ימים קשים עוברים עלינו. אנחנו מוצאים את עצמנו, כמעט בכל העולם, מסוגרים בבתים, חלקנו ללא עבודה, בחרדה ובאי וודאות – בגלל וירוס קטלני אחד. אנחנו מקווים שכעת אנו מתחילים לראות את קרני האור מבעד לחושך. אפשר לטעון, שאולי מעז עוד יצא מתוק: ייתכן שהמין האנושי קיבל מעין סטירת לחי, או לפחות קריאת השכמה, בדקה ה 90 לפני הרס כדור הארץ; ואולי כתוצאה מכך נאמץ מעט צניעות ונבין כי חייבים לעשות שינוי רדיקלי ביחס של האנושות אל מערכת כדור הארץ.

ייתכן שהמין האנושי קיבל מעין סטירת לחי, או קריאת השכמה, בדקה ה-90 לפני הרס כדור הארץ; ואולי כתוצאה מכך נאמץ מעט צניעות ונבין כי חייבים לעשות שינוי רדיקלי ביחס האנושות אל מערכת כדור הארץ

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

יש המדברים על הרס המגוון הביולוגי, ואכן – הקצב בו הולכים ונכחדים מינים של יצורים חיים עומד בתקופה המודרנית על פי 1000 מקצב ההכחדה הטבעי; יש המדברים על זיהום הסביבה, ובכן – שטחו של 'אי הפלסטיק' באוקיינוס השקט הוא פי 2.5 משטחה של צרפת; וביחס להתחממות כדור הארץ, החוקרים טוענים כי "הבדל ההשפעה בין התחממות של 1.5 מעלות לבין 2 מעלות הוא תהומי", אך ייתכן שאנו בכלל על מסלול של התחממות של 3 מעלות, עד סוף המאה. והתוצאה  תהיה אסונות אקולוגיים ואנושיים בקנה מידה ענק. "משבר האקלים יהיה גדול יותר ממשבר הקורונה", הזהיר פרופ' עדי וולפסון במרץ השנה.

ומאידך, רק בחודש נובמבר האחרון חגגו בעולם את יום Black Friday שהפך בשנים האחרונות לקדחת קניות אדירה, עם שטיפת מוח של פרסומות ביום ובליל. זה איום! כך מרגיש כל מי שמבין כי המין האנושי מתנהג, ככלל, בחוסר אחריות משווע כלפי המערכת האקולוגית. גרטה תונברג, הנערה משבדיה, התריסה מול מנהיגי העולם  "How Dare You ?", ולטעמי היא מאד צודקת.

בעקבות המשבר הנוכחי, מוצע לכולנו לחשוב לא רק על הקשיים אלא גם על הזדמנויות חדשות ועל רעיון גדול שינחה אותנו. אכן, זהו הזמן בו על כולנו לחשוב.

לאחרונה, השתתפתי בשיחה מרתקת עם ד"ר ליה אטינגר, המנהלת האקדמית של מרכז השל לקיימות, ובו היא שאלה אותנו מעין שאלה רטורית:  "איזה רעיון עוועים הוא שהצריכה האנושית יכולה לגדול ללא גבול, ובקצב הולך וגדל?".

ליה בקשה מאתנו, פעילי ואוהדי איכות הסביבה, לאתגר את עצמנו ואת חברינו, לצאת מאיזור הנוחות ולחשוב בגדול. היא הוסיפה שהמשבר הנוכחי הוכיח למין האנושי עד כמה עלייה מעריכית (אקספוננציאלית) במדדי תמותה היא לא דמיונית, ועלולה להיות הרסנית לכל העולם, לא רק לכפרים עניים במזרח הרחוק או שבטים באפריקה. ברור שהשאיפה שלנו לחיי שפע לנו ולדורות הבאים, היא כשלעצמה מבורכת – אך שאיפה כזו מחייבת גם כללים מסוימים של אתיקה אקולוגית עולמית.

המשבר הנוכחי הוכיח למין האנושי עד כמה עלייה מעריכית (אקספוננציאלית) במדדי תמותה היא לא דמיונית, ועלולה להיות הרסנית לכל העולם, לא רק לכפרים עניים במזרח הרחוק או שבטים באפריקה

ב"עין השביעית" באוגוסט 2019, הופיעה כתבה מעולה בשם "דרוש סיפור חדש" בה הכותבת לימור אלוף מסבירה כי "כדי להתמודד עם האתגר הגדול ביותר שעומד בפני המין האנושי, נצטרך להחליף את סיפור-העל שלנו". אנו מתנהלים כאילו כדור הארץ הוא מאגר כמעט אינסופי של משאבים לשימושנו, וגם מאגר בלתי נגמר לפסולת;

כלומר, כשלנו בדברים הבאים:

1. כשלנו בהבנת המערכת האקולוגית.
2. כשלנו בהתנהלות בתוכה, שהיא התנהלות נצלנית שלוחת רסן
3. כשלנו בהבנת הערך העצום של מרכיבי המערכת האקולוגית והתעלמנו ככלל מהנזקים שהאנושות גורמת לה. למותר לציין שזו מערכת דינמית מורכבת ביותר, עם השהיות גדולות בין הכנסת הנזקים לבין התוצאות – וזו חלק מהסיבה לכך שאיננו מבינים את גודל הצרה.

גם כתבות נוספות בתקשורת מרחיבות את הדעת בנושא המשבר האקולוגי וביחס לאפשרויות לפעולה (ובלי לסבך את הקורא במודלים מסובכים). הפעלת החשיבה, כולל חשיבה ביקורתית, מביאה למסקנה שעל האנושות לחולל שינוי מג'ורי בנושא זה.

מדוע עלינו לפעול כעת?

נתחיל מן הסוף: לעניות דעתי – אסור להשאיר יותר את העיסוק במשבר האקולוגי העולמי בידי מנהיגי המדינות, ולהניח שהם יטפלו בכך – משום שעד כה, זה לא קורה בצורה מספקת. וזה לא רק טראמפ ה'חכם מכל' (בעיני עצמו), המתכחש לעובדות ולמחקרים. תסתכלו על הנוף הפוליטי שלנו, בו ישנם כה מעט חברי כנסת העוסקים באיכות הסביבה ותזכרו במאבקי הגז, בפקקים, בזיהום חופי הארץ, בפלסטיק בכל מקום. אלו רק כמה סימפטומים לתמונה הגדולה.

אחזור שוב לכתבתה של לימור אלוף, שבה אחרי הסבר שלושת הכשלים של האנושות בסיפור העל שלנו, מוצג הצורך בסיפור-על חדש, שנקודת המוצא שלו היא ההבנה כי יש לנו מערכת אקולוגית מורכבת, שאנו חלק ממנה וגם תלויים בה לגמרי. הכותבת מציינת כי ישנם מכשולים מאתגרים בדרך לשינוי גדול: הן אופני הפעולה של התאגידים הגדולים והקפיטליזם, הן הבורות שלנו ביחס לנושא, והן חולשת גופים כמו האקדמיה, מערכת החינוך והרגולטורים – לחולל שינוי ואף להרים את 'נס המרד'.

הנה משהו 'גדול': כל שנה צדים כטריליון דגים בים בעולם, אז פלא שהדגה הטבעית יורדת פלאים? מי פועל נגד זה? והנה משהו 'קטן': הכותב עוסק בחינוך, ושוב ושוב מאוכזב לראות איך נראית רצפת כיתה טיפוסית בסיומו של יום לימודים (לפני בוא המנקה). מדוע מערכת החינוך אינה עושה משהו ממשי בנדון? לאחרונה, נדהמנו מצילומים ברשתות, המציגים איך נראות גינות ציבוריות שיש בהן, בנוסף לאשפה הרגילה, גם כפפות פלסטיק משומשות. ממש בושה! ברור איפוא שיש אנשים רבים שלא הפנימו את הנורמה, על פיה כולנו נדרשים לשמור על נחלת הכלל ועל כל צורות החיים בכדור הארץ.

כל שנה צדים כטריליון דגים בים בעולם, אז פלא שהדגה הטבעית יורדת פלאים? מי פועל נגד זה? והנה משהו 'קטן': הכותב עוסק בחינוך, ומאוכזב לראות איך נראית רצפת כיתה טיפוסית בסיומו של יום

בזמן האחרון גם פורסמו כמה וכמה נתונים, המעידים איזה שיפור גדול חל במספר מדדים של איכות הסביבה, במהלך המשבר הנוכחי. אולם, האם זה מה שאנו רוצים – שרק במשבר נוראי שנכפה על האנושות, יחול שיפור במצב פליטות דו תחמוצת הפחמן ובמצב בעלי החיים? מה יקרה להם ולרמת הפליטות, כשנצא ממשבר הקורונה? איך נוכל להביא לשינוי התפיסה שלנו ושל כלל האנושות בנושא הקיימות?

אפשר לקבוע, כתוצאה ממחקרים רבים שכבר פורסמו, כי:

1

אין איום מוחשי יותר על המין האנושי ועל שאר החיים, מן האיום של משבר האקלים, הרס הטבע, והשמדת המגוון הביולוגי בכדור הארץ.

2

יש לנו (ככל הנראה) רק כ-10 שנים, לפני שנגיע לנקודת האל חזור, אם לא נשנה מהותית את הרס המשאבים וכמות הפליטות – וזהו זמן קצר להפליא. ככל הנראה אנו צפויים לתקופה של מיתון, עם היציאה ממשבר הקורונה, ותהיה אבטלה בשיעור לא קטן, כלומר יהיה קשה לחלק מהאוכלוסייה – וטוב לאקולוגיה. אך זהו אינו פתרון! יעברו עוד שנה או שנה וחצי, ונחזור לצריכה לא מרוסנת.

לפי הבנתי, לא ניתן להסתמך רק על פיתוחים טכנולוגיים (כמו אנרגיות מתחדשות, רכבים חשמליים או תחליפי בשר) לפתרון המשבר הצפוי לנו. עם זאת, אלו נושאים חשובים מאד: כיום, רק כ-7% ממשק האנרגיה בישראל הוא סולרי – ואפשר לשאוף לפי עשרה (לשם הקטנה משמעותית של פליטות גזי החממה).

ועדיין, הכנסת טכנולוגיות חדשות במאסות תדרוש השקעות גדולות ותקח זמן רב, שאין לנו. ולכן הכותב פונה למנהיגים, לקוראי הכתבה ולכל הציבור (במיוחד למי שלא נמצא ב"הישרדות") בקריאה הבאה: מי שלא יקום ויעשה מעשה, החל מעכשיו – דן למעשה את עצמו, ילדיו ונכדיו, לעתיד קודר.

יש להבין כי זה לא משהו רחוק: משבר הקיימות בעולם עלול להיות מהר מאד בלתי הפיך. נושאים כמו שחרור כמויות עצומות של גז מתאן מתחת לכיפות הקוטב (עקב המסתן), שיגרום לעוד עליה של הטמפרטורה (וחוזר חלילה); או, הרס הצמחיה בגלל הירידה העולמית בכמות חרקים ודבורים (בכ-70%!), שיביא לשינוי הרסני נוסף של המאזן האקולוגי, וכיוצא מזה לרעב ולתמותה.

אלו רק שתי דוגמאות לתהליכים קריטיים שעלולים להתרחש (עם תופעות בעלות 'גרף מעריכי'), ולהביא להשלכות קיצוניות על תנאי החיים בכדור הארץ – סופות קשות, בצורות ומדבור, עליית פני הים בשיעור של מטר (ואיתה הצפות נרחבות), רעב ומגיפות, ועוד.

על האנשים הנלחמים למען איכות הסביבה, בכל העולם, להפנים כי אין ברירה אלא להלחם בכל הכוח בתאגידים מזהמים, במנהיגים מושחתים ורגולטורים חלשים, ובחוסר הידע הכללי – כי זו השעה.

יתרה מזו, עלינו לשאוף לכך שישראל תהיה 'אור לגויים' בנושא שינוי התפיסה על מקמנו בכדור הארץ והמאבק לקיימות.  המשבר הנוכחי צריך לגרום לנו לצאת מגדרנו, לפעול אחרת מאשר נהגנו עד כה, לשתף פעולה באופן מיטבי בארץ ועם גורמים בעולם (בכל המגזרים) במאבק הזה, ולהביא לכך שקובעי המדיניות לא יוכלו עוד להתעלם מהקול הציבורי בנושא זה.

3

יש לקרוא לפעולה במישור האישי ובמישור הציבורי. במישור האישי, על כל אחד מאתנו – כולל הכותב – להחליט ולבצע צעדים, כמו:

• לא ייכנס בגד חדש לארון, לפני שיש צורך להוציא ממנו בגד ישן או כזה שלא מתאים כבר, כשבגדים משומשים או מוצרים משומשים אחרים ייועדו במידת האפשר לתרומות. ובהתאמה, יש להקטין את הצריכה גם בשטחים נוספים, ולצרוך מוצרים הדרושים לנו בעיקר מתוצרת הארץ ("כלכלה מקומית").
• יש להפחית את צריכת הבשר (בעיקר בשר בקר, שהפקתו היא כיום שערורייתית במונחי אנרגיה ומשאבים), וגם להקטין בזבוז של מזון כלשהו – זהו סעיף מאד חשוב בתכנית הכוללת, מפני שכמויות המזון הנזרקות בעולם, הן עצומות (כשליש מהאוכל!), ומאידך יש רבים במדינתנו ובעולם ללא בטחון תזונתי.
• כל אחד יביא לכך שיום בשבוע (לפחות) לא ישתמש ברכבו הפרטי; הרי ראינו עכשיו שניתן לעבוד גם מהבית, ואפשר להסתייע בקאר-פול. כידוע זיהום האויר וגם שחרור גזי חממה עקב התחבורה, הם נושאים הדורשים שיפור גדול.
• כל אחד יפעל בסביבתו לשינוי תפישתי וגם לצעדים מעשיים; למשל, הכותב יגייס אנשי חינוך להבאת הנושא האקולוגי למרכז הבמה של המערכת, לא ישתמש בכלים חפ"ע, יסייע לשמירה על סביבת מגורים נקייה ועל בעלי החיים, ועוד.
• צריך להרחיב בהרבה את מודעות הציבור לאתגר הקיימות המחייב שינוי יסודי של המצב האקולוגי – ולכן כל אחד מאתנו צריך להעמיק את הבנתו בנושא, להיות מוכן לתת מזמנו ומרצו בהתנדבות, ולחבור לאנשים המוכנים להיאבק.

במישור הציבורי, אקרא לאנשי איכות הסביבה לאחד כוחות, ולנסח אמנת קיימות: אמנה שבה נביא לידי ביטוי את העובדה שהמין האנושי אינו היחיד החי בכדור הארץ, וכי בלי לשכוח את השאיפה לשפע, אנחנו צריכים לשנות את הגישה הכללית של האנושות למערכת האקולוגית ולפתח גישה חדשה, ובתוך כך אנו מוכנים להקריב הרבה כדי שלא נגיע ל Sixth Extinction (הכחדה המונית של בעלי החיים).

אקרא לאנשי איכות הסביבה לאחד כוחות, ולנסח אמנת קיימות: אמנה שבה נביא לידי ביטוי את העובדה שהמין האנושי אינו היחיד החי בכדור הארץ

כי אנו מצהירים שבכוונתנו לפעול בכל הדרכים החוקיות כדי להקטין את פליטת גזי החממה בעולם באופן משמעותי תוך 10 שנים (ולא 50 או 80 שנה), וזה יבוא כתוצאה מהקטנת הצריכה העולמית, הקטנת זיהום האויר וזיהום המקורות הטבעיים. נבדוק דרכי פעולה אפשריות להצלת ושימור המגוון הביולוגי; יתרה מזו, בפעולותינו נהווה גם דוגמא אישית (לצעירים ולאחרים) בנושאים הללו.

אנו דורשים שבמדינת ישראל תוקם מועצה ציבורית לקיימות, שתתוקצב כיאות, תביא מידע בהיר ומתומצת לציבור בנושא הקיימות בלי לכסות על הכשלים, על הנזקים ועל הסיכונים לאסון אקולוגי, תנסח תפישה חדשה ומודלים חדשניים לפעולה לטובת הקיימות ואיכות הסביבה, תסיר חסמים, תתקצב פרויקטים חדשניים, טכנולוגיות פורצות דרך וארכיטקטורות ירוקות, והחלטותיה יחייבו את הממשלה;

כי הממשלה תחליט על הגדלה משמעותית של תקציב המשרד לאיכות הסביבה כדי שיהפוך לרגולטור חזק, יוזם וקובע יעדים, ובין השאר – כל החברות הבינלאומיות בעלות רווחים גדולים, יחויבו להקצות אחוז מסוים מן הרווחים לטובת הקיימות;

וכי כחלק מן המאבק, יחוקקו חוקים מחמירים ביותר נגד מי שמזהם את הסביבה.

4

הבעת תודה – וקדימה, לעבודה (ביחד!)

אבקש לשלוח תודה עמוקה לפעילי איכות הסביבה העובדים כבר שנים, לעתים רבות במצבים מתסכלים, בתקציבים מועטים, וכנגד המגמה השלטת. אודה גם לליה אטינגר, לואיזה אוראל ונועה אולניק על הרעיונות היפים ועל הסיוע בכתיבת הרשומה.

יש כעת זמנים קשים, אך גם הזדמנות: ישנם רבים המאמינים שאסור להחריש יותר. אם כולנו נלכד את השורות, נבין כי חייבים להעלות מדרגה במאבק לקיימות, וגם נפעל ביחד למניעת משבר סביבתי גדול בכדוה"א – יש סיכוי להצליח. אחרת, עם היציאה מהמשבר הנוכחי, לא יהיה מנוס מ"להכין את המקלטים" למשבר האקלים, משבר שיהיה יותר גדול, בסדרי גודל, ממשבר הקורונה.

לקורא כבר ברור מהו הרעיון הגדול שחשוב, לדעת הכותב, שינחה אותנו.

בקבוצת האנשים שאני שייך אליה – אנשים שחברו ביחד מארגונים שונים ומכמה מגזרים – נוצרה הסיסמא: "לחדש את הברית עם הטבע, ובין האדם לרעהו".

בקבוצת האנשים שאני שייך אליה – אנשים שחברו ביחד מארגונים שונים ומכמה מגזרים – נוצרה הסיסמא: "לחדש את הברית עם הטבע, ובין האדם לרעהו"

כשנחזור למצב נורמלי, אנו מתכוונים לארגן פעולה גדולה להגדלת המודעות לבעיית המשבר האקולוגי המתקרב; וגם לקדם עשייה ממשית לטובת הקיימות, דהיינו – לטובת הדורות הבאים. אקווה שבקרב הקוראים יהיו רבים שיצטרפו אלינו.

רמת השרון, ישראל, אפריל 2020.

גידי קפלן הוא מהנדס אלקטרוניקה וגם מורה, בעל תואר שלישי מהטכניון, ובוגר מכון מנדל למנהיגות חינוכית. שנים רבות היה יזם ומנהל מו"פ בהייטק, וממייסדי חברת גילת רשתות לווין. מזה מספר שנים עוסק בחינוך בתחומי STEM, ונמנה על הצוות המוביל של תכנית "רובופיסיקה" בארץ. חובב מוסיקה ישראלית וגם ג'ז, וכן אוהב לשוט. נשוי לאילנה (פרופ' לפתולוגיה אוראלית) ואב לשלושה ילדים נשואים, חמודים ועצמאיים, וארבעה נכדים מתוקים.