אביחי מנדלבליט התמנה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, על אף החטוטרת שהייתה על גבו – והייתה ידועה לכל כבר בתקופת מועמדותו – בדמות החשדות הפליליים שהתעוררו נגדו בפרשת הרפז-אשכנזי.
בנימין נתניהו קיבל מנשיא המדינה את המנדט להרכיב את ממשלת החילופים, על אף החטוטרת שעל גבו, בדמות כתב האישום התלוי ועומד נגדו באשמת לקיחת שוחד ומרמה והפרת אמונים.
בשני המקרים המינוי יצא לפועל לאחר שבג"ץ דחה עתירות שהוגשו בעניין. ובשני המקרים השופט נעם סולברג השמיע תמיכה בלתי מסויגת דווקא במינוי מי שיש על גבו חטוטרת שכזו. ממי שאין לו רקורד נקי ומושלם.
אין כמובן כל קווי דמיון בין מידת החומרה בחשדות שהתעוררו נגד מנדלבליט באותה פרשה, לבין האישומים נגד נתניהו בפרשות 1000, 2000 ו-4000. אך משהו בהתייחסותו שוות-הנפש של סולברג לכך שבתפקידים הבכירים ביותר – ראש הממשלה, היועץ המשפטי לממשלה – יישאו מי שאינם נקיים כשלג, מעורר עניין.
"אדם איננו מלאך"
ההחלטה על מינויו של מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה התקבלה על ידי הממשלה בינואר 2016, כחודש ימים לפני מועד כניסתו לתפקיד, ב-1 בפברואר.
כחצי שנה קודם לכן החליט היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לסגור את תיק החקירה של מנדלבליט בפרשת הרפז-אשכנזי. הוא פירסם מסמך, שלא נקב במפורש בעילת הסגירה, אך עלה ממנו בבירור כי התיק נסגר בשל חוסר ראיות מספיקות. שופטי בג"ץ סירבו לקבל זאת, וקבעו כי התיק נסגר בשל חוסר אשמה.
חמשת השופטים דחו את העתירות נגד מינויו של מנדלבליט, אך סולברג היה היחיד שהתייחס לחשדות הפליליים נגדו לא כחיסרון, אלא דווקא כיתרון.
הוא ציין כי אין בחוק כל התייחסות למשמעותם של הליכים פליליים ומשמעתיים שהתקיימו בעניינו של מועמד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, לעניין כשירותו למלא את התפקיד. מכאן, כי אין מדובר בתנאי פוסל, אלא בסוגיה המקרינה על סבירות שיקול דעתו של הגוף הממנה – כלומר, במקרה זה, הממשלה.
"בעניין שעל הפרק", כתב סולברג, "עסקינן בחקירה שהסתיימה בהחלטה שלא להעמיד לדין. משקלה של חקירה כזו הוא מוגבל, בין אם תיק החקירה נסגר מחוסר אשמה, בין אם מחוסר ראיות. גם כאשר עסקינן בעבר פלילי של מועמד, מדובר בשיקול אחד מתוך מגוון השיקולים שעל הגורם הממנה לשקול, ולא בשיקול בלעדי; על אחת כמה וכמה כאשר עסקינן בפגם מוסרי או ערכי במעשיו של מועמד.
"גם כאשר עסקינן בעבר פלילי של מועמד, מדובר בשיקול אחד מתוך מגוון השיקולים שעל הגורם הממנה לשקול, ולא בשיקול בלעדי; על אחת כמה וכמה כאשר עסקינן בפגם מוסרי או ערכי במעשיו של מועמד"
"קשה עד מאוד לאדם להילחם על חפותו, להסיר עננה שאופפת אותו, כשתיק החקירה נגדו נסגר; ולעתים יעמוד בפני שוקת שבורה. עלינו להיות זהירים במיוחד שעה שעסקינן במעשים שתיק החקירה לגביהם נסגר; ובטרם נחליט כי מדובר במעשים שבגינם מינויו של אותו אדם יהיה בלתי סביר באופן קיצוני, עלינו להזכיר לעצמנו היטב את הפגיעה הקשה בו, על סמך 'שמועות קלוטות' בלבד".
האם עמדה בפני שופטי בג"ץ באותה הזדמנות ברירה אמיתית, לפסול את מנדלבליט מתפקיד היועץ המשפטי? אחד מחמשת שופטי ההרכב שדן בעתירות, היה השופט יורם דנציגר, שפרש בינתיים והתמנה לפרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב.
נגד דנציגר התנהלה, כזכור, חקירה פלילית בתקופת כהונתו כשופט, בחשד לביצוע עבירות של שוחד וסיוע לקבלת דבר במרמה, ביחס לתקופה ששימש עורך דין פרטי, בפרשה שבה נחשד גם ראש העיר בת-ים לשעבר, שלומי לחיאני.
בינואר 2012 החליט היועץ וינשטיין לסגור את תיק החקירה נגד דנציגר. קודם להחלטתו התעורר דיון מה יהא על הקריירה השיפוטית של דנציגר, היה ויוחלט לסגור את התיק נגדו בשל חוסר ראיות מספיקות. האם יוכל להמשיך לכהן בבית המשפט העליון, כשעננת החשדות הפליליים לא הוסרה ממנו?
פרקליט המדינה דאז, משה לדור, חשב שעילת הסגירה הנכונה בעניינו של דנציגר היא חוסר ראיות. וינשטיין שמע את הקולות, והחליט – באופן שאינו מתיישב עם הראיות שנאספו בחקירה – לסגור את תיק דנציגר מחוסר אשמה.
את פסק הדין המרכזי בעתירות נגד מינוי מנדלבליט ליועץ, כתב השופט סלים ג'ובראן. דנציגר הוסיף רק שתי מילים משלו: "אני מסכים". סולברג, כאמור, החליט להתעכב על החשדות נגד מנדלבליט ולראות בהם יתרון, בבואו למלא את תפקיד היועץ המשפטי:
"רצוני לומר במפורש, משום שלעתים נשכח הדבר בשיח המשפטי הנוגע למינוי לתפקידים ציבוריים: אדם איננו מלאך. מטבע ברייתנו כבני אדם אנו טועים; אנשי השירות הציבורי אינם יוצאי דופן. ככל שמדובר במשגה גרידא, וככל שהשכיל השוגה ללמוד משגיאתו, כי אז יש מקום לחרטה, לתשובה, להפקת לקח. לעתים מזומנות ניתן להפיק גם יתרונות מטעויות העבר".
"אילוצי המציאות החומרית"
למעלה מארבע שנים חלפו, ובפסק הדין שדחה את העתירות נגד הטלת מלאכת הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו, נוכח כתב האישום החמור העומד נגדו, הוסיף סולברג ופיתח את תזת "הרבב כיתרון".
סולברג, כזכור, עשה מעשה בלתי שגרתי, כאשר הצטרף רק לתוצאה של דחיית העתירות, אך סירב לפרט את נימוקיו לעמדתו, לדבריו כדי "לא להרבות מחלוקות" עם חבריו להרכב.
לצד זאת, הוא כתב:
"יש צדק מוחלט, טהור, שמיימי; ויש צדק ארצי, אנושי. הצדק הראשון זורח בטהרתו, אינו מתחשב באילוצי שעת-דחק, חולשות אנושיות, פוליטיקה, כלכלה וחברה; זהו צדק מושלם. הצדק השני מוגבל באילוצי המציאות החומרית, במגע עם העולם האנושי, ושלל צרכי גוף ונפש של היצור קצר-הימים ושבע-הרוגז; הצדק האנושי אנוּס להסתפק בפחות.
"אידֵאת המשפט בטהרתו נמצאת במרומים; המשפט האנושי נמצא עלֵי-ארץ. האמת השמיימית מציבה סטנדרט אבסולוטי שהאדם אינו עומד בו; החברה האנושית אינה מסוגלת לכלכל את דרכיה לפיו. איננו מלאכי-השרת. האמת הצומחת מן הארץ – אינה מושלמת. היא מבטאת את מידת האמת, אך זאת תוך התחשבות במציאות האנושית המתקיימת כאן, על הארץ, במגבלות הכרוכות בכך – כלכלה ופוליטיקה, חברה ומשפט, ושאר אילוצי העולם הזה. צדק אבסולוטי שאינו מתפשר, עלול לרסק את החברה מפני האמת הבלתי-גמישה".
סוף דבר: דנציגר נותר לכהן על כס השיפוט (על אף חקירתו בפרשת לחיאני). מנדלבליט מונה ליועץ המשפטי לממשלה (על אף חקירתו בפרשת הרפז-אשכנזי). נתניהו קיבל היתר להרכיב ממשלה (על אף כתב האישום נגדו באשמת שוחד, ומרמה והפרת אמונים).
סולברג אמור להתמנות לנשיא בית המשפט העליון רק בשנת 2028. אך נראה שכבר היום, גישת "בני אדם אינם מלאכים" שלו, היא הגישה השלטת.
גילוי נאות: הכותב ייצג בעתירות הן נגד מינוי מנדלבליט ליועמ"ש והן נגד הטלת המנדט להרכיב ממשלה על נתניהו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בני אדם אינם מלאכים אינה קביעה של חוק ומשפט אלא של פילוסוף.
היא חסרת משמעות משפטית.
במיוחד שבני אדם מתיחס למי שהשופט הזה רואה בו כאלה בניגוד לכלל שויון מלא בפני החוק.
אוי לנו משופט המהגג בפילוסופיה מעוותת.גם ההשוואה בין ביבי למנדבליט היא חריגה מסוכנת מתפקיד שופט אינה נכונה בלשון המעטה והיתה םוסלת אותו משפוט במדינה דמוקרטית אמיתית. שופט עליון??? נשיא לעתיד????