בזרועות התמנון שלו, כשהקרקע הבריאותית והכלכלית פשוט נשמטת להם מתחת לרגליים.

ל-27.5 מיליון אמריקאים אין ביטוח רפואי. נתון שמלמד על האחוז הגבוה של אנשים פגיעים, ועד כמה קל לטורף כאפשטיין ללכוד קורבנות בזרועות התמנון שלו, כשהקרקע תחתם נשמטת

שלוש הערות קצרות לפני סיום:

  1. קודם כל זה יהיה תמיד מאמץ יומרני מדי לנסות לשרטט את קווי המתאר של כל החברה האמריקאית רק על פי סרט או סדרה אחת בנטפליקס. החברה הזאת היא מן הסתם מורכבת הרבה יותר וכמובן גם עתירת זכויות. אבל נדמה לי שמה שמבצבץ שם בין הדברים שציינתי הוא בהחלט לא רק חולי נקודתי בלבד.
  2. דבר שני לגבי החברה הישראלית: אנחנו כבר רחוקים שנות אור מהתקופה ה"סוציאליסטית", שבה למדינה ובטח למערכת ההסתדרותית הייתה מעורבות גדולה בכל מה שקשור לחברה ולכל ההתנהלות הכלכלית בה. החברה הישראלית עברה מאז תהליך מואץ של הפרטה, תהליך שביסודו הוא טוב וחיובי, אבל צריך כל הזמן לזכור גם את הסכנות הגלומות בו, כפי שהן מודגמות בסדרה על ג'פרי אפשטיין – כלומר היווצרות שכבה לא קטנה של אנשים מוחלשים (העובדים הזרים הם בטח דוגמה די טובה לכך) ושל נשים פגיעות, שטורף חסר מעצורים יכול בקלות לשלוח יד זדונית ולפגוע בהן.
  3. ודבר אחרון לגבי נטפליקס (טורף לא קטן בזכות עצמו…): יש לרשת הענקית הזו נטייה לפעמים להושיט יד החוצה ולבדוק קודם לאן נושבת רוח התקופה. יכול להיות שהיו גם אילוצים משפטיים שאני לא מודע להם, אבל אני מנסה לחשוב אם הם היו מגלים את אותו אומץ ואת אותה תעוזה כשג'פרי אפשטיין היה בחיים, מוקף בכל סוללת עורכי הדין העשירים והמקושרים שלו.

כך או כך הסדרה הזאת היא חשובה ומעוררת מאוד למחשבה.

אודי בן סעדיה למד בימוי בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב. מחזות פרי עטו הוצגו בפסטיבל לתאטרון אחר בעכו, בתאטרון צוותא, הסמטה ותמונע בתל אביב. כתב בטור הסאטירי "בוקר טוב מעריב", ובעיתונים "חדשות" ו"העיר". פרסם סיפורים קצרים במוספים ספרותיים שונים וספר שלו יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בן קיבוץ אשדות יעקב. גר היום בבית דגן. משתדל לרוץ בשדות אם אפשר ולהביט על עצמו ועל העולם קצת מהצד. לפעמים זה כואב ולא מעט פעמים זה גם משעשע.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,025 מילים
עודכן אתמול

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

לנתניהו לא תהיה ברירה אלא לדחות את הסיפוח לאוקטובר

בזמן שארה"ב מתמודדת עם מאה אלף מתים מקורונה ושבוע רצוף של מחאות אלימות ברחבי המדינה, נתניהו ממשיך בדיונים עם הבית הלבן במטרה לקדם את תוכניתו להחיל ריבונות בגדה המערבית כבר בחודש הבא ● אך נתניהו צריך לתמרן את מסלול הריבונות גם בתוך הימין הישראלי, וכאן הדרך רצופת מוקשים - כולל במפלגתו שלו ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 777 מילים ו-1 תגובות

נתניהו ניצח? אנחנו ניצחנו!

בזמן שאחרים עסקו בסיפוח, ברוטציות ובהמצאת משרדי ממשלה, ש"ס ויהדות התורה זכו במשרדים חשובים ובהשפעה חסרת תקדים על קביעת המדיניות הכלכלית של ישראל - בלי רעש וצלצולים ● חביב רטיג גור משרטט את דרכן של המפלגות החרדיות למוקדי הכוח, ואת הפחד שלהן לאבד השפעה ● פרשנות

עוד 1,939 מילים

סיפור מסריח

פרק 8מפעלים לטיפול בפסולת הם הדבר האחרון שמישהו רוצה ליד הבית ● תהליך הטיפול בפסולת, בעיקר בפסולת מסוכנת, מייצר מפגעים בריאותיים ואסתטיים; מזהם את המים, האוויר והקרקע; וכרוך במטרדי רעש וריח ● לא הפלא וגם ממש לא פלא, אם כך, שרוב אזורי הפסולת של מדינת ישראל הם בכלל בגדה המערבית ● אמיר בן-דוד ממשיך במסעו על מפת הסיפוח, והפעם הוא נוסע בעקבות הריח

עוד 2,102 מילים

גם כאשר הם מחמיאים לראש הממשלה וגם כאשר הם "תוקפים" אותו, שקד וחבריה לא מתבלבלים לרגע ● מהלכי ימינה בימיה הראשונים באופוזיציה מציירים אותה כמפלגה השייכת בכל מהותה לממשלת נתניהו החמישית ● השחיתות זורמת לה בציציות והיא סלע קיומה, שהרי בלעדיה לא יתאפשר משטר האפרטהייד שאליו היא חותרת ● פרשנות

עוד 1,457 מילים

תחקיר מה חיפשה חברת ריגול ישראלית באוקראינה ואיך זה קשור לרוסיה

חברת הריגול הישראלית סיי-גרופ פעלה לטובת האינטרסים של רוסיה, כאשר עקבה לכאורה אחרי פעילים למען הדמוקרטיה באוקראינה ● מה שמעורר את השאלה המטרידה: למען מי עבדה חברה של קציני מודיעין לשעבר בצה"ל? ● וגם: מה חלקו של הארווי ויינשטיין בפרשה, ואיך עמנואל רוזן קשור לכל זה?

עוד 4,769 מילים

חשד שעו"ד יוסי כהן עומד מאחורי התצהירים הכוזבים שמסרו עובדות בבית רה"מ

שר החינוך גלנט הודיע שבית ספר שיתגלה בו חולה קורונה - ייסגר ● עובד במשרד ראש הממשלה אובחן כחולה קורונה; ייתכן שנתניהו יידרש להיכנס לבידוד ● גנץ הנחה את כוכבי להכין את צה"ל לקראת סיפוח אפשרי של שטחים בגדה ● נתניהו וגנץ אמרו שלמשטרה לא יתאפשר לפרוץ לבתים ללא צו ● חוקרי משטרה גבו מנתניהו ומבני משפחתו עדות לגבי תלונתו על איומים שהופנו כלפיו

עוד 48 עדכונים

לשלוח את הילד לבית הספר זה כמו לזרוק קובייה בקזינו

נכון לאמש, 144 תלמידים, מורים והורים מהגימנסיה בירושלים אובחנו כנשאי קורונה ● לכל אחד מהנדבקים יש אחים ואחיות או חברים מבתי ספר אחרים, מתנועות הנוער, מהשכונה ● ובתוך בית הספר, אי אפשר לחשוב ברצינות על ריחוק חברתי ● שלום ירושלמי שולח הבוקר את הילד לבית הספר בתחושת חוסר אונים ועם חשש גדול ● טור אישי

את הילד שלי אשלח היום בבוקר לתיכון במערב ירושלים באותה תחושה שמהמר זורק את הקובייה בקזינו בסטריפ של לאס וגאס. גם פה וגם שם המספרים מדברים.

נכון לאתמול בצהריים אובחנו 109 תלמידים בגימנסיה העברית ברחביה כנשאי קורונה. בשעות אחר הצהריים המספר עלה ב-22. קצב מדהים. יחד עם המורים וההורים הגענו בשעות ערב ל-144. בית הספר – שבו למדו פעם נשיא המדינה וראש הממשלה – נסגר, וכולם נכנסו לבידוד.

הגימנסיה שוכנת ברחוב קק"ל ברחביה, שזה מרכז העיר. מכאן המעגלים יכולים להתפשט לכל הכיוונים, כמו בבריכת מים שמשליכים לתוכה אבן. בינתיים מגלים עוד נשא ועוד נשאית, כי לרבים בגימנסיה יש אחים שלומדים בבתי ספר אחרים בעיר. ולא רק.

הגימנסיה העברית בשכונת רחביה בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
הגימנסיה העברית בשכונת רחביה בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

תיכון הרטמן נסגר, כי מורה מהגימנסיה שחלה בקורונה מלמד גם שם. המסורתי כמעט נסגר, כי תלמידה שנדבקה שם היא בתו של איש צוות בגימנסיה, וכן הלאה. בבית הספר ליד-האוניברסיטה הגיעו אתמול ללימודים 27 תלמידים מתוך 1,100.

בתי הספר ריקים או כמעט ריקים. כך החליטו ההורים, ובצדק. פולה בן גוריון, סאלד, אילן רמון, גאולים, רמת מוריה, בויאר ואפילו מקיף גילה. עד לשם הגיע המעגל המתרחב. אם תחשבו על זה, הכול היה די צפוי.

אני מביט במכתב ששלח מנהל הגימנסיה דני לייבוביץ' להורי התלמידים, כאשר הסתיים הסגר הגדול ב-17 במאי.

לייבוביץ' מביע במכתבו געגועים והתרגשות גדולה עם חידוש הלימודים, שולח הוראות ומטיל מגבלות, אבל מודה בפה מלא שהוא לא יכול לאכוף בבית הספר את שלושת התנאים הבסיסיים למניעת הדבקה שמחייב משרד הבריאות: חבישת מסיכות, מרחק של שני מטר בין התלמידים והיגיינה. כל הורה יחליט עכשיו מה לעשות.

מנהל הגימנסיה מביע במכתבו געגועים והתרגשות גדולה עם חידוש הלימודים, שולח הוראות ומטיל מגבלות, אבל מודה בפה מלא שהוא לא יכול לאכוף בבית הספר את שלושת התנאים הבסיסיים למניעת הדבקה

הלימודים התחדשו בכל זאת. אפשר להבין את ההורים וגם את התלמידים. השהייה בבית היא בלתי נסבלת עבור בני נוער שכל חייהם היא תזזית אחת גדולה; הלימודים מרחוק לא יכולים להחליף את החוויה בכיתה ובהפסקות; ההורים לא יכולים להחזיק מעמד בחל"ת ובכלל.

אני מכיר את העניין מקרוב. הילד שלי – שמקטר תדיר על הלימודים ומייחל ליום שבו יסגרו את בית הספר לעולמי עד ויזרקו את המפתחות לים – רק חיכה ליום שבו יפתחו את הכיתות.

כולם לקחו הימור לפני שבועיים. בירושלים ההימור היה כבד במיוחד. זוהי עיר מבודדת, קהילתית וצפופה. הנערים מכל מקום נפגשים בכל מקום – בתנועות הנוער, ברחוב, במרכז המסחרי, בכדורגל ובכדורסל.

בתוך בית הספר או בכל מקום אחר אי אפשר לחשוב ברצינות על ריחוק חברתי. אפילו לא על ברכת מרפקים. המסכות לא נסבלות בדרך כלל. אין באמת הבדל בין הפסקה בבית ספר למבלים באומן 17.

בתוך בית הספר אי אפשר לחשוב ברצינות על ריחוק חברתי. אפילו לא על ברכת מרפקים. המסכות לא נסבלות בדרך כלל. אין באמת הבדל בין הפסקה בבית ספר למבלים באומן 17

זה המצב. היום יש לילד מבחן מתכונת באנגלית. בהמשך, יום לימודים רגיל. מה עושים? הוא לא יישאר בבית, גם אם נרתך את דלתות הכניסה לבניין. המחשבה שהוא יחזור, חלילה, עם נגיף לתוך בידוד נוראי וחרדה גדולה מוציאה אותי מדעתי. פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל הדסה, אומר שהצעירים כלל לא יינזקו. הלוואי.

אני שם את הז'יטון ומתפלל לטוב. בירושלים, המרחק לבורא עולם הכי קצר. שיחה מקומית, כמו שאמר פעם מנחם בגין.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 493 מילים ו-1 תגובות

ההשתוללות המכוערת של יאיר נתניהו ברשתות החברתיות גוררת אנשי ציבור ותקשורת לפינג-פונג אלים ומיותר עם בנו של ראש הממשלה ● אם כולנו נתחיל להתייחס אליו כמו אל פעוט בהתקף זעם ופשוט נתעלם ממנו עד שיירגע וילך לישון - אולי הוא יגרום הרבה פחות נזק ● דעה

עוד 961 מילים ו-2 תגובות

ככל שמתקרב המועד שבו ישראל תבקש להחיל ריבונות באופן חד-צדדי על שטחים בגדה המערבית, בעולם מתחילים לזנוח את פרדיגמת שתי מדינות לשני עמים ● במקום זאת, מנהיגים ופעילים בעולם מתחילים לתמוך בפתרון מדינה אחת עם זכויות שוות לכל אזרחיה ● והגדרת ישראל כמדינה יהודית ממש לא מעניינת אותם ● פרשנות

עוד 1,442 מילים

מס במתנה בעלי ערוץ 13 ממתין להכרעת הממשלה על מחיר המלט

מפעל נשר עומד בפני החלטה קריטית: ועדה של משרד הכלכלה צפויה להכריע השבוע אם להטיל מס של עד 30% על יבוא מלט, ולייקר במאות מיליוני שקלים את תשתיות הבנייה ● מונופול העבר מדווח על הפסדים, אך בעליו, האוליגרך לן בלווטניק, הוא גם הבעלים של ערוץ 13, שגם הוא מדמם הפסדים ● וכך שוב פוליטיקה, כלכלה ותקשורת מתערבבים זה בזה תחת שלטון נתניהו ● הגורם הפוליטי הראשון שהנושא ינחת על שולחנו הוא עמיר פרץ

עוד 1,155 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה