התפיסה הקפיטליסטית הישנה – שעדיין נהוגה בעולם המערבי הליברל-דמוקרטי והקפיטליסטי, כשבראשו ארצות הברית – הביאה לכאורה לשגשוג מדעי וטכנולוגי, אבל גם לפערים בלתי נסבלים בין 99% מכלל האוכלוסייה בעולם לבין 1% שמחזיק את יותר ממחצית ההון העולמי בידיו. ולא רק שההון הגדול הזה בידיו, אלא שכל המערכת הכלכלית בעולם עסוקה בהעצמת עושרו של אותו 1% על חשבון ה-99% – במקום ההיפך.

המשבר הכלכלי שישראל נמצאת בפתחו מלמד שהגישה הקפיטליסטית פגיעה מאוד לאירועים כמו מגפת הקורונה, אשר מכה במאות אלפי משפחות ומביא אותן לפשיטת רגל, עוני וחוסר אונים.

לא פחות מכך, משבר בסדר גודל של הקורונה עלול להוביל את המדינה לרדת ביכולת להשקיע בעמודי התווך שלה – כמו צה"ל, מערכת הבריאות והתחבורה – ולהסתפק בניסיון לשמור בשיניים על גירעון שלא יעלה על שישה או שבעה אחוז.

זהו פתחו של הגיהינום שנקרא מיתון – או לחילופין הגיהינום הקרוי אינפלציה, אם המדינה תידרש להדפיס כסף גדול כדי לעמוד על הרגליים.

תפיסת "בעלי העניין" התפתחה כתפיסה כלכלית מתקדמת יותר, והיא צוברת תמיכה מאלו שהבינו שהצעד הבא אחרי הקומוניזם והקפיטליזם הינו קונספט בעלי העניין. עיקרו של הרעיון: כל מי שהוא בעל עניין, שותף לרווחיה של החברה העסקית. זה כולל את עובדיה, בעלי המניות שלה – ואת אותם משקי בית שמקבלים שרות מהחברה.

תפיסת "בעלי העניין" התפתחה כתפיסה כלכלית מתקדמת יותר, והיא צוברת תמיכה מאלו שהבינו שהצעד הבא אחרי הקומוניזם והקפיטליזם הינו קונספט בעלי העניין

אם מדובר על בנק, למשל, אז מנהליו, עובדיו, בעלי המניות שלו וגם משקי הביות נהנים מרווחיו בפרופורציות שונות. העיקרון הכללי בשיקוליו של הבנק הוא דאגה לחוזקה של החברה שבה הוא מתקיים – כשלמעשה אותו ציבור משקי בית שפועל דרך הבנק הוא באר המים שממנו מקבל הבנק את חייו.

באופן דומה, תפיסת "בעלי העניין" או ה-Stakeholders  רלוונטי גם למדינה, כך שכל אזרחי ישראל יהיו "בעלי עניין" של מדינת ישראל ובכל המרכיבים העסקיים בתוכה, בין אם הם פרטיים ובין אם הם בבעלות הממשלה. באופן טבעי, השלב הראשון של מהלך מהסוג הזה חייב להתחיל בבנקים ובכל הישויות המספקות שירותים פיננסים – כמו חברות ביטוח, בנקים להשקעות וכיו"ב.

יש הרבה הגיון בכך שמשקי בית יהיו שותפים של הבנקים, כמו עובדי הבנק וכמו בעלי המניות של הבנק. משקי הבית הם בעלי עניין משום שבלעדיהם אין בנק – ומצד שני ללא בנק, משקי הבית יתקשו לנהל את חייהם השוטפים.

יש הרבה הגיון בכך שמשקי בית יהיו שותפים של הבנקים, כמו עובדי הבנק וכמו בעלי המניות. משקי הבית הם בעלי עניין משום שבלעדיהם אין בנק – ומצד שני ללא בנק, משקי הבית יתקשו לנהל את חייהם השוטפים

מי זה "משקי בית"? משק בית זה אני, את, אתה, השכן שלי, הדוור שמביא דואר, הבחור במוסך שיש לו חשבון באותו בנק, שמשכורתו נכנסת כל חודש לאותו הבנק, שממנו הוא מקבל הלוואות, וכן הלאה.

כך גם מס הכנסה. אנחנו בעלי העניין במס הכנסה. חשוב לנו שיהיה גדול וחזק, אבל גם מס הכנסה צריך להתייחס אלינו כבעל עניין בו. גם במקרה זה, בלעדי משלמי המיסים, הגוף הקרוי מס הכנסה  לא קיים, ובלי מס הכנסה לא נוכל לקבל שרותי רפואה וצבא שישמור על ביטחוננו, וכן הלאה. כך יוצא שאני ואת/ה בעלי עניין של המדינה.

אנחנו בעלי עניין, אבל גם המדינה היא בעלת עניין בנו, בכל אזרח. כך, למעשה, כל אזרח שהוא בעל עניין בכל גורם – הישות הזאת היא גם בעלת עניין בו. ליחס ההדדי הזה אין חוקים סימטריים. כלומר, אם כל אזרח במדינה הוא בעל עניין בה, והמדינה היא בעלת עניין באזרח, כאשר אותו אזרח אינו יכול לתרום לה – כלכלית או פיסית או מכל בחינה שהיא – המדינה כבעלת העניין באותו אזרח עדיין מחויבת אליו ולקיומו בכל הקשר.

אם כל אזרח במדינה הוא בעל עניין בה, והמדינה היא בעלת עניין באזרח, כאשר אותו אזרח אינו יכול לתרום לה – כלכלית או פיסית או מכל בחינה שהיא – המדינה כבעלת העניין באותו אזרח עדיין מחויבת אליו ולקיומו

לא סכום אפס

סכום אפס הוא מושג בתורת המשחקים. פירושו – כל שקל שאני מרוויח, יריבי או זה שעומד מולי במגע עסקי מפסיד שקל. מה שאני מרוויח, "עמיתי/יריבי" מפסיד.

האנושות כבר בשלה לתפיסה שבה אין "סכום אפס". אנחנו נחיה בעולם שבו השיקול המתקשר לטובת חברה בה אנו חיים מהווה שיקול משמעותי. מודל הסכום אפס בתורת המשחקים אינו מייצג את אורח חיינו כיום, אפילו לא בשדה הקרב.

אם נתבונן בחברות עסקיות, ההתייחסות המקובלת היום הינה "אופטימיזציה" של מספר העובדים. כלומר, עובדים נתפסים כ"נטל" שמפיק בעיקר הוצאות אבל מצד שני מביא ל"רווח של בעלי המניות".

בעל המניות יעדיף תמיד להשיג את אותו אפקט על ידי עובד מעט יותר זול אשר בתמורה מגדיל את הרווח של החברה. וזהו יעדו העיקרי של המנהל או בעל המניות – לעשות אופטימיזציה – או כך לימדו אותנו בכל המוסדות ללימודי כלכלה, בישראל בפרט ובעולם המערבי בכלל.

ישראל הוקמה על בסיסה של מגילת העצמאות, שבמרכזה השאיפה להקים בית לעם היהודי, בעולם שיצא בקושי מאודי האש של מלחמת העולם השנייה, מהשואה הנוראה שפקדה את יהודי אירופה, ועל רקע הקרב המהותי הגדול שבין הקומוניזם שהובל על ידי הסובייטים, לבין הקפיטליזם שהובל על ידי הליברל-דמוקרטים של ארה"ב וחלק ממדינות המערב.

רוב מקימיה של ישראל היו בעלי תודעה סוציאליסטית או סוציאל-דמוקרטית (וגם תודעה ליברל-דמוקרטית מתקדמת כמו זאת של זאב ז'בוטינסקי).  מפא"י – מפלגת פועלי ארץ ישראל – שלטה ללא עוררין בישוב העברי בסוף שנות הארבעים ובשנות החמישים והשישים, וכך גם עוצב ה-DNA של מדינת ישראל בתחילת דרכה.

ואז ברית המועצות התפרקה, והמערב פרח. הליברליזם הדמוקרטי-קפיטליסטי הכריע את העימות מול בריה"מ, ותפיסתו של מילטון פרידמן הפכה לתורה קדושה, שחלחלה גם לישראל, והנביטה בה את הקפיטליזם החזירי – אם כי מספר משלטים של התקופה "ההיא" עוד נותרו למזלה של ישראל, כמו השמירה על מערכת הבריאות בידי המדינה.

אבל, כפי שאנו רואים, אותו ליברליזם יוצר פערים בלתי נסבלים, והוא נתון בתהליך שלא ניתן לעצירה, אלא אם נשנה תפיסה.

ההתפוצצות מתרחשת בדרך כלל בגלל ניצוץ שמדליק את האוויר רווי הדלק. ניצוץ כזה יכול להיות משבר כמו מגפה שמאלצת את המשק להיכנס לשיתוק – כשהוא בנוי בשיטה הישנה – כך שחוץ מהבנקים וגופים פיננסיים, כולם סובלים. זהו מצב שבו הבנקים והשחקנים בעולם הפוליטי נמצאים בניתוק מוחלט מהאזרחים.

גישת "בעלי העניין" מאפשרת להתגבר על "ניצוצות" מכל סוג, שכן שותפות משקי הבית ברווחי הבנקים והגופים הפיננסיים תיצור בקרב משקי הבית – קרי, האזרחים – כושר עמידות גבוה יותר באופן משמעותי, יחד עם תחושת שותפות, בניגוד לעוינות שעלולה להסתיים בכאוס חסר-תיקון.

גישת "בעלי העניין" מאפשרת להתגבר על "ניצוצות" מכל סוג, שכן שותפות משקי הבית ברווחי הבנקים והגופים הפיננסיים תיצור בקרב משקי הבית – קרי, האזרחים – כושר עמידות גבוה יותר באופן משמעותי, יחד עם תחושת שותפות

בו זמנית, ולהבדיל מהגישה הקומוניסטית, יתקיים ממד התחרותיות בין הישויות העסקיות, אבל בתחרות הזו יהיו מרכיבים יותר "ספורטיביים" – כלומר, אין ולא תהיה סיבה לאדם להתאבד בגלל הפסדים פיננסיים, כפי שעדיין קורה במחוזותינו, וייתכן שאף יקרה בתכיפות גבוהה יותר בחודשים הקרובים.

המרכיב החשוב ביותר שיופק בעקבות הכתבת מדיניות כלכלית שכזאת הוא אתוס ו-DNA של חשיבה עסקית אחרת, מעשית, ולא רק כהמלצה. ובמעלה הזמן יתאפשר שיכלול של הקונספט לכל תחום מתחומי חיינו. כמו שמפקד חיל הים לשעבר, שהוא ידיד קרוב לי, ניסה תמיד להסביר לי: ככל שהספינה כבדה יותר, היא גם עמידה יותר במים הסוערים.

חיים אסא מנהל "אימפקט" – מכון לאסטרטגיה ישראלית. היה אסטרטג הקמפיין של יצחק רבין (1992) וציפי לבני ( 2009). הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין, וכיו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב