מינואר, אז חזר מביקור בארה"ב למדינה בעוצר, פרופ' דן בן-כנען נמצא בבידוד בדירתו אשר בעיר חרבין בצפון סין – שלושה חודשים וחצי. הוא נשאר בבית גם כשהגיעו ההקלות והעיר החלה לחזור לשגרה, עד שבשבועות האחרונים שוב הוטל הסגר על כל המחוז, וחרבין הפכה למוקד חדש של התפרצות הקורונה.
"חזרתי מביקור אצל בתי ונכדיי בניו יורק, אבל אשתי נתקעה שם ולא יכולה לחזור. אני לבד בבית, ובכל התקופה יצאתי רק שמונה פעמים כדי להצטייד במזון במכולת הסמוכה", הוא מספר לי. "גם כשאשתי תחזור, היא תצטרך להיכנס לבידוד פעמיים: 14 יום בעיר שתנחת בה, ופעם שנייה ל-14 יום כשתגיע לחרבין.
"אני לא היפוכונדר, אבל כשיש לי אויב בלתי נראה שאני לא יודע עליו כמעט כלום, כמו הנגיף הזה, אני מעדיף לקחת אחריות ולא להסתכן", מסביר בן-כנען.
"גם רוב התושבים כאן לא יצאו מהבית גם אחרי שהעיר נפתחה. אף אחד לא נכנס למסעדות שנפתחו מחדש, והן נאלצו להיסגר כי פשוט לא היו להן לקוחות".
השיחה עם פרופ' בן-כנען, שמתגורר בחרבין כבר 20 שנה ומשקיע את מרצו בחקר ושימור ההיסטוריה של הקהילה היהודית בעיר, היא אחת המרתקות והמפתיעות שיצא לי לנהל עם מרואיין. הוא הישראלי והיהודי היחיד בעירו. "אני נשיא הקהילה היהודית שיש לה היסטוריה ענפה כאן, אבל היום זו קהילה של איש אחד – אחרון היהודים מהקהילה עלה לארץ בשנת 1962", הוא מתבדח.
לדבריו, הדלת שלו היא היחידה בחרבין שיש עליה מזוזה, אך הוא לגמרי אימץ את המנטליות הסינית, חש אהבה עזה למדינה הקומוניסטית, אהדה לשלטונות ולמשטר, והוא מספק הצצה נדירה למתרחש שם דרך עיניים מערביות-ישראליות.
בתקופה שמדינתו מואשמת בהסתרת מידע אודות הנגיף, בן-כנען עובד כעורך החדשות המקומיות של המחוז באנגלית בתחנת הטלוויזיה הממשלתית המקומית, ומדבר בפתיחות על תפקיד העיתונות שאינה חופשית, על הצנזורה הסינית ועל שנאתו לטראמפ, ומזלזל בכל מה שקשור ל"ישראל הגדולה שלך".
בן-כנען הכיר את אשתו הסינית כשהייתה בביקור בישראל מטעם משרד החוץ הסיני ובשנת 1998, בתור מומחה לחקר המדע הוא קיבל הצעה מאוניברסיטת חיילונגג'יאנג להצטרף לפקולטה של מדעי המערב בחרבין. מאז, הוא מקדיש את מחקרו להנצחת התרבות היהודית בעיר. הוא גם הקים את ארכיון הקהילה היהודית בעיר, וטוען כי הרכוש היהודי בעיר נאמד במיליארדי דולרים.
חרבין, שנפגעה קשות כבר בהתפרצות הקורונה הראשונה והייתה מסומנת כאזור אדום (עם מספר הנדבקים הגבוה ביותר) בדומה לווהאן (מוקד ההתפרצות הראשון בסין) היא עיר של קרוב ל-16 מיליון תושבים, החמישית בגודלה בסין, בירת המחזור הצפוני חיילונגג'יאנג, הגובל עם רוסיה.
ב-8 באפריל דיווח מחוז חיילונגג'יאנג על 1,349 מקרים חדשים של חולים קורונה מאומתים. רובם נכנסו מרוסיה דרך העיירה סואיפנחה. אוכלוסיית העיירה מונה 70,000 איש, והיא משמשת כמעבר גבול עיקרי, בעיקר לאנשים וסחורות מעיר הנמל וולדיווסטוק.
ההתפרצות המחודשת שמדאיגה את העולם, עניינה אותי במיוחד בתור ילידת העיר חברובסק אשר בצד הרוסי של הגבול, ובמרחק של 700 ק"מ בלבד מחרבין.
בילדותי, השכנות עם סין הורגשה במיוחד אחרי הנפילה של ברית המועצות, כשאבא שלי היה עושה את נסיעות העבודה שלו לחרבין והעיר שלי התמלאה בסוחרים סיניים. תמיד ידעתי שמדובר במעבר גבול סואן במיוחד, וכשהחל לזרום מידע על ההתפרצות החדשה, היה לי ברור שהסיבה נעוצה בגבול הזה, וצדקתי.
בילדותי, אבא שלי היה עושה את נסיעות העבודה שלו לחרבין והעיר שלי התמלאה בסוחרים סיניים. תמיד ידעתי שמדובר במעבר גבול סואן, וכשהחל לזרום מידע על התפרצות, היה לי ברור שהסיבה נעוצה בגבול הזה. צדקתי
"שדות התעופה בסין סגורים כבר תקופה, והבודדים שנוחתים פה נשלחים לבידוד קשוח. אז סטודנטים ואנשי עסקים סיניים ורוסים שמכירים את הפרצה מצאו דרך קלה יותר להיכנס לסין. הם הגיעו מאירופה למוסקבה, משם לערים במזרח-רוסיה הסמוכות לגבול, ואז לקחו אוטובוס למעבר גבול שהיה פתוח", מסביר בן-כנען. "כבר בימים הראשונים התברר ש-60% מהם היו נשאים. הפעם השלטונות הגיבו מאוד מהר, הגבול נסגר, המחוז נסגר וחודש הסגר על העיר".
בן-כנען מספר כי אחרי הגל הראשון, במסגרת החזרה ההדרגתית לשגרה, חרבין פתחה מסעדות, חנויות רחוב ומרפאות, אך לא קניונים, לא חדרי כושר ולא שווקים. החזרה ללימודים נעשתה רק עבור כיתות סיום התיכון (י"ב) כדי שלא יפספסו את הבחינות לאוניברסיטאות, שמגיעות ישר אחרי בחינות סיום בי"ס.
שאר התלמידים נותרו בבתים, האוניברסיטאות לא חזרו לפעילות בכל סין והממשלה הודיעה כי לא יחזרו בשנת לימודים זו. בשבועות האחרונים, בעקבות הגל החדש, שוב נפסקו הלימודים לחלוטין, ושוב נסגרו המסעדות ובתי העסק שאינם חיוניים. התחבורה הציבורית מתפקדת במתכונת חירום. זאת למרות שמספר הנדבקים החדשים כאן עומד על אפס כבר ארבעה ימים.
"אתמול קיבלתי עדכון שמספר החולים המאומתים עומד על 50 ומספר הנשאים ללא תסמינים על 15, והיום המספר כבר ירד ל-43 חולים ו-11 נשאים, ללא נדבקים חדשים. חרבין בשליטה מוחלטת, מי שניסה לפתוח כאן עסק פשוט קיבל גדרות מסביב כדי שלא יוכל להתקרב בכלל", אומר בן-כנען בגאווה, ואני מופתעת – בישראל החזרה לשגרה מלווה בעשרות נדבקים חדשים שמתגלים בכל יום.
פרופ' בן-כנען, אם אין נדבקים חדשים, מדוע לא משחררים את הסגר?
"למה? כי הנגיף עדיין כאן! ואנחנו לא יודעים עליו כלום, חוץ מזה שהוא אלים מאוד!", בן-כנען נשמע ממש נסער. "אני לא מבין איך במדינת ישראל שלך עושים הקלות וחוזרים לשגרה ומסכנים חיי אדם! אדון נתניהו ושאר הפוליטיקאים שחושבים שכלכלה יותר חשובה מחיי אדם הם פושעים שצריך להגיש נגדם תלונה על פשע נגד האנושות. הם מפקירים חיי אדם ולא לוקחים על זה שום אחריות".
"אני לא מבין איך במדינת ישראל שלך עושים הקלות וחוזרים לשגרה ומסכנים חיי אדם! אדון נתניהו ושאר הפוליטיקאים שחושבים שכלכלה יותר חשובה מחיי אדם הם פושעים. הם מפקירים חיי אדם ולא לוקחים על זה אחריות"
בישראל שמים על כף המאזניים את סכנת הנגיף מול הנעת הכלכלה המחדש. בסין לא חושבים על הכלכלה?
"כלכלה נוצרה עבור אלה שעושים אותה ולא עבור אלה שצריכים אותה, לכן היא לא דבר חשוב לטעמי, בטח לא כמו חיי אדם. אפשר לחיות גם בלי כלכלה בכלל".
אולי בסין הקומוניסטית אפשר לחיות בלי כלכלה, אבל לא במדינה כמו ישראל…
"סין היא לא מדינה קומוניסטית", בן-כנען קוטע ומפתיע אותי בתשובתו. "אולי המפלגה הקומוניסטית נמצאת בשלטון, אבל סין היא קפיטליסטית בדיוק – אם לא יותר – מישראל או ארה"ב. המשטר כאן רחוק ממה שהיה בברית המועצות. זה סוציאליזם באפיון סיני עם כלכלה חופשית, ולכן זה קפיטליזם לכל דבר.
"רק שהדאגה לאזרח כאן היא הרבה יותר משמעותית מאשר בישראל הדגולה שלך. אנשים מקבלים קצבאות, הלוואות, מידע, ומרגישים שדואגים להם. לכן הם גם מגלים אחריות חברתית כל כך גדולה ולא יוצאים מהבית.
"כשהייתה כאן עליית מחירים בעקבות הניסיון של הסוחרים להרוויח ממגפת הקורונה, הממשלה עצרה את זה. יש כאן אוכל בשפע, אין כאן מחסור. ומה קורה בארה"ב הגדולה והחופשית? אנשים מתים כמו זבובים והמדפים ריקים".
![פרופ' בן-כנען בטקס הענקת פרס "ידיד סין", 2014](https://static.zman.co.il/www/uploads/2020/05/Friend-of-China-award-At-the-Great-Hall-of-the-People-2014-640x400.jpg "פרופ' בן-כנען בטקס הענקת פרס "ידיד סין", 2014")
"כשהייתה כאן עליית מחירים בעקבות הניסיון של הסוחרים להרוויח מהקורונה, הממשלה עצרה את זה. יש כאן אוכל בשפע, אין כאן מחסור. ומה קורה בארה"ב הגדולה והחופשית? אנשים מתים כמו זבובים והמדפים ריקים"
ברכה קטנה של חומרי ניקוי
בהתפעלות משיטות המשטר והמנטליות הסינית בן-כנען מספר לי על סדרי החיים החדשים במדינה מאז פרוץ המגפה. "אני גר בבניין דירות גבוה ומפואר ויש חברת ניהול שמחזיקה עובדת שכל היום עוברת מקומה לקומה, מרססת בחומרי חיטוי רצפות, דלתות ומעליות והיא עושה זאת 7 פעמים ביום. בלובי, אתה מכניס את הרגליים לברכה קטנה של חומרי חיטוי כדי לחטא את הנעליים לפני הכניסה".
בן-כנען מספר כי בכניסה לכל מקום, בין אם בניין מגורים או מכולת שכונתית, נוסף למדידת החום בשלושה מקומות שונים בגוף, על התושבים חובה להירשם. כך נאסף המידע על האזרחים – היכן היו ועם מי באו במגע.
"לפני שישה שבועות הכניסו סורק חדש לטלפון שאתה מעביר בכניסה וביציאה בכל מקום וכל המידע הזה נמצא בטלפון שלך. כשאני רוצה להביא את העוזרת לדירתי, היא צריכה להציג בלובי של הבניין את המידע אודותיה דרך הטלפון. הוא צריך לוודא שהיא לא מהווה שום סיכון, הוא מודד לה חום ורושם את הכניסה שלה".
האם מדובר ביוזמה פרטית או ממשלתית?
"הרישום הוא חובה במדינה, אבל את עובדי הבניין אנחנו מממנים".
מה קורה בשכונות היותר פשוטות?
"כל קהילה דואגת שיהיה שער בכניסה לשכונה ויש שוער שבודק ורושם כל מי שנכנס ויוצא. הקהילה דואגת להציב אדם, אבל אם יש מקרה של נגיף בשכונה, המשטרה מתערבת. אחד המפיקים שלי בטלוויזיה חי בבניין שנמצא בו אדם שחלה בנגיף. המשטרה סגרה את כל האזור מסביב, שמונה הבניינים עם אלפי דיירים, אין נכנס ואין יוצא. על מנת שיוכלו לאכול ולהתקיים הם סגרו עם מסעדות וחנויות מסוימות שיביאו את המצרכים עד למחסום.
"אני מוכרח לציין שבמשך כל התקופה הזו אני מתפעל מגודל המחשבה ומהפעילות שנעשתה פה, הן על ידי הממשלה והן על ידי התושבים".
איך זה להיות בסגר מעל שלושה חודשים, לא קשה לך?
"למזלי, הבידוד מאפשר לי לעבוד מעל 12 שעות ביום על הספר החדש שלי שעוסק בהיסטוריה של חבל מנצ'וריה (היום חיילונגג'יאנג) וחרבין, דרך ההיבט היהודי. יש חלון ענק בחדר העבודה שלי שמשקיף על העיר. כשנכנסתי לבידוד ראיתי שלג, עכשיו יש פריחה והעצים ירוקים. חבל שאף אחד לא יכול ליהנות מכל היופי הזה.
"אבל אני לא לבד, כי בעיר שלי יש עוד 16 מיליון איש כמוני וכל סיני ממוצע הוא אדם אחראי מאוד. אנשים לא ראו את המשפחה כבר חודשים. אתם לא מבינים את האופי הזה, כי סיני לא סתם נגרר אחרי מה שאומרים לו, הוא בודק ולוקח אחריות. סיני מבין שהוא לא אינדיבידואל, החירות הזו שאתם מקדשים זה דבר יחסי. אין דבר כזה חירות אבסולוטית כשהמעשה שלך יכול לפגוע במישהו אחר".
אבל בתמונות שהגיעו מסין ראינו שפינו אנשים בכוח מהבתים והלחימו להם את הדלתות…
"נכון! מפני שהיו אנשים שניסו להפר את ההוראות. כשיש התפרצות ואנשים הם נושאי הנגיף זה פשע לא להישמע להוראות. זה בסדר גמור להלחים להם את הדלתות, כי אם אתה מסכן אנשים אחרים – מקומך לא בחוץ! חד וחלק. מדברים איתי על אמריקאים עם 70,000 מתים מקורונה, על הדמוקרטיה האמריקאית הגדולה. במלחמה יש דמוקרטיה? בצבא יש דמוקרטיה? אין! ואנחנו במלחמה!"
טראמפ מאשים את סין בהסתרת מידע אודות הנגיף. יש הסתרת מידע?
"ממש לא! זה תרגיל התאבדות שלו, מפני שהוא ירד בסקרים, אז הוא מנסה להטות את האשמה מעצמו לעבר סין. הוא מטורף, אבל הוא הפנים של ארה"ב היום, לכן אני מאשים כל אדם אמריקאי בטראמפיזם. הוא מגדיר את עצמו כנשיא מלחמה ואני חושב שהוא פושע מלחמה, בחוסר האחריות ובמעשים שלו הוא המית המון אנשים. אז במקום לקחת אחריות הוא מאשים את סין.
"סוכנויות הביון בעולם כבר הודיעו שיש עדויות ששום דבר לא הגיע ממעבדה בווהאן, ומתחילים לחפש את המקרה הראשון למחלה, ואומרים שאולי זה לא הגיע מסין. בפריז כבר יודעים שבדצמבר הגיע מקרה מאחת המדינות הדרומיות.
"סין גילתה אחריות עצומה. אין כאן שום הסתרה ואנו יודעים בדיוק מה קורה. מקבלים עדכונים יומיים לטלפון מהממשל, מה לעשות ואיך לעשות. אין כאן חוסר וודאות. מבקש שזה יהיה מודגש בכתבה – אני ממש מוחא כפיים לשלטונות כאן".
"אין כאן שום הסתרה ואנו יודעים בדיוק מה קורה. מקבלים עדכונים יומיים לטלפון מהממשל, מה לעשות ואיך לעשות. אין כאן חוסר וודאות. מבקש שזה יהיה מודגש בכתבה – אני ממש מוחא כפיים לשלטונות כאן"
אתה כל כך שונא את ארה"ב, אבל הבת שלך גרה שם. פרדוקס, לא?
"כן, הבת שלי והנכדים שלי גרים שם, גם אני חייתי ועבדתי שם בשנות ה-60-70. הבת שלי נסעה לעשות מאסטר בטכניון של ניו יורק, והכירה בחור אמריקאי. בסופו של דבר הם התחתנו, והקימו בית שם, בניו יורק. זכותם".
עיתונות שאינה חופשית
נוסף לפועלו של פרופ' בן-כנען באוניברסיטת חיילונגג'יאנג , הקמת מרכז מחקר ישראל-סין וארכיון הקהילה היהודית בעיר שמנתה בתחילת המאה 25,000 איש, הוא עורך את תכנית החדשות המקומיות באנגלית, שמשודרת מחרבין אל לעולם.
"בימים אלה תחנת הטלוויזיה עובדת במצב חירום, זה נראה כמו מצודה צבאית, כי הצבא שומר על הבניין. עד לפני כמה שבועות ערכתי את התכנית הבינלאומית שלי מהבית אבל היא ירדה כרגע מהמסך, כמו גם תכניות אחרות".
למה התכנית ירדה? דווקא עכשיו חשוב לספר את מה שקורה אצלכם לעולם.
"מפני שהתחנה עובדת במתכונת מצומצמת והמשאבים נחוצים להפקת תכניות הדרכה שקשורות בקורונה עבור התושבים. מצלמים המון מדריכים, מה לעשות במצב החדש. הכל מסבירים במדריכים האלה, עד לרמה של איך לבשל בבית".
איזה סוג של חדשות שידרתם כשעוד הייתה תכנית?
"בעיקר כתבות על המצאות חדשות בתחומי חקלאות ומדע, המצאות בכל בתחומי החיים, סיפורים מעוררי השראה על אנשים".
רק חדשות טובות?
"כן. זה מהות התקשורת הסינית, היא שונה מהתקשורת המערבית והתקשורת הישראלית, שאני בכלל לא יכול לקרוא לה תקשורת אפילו. אצלנו חשוב להראות את שמחת החיים – את העשייה, את ההצלחה.
"אני לא אומר שאנו מנועים מלהראות דברים פחות יפים. לא אסור לנו, אנו עושים את זה, אבל חשוב מאוד להראות את העשייה, את הפרודוקטיביות, את שמחת החיים. את האנשים נהנים מהחיים שלהם פה. בימי שגרה עשינו הרבה כתבות על תרבות האוכל של חרבין, על אנשים שנפגשים במסעדות ונהנים".
אתה נתקל בצנזורה?
"אני מודע למה מותר ומה אסור".
מה אסור, למשל?
"אדגים לך. כשאהוד אולמרט הגיע בשנת 2004 לביקור בחרבין, כי המשפחה שלו הגיעה מפה וסבא שלו קבור כאן, צילמנו כאן כתבה עבור ערוץ ישראלי.
"שלחתי את הכתבים שלי לעשות צילומי רקע ואווירה של חרבין. אז הם צילמו עובדות ניקיון שניקו חלונות בבית כנסת לקראת הביקור. וצילמו ילדה עם גביע גלידה שנפל לה והיא החלה לבכות. צילמו אדם שהלך ברחוב עם כובע מוזר.
"החומרים הגיעו לחדר עריכה, אבל בבוקר, כשבאנו לעבוד מישהו מחק את כל מה שלא היה נראה יפה בעיניו. מה השאירו? ילדים צוחקים, אנשים משוחחים בינם לבין עצמם כשהם אוכלים בחוץ, צוחקים ונהנים".
אתה ידעת מי מחק את זה?
"אז לא ידעתי, אבל היום אני יודע כמובן. כבר הוצאתי פה לאור שני ספרים וכל ספר עובר צנזורה אז אני כבר יודע מה מוחקים ומה לא מוחקים.
"אני מקבל את זה באהבה, כי אני מרגיש הרבה יותר חופשי לעשות את מה שאני רוצה לעשות כאן מאשר בישראל. אני הרבה יותר פרודוקטיבי, מחויב לעשיה שלי ומרגיש שיש לי אחריות אזרחית גדולה".
במדינה דמוקרטית תפקיד העיתונות זה להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, אז מה התפקיד בסין?
"אני לא אכנס לדיון הפילוסופי על הגדרת הדמוקרטיה. אבל לדעתי הפתיחות בסין הרבה יותר גדולה מאשר בישראל. חוץ מזה, מה ההבדל בין שי ג'ינפינג (נשיא סין) לבין נתניהו? שניהם מונעים מאינטרס אחד: שהשלטון יישאר בידיהם.
"אז אחד במדינה דמוקרטית והשני לא, מה ההבדל? אני יודע שבסין האזרח יודע מהי אזרחות טובה ואחריות גם של היחיד וגם של הכלל. כל אחד יודע את מקומו ואת הקווים האדומים. בישראל, אתם יודעים מהם קווים האדומים?"
"מה ההבדל בין נשיא סין לבין נתניהו? שניהם מונעים מאינטרס אחד: שהשלטון יישאר בידיהם. אז אחד במדינה דמוקרטית והשני לא. בסין כל אחד יודע את הקווים האדומים. בישראל, אתם יודעים מה הם קוים האדומים?"
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוכתבה מעניינת . וגם מפעלו ההיסטורי של פרופסור בן-כנען חשוב ! חבל רק שהנימה שלו מתנשאת . אני מבין שהוא חושש לגלות ספקנות , פה ושם בראיון , מסיבות מובנות. וזה אולי ההבדל הקטן בין סין ובין ישראל .
עמיקם סלנט